טוב, אז הכותרת לא משהו, אל תצפו ליותר מדי יצירתיות מבחורה עייפה עם עיניים שמנסות לחזור לעצמן אחרי טונות של איפור.

לפני כשעה קלה חזרתי הבייתה מערב חביב ביותר במושבה הגרמנית. קרובי משפחה מארה"ב (דוד של אימא מדרגה שנייה, סתם לפרוטוקול, ואישתו) באו לבקר בארץ, ואחרי ביקור בת"א בדיוק לרגל חגיגות ה-60, הם הגיעו לחיפה. מה שכמובן מספק תירוץ להכניס את רוב המשפחה שגרה בצפון סביב שולחן אחד (ללא דוד שלי, שטס לחול בדיוק אתמול וללא עוד חלק שהייתי שמחה לוותר עליו אף יותר מחלקים אחרים, שכולל אישה קצת קוקו שלא כיף לפגוש). לא היו לי יותר מדי ציפיות, זה בכל זאת מוזר, ומדובר גם בקרוב משפחה שלא יצא לי מעולם לפגוש (אח שלו, דוד אחר של אימא, בא לבקר כאן בערך כשהייתי בכיתה ו' או ז', וזו בערך הפעם היחידה שממש פגשתי את חלק המשפחה שחי בארה"ב, כי הם עברו לשם עוד בסביבות סוף שנות ה-70/תחילת ה-80...), ואירועים משפחתיים מעולם גם לא היו הצד החזק שלי. אבל איכשהו ישבנו לנו בפינה, עם החלק הצעיר יותר (זוג שהתחתן בתחילת השנה, הזכרתי אותם כבר פעם או פעמיים), והיה ממש נחמד. ישבנו כולם במסעדה שהייתה אחלה, ותיזכר לטובה כנראה בעיקר בזכות הקינוחים. היה גם נחמד לשמוע שהם נהנים בארץ, ויש להם עוד תכניות להמשיך לטייל כאן (טוב נו, את מסלול ירושלים-ים המלח-מצדה המסורתי, אבל זה באמת העיקר שיש לראות פה, כשחושבים על זה..), אני בטוחה שהם יהנו. ראינו גם כמה תמונות מבערך השנתיים האחרונות שהוא הביא איתו, מהמשפחה שם. אנשים חביבים, תינוקות יפים וחבורת בנים שגם אם הם באים מהורים שונים, עדיין נראים נורא דומים אחד לשני, זה הצליח לשעשע אותי.

אניווי, סתם רציתי לכתוב שהיה לי ערב נחמד. אולי היה אפשר לכתוב על זה יפה יותר, אבל סלחו לי, העייפות הורגת.

מחר יום גדול לאימא, אני מקווה שהיא תעבור אותו בשלום. בשבילי אני מקווה שאני אצליח ללמוד כמו שצריך (זה בסדר, התחלתי, אבל ממש קשה להתמיד :/).

נסיים בדברים טובים:

מוס וויסקי שהזמנתי לקינוח: ~סמיילי מלקק אצבעות~

ומוס טריפל שוקולד שהזמנתי לאימא (השילוב עם הסירופ פטל-תפוז (או מה שלא היה הצהוב ההוא) היה מפתיע ונהדר עם השוקולד):

(תצטרכו לסלוח לי, אני קצת עקומה כבר אחרי 2 כוסות יין)

=^_^=