- המסקנה הראשונה היא לא חדשה במיוחד, אבל היא קופצת לי בכל פעם שאני רואה הופעה של "כנסיית השכל" או סתם שומעת שירים שלהם: אני חייבת-חייבת-חייבת לראות את המופע שלהם עם ה-40 נגנים. זה היה יכול לקרות אפילו בקרוב אם הם לא היו בוחרים לעשות אותה דווקא בקיסריה (סלחו לי, הגב והאגן שלי לא ישרדו שעתיים וחצי על אבן, גם אם אני אשב על כרית) ודווקא לפני שני מועדי ב' צפופים שאני חייבת לעבור.

- פיצה מטר חייבים לשנות את השם שלהם ל"פיצה חצי מטר". זאת מכיוון שכאשר מנסים להזמין מהם מטר של פיצה, הם עונים בתשובה שאין להם, ויש להם רק חצאים. אז למה קראתם לעצמכם ככה?

- גיליתי את הסוד הסופר סודי של "איך באמת מכינים את המים בטעמים שכ"כ פופולריים עכשיו"! הם פשוט לוקחים את הבקבוקים שבאים מהפחים של המחזור, אלו שזורקים ותמיד, אבל תמיד נשארים מיליליטרים ספורים של משקה בתחתית שאף פעם לא יצאו החוצה, וממלאים אותם במים. (למסקנה הזו הגעתי כשמילאנו בקבוק שהיה בו 'נסטי' קודם, במים, ויצאו מים מתקתקים שכאלה).

- אחרי הביקור אצל מיה, אחות של קוויקי, פרט לעובדה ששנינו הגענו למסקנה שאנחנו כ"כ חייבים Wii (אבל אחרי סיום התואר, אחרת אין שום תואר ושום נעליים), אני חייבת אותו במיוחד להוצאת עצבים. נראה לי שאני אנטוש את עניין הללמוד פעם משהו סטייל קיקבוקסינג. עד כמה שזה יקר, ה-wii נראה לי כמו אחלה אופציה להוצאת עצבים (ות'כלס, אפילו אחלה אופציה לעשיית כושר בבית).

- בעוד פחות מ-24 שעות מתחיל סמסטר אביב בטכניון. קצת מפחיד ומוזר.

מפחיד - בעיקר בגלל עומס לא קטן של קורסים (שאחד מהם הוא... ~הכניסו כאן מוזיקה דרמטית~ שדות, שהוא בערך שקול לחמישה קורסים בפני עצמו), ועצם העובדה שהראש שלי עדיין בסמסטר חורף, אותו בעיקרון עדיין לא סיימתי, בהתחשב בעובדה שלרוב המבחנים אני חייבת לגשת למועד ב'. :/ תקופת מועדי ב' תימשך כחודש, ולהפסיד פחות או יותר את ההתחלה של כל הקורסים החדשים, זה לא דבר חיובי במיוחד.

מוזר - בעיקר מכיוון שכבר פאקינג אמצע מאי. בשנה נורמלית פלוס מינוס, בזמן הזה כבר מתחילים לחשוב על בחני אמצע, ורואים את סוף הסמסטר, אם לא כ"כ מקרוב, אז לפחות קצת מרחוק. באמצע השבוע הבא יש לי יומולדת (אני בשיא הרצינות לא מציינת את זה כרגע מטעמי זנות צומי, את זה אני אעשה ביומולדת עצמו), ואני בכלל לא מרגישה שהוא מתקרב, בעיקר בגלל שגרת הלימודים. למעשה, אני די בטוחה שמה שיקרה זה שאני אקום בבוקר ובמקום לקלוט ש"אופס, גדלתי בשנה" אני אחשוב אל "פאק, מה המערכת שלי להיום ולאן אני צריכה לרוץ מבחינת הכיתות החדשות?"  (אה, כן, אני אחשוב גם על "פאק! איך אני מצליחה ללמוד למבחן במעגלים כשיש לי עוד 2 מבחנים קודם לכן?")

- משעשע, אבל יש איזשהו דגם של מסך שראיתי בכמה חנויות, ובאופן אבסורדי, דווקא בBUG מכל החנויות שהייתי בהן בינתיים, המחיר שלו יוצא הכי זול. מצד שני, זה גם לא הדגם שפתאום מתחשק לי, יש אחד אחר שנראה לי מגניב וטוב יותר (הוא דק נורא כי המעבד שלו למטה במעמד, שבפני עצמו נראה יפה.. אפילו יותר יפה במציאות מבתמונה..). היום אולי נצא לעוד window shopping של מסכים, בתקווה להחליט על אחד בשבוע-שבועיים הקרובים, כי שלי גוסס יותר ויותר מיום ליום, כיום הוא ברמה שבקושי אפשר לראות בו משהו בגלל פסים צבעוניים באדום וירוק בכל מקום. :(

חוצמזה, באותו סיבוב בקניון ביום שלישי, בצעד מוזר אך החלטי קניתי את "Back to Black" של איימי ויינהאוס. לאימא היה כרטיס מתנה ל-100 ש"ח שהחלטנו לנצל ולקנות לכל אחת מאיתנו דיסק לבחירתה (חבל רק ששלי עלה 90.. oO). הצעד מוזר בעיקר בגלל העובדה שיש לי בעיה מוסרית כלשהי לתמוך באומנים מסוממים. זה מתבטא בעיקר באי הבנה מוחלטת למה אנשים עושים ביג-דיל משטויות שאסי דיין עושה (אני אולי לא מדבר על כישרון הכתיבה/משחק שלו בעבר ובהווה, אלא בעיקר מהסיפור של מכירות היסטריות של ציורים שהוא הכין ונמכרו כדי שהוא לא יפשוט את הרגל או משהו כזה), ועוד כהנה וכהנה שלא אפרט כרגע. הבעיה היא, שאני אוהבת את השירים של איימי, את השילוב של המוזיקה עם הקול הלא-הכי-חלק-ביקום שלה. חוצמזה, היה שם דיסק בונוסים. חבל רק ש-Valerie נמצא שם בגירסא אחרת מזו שמושמעת ברדיו ואני אוהבת. אבל זה באמת שטויות.

זהו לבינתיים, אני צריכה לחזור ללמוד, ואולי להספיק לנשום קצת, רגע לפני שאני דורכת בסמסטר החדש.

שיהיה לכולכם חודש מוצלח, היכן שלא תהיו ומה שלא תעשו. (:

=^_^=