אחד הלך. million to come. [יש לי מעל 90 בפיזיקה (לפחות אם להאמין שהטופס שראיתי היום באמת מכיל את התשובות של המרצה). אני אוהבת את זה. יש לי 2מבחנים צמודים, שאני אשמח לעבור. אני מאוד לא אוהב את העובדה שזה לא יקרה, אז מאוד כדאי לי. בררר.]
לא פעם כתבתי כאן כמה אני אוהבת את "אוטוביוגרפיה" של כנסיית השכל. באמת אחת היציאות היותר טובות בזמן האחרון בארץ.
מה שכן, לפלייליסט האימתני שלי הצטרפו כמה שירים שאהבתי כבר מהאזנה ראשונה, אבל לא הכל (אני לא אוהבת להוסיף לשם דיסקים שלמים בד"כ, אז אני מוסיפה את השירים שאני הכי-הכי אוהבת), ביניהם "ידיים למעלה", "איך זה מרגיש", "היינו עושים אהבה", "האביב הנצחי" ועוד כמה וכמה טובים. מה שכן, לפני כמה ימים התחשק לשמוע את כל הדיסק בנפרד, והתאהבתי בעוד שיר, שאכן מתאים לי לתקופה, איכשהו:
קח שירים
ביצוע: כנסיית השכל
מילים: מאיר ויזלטיר
לחן: יורם חזן
קח שירים, ואל תקרא
עשה אלימות בספר הזה:
ירק עליו, מעך אותו
בעט אותו, צבוט אותו.
זרוק את הספר הזה לים
לראות אם הוא יודע לשחות.
שים אותו על אש הגז
לראות אם הוא עמיד באש.
מסמר אותו, נסר אותו
לראות אם יש לו התנגדות.
הספר הזה הוא סמרטוט של נייר
ואותיות כמו זבובים, ואילו אתה
סמרטוט בשר, אוכל עפר וזב דמים,
בוהה עליו נים ולא נים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
