ביום רביעי, החלטתי להיזכר בהיותי אדם תרבותי כשאני רוצה, והלכתי עם אימא להצגת תיאטרון. עוד אחת מחכה לי ביום ראשון, אבל בינתיים, הרשו לי לספר לכם, ש"הבן הבכור" של תאטרון גשר, היא מההצגות האלה שאסור לפספס.

ההצגה הרוסית במקור, עברה עיבוד שמתאים במיוחד לארץ ועדיין נשארה משעשעת וטרגית במקומות הנכונים.

הבימוי מצוין, אני נהנית לראות שהבימוי לא נגמר במשחק ובתפאורה אלא מגיע עד לפרטים הכי קטנים (הכיסאות בבית, שמתאימים בכמות רק לבני המשפחה וכל כיסא נוסף הוא שרפרף או משהו מאולתר, האופן שבו משה איבגי, שמשחק את האבא מקלף את התפוח, שגרם לי, וככל הנראה גם לאימא, לשבת בעיניים פעורות מתדהמה כי ככה בדיוק סבא שלי קילף תפוחים ועוד הרבה פרטים קטנים שמשמרים את הסגנון הרוסי איכשהו), וחוץ מהבימוי גם המשחק מצוין. (ועם בן בכור שנראה ככה גם אני לא הייתי מתנגדת לאח שכזה ^.~)

משה איבגי בכלל ראוי לח"ח על המשחק ועוד יותר על הרוסית שלו. הוא מצליח לדבר לאורך כל ההצגה בעברית עם מבטא רוסי מרשים, וברוסית שוטפת, בלי טיפת מבטא ישראלי. כשהוא רק עלמה לבמה בתחילת ההצגה, ולא זכרתי מראש מי שמחק בה, חשבתי לעצמי "היי, זה משה איבגי!", וכעבור דקה כשהוא מיד מדבר רוסית עם השכן שלו, בהצגה, המחשבה ההיא התערערה, כי ממש לא ציפיתי לאמינות שכזו עם הרוסית.

העלילה עצמה מאוד מעניינת, אימא סיפרה לי על הבדלים בין המקור לגרסא הזו, אבל הם נדרשים על מנת להתאים את הסיפור לזמנים כיום ולארץ בכלל.

בקיצור (כי אין לי הרבה זמן מול המחשב כאן ברופין), נהניתי מכל רגע, ואני ממליצה בחום. בין אם יש לך יום פנוי או לא, זה בהחלט שווה את זה.

אתמול גם היינו בהופעה של פורבידן. לא שמעתי אותם המון זמן, וגם היו כל מיני תקלות בדרך, ויחד עם זאת, החבר'ה משתפרים מפעם לפעם, כיף לראות את זה.

[זה מעניין, המעבר הזה, בין הצגת תיאטרון להופעת מטאל ב24 שעות... ]