שבוע ארוך כמו זה לא היה לי כבר הרבה זמן. הרבה מאוד זמן. ולא שלא היו שבועות ארוכים, הם היו ארוכים מרוב שיעמום. השבוע הזה הוא exeption נפלא שמראה עוד יותר מימי הסטודנט שכיף זה מעייף, אבל עדיין- ממש כיף!

יום ראשון 27.7.2007

חלק א': המקרה המוזר על כרטיס הסטודנט שעשה מינהור

יום ראשון הוא לא יום ארוך למדי, רק לעיתים משעמם. 2 הרצאות שהראשונה, של שעתיים, לא מובנת והשנייה, של 3 שעות, חוץ מהיותה לא נגמרת, מספיק קשה. אז קצת לפני תחילת ההפסקה הראשונה בהרצאה השנייה, פרשתי ממש לא בשיא, והלכתי לאמאדו, להגיש שיעורים בהסתברות. חשבתי שאחזור לפני שההפסקה נגמרת, אז הוצאתי מהארנק את כרטיס הסטודנט הישן, שמתי בכיס והלכתי לי לדרכי. הלכתי, וחזרתי. שום דבר מעניין (פרט אולי לקטע המצחיק שקיבלנו 10 (מתוך 10, אל דאגה) על גליון אחד, שההערה היחידה בו היא "נעלם לכם סעיף?!" על זה שהיה חסר לנו סימון לסעיף, ובעצם שילבנו שתי תשובות לאחת...). החזרתי את כרטיס הסטודנט לארנק, את הארנק לתיק וישבתי לי בשקט (שקט זה דבר יחסי..). בהפסקה השנייה, נמאס לי מההרצאה עם מרצה שהיה בכלל מחליף, לא אהבתי שהוא בעיקר הקריא משקפים שאין לי, אז הוצאתי את הארנק כולו מהתיק והלכתי לחוות המחשבים לבדוק האם יש את השקפים האלה באתר כדי להדפיס. מצאתי, אבל היה יותר מדי להדפיס, לא היה לי ממש זמן או כוח, אז חזרתי לכיתה, כשכניסה וביציאה, השתמשתי בכרטיס החדש. החזרתי את הארנק לתיק וזהו, סבלתי בשקט עוד שעה. אחרי שהכל נגמר, הלכתי לחווה אחרת, לשבת ולעשות את עצמי עושה שיעורים, או משהו כזה. אחרי יותר משעה, נכנס אחד האנשים שלומד איתנו בסמסטר, ונראה כאילו הוא מחפש מקום לשבת. הוא לא מצא, אז הוא סתם נעמד והסתובב, אז הסתובבתי רגע אחרוה כדי לראות מי תקוע באמצע שכזה. אחרי רגע הוא פתאום אומר לי: "נראה לי שהכרטיס סטודנט שלך בחווה השנייה." עכשיו, ארחי כל הפסקה הנ"ל, לא קשה להבין שהיה לי מאוד מוזר לשמוע משפט שכזה. אני יכולה להישבע שהחזרתי את הכרטיס לארנק, והארנק תמיד היה איתי. הוצאתי את הארנק מהתיק, והכרטיס הישן, אכן לא שם. "הוא על אחת העמדות למעלה." "O_O", עניתי, והלכתי לשם לחפש. המקום הראשון שחשבתי עליו הוא המקום שבו ישבתי בהפסקה קודם לחפש שקפים. המקום היה תפוס ולא היה שם זכר לכרטיס שלי. הלכתי לאט לאט, מנסה להסתכל על העמדות לראות איפה בכל זאת הוא יכול להיות, ולא מצאתי. כשכבר באתי לצאת מהחווה, נכנס הבחור ממקודם, וראה שאני לא מוצאת אותו, הוא כיוון אותי לאיפה שהכרטיס היה, וזה בכלל היה מוזר. הוא התגלה ליד עמדה באיזור מנוגד לחלוטין מאיפה שהייתי באותו יום. בכלל, זה איזור שאני בחיים לא יושבת בו, שלא לדבר שהכרטיס היה איתי כל היום ולא יכולתי לשכוח אותו שם לפני שבועות או משהו כזה. והוא עוד היה לא בעמדה שליד המעבר, אלא ליד חלון. בקיצור, במקום שלא רק שלא מצאתי את עצמי בו באותו יום, אלא בכלל אי פעם. זה היה ממש הזוי!

סיפרתי את זה לסשה, והגענו למסקנה שהכרטיס שלי למד לבד לעשות מינהור קוונטי דרך מחיצות הארנק. אה כן, אגב, הוא גם נמצא בכלל במחיצה שכזו, שאין מצב שהוא נפל ממנה תוך כדי הליכה או משהו, פשוט אין מצב.

לסיכום: הזוי.

חלק ב': Cultural 2

חזרתי הבייתה ונסעתי עם אימא לראות את ההצגה "סרט צרפתי" של בית לסין.

ובכן, היה חביב ונחמד. מחובתי לציין שאולי חוץ מהסצנה האחרונה, בכל אחת ואחת מהסצנות ידעתי לצפות מראש מה יהיה תוכן הדיאלוג, מה יקרה הלאה וכו'. שזה סוג של חיסרון.

אבל היה בהחלט חביב, אז אני לא אתלונן יותר מדי. העברת זמן נחמדה לשמה.

יום שני 28.7.2008

ערב בנות/פאב ביתי אצל ליז. או מה שעתיד להיזכר כ"הערב בו נהיה לי חם בבלטה"

ובכן, יום זה כבר התחיל די עייף, כי אחרי ההצגה הלכתי לישון קצת מאוחר, והייתי צריכה לקום מוקדם. יום שני יצא היחיד שאני מתחילה בו ב8 וחצי, וכל שבוע מחדש אני נזכרת כמה זה לא כיף.

חזרתי הבייתה ממש מוקדם (יחסית) והברזתי מתרגול כדי להגיע אליה כמה שיותר מוקדם. לקראת 5 וחצי נראה לי, זה אפילו קרה. תכננתי להגיע מוקדם כי לא בניתי על להישאר לישון כמו כולם. אחד הפאקים של טכניון ולימודים על הבוקר. אז הגעתי מוקדם, עזרתי לארגן דברים והספקתי לראות את הסרט "אראגון" בטלויזיה עד שכולן בכלל התחילו להגיע. (שזה אומר שכולן איחרו, ממש. )

עכשיו, אני לא יודעת מה בדיוק לספר, אבל היה ממש כיף. היה מלא אוכל ויותר חשוב מזה, היה מלא אלכוהול! בירות, וודקה ווויסקי, וודקה עם מיץ שיצר סוג-של קוסמו', וג'לי-שוטס! שיצאו מאוד מקוריים [] אבל נורא טעימים. ^^

היה כיף לראות את כולן, והיה כיף לראות את משחק הפנטומימה שהתרחש במרפסת הזולה החדשה. מסתבר שלא צריך הרבה אלכוהול, כדי שלחבורת בנות כמו שלנו יהיה הרבה יותר קל לנחש מושגים כמו "דוגי-סטייל" "אוגר חרמן" והרבה F words מאשר מושג פשוט ואקטואלי אחד כמו "התחממות גלובלית", שבשלב כלשהו כשלליז נמאס לצייר עיגולים גדולים באויר אחרי שכולם כבר ניחשו שמדובר במשהו שקשור ל"חם", היא ניסתה לגעת בריצפה, ואני ממש לא זוכרת מי הראשונה שאמרה את זה, אבל נפלט לאויר הצירוף "חם לי בבלטה", שמהיום, יאומץ בתור ביטוי נרדף להתחממות גלובלית, או למצב המגורים הטבעי לאורך מישור החוף. מהיום, במקום לומר "בוא'נה אח'שלי, איזה חם פה!" או "שיואו, הלחות הזו הרסה לי את הפן המאמם!" אימרו "חם לי בבלטה!" והכל יהיה ברור.

אחרי כמה שעות טובות של שטויות, והצעה מפתה לטרמפ על הבוקר, כך שאספיק לחזור הביתה ומשם לטכניון, נשארתי גם אני לישון. עכשיו הקטע הוא שמאוד קשה ללכת לישון ב2 בלילה עם הרבה אלכוהול בדם. לפעמים זה מרדים, בייחוד אותי, אבל איכשהו בקושי הצלחתי לישון והשעה 6 וחצי בבוקר מיהרה להגיע. עם כל האלכוהול במערכות, הרעלתי את עצמי עם כוס קפה ויצאנו לדרך חזרה לחיפה. שוב מצאתי את עצמי במצב העייף הזה, אך עם מספיק אדרנלין בדם כדי להמשיך לתפקד למחרת. לפחות רוב היום...

אני לא מאמינה שיצא לי לכתוב כ"כ קצת על הערב החברתי הכי שווה מזה המון זמן, אבל אוף, קשה לכתוב על דברים כייפיים!

הייתי גם מראה לכם תמונות מחורפנות, אבל גם ככה נראה לי שיצא עליי חוזה, אז אני אוותר.

אצלה יש כמה, שאני צילמתי, הידד לעצמי.

אבל חוצמזה, תראו איזה חמודים קיבלתי במתנה (בנוסף לערכה מפנקת שאני אכן אשתמש בה בסוף עונת המבחנים ועוד לא הספקתי לצלם):

אז... יום שלישי 29.7.2008

חלק א': במבה!!!11

עוד לפני כשבועיים קבעתי עם איש הפיצה (הכינוי נדבק מסמסטר שעבר, הצעות לכינויים רנדומליים לאנשים יתקבלו בברכה) שאנחנו חייבים להשיג במבה-נוגט כדי לטעום. הוא עבר באחד הימים בכל המקומות האפשריים בטכניון ולא מצא. אז בסוף השבוע שעבר הוא אמר שהוא יקנה במבה ליד הבית ויביא. אמרתי "טוב נו" בלי יותר מדי ציפיות, וביום שלישי, כשהגעתי לחווה, דבר ראשון הוא קופץ עליי עם שקית במבה נוגט! ייאי! הוא אפילו לקח ממש קצת ואמר שזה בשבילי. כיף (:

האמת, הטעם בהחלט מוזר, אבל אני אוהבת את השילוב של מותק-מלוח בבת אחת, אז זה היה טעים.

במבהההה!

חלק ב': ערב טוסטים, ריקודים ושיעורים מציקים

יום שלישי הוא אחד הימים הארוכים ומייגעים בשבוע. ישבתי עם עיניים חצי עצומות בכל התרגול בהסתברות וזה בערך אמצע היום. אחרי שהיום נגמר, ניסיתי להספיק לרפרנס שיעורים מסשה במציק, ומצאתי את עצמי גם בדירת העתודאים כי קבעתי עם צ'ירי, שהייתה אצלם, להתכונן למבחן ההו-כה-מסובך בריקודי-עם. [shoot me.]

עם כל העד שלקחתי את השיעורים, ועד שהצקתי ליו' וצ'ירי והתאמנו והכל, יצא שנשארתי אצלם עד הארוחת ערב-לילה שלהם, שכללה את הספיישל טוסטים שלהם.

"קנינו שתי כיכרות לחם ו2 חבילות גבינה, נראה לכם שזה יספיק?" ... "לא."

הטוסטים אמנם יצאו נורא טעימים, והיה נחמד לשבת ולפטפט, אבל רק בחצות חזרתי הבייתה, ורק לקראת 1 הלכתי באמת לישון.

יום רביעי 30.7.2008

כמו שחזיתי בערב שלישי, למרות שאמרתי את זה בצחוק, כמעט איחרתי ל"מבחן", נו, בלי מרכאות, בבוקר. השעון המעורר צלצל כמו שצריך ב-8, פקחתי את העיניים ועצמתי אותן בחזרה. לאחר זמן לא רב שהרגיש לי כמו רבע דקה פקחתי אותן שוב, שמעתי את אימא מדבר בטלפון מהסלון ועצמתי אותן שוב, ממש רק לרגע. כלומר, עד 10 בבוקר, אז אימא החליטה לבדוק האם הכל בסדר איתי. התארגנתי הכי מהר שאפשר (כלומר: נראיתי ממש זוועה, יותר מבד"כ כל אותו יום) ואיכשהו אפילו הגעתי עד 11 לטכניון. המבחן עצמו לא היה יותר מדי מסובך חוץ מהעובדה שעד עכשיו תמיד רקדנו עם הפסקות באמצע, ופתאום היה צריך לשרוד 5 ריקודים, חלקם די מהירים ולא פשוטים עד כדי כך, רצוף. עם הפסקה ממש קצרה באמצע, ואח"כ שוב אותם 5 רצוף. לא שיא הכיף, אבל העיקר שעבר. אני מקווה שהוא זוכר שהציונים צריכים לנוע בין 90 ל-100...

יריד חוברות

בצהרי יום ד', אחרי שהייתי פחות מרבע שעה בסדנת מיתוג (נו נו נו לעצמי) הלכתי עם צ'ירי להסתובב בצהרי יום ד'. לפני שלכנו לחפש לה חולצות (לא מצאנו, דוכן הבגדים היחיד שאנטי מדי ולא באמת ניתן ללבישה יומיומית, בטוח לא הכאילו חולצות שם) עוד הספקנו לאכול הרבה אבטיחים, ויו' תרם לי את השובר לבירה שלו. שלשם שינוי אפילו לא הייתה גולדסטאר! (הידד, מישהו שם למעלה מתחיל להקשיב לי. איכשהו. אמנם יש לאן להתקדם, אבל לפחות זה.) מה שגרם לי להצטער שאני לא סוחבת את המצלמה לכל מקום באמת זו העובדה שבקבוקי הבירה היו מונחים בתוך בריכת תינוקות מתנפחת עם מים קרים וקרח בתוכה. המראה היה משעשע נורא, כשעמדה ליד זה עוד בריכה עם אבטיחים. הר קטן של אבטיחים. נחמד ^^

אז הספקתי לאכול קרטיב רמזור (ולצבוע את הלשון בצבעי מאכל מסרטנים כנראה), לשתות כוס של טובורג (אמרתי לזה שמזג שלא אכפת לי בין טובורג לקרלסברג, בתגובה הוא אמר במבט לא מאמין "איך לא אכפת לך?" וניסיתי בדרכי הלא מוצלחת אמנם להחמיא על כך שזה לא גולדסטאר, אבל זה עדיין לא משהו שבאמת משנה לי, אני אוהבת דברים אחרים.), הייתה אחלה מוזיקה, ואני חושבת שבמצטבר אכלתי לפחות איזה חצי אבטיח. oO

אז אמנם הברזתי מסדנא חשובה, אבל הדברים האלה לא קורים הרבה והיה בהחלט נחמד.

בערב, אחרי שעה וחצי בחווה, ואחרי שכבר חנכתי לעצמי את פינת הקפה החדשה בפקולטה במחשבה שצפוי לי ערב ארוך מול המחשב, נשברתי, חטפתי געגועי בית, ונסעתי הבייתה. ההרגשה הייתה ממש כמו ביום ראשון, לחזור הבייתה מהלימודים אחרי שכמה ימים לא הייתי בכלל בבית, וזה די ככה.

והיום, חמישי, למי שאיבד את הספירה, היה יום מהיר שכזה.

חטפתי כאב גב די רציני בהרצאה בשדות, ובמקום ללכת לחווה ללמוד [ולפצות על כל הכלום של השבוע], חזרתי הבייתה ונשכבתי במיטה לנוח.

ואני חושבת שרוב שאר הזמן עד הערב, הלך על לכתוב את הפוסט הזה, שהיה חייב להיכתב.

השבוע העמוס עוד לא נגמר, במוצ"ש הופעה של כנסיית השכל בקיסריה, ואני ממש מקווה שיהיה טוב.

שיהיה לכולם סופ"ש מושי-מושלם!