סוף השבוע הזה עבר מהר מדי. הוא אמנם היה גם ככה קצר מהרגיל וכלל עוד פחות שעות שבהן באמת ראיתי אותו, ומה שאני מנסה להגיד זה שזה לא כיף.

מה שכן היה כיף, זו ההופעה של "כנסיית השכל" בקיסריה, עם 40 נגנים (36!) וקרן אן ופורטיס ואורי מיילס שלמדתי לאהוב עוד מההופעה הראשונה שלהם שראיתי לפני יותר מחצי שנה, עם העיבודים האיריים שגרמו לי להתאהב.

והיה כזה יפה (למרות שבקטנה, הרגשתי שלעיתים היה יכול להיות יותר יפה, אבל אולי זו רק אני עם הציפיות הגבוהות נורא.) וטוב ושווה. וקרן אן עדיין חמודה נורא, ופורטיס עדיין משוגע (ו"ואת מתפשטת" שלו נשמע פחות גרוע כשעומדים לא בשורה ראשונה, מסתבר, אבל עדיין יש לי חשבון לא סגור איתו ועם הכנסייה בגלל השיר הזה).

ואחרי יותר משעתיים וחצי של הופעה הרגשתי ש"ואו, זה ארוך" ועדיין לא רציתי שהזמן יעבור וההופעה תיגמר, וב00:50, כשהכל נגמר, והייתי עייפה בטירוף ונורא רציתי לישון, הייתי מוכנה להישאר עוד שעתיים וחצי כדי לשמוע הכל מהתחלה. עד כדי כך זה טוב.

אפילו לא לקחתי מצלמה. כדי שחלילה לא אתרכז בצילום במקום במוזיקה. למרות שדווקא היו פה ושם קטעים שהייתי בכיף מקליטה בוידאו, אם לא מצלמת סטילס. אני מקווה שהDVD שאמור לצאת מההופעה הזו יהיה מספיק טוב. אני עוד אשקול להשיג אותו.

ומצד שני, עם כל ההופעות, ההצגות והבילויים הכיפיים, מתחילה להיות הרגשה של "די, צריך להוריד הילוך", וההרגשה הזו באה מעט בכפייה בגלל סוף הסמסטר (שמגיע עוד שבוע וכלום) והמבחנים שמיד מתחילים, ואני עדיין בתחושה שיש עוד המון זמן עד הסוף, ואין.

אז בינתיים, זה השעות במקרה הטוב בהן אני אחזור הביתה, וכל יום יש כ"כ המון דברים לעשות.

וברביעי עוד לפני מלא זמן אירגנתי (בעזרתו של הארי) אנשים לצאת לפאב החדש בזיו, ודווקא רביעי השבוע כזה ארוך ומייגע ומלא בדברים, ואין למתי לדחות. ואוף.

ואני רוצה עיצוב חדש, ותספורת חדשה, כי השיער שלי גדל מהר מדי וחם לי.

ובכלל, אם לא כל הטכניון הזה, והצרות והשביתות, הייתי עכשיו באילת. :(

ואני נורא חכמה. שכחתי את הפלאפון שלי אצלו. ונכון שזה לא באמת כזה נורא, כי גם ככה אף אחד לא מתקשר אליי, אבל בכלל לא תכננתי ליסוע אליו בסופ"ש הקרוב (פרוידיאני משהו, לשכוח את הטלפון כדי שתהיה סיבה לחזור. ) ודווקא השבוע אני צריכה אותו, כי לליה יש יומולדת, וכל הקטע של רביעי, ודווקא כי אני תקועה מלא זמן בגהנום ואולי מדי פעם אצטרך לחפש אנשים שאין לי את המספרים שלהם בשום מקום אחר. כל הכבוד.

אני צריכה להתחיל לעשות רשימות קטנות של 2 do list לכל יום בנפרד, זה לא יאומן כמה דברים גדולים יש לעשות, וביניהם כמה משימות קטנות יש לי לטפל בהן שגם כן צריכות להידחס איפושהו באמצע. וכל יום אני שוכחת משהו, בטוח, ולא מספיקה הכל, וזה לא טוב. כי זמן, זה מצרך שבהחלט אין לי כרגע.

אז כמו שאמרתי, תקופת המבחנים אוטוטו כאן, מה שאומר שבטח יהיו מלא עדכונים-מתוך-לחץ-במקום-ללמוד-למבחן.

אני רוצה עיצוב חדש.