אז נגמר לו סמסטר...

ולפני שאני צועקת לעצמי: "קיץ! חופש!!" (שמשום הרגיש לי היום, ואך ורק היום) צריך לנחות על הפלנטה מקיימת חוקי ניוטון ומקסוול [למה, הו למה?] הזו, ולהיזכר במציאות הכואבת. 3 וחצי שבועות של מבחנים כל יומיים-שלושה וחופש בספטמבר.

רגע, אמרתי חופש בסמפטמבר?

פחחח!

אתמול היה היום האחרון של הסמסטר, ודווקא אז דאגו לעשות יום פתוח שכזה עם הסברים על מעבדות החשמל והפרוייקטים הבאים עלינו לטובה (או שלא, למי יש 350 שעות פנויות לתת לי?) בשנה הבאה, והצליחו להפחיד אותי כהוגן מבחינת כמות הזמן שתצטרך ללכת רק על זה.

חוץ מזה שבחודש-בערך חופש שיש עד פתיחת סמסטר חורף, גם ככה תכננתי לעשות לעצמי קייטנת מטלב (תכנה שכזו, שדי צריך להיות חברים טובים איתה אם רוצים לשרוד כמו שצריך עד סוף התואר) ואולי עוד כמה דברים, אז פתאום קלטתי, שפאק, כל מיני קורסים שעשיתי בשנה הראשונה, לא באמת נכנסו לי לראש, ודי צריך לעשות חזרה עליהם כי, וואלה, באמת צריך אותם להמשך, והממשך עומד פה מאחורי הדלת.

[וזה בלי להזכיר כמובן למידה למועדי ב', שיהיו, בטוח שיהיו.]

הסמסטר הבא מסתמן כלא קל, בלשון המעטה. אם עד עכשיו חוסר הקלות פשוט הייתה עומס מהמערכת המומלצת, גמרנו עם זה. הפעם העומס נופל כמעט מכל קורס שרק חושבים לקחת, לא משנה כמה "קל יחסית" הוא נחשב. ופתאום, כדי להגיע לכמות סבירה של כ-20 נקודות לסמסטר צריך לקחת איזה 6 קורסים ממש, אבל ממש רציניים ועמוסים כל אחד. ואולי 6 זה גם מה שיש לי עכשיו, אבל 6 זה לא קל, בכלל לא, ובכלל מסתמן שהסמסטר הבא יהיה בכלל בכיוון ה-7 אם לא 8. כיף כיף.

בכל מקרה, על התקפי הפאניקה הבאים וקרבים שלי (ולא רק מהמבחנים שכבר כמעט כאן) אני עוד אכתוב.

אני רק רוצה לספר לכם שאני מרגישה כמו גמדון הבית דובי (הארי פוטר, דאא.).

אם אני סתם מחבבת מדי פעם להיתקל בזוגות גרביים חמודים ולקנות אותם, אימא שלי חטפה סוג של התקף בשבועיים האחרונים, של לקנות לי גרביים, ונכון להיום (כי לכו תדעו מה עוד יהיה מחר) יש לי לא פחות מ-11 זוגות גרביים חדשים שעוד לא זכו להילבש.

הנה הראייה: (תתעלמו מהסדין הרוסי למהדרין ברקע)

פרחים, פסים, נקודות ולא פחות - פונפונים. כן כן.

עכשיו, אם גרביים שחררו את גמדון הבית לחופש, מה יהיה איתי?  :(

אם אנחנו כבר בסעיף התמונות, אני חייבת לחלוק איתכם כמה דברים משעשעים מהשבוע שעבר, אז אולי מחר, או מתישהו, אי אוסיף לפה את הגרסא של ת' ושלי לרטטוי.

המשך חיים יפים, אנשים.