מצטערת, שוב ממש לא התכוונתי לעדכן והכי אין לי זמן לזה, אבל אני חלשת אופי וחייבת.

דמיינו לכם סיטואציה,

הזמן: אי שם בערב פסטיבל הסטודנט לפני כחודש.

הנפשות הפועלות: קוויקי ואנוכי.

סיטואציה א': מפאת ידיעת מחירי האלכוהול באירוע, וידיעת כמות האלכוהול שקיימת אצלי בבית, החלטנו לקחת 2 בקבוקי מים מהבית, ועוד בקבוק תמים נוסף שהכיל בתוכו וודקה עם ספרייט.

היה נחמד, ושימושי, אבל נשאר ממש קצת. הערב נגמר, ושמתי את הבקבוק הנ"ל במקרר, בתקווה לסיים את הכמות הלא גדולה במיוחד בהזדמנות כלשהי.

דמיינו לכם סיטואציה,

הזמן: לפני יומיים-שלושה

הנפשות הפועלות: אני עצמי ואנוכי

סיטואציה ב': חם, חם נורא. הארץ שלנו מתייבשת. אין לנו מים לבזבז, אבל אני מתה לשתות משהו קר. על כן, מוצאת בקבוק ליטר וחצי רנדומלי, ממלאת אותו מהפילטר ומכניסה למקרר. שיהיו מים קרים בקיץ החם שלנו.

דמיינו לכם סיטואציה,

הזמן: אתמול, שבת בבוקר, בחוץ חם נורא ובפנים עדיין לא כזה נורא.

הנפשות הפועלות: אימא שלי.

סיטואציה ג': אימא טוחנת גרגרי חומוס, מערבבת אותם עם טחינה וקצת מים קרים מהמקרר, בעודה חושבת לעצמה "איזו בת חכמה יש לי, מארגנת שיהיו לנו מים קרים בדיוק כשאני צריכה אותם."

החומוס יצא די סבבה, תודה ששאלתם. אפילו ללא חומרים משמרים.

דמיינו לכם סיטואציה,

הזמן: אתמול בערב.

הנפשות הפועלות: אני עצמי ואנוכי

סיטואציה ד': אני פותחת את המקרר כדי להוציא יוגורט, ומבחינה בבקבוק הספרייט הקטן, מסיטואציה א', מונח במקום אחר, ומשום מה, במקום להכיל את ה5 וחצי שלוקים שנשארו בו, הוא מלא עד הסוף. החלטתי, בגלל עצלנות כמובן, לא להתכופף ולהוציא אותו כדי לבדוק מה יש שם, אלא סתם ציינתי ביני לבין עצמי שזה מוזר. ושאם יש גמדונים שממלאים בקבוקי וודקה כשהם עומדים להיגמר, הייתי רוצה לפגוש אותם, סתם ככה, להגיד תודה.

דמיינו לכם סיטואציה,

הזמן: היום בערב.

הנפשות הפועלות: אימא ואני.

סיטואציה ה': שיחת חולין על איך שהיא עזרה היום בהכנות לחתונה של בת של שותפה חביבה לעבודה, אני מספרת לה היום שלחומוס היה טעם של לימון, קצת יותר מדי, ואיכשהו הגענו ל-

אני: "תגידי, את מילאת את הבקבוק ספרייט הקטן שהיה במקרר במים במקרה?"

אימא: "כן, אוי, תודה ששמת מים קרים במקרר, הייתי צריכה אותם אתמול להכנת החומוס!"

אני: "אממ... ושמת את מה שהיה בבקבוק ההוא בתוך החומוס?" ~חיוך קל על סף גיחוך החל להתפרש על פניי~

אימא, מתחילה לחשוד: "כן.. למה?"

אני: "את יודעת שהיה שם ספרייט עם וודקה? הזה שנשאר מאז שאני וקוויקי לקחנו אותו ליום הסטודנט?"

פה כבר לא ממש יכולתי להתאפק והתחלתי לצחקק קלות...

אימא: "ועוד כשטעמתי את החומוס בהתחלה, לא הבנתי למה זה כזה מתוק! ועוד הוספתי לימון ומלח והכל!"

ברגע זה שתינו פרצנו בצחוק בלתי נשלט.

אחרי שקצת נרגענו:

אני: "ולא שמת לב לבקבוק הגדול עם המים ששמתי במקרר קודם?"

אימא: "ממש לא!"

אני: "זה הגנים הרוסים, שמשכו אותך לוודקה במקום למים..."

-Fin-