זהירות, פוסט נאצה למבחנים לפניך.

אני שונאת תקופות מבחנים. הן תמיד מלחיצות אותי נורא, ונדמה שמעולם לא למדתי להתמודד איתן כראוי. אז מה שהיה לי קורס שלם על זה בסמסטר שעבר, אני לא מהמיישמים, ואני גם לא מהטיפוסים ההחלטיים מספיק על מנת שיהיה להם טיפוס מסוים לטפל בו מלכתחילה. אמנם אני משתפרת עם גמילות מאינטרנט וכאלה (5 דקות בפייסבוק זה שיפור נאה לעומת 5 שעות, בכל זאת), אבל עדיין יש לי המון עבודה עד שאצליח להגיע לרמת הלמידה האופטמלית. זאת שכוללת מספיק הפסקות חמצן אך מספיק זמן איכותי מול הקלסרים והחומר.

אה כן, ותרגול. אחת הבעיות העיקריות היא שאני לא מספיקה בד"כ לתרגל מספיק, זה לא טוב, ואני צריכה לשנות משהו בסדרי העדיפויות. לקרוא את החומר ולחזור עליו זה חשוב, אבל כשהידיים והמוח לא באמת מתורגלים בפתרון תרגילים זה לא שווה מספיק.

אני שונאת תקופות מבחנים, כי זה הרבה יותר עמוק ממבחן שבו אני יושבת וכותבת תשובות לשאלות קשות. אני שונאת מבחנים בכל אספקט כלשהו של החיים, מהיכן שהם לא יבואו ולהיכן שלא יובילו.

אני שונאת תקופות מבחנים. הן תמיד גורמות לי לעצור ולהרהר, דווקא כשאני מנסה לשבת מול החומר וללמוד. המחשבות שלי נודדות לכל מקום אפשרי. המוח שלי נכנס למעין 'תדר תהודה' (חהחה.) משלו בתקופה הזו ועוברות אצלי תהיות, מחשבות, תסריטים (אם רק הייתי עוצרת לרגע לכתוב) ושלל דברים שונים ומשונים שחיים להם עמוק מדי במוח בתקופות ה"יבשות" וה"משעממות" יותר של מהלך הסמסטר והחיים בכלל. אני שונאת את זה, כי נוצר מצב של היפוך בו במקום להתרכז בלימודים בימים הספורים והקריטיים שלפני כל מבחן, אני חושבת על הרבה דברים אחרים שהם לא החומר למבחן המדובר (או כל אחד אחר, לצורך העניין). אין לי מושג איך לגרום לשפע הפעילות המוחית הזו לעבור דווקא למסלול שקשור ללימודים הספציפיים, וחבל כי טמון בזה לא מעט כוח. וחבל לי גם שאני יודעת שזה קשור אחד לשני, התקופות הלחוצות האלה של החיים אלו הן שגורמות מהתחלה לאותן מחשבות, ובלי התקופות האלה הן היו ככל הנראה מועטות יותר, מצד שני, דווקא עכשיו אני ממש לא צריכה את זה.

אני שונאת תקופות מבחנים. כי חלק מההרהורים הללו קשורים לתהיות שחוזרות על עצמן מדי כמה זמן לגבי "האם אני במקום שבאמת נכון לי?", ואז אני חוזרת לעובדות שגורמות לכל המצב הזה להיות לא אובייקטיבי מלכתחילה, והן כוללות את העניין שאני לא יורשת עצר כלשהי, ואני צריכה מקצוע שיש בו עבודה ומיד. ואז זה מיד מצמצם את רשימת הבחירה. וזה מוריד את האובייקטיביות מכל העניין, למרות שזה חוסך לי את החיפוש העצמי, שדווקא אולי היה נחמד אם היה קורה מתישהו, כי בינתיים, גם ברגע זה, אני לא סגורה על מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה. ובינתיים, איפה שאני עכשיו יכול להיות לא רע, נראה איך יתפתחו להן השנתיים הקרובות, כי יכול להיות גם מעניין כאן. רק חסר לי הסימן קריאה בסוף המשפט. זו עדיין הקנאה באנשים שיודעים מה הם רוצים מעצמם ומהחיים. וגם אם אני פחות או יותר יודעת מה אני רוצה מהחיים, אני לא יודעת איך אני רוצה שהמקצוע שלי ייראה. ואמנם רוב החיים לפניי, אבל יש גבול מסוים לשנים הצעירות וה"טובות" של החיים (זה בסדר, אני יודעת שבכל תקופת גיל יש את המשהו טוב שלו, אני לא רוצה להישמע רעה ומתנשאת) ולבזבז אותן על חוסר ההחלטיות שלי זה ממש לא טוב. אם יש משהו שאני רוצה מעצמי, זה להיות שלמה עם החלטות, ודברים והכל, וזה לא יקרה עד שאני אבין מי אני ומה אני רוצה. וזה, בפני עצמו, לא מסתמן כמשהו שיקרה בקרוב, וחבל.

אני שונאת תקופות מבחנים, כי מסתבר, שאני לא טובה בהם כ"כ. ואני מוקפת בסביבה שגורמת לציונים שלי להראות רע מאוד (למרות שזה בסדר, הם נראים רע גם ככה), ומצד שני בכלל, אני מוקפת בדעות שונות וסותרות. בין כאלו שבוכים לי על הציון הכ"כ רע שהם קיבלו (85), או כאלו שמצהירים בגאווה שממש לא אכפת להם לקבל נכשל במבחן שהרגע יצאתי ממנו עם תחושה מוזרה. וכל המצב הזה רק מדגיש בעיניי כמה אני תקועה באמצע (גם זה, בכל מובן של החיים כמעט) ולא חלק משום דבר, כי אני רחוקה מאוד מלהצטיין ממש בלימודים, ומצד שני אני לא רוצה לשקוע במחשבות ש"קצת מעל עובר זה כבר טוב", כי זה לא, וזה רק גורר אותי למטה. וזה מעגל שקשה לשבור, כי עם ציונים שהם "קצת מעל עובר", כששואפים למעלה, יותר כואב להתאכזב בכל פעם מחדש שמנסים לעלות.

חוץ מזה, אני יותר ויותר שונאת לגלות את העובדה שהנושאים הבאמת מעניינים פה (ומי היה מאמין, הם קיימים) כוללים בתוכם את החלק הכי קשה בלימודים, את המקצועות היותר קשים, את הבסיס הפיזיקלי והמתמטי היותר נרחב, כי רק כשיש אותו פתאום דואגים לקשר לדברים המגניבים שאפשר ללמוד כאן, ואני לא אוהבת את זה, כי הדברים שנשמעו מעניינים הם אלו שבכלל גרמו לי להרגיש בסדר עם בחירת הפקולטה, והגילוי על כך שעם כל כמה שקשה כאן, להגיע לתחומים שבאמת נשמעים מעניינים יהיה לי קשה כפליים, זה לא מעודד במיוחד.

אני שונאת תקופות מבחנים. הן גורמות לי לכתוב פוסטים שכאלו, שידועים בכך שאף אחד לא יקרא אותם ותוך כדי מספר הקוראים יצטמצם פי 2 שוב.

ומחר, אני לא אגש לחלק ב' של מועד א' בשדות, כי אני פחדנית קטנה, ומעופפת שלא יודעת להתרכז מספיק בחומר, וכי כל היום קראתי ונמנמתי הלוך ושוב, ועם כל ההספק מהיום, והימים האחרונים, עדיין לא הספקתי הכל ואני עדיין לא מוכנה מספיק.

ונראה לי שגרמתי לעצמי סוג של בעיה בשורש כף היד רק מלשבת מול התרגולים בוידאו ולכתוב כל מילה. אני אולי מבינה קצת יותר טוב, אבל אולי היה כדאי לקנות בכל זאת את החוברת (גם אם אני יודעת שזה רק היה חוסך את הזמן, כי אני לא אוהבת ללמוד מחומר שהוא נטו מודפס.)