בוקר. מאוד מוקדם בבוקר.

קוויקי: "חלמתי שאני מדבר עם דן בטלפון..."

אני: "ואני חלמתי שאני וסבא שלי הורגים אתיופים... oO"

קוויקי: "OK. You win."

אני: "הפכת להיות מסחטת כפיות חשמלית!"

ערב.

אני: "זה רגע היסטורי. אני אזכור את זה לנצח כרגע בו קוויקי שלח את ידו לעבר הפצירה הורודה והחל לשייף את ציפורניו."

מאוחר יותר בערב.

אני: "אני לא מאמינה, הוא (*) זרק עליי חתול!

אני אוסיף את זה לרשימת הNever - מעולם לא זרקו עליי חתול."

קוויקי: "זאת הפעם הראשונה ששמעתי אותך צורחת כמו בחורה.

לפחות את יודעת עכשיו איך כל האנשים בפייסבוק מרגישים כשאת זורקת עליהם פרות."

ויותר מאוחר.

קוויקי: "I like your back."

אני: "My back likes you back"

(*)

הוא זה נדב, אחד החברים של קוויקי מהמכללה, והוא העז לזרוק עליי חתול כשאני וקוויקי התרווחנו על המיטה שלו לפני הסרט שראינו כולם ביחד.

החתול המדובר הוא חתול של אחד השכנים שם במעונות שנדב האכיל, והחליט לזרוק על המיטה שלו, ואני מניחה שעליי בין היתר, כחלק מהתעללות רנדומלית בחתולים המקומיים (וזה כלל אותי לאותו היום).

הצרחה-של-בחורה מוסברת באופן פשוט למדי ע"י העובדה שאם נופל עליכם חפץ אפור ופרוותי, לכאורה משום מקום, והחפץ הזה פתאום מתחיל לרוץ ואתם קולטים שזה חתול, איפושהו באמצע, כל אחד היה מופתע, לכל הפחות.

ברביעי הלכנו לראות את "האביר האפל" (סוף סוף). סרט מגניב שכמו שטענו בפניי, "הרשע עושה את הסרט".

ואתמול הלכנו לים. כדי להשתזף. רק שקצת אחרי שהעזנו להיכנס למים (הם אפילו היו מאוד נעימים ולא קרים בכלל כמו שפחדתי), כשבאנו לצאת, השמש התחבאה מאחורי עננים עבים למשך לפחות חצי שעה. מיותר לציין שרגע לפני שעמדתי לוותר השמש יצאה ונשארנו שם. היה נחמד.