אחרי שסיימתי את Sourcery לפני כ-3 ימים, מיד התחלתי לקרוא את Coraline של ניל גיימן. את שני הסופרים אני אוהבת מאוד, אם הייתי צריכה לדרג, ככל הנראה שניהם היו מקבלים אצלי את אותו דירוג גבוה. מה שכן, יש ביניהם הבדלים די בולטים, למי שמכיר את הכתיבה שלהם.

מה ששמתי לב אליו דווקא בקריאה עכשיו, של ספר-מיד-אחרי-ספר, זה שיתרון אחד של גיימן על פראצ'ט (היתרון לפחות אצלי) הוא שאת העולם שלו הרבה יותר קל לי לדמיין, ומכאן, ככל הנראה, גם יותר קל לי להתחבר לעלילה ולמה שקורה בה. ובתור אחת שאיכשהו הפסיקה להיות ילדה קטנה שמצליחה לדמיין כל דבר, להצליח לדמיין דברים באופן רצוף מתוך קריאה, הפך לקריטריון די חשוב בשבילי.

זהו. הייתי חייבת לכתוב את זה איפושהו.

מחר יום עסוק.

אחרי דממת אלחוט מצד so called friends למשך זמן די רב פתאום יש לי תכניות למחר בבוקר ולצהריים.

(ועצוב שחיים רגילים של אנשים מרגישים לי כמו סופר-פופולריות לרגע. הכל עניין של השוואה אני מניחה.)