כן, אני לא מתוחכמת בכותרות.

בחמישי אי שם אחה"צ קיבלתי טלפון מצ'ירי. "סקאי!!1 אני בחיפה היום ומחר! בואי ניפגש!11" אמנם הטלפון בא אליי במצברוח מנומנם למדי (וזה קורה הרבה בזמן האחרון, סוג של תגובה טבעית למזג האויר, וחוסר היכולת להתמודד עם "חופש" דווקא עכשיו, ולא באמצע הקיץ כמו שהוא אמור להיות), אבל איכשהו גיליתי קומץ ספונטניות שהיה חבוי אי שם, וקבענו להיפגש בבוקר שישי ולטייל היכנשהו. בהתחשב בעובדה שהיו לי בערך שעתיים לשרוף, כי עוד היתי צריכה להספיק לאוטובוס (נדיר בתזמונו) לליז, החלטנו לטייל במושבה הגרמנית. זה מוזר עד כמה לגור בחיפה גורם להתייחס לכל מיני מקומות כמובנים מאליהם, ולא בתור מקומות לטייל בהם.

כשיצאתי בבוקר לתחנת האוטובוס, עוד ראיתי איזשהו שלט פרסומת למשהו של רד-בול, אבל לא הצלחתי לקרוא מה בדיוק רשום עליו, חוץ מהתאריך. חשבתי שהם בטח עושים משהו באחד החופים, כי אם עושים דברים שכאלה איפושהו, זה לרוב יהיה בחוף. פגשתי את צ'ירי באוטובוס, ירדנו בתחנה הנכונה, והתחלנו ללכת. עצרנו ליד כל כמה זמן לקרוא דברים (ברוח תיירותית שכזו שנכנסה בנו), אבל אחרי לא הרבה צעדים פתאום ראינו שרוב הרחוב חסום (לפחות לא להולכי רגל), הרבה גבעות מאדמה חומה ורחוק רחוק, משהו שהזכיר את הסמל של רד-בול. באופן הזוי שכזה, הגענו לשם בדיוק להכנות/חזרות/מה שזה לא היה, לתחרות הHead-to-Head שלהם. שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא גרם לנו לוותר על המסע ההיסטורי בזמן, אבל זה היה שילוב מעניין בין הישן לחדש, פחות או יותר מה שהמושבה במילא מנסה לייצג. אמנם לא הספקנו לעבור ליד כל הבתים ה"מעניינים" שיש עליהם סיפור כלשהו, אבל מהר מאוד שרפנו את השעתיים שהיו לנו. אפילו נכנסו לחלק הכי תחתון של הגנים הבהאים, מה שהיה מאוד מעניין בעיקר כי כשעוברים את השער פאתום הכל נהיה שקט יותר, למרות כל הרעש מהעניינים בחוץ, המוזיקה החזקה והכל. איזשהו אפקט של אובססיית הסימטריה (שהצלחנו להפריך, אגב) ופכפוכי המים שגרמו לכל הרעש בחוץ להיעלם לפחות ברובו הגדול כבר כשעולים במדרגות הראשונות.

כשכבר די נגמר הזמן, קנינו גלידה והלכנו לנו לתחנת אוטובוס מרוחקת.

תמונות להמחשה:

(כן, זו פרסומת בוטה לשברולט. אבל זה גם גרם לי ולצ'ירי לצחקק על מה יקרה אם מישהו יפול על המכונית...)

בתזמון מושלם, הגעתי לתחנה המרכזית דקה לפני שהאוטובוס לליז יצא משם. (ואכן זה דבר ראוי לציון, כי הם נדירים כמו שאמרתי.)

מטרת הביקור הייתה בעיקרון תמיכה טכנית ונפשית בכל הקשור להרכבת מערכת לטכניון. כי מסתבר שזה קשה (לא, זה באמת די קשה.). וגם הרכת מערכת זה תירוץ מספיק טוב כדי לראות חברות טובות שלא רואים כל יום. אז היה, עם הכל כיף, ונחמד, ומשעשע (כי זה תמיד חייב להיות גם משעשע בין היתר ). ואיכשהו, חזרתי הבייתה די צרודה וחסרת קול. דבר מוזר למדי עבור מישהי שתקנית שכמוני. מאוד מוזר בהתחשב בעובדה שגם בבוקר בטיול יצאתי פטפטנית למדי. אין לי מושג מאיפה זה נחת עליי. כנראה שיחד עם הספונטניות מיום קודם.

זה משעשע שכמות השורות פרופורציונית פה באופן הפוך לגמרי לכמות הזמן שביליתי בכל אחד מהמקומות... הו,וול.