|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
זה עבר את הצנזורה. (או: פשוט קיבל אישור מליז לפרסום)
ההתכתבות שהזכרתי כאן.
לפניכם הוכחת הביאוס התלוי של ליז והארי (וקצת שלי, כי בכל זאת.)
29.12.2008
ליז: "החיבה הזאת לגשם מאוד תלויה בדלתא. אם היא גדולה שווה לטוב, אז אני אוהבת גשם, אבל אם דלתאת המצ"ב שואפת לירוד... אז לא כ"כ" 4.26
אני: "חחח! גדול! אני מקווה שהדלתא היום גדולה מספיק, כי יש הרבה מאוד גשם!" 4.40
ליז: "אבל דלתא תלוית מצב רוח ולא תלוית גשם. אחרת את הורסת לי את כל הוכחת הביאוס התלוי שלי." 4.47
אני: "אבל דלתא תלויה בעיקרון באפסילון שתלוי בגשם, בסופו של דבר!" 4.49
ליז: "אההה!!! מה פה קורה פה?! יצרנו לולאה אינסופית..." 4.52
אני: "מוהאהאהאהא! אומרים לי פה שאם הלולאה מתכנסת, זה בסדר. ^^" 4.55
ליז: "אבל את מבינה שהיא מאוד בעייתית הגברת לולאה שלנו. בכל פעם היא שואפת לגבול מצב-רוחי אחר התלוי בקפריזות שלי לאותו רגע, ואם לקחת בחשבון את העובדה שהקפריזות לא תמיד מוגדרות. בעיתיישן." 4.59
אני: "הקפריזות שלך מוגדרות עד כדי מספר סופי של נקודות בזמן! ולכן ניתן בכל זאת להגדיר את מצב רוחך כפונקציה של מזג האוויר. מש"ל!" 5.05
ליז: "אלוהים ישמור! זה עוד רגע הופך לשקול הטענה: שלא רק שהמ"ר שלי תלוי גשם, אלא גם הגשם תלוי מצב-רוח! זה אומר שיש לי כוחות. אני שולטת באיתני הטבע! יאיי!" 5.10
"נ.ב.: ואת הוכחת את זה! אני סופר גיזמו. מועחעחע..." 5.11
אני: "את מניחה פה שאת יודעת לשלוט במצב הרוח שלך!" 5.15
ליז: "הרבה יותר קל לשלוט בטבע מאשר במצבי הרוח המשתנים שלי. טוב שאני לא נשמעת כמו אישה בהריון." 5.19
אם זה לא ברור, ירד באותו יום מלא גשם.
קצת על פיטום ודיאטה:
מעולם לא עשיתי דיאטה, לא אחת כזאת רשמית שאומרת לך מה לאכול באיזה יום ובאיזו שעה. לא בנויה לזה. אני ייודעת שאני אתמיד בזה יום-יומיים וזהו. אבל אתם יודעים, בכל זאת, מנסים לפעמים לאכול מסודר, בלי יותר מדי ג'אנק (פרט לשוקולד, מצטערת.) ובלי יותר מדי להגזים (יה, רייט), נו מנסים ככה.
ואז מגיע הקטע הזה, שכשאני בבית בסופי שבוע, אימא תכין תמיד איזה משהו טעים כל הזמן, וכשאני אצל קוויקי, אין לי מושג איך, אני גם תמיד אוכלת יותר מדי ויותר ממה שאני מצפה מעצמי, ובאמצע השבוע יש ימים כמו ראשון שעבר, שמשתפים אותי בארוחות ערב במעונות, או כמו היום שיו' מביא בראוניז משוקולד לבן, ואז הארי מוציא משהו בין עוגת שוקולד לבראוניז משלו, ואני אמורה לבחור מה מהם לשתות עם הקפה, ומה פתאום לבחור? צריך לטעום את שניהם!
ומחר הם רוצים ללכת לסרט (שאני כנראה לא אבוא אליו) ואח"כ לאכול בBlack (שבהתחשב בעובדה שהארי הבטיח לי טרמפ הבייתה, אני כנראה אצטרף), ואולי ארוחה fancy -'ית עם קוויקי בסופ"ש (ואולי לא, אבל זה באמת לא ישנה הרבה), וכל הקטע הזה של לרדת במשקל, נהיה ממש בלתי אפשרי!
ועכשיו שהתחלתי עם החדר כושר, זו מטרה שחייבים להשיג. כי כמה כבר אפשר לבכות על המשהו כמו 4-5 קילו שאני כ"כ רוצה להוריד ואפעם לא עושה עם זה באמת כלום? די!
אבל הלחץ החברתי מחייב להצטרף ליציאות חד-פעמיות יחסית שכאלו (רבאק, אנחנו מוציאים את יו' וצ'ירי החוצה, זה אירוע נדיר שלא להיות נוכחת בו ישב לי על המצפון הרבה מאוד זמן), וכשמכינים לך אוכל טעים אין מצב לא לגעת בו, ונו, ככה כל 500 גרם שיורדים, מעלים בחזרה עם ריבית. זה לא ילך ככה.
אני אוהבת את כל קטע ה"קוויקי & סקאי מזימות זדוניות (ע"ר)" הזה של ה-24 שעות אחרונות, עליו אין לי שום כוונה לדבר כרגע, ולו רק for not jinxing it.
ישבתי אתמול עד 1 בלילה לראות את החיילים שלנו נכנסים לעזה. הלב איתם, ותפילה אחת גדולה לאלוהים שישמור עליהם שלמים ובריאים.
שיהיה לכולם שבוע מעולה, ושקט ככל האפשר.
| |
אתם רוצים להיות שם!
אחרי הפלאשמוב הממש כייפי של בועות הסבון אני מזמינה את כולכם לדבר הבא, שבתקווה, יהיה מוצלח לא פחות, ויגרור אחריו מוטיבציה ואנשים לעוד ועוד אירועים מהסוג!
הפרטים נכון לעכשיו הם אלה:
Flashmob שינה
תאריך - 15.06.2007 (יום שישי).
זמן - 13:00 בצהריים.
מקום - חיפה, מרכז חורב, הרחבה שלפני הקניון.
מטרה - שינה.
רצוי להביא - כרית ו/או שמיכה ו/או פיג'מה ו/או דובי ו/או כל דבר אחר שאנשים שמים עליהם/סביבם/תחתיהם בזמן השינה.
מגיעים למרכז חורב [הרחבה שעל יד הקניון, ממש ממש בכניסה], ובשעה שסוכמה מראש [13:00, בבקשה לא לאחר!] מוציאים את מה שהבאנו [הכריות, הדובונים, השמיכות וכו'], מסתדרים במהירות, מוצאים פינה נוחה, מתכרבלים ונרדמים [לפחות מעמידים פנים שישנים].
לאחר כשש עד שמונה דקות [משך המשימה יקבע קצת יותר מאוחר], יצלצל שעון מעורר.
לאחר שהשעון המעורר יצלצל - קמים, מפהקים ומתמתחים, מקפלים את הכל ומסתלקים מהמקום כאילו שום דבר לא קרה.
תבואו! יהיה כיף!
(בחיי, אתם לא תצטערו!)
מה זה בעצם פלאשמוב?
+ הסבר קצר.
נ.ב. ואם אתם באים, תשתדלו לגרור איתכם כמה שיותר אנשים! [The more, the merrier!]
טוב, אם כבר פוסט, אז פוסט. אני אפילו לא יודעת מה לכתוב, מה לצנזר, וממה להתחיל, אז אם הפוסט הזה מבולגן, תתעלמו.
הדבר העיקרי שאני זוכרת מיום ראשון, הוא שהגעתי למסקנה שלילד שלי לא יקראו ניר. ובהחלט יש שמות של בנות שאין לי בעיה איתם.
איך וכיצד הגעתי למסקנה הזו, אני אבקש ממכם לחסוך לי את ההסבר.
אני חושבת שהמסקנה השנייה הייתה תחושה מוחלטת שהשבוע הזה מתחיל מרגל שמאל, ואני גם זוכרת שאיששתי את זה איכשהו, אני כבר לא זוכרת איך בדיוק.
(אני מניחה שזה פשוט כי לפתוח את השבוע עם 4 שעות של תכן לוגי לא עושה הרבה טוב לאף אחד).
יום שני היה טוב עד שהחליטו לפוצץ לנו את הרצאת החדו"א. המרצה שלנו (אני יכולה לכתוב שמות! יחי חסימת החיפושים מגוגל!), אביב צנזור, נסע לאיזה "כנס" (כמו שעמית עינב, המחליף שלו לשבועיים האלה, וAKA מתרגל החדו"א מהסמסטר הקודם, אמר), וכאמור עמית החליף אותו. למשהו כמו 15 דקות בדיוק. ההרצאה התחילה באופן מבדר ביותר (הוא איש משעשע.. ככה זה), כשאר בשלב כלשהו, מישהו משופם, עם קול צפצפני ביותר (כאילו שמשכו לו ממש, אבל ממש חזק באיברים מסוימים), שלימים התגלה כסגן דיקן הפקולטה למתמטיקה, נכנס לאולם, והתחיל לצעוק על כל מי שישב במדרגות המעברים (זה האולם הכי גדול שאפשר ללמד בו, וגם שם יש אקסטרא-אנשים שאין להם מקום לשבת, אז יושבים במעברים) שיצא מיד החוצה, כי זה "לא בטיחותי".
זה לא היה סימפטי לגמרי, ההרצאה נעצרה בשלב הזה, ואנשים התחילו למחות. מה שמאוד לא סימפטי זה ניצול המצב ש"ממש במקרה" המרצה המקורי לא נמצא, וממש במקרה, זו גם ההרצאה הראשונה שהמחליף שלו נותן אי פעם. כאילו שזו ההרצאה היחידה שהכיתה/אולם מפוצץ בה לגמרי, וכאילו שזו ההרצאה הראשונה בסמסטר!
מילא זה היה קורה בהרצאה השניה/שלישית, כשעל ההתחלה מגלים את העניין, אבל מה פתאום באמצע הסמסטר, ועוד כשאנחנו חוזרים אחרי שביתה, וכל דקת הרצאה חשובה, מתחילים לעשות שטויות כאלה?
אחרי ניסיון להמשיך את ההרצאה, הזקן המשופם עוד נכנס ממש פנימה, עלה על במת המרצה, סגר לעמית את הקלסר וממש הכריח אותו לצאת ולהספיק את השיעור כי "אסור לו ללמד בתנאים כה לא בטיחותיים".
בשלב הזה ההרצאה ממש התפוצצה, ואנשים הלכו לנסות להתלונן לדיקן לימודי הסמכה (וכנראה שלא יצא מזה הרבה..), או סתם החוצה (הדשא היה לא-ריק-בעליל)..
לתרגול בחדו"א הצלחתי לסחוב את הארי, ועכשיו אני כנראה לא אהיה שם לבד (למרות שלהיות לבד גורם יותר להתרכז בתוכן במקום לפטפט באמצע, אבל אלו שעות שאני בד"כ נרדמת בהן לגמרי, כי זה מאוחר, אז זה לא כ"כ רע שיעירו אותי באמצע).
אחרי תרגול החדו"א הספקתי ליסוע להדר ולגלות שלעבור את גיל 20 לא משתלם כ"כ. החיים הטובים מתייקרים, ובזאת נסיים.
יום שלישי התחיל מוקדם מדי בשבילי בניסיון אבסורדי להתקדם במעבדה, שלא הצליח יותר מדי (בעיקר כשלקראת סוף השעתיים שהקצנו לעצמנו, גילינו שהגרפים שעשינו בהתחלה, בכלל לא נכונים, וצריכים להיות הפוכים [מה שעל ציר ה-X היה צריוך להיות על ה-Y ולהפך..]), גיליתי שאני לא מחבבת לחלוטין את בניין פיזיקה, לא משנה שהוא חדש והכל, הוא פשוט מקפיא! מישהו שם כנראה מתלהב נורא ממערכת המיזוג הכנראה-חדשה שלהם, והם מחליטים כנראה לעוות את חוקי הפיזיקה הקיימים, ועל כל מעלת פלוס שיש בחוץ, לשים את המזגן על מינוס. צריך להצטייד בלא פחות מסוודר, מעיל ושמיכת פוך כדי לשרוד הרצאות שם.
אחרי הרצאה הפיזיקה, ניסינו ללכת להרצאה בכימיה. אלו שעתיים מיותרות כ"כ, כי במילא את החומר שמלמדים בהרצאה מלמדים לרוב גם בתרגול, וגם ככה המבחן אמריקאי, ככה שמה שצריך לדעת זה ת'כלס את מה שהולך בתרגול. אז זה מעין זמן של "לא לעשות כלום ו/או לשחק בפלאפון ו/או לגרום להארי לעזור לי עם שיעורים בחדו"א" (והפעם, ניצלתי בעיקר את האופציה האחרונה..).
בהפסקה יצאנו החוצה, ומישהו שאל אותנו אם אנחנו באים להצביע לבחירות של נציגי הסמסטר ולקבל ארטיק. ענינו בסירוב, אבל אחרי שהשעה השנייה התחילה, גילינו שממש משעמם שם, אבל ממש, אז יצאנו בשקט החוצה, הלכנו להצביע (להארי זה לא היה קשה במיוחד, כי לו בכלל לא היה למי להצביע, וסתם נתנו לו ארטיק), ואני הקפתי בעיגול שם רנדומלי שנראה לי חביב, ובחרתי בארטיק ירוק-זרחני בטעם תפוח. (ככה גורמים לגיקים לבחור, ומעודדים פה את הדמוקרטיה - מחלקים משהו בחינם תמורת שיתוף פעולה וגרירת התחת שלך ממסך המחשב/הרצאה/שיעורים הקרובים אליכם לעבר הקלפי!) אח"כ ישבנו עם כמה אנשים מחוץ להרצאת הכימיה ופטפטנו על עניינים טכניוניים ברומו של עולם.. P:
אחרי שצבעתי את סשה במרקרים תוך כדי ניסיון להכין דו"ח מכין למעבדה שלמחרת, ברחתי מהר הביתה לשם מטרה קדושה של פגישה עם ליז בקניון חיפה.
היה חביב ביותר, קיבלתי מתנה יפה וברכה מקסימה, זללנו במקדונלד'ס, הסתובבנו בין חנויות תוך כדי ירידות על הבגדים וגילויים של מה שנראה יפה בחלון הראווה לא בהכרח יפה ממבט מקרוב ("לאמא שלי יש וילון כזה!"), וייתכן ושוב ראיתי את שמלת הסטרפלס היפה שראיתי בחדרה (אני זוכרת שבחדרה היא הייתה בשחור-לבן, אבל אני בכלל לא בטוחה שזו אותה אחת נראה לי שמה שראיתי בחדרה היה עם הדפס אחר לגמרי, אבל מה שכן, גם שם זה היה בשחור-לבן), וגם אם לרגע רציתי למדוד אותה, גיליתי שהיא בכלל לא נמצאת בתוך החנות! oO
היה נחמד, היה חביב, וליז אפילו זכתה לשחק במכונת המשחקים שמוציאה ממתקים!
קיבלתי לקריאה את "אשתו של הנוסע בזמן", של אודרי ניפנגר, ואני חייבת להודות שמהמעט יחסית שקראתי עד כה (עמ' 60 מתוך 461), הספר כבר מרתק, ונשמע מעניין לגמרי. אני לא זוכרת שהמלצתי הרבה פעמים על ספרים עוד לפני שסיימתי לקרוא אותם, אבל זה כנראה אחד מהם (אפילו היום מצאתי את עצמי ממליצה למישהי עליו).
יום רביעי.. הו, יום רביעי.. טוב, כמו שאת שלישי אני לא מחבבת סתם כי מעולם לא חיבבתי את ימי שלישי במיוחד, את ימי רביעי אני לא מחבבת כי יש בהם מעבדה, וזה תמיד גובה מחר של כאבי גב ו/או עצבים מיותרים ו/או סתם עייפות. יום רביעי שלי מתחיל מהרצאת חדו"א, ששוב התחילה עקום, כי הגעתי מספיק מוקדם כדי שיהיה לי מקום באולם, כדי לגלות שרבע שעה לפני תחילת ההרצאה ,האיש המשופם מיום שני חזר, והכריח את כולם לצאת מהאולם, הזמין מאבטח עם נשק, סגר את דלתות האולם, והתכוון לתת רק לאנשים שרשומים לקבוצת ההרצאה הזו להיכנס (ואח"כ אם ישאר מקום, אולי לכמה שלא). Now, that was really outrageous. מצאתי את עצמי כמעט-צועקת על מישהו שלומד איתי ואני דווקא נורא מעריכה כבנאדם, ולו רק על עצם שיתוף הפעולה עם הילדותיות של אותו איש משופם. כי אני באמת רוצה לראות שקודם מפנים את כל ההרצאות והתרגולים המפוצצים מאולמן, ואח"כ עוד נטפלים אלינו. כמה שריפות כבר היו במקום הזה שכ"כ דואגים בקפדנות לבטיחות שלנו?
ובכלל, מישהו מוכן להסביר לי למה ליד אולם של 295 איש, נמצא חדר ביטחון, שכתוב עליו אדום על גבי לבן, שחדר הביטחון הזה, מיוחד ל-15 איש בדיוק. אתם באמת דואגים לבטחון שלנו, הא? (ומה בדיוק בטיחותי גם בלהחזיק 200-300 איש במסדרון, מרוכזים צפופים במקום אחד ליד הדלתות?)
בשלב כלשהו כנראה לא הכניסו לפי רשימות, אלא פשוט ספרו אנשים, מה שהיה מגוחך בפני עצמו, כי אחרי שסיימו להכניס אנשים (אני לא יודעת אם וכמה אנשים נשארו בחוץ), אבל האולם אפילו לא היה מלא! היו לפחות כ-20 מקומות פנויים ברחבי האולם (אפילו בשורות קרובות יותר ולא רק באחוריות), ונראה לי שאני לא אגזים אם זה היה אפילו יותר מ-30 מקומות..
הציעו לאנשים לעבור להרצאה מקבילה, הם רק כנראה שכחו שגם היא מלאה כבר, ואני רוצה לראות שסגן הדיקן למתמ' כ"כ דואג לביטחון הסטודנטים, שהוא ילך ויפנה את המעברים גם שם.
מתוך פלייר מטעם אס"ט לגבי העניין: "משיקולי בטיחות לא ניתן לחסום מעברים. רצוי להבין כי השיקול הבטיחותי מעל הכול (השיקול האקדמי משני בחשיבותו)".
אני בהחלט יכולה להבין את העניין הבטיחותי, אבל כל עוד הנושא לא חדש, וכל עוד הרבה הרצאות מתנהלות כך.. מפריע לי המשפט "השיקול האקדמי משני בחשיבותו" - אה, כן, באמת? לא, כי לרגע חשבתי שאני באה לטכניון בשביל לשבת אך ורק על כיסאות נוחים. צר לי, אבל אני מגיעה להרצאה הזו בגלל השיקול האקדמי בדיוק.
זה גם נורא חביב להגיד ש"רק מי שרשום ייכנס", אבל זה הרבה פחות חביב כשכולם יודעים שההרשמה לקורסים לא נפתחת בבת אחת לכל הסטודנטים, וזה הולך לפי שמות משפחה ונקודות שהצטברו עד כה (עם לא עוד קריטריונים), ומה לעשות שיש אנשים שנורא רוצים ללכת להרצאה מסוימת, או שהיא היחידה שבאמת מסתדרת להם במערכת, והם נרשמים יום-יומיים לפני סוף ההרשמה, כשכמעט כל שאר הסטודנטים נרשמו, ותפסו את כל הקבוצות המבוקשות.
בנוסף לכל זה, מרצים ומתרגלים, בעיקר בקורסים גדולים שכאלה, מעודדים בעצמם ללכת לנסות הרצאות אחרות ותרגולים אחרים, כדי למצוא את המרצים/מתרגלים שהכי מסתדרים אצלם ומבינים אותם. משתמע מכך שבקורסים שבהם אין נוכחות חובה שקבוצת רישום מסוימת, הטכניון די תומך ב"תלכו לאן שבא לכם כל עוד תענו על המבחן בסוף", אז מאיפה בא לפתע עניין ה"רק מי שרשום לקורס ייכנס"?
הרבה עצבים עברו באותו יום.. אבל זה עבר, בעיקר בזכות צהרי יום ד' החביבים, בסימן "יום ירוק" ושמירה על איכות הסביבה, או משהו, עם הופעה של טל פרידמן והקריות, שהייתה ממש אחלה, וגרמה לי לשבת שעתיים בשמש, ולגלות רק אחה"צ מאוחר יותר שנשרפתי מהשמש, וזה עוד אחרי שבקיץ שעבר, לאחר תקרית הצלייה המזיקה מאוד בחוף הרצליה, הבטחתי לעצמי שדבר כזה לא קורה לי יותר בחיים.
טל פרידמן היה מבדר מאוד, גם אם הבדיחות עצמן היו פחות או יותר ברמת הכוס-פיפי-זונה (סליחה, בלי הפחות-או יותר), זה היה ממש משעשע. (הוא התחיל מ"כל החנונים שעומדים בצל מוזמנים לעבור לכאן" ו"Good afternoon nerds!" במבטא בריטי)
אחרי פספוס ההופעה של אריק ברמן בסמסטר שעבר, לשם שינוי, אני שמחה שנשארתי לראות, גם אם רוב הזמן הייתי לבד (כבר אמרתי שחברים חנונים זה לא כיף? :/), ורק איזה 20 דקות לפני הסוף הוא נזכר להגיע.
אחרי זה, הייתה מעבדה (אחרונה! עכשיו רק נשאר עוד איזה כמות שעות של השלמת דו"חות), ובית!
היום, היה לא רע בכלל, באוטובוס היה מישהו שאני מכירה והלכנו יחד לתרגול כימיה, הארי שמר לי מקום ועזר לי המון עם שיעורי הבית בפיכסיקה, קיבלתי מצ'ירי טבלה מחזורית, אז עכשיו אני יכולה להבין קצת יותר במה הולך שם..
[
צ'ירי: "יש לי טבלה מחזורית בשבילך!"
הארי, שישב בין שתינו בהפסקה: "יש לי תחושה שזו שיחת בנות שאני לא אמור לשמוע..."
אני: "הארי, זה לא מה שאתה חושב!"
]
תוך כדי תרגול נפטרתי מהשיעורים, ובשעתיים חלון שאח"כ הלכתי להגיש את זה. להיפטר משיעורים זה ממש כיף!
הספקתי לקרוא עוד קצת את הספר מליז, ואז פגשתי את לילי שדחפה אותי להיכנס לאולם ההרצאה בפיזיקה (יש שם הרצאה לפנינו), ולשבת בשקט מאחורה. שתינו קראנו כי לא רצינו לעשות יותר מדי רעש, ובשלב כלשהו גיליתי שזה ממש נחמד להיכנס פנימה (ולא, לא כי הולך שם קורס שגם ככה אני אצטרך לסבול בסמסטר הבא), אלא כי לקראת הסוף המרצה עשה את הניסוי של הפרדת ספטרום גז כספית (או מה שזה לא יהיה שבאמת קורה שם), וכשאולם החשיך ממש ראו על מסך די גדול את הצבעים השונים של הפסים, וזה היה יפה. ^^
וזהו להפעם.
סופ"ש נפלא לכולם!
8.6.07 עריכה:
היום בלוגולדת! היום בלגולדת! היום בלוגולדת... ל... בלוג שלי!
-_-
עצוב.
3 שנים של חוסר חיים, אך מצד שני, הכרות עם לא מעט אנשים טובים, ואימונים נרחבים בזיוני שכל. הכיף, הכיף.
יום הולדת שמח דף אינטרנט יקר!
עריכה, מאוד מאוחרת: [כי אין לי פוסט אחר לתקוע שם את זה.]
אי שם בסמסטר הראשון, בתור הוכחה לכך שאני כן מתמצאת בהתנגשויות אלסטיות או פלסטיות של כדורים, התמכרתי למשחק ה-bubbles הממכר (והקצת מטומטם, והזה שיגרום לכם להתחיל לפזול אחרי רבע שעה של לחיצה אינטנסיבית על העכבר). למקרה שאתם לא מכירים אותו, אני לא אטרח להסביר, כי הכל די ברור, כל 3 כדורים מאותו צבע, נמחקים.
אחרי משחק די ארוך אי שם בסוף מאי, כשנשארו לי ממש קצת כדורים על המסך, ורובם היו ירוקים, אחרי רגע, הכל נראה ככה -
Oh no! what am I going to do now?
האמת היא, שבהתחלה אמרתי את זה לעצמי בציניות מוחלטת. שנייה אחרי שלחצתי על הכפתור, גיליתי שצדקתי דווקא, כי מסתבר שגם מחיקת כל הכדורים מהמסך- פשוט מסיימת את המשחק, במקום להמשיך אותו עם שורות כדורים חדשות. לא כיף!
| |
קפאין, גלידה בשלושה טעמים, המון קצפת ודובדבנים מתוקים (ואזהרה: פוסט פוליטי חבוי בין השורות)
מה עוד בחורה צריכה?
אה, כמובן, שעתיים צפופות של פטפטנות עם חברה טובה!
אז את כל זה ליז ואנוכי סידרנו אתמול במפגש שהגיע סופסוף זמנו להתקיים (הוא הספיק להידחות יותר מדי, בעיקר בגלל מערכת צבאית מטומטמת, חזרתן של מעבדות, והמוות המסתורי של הפלאפון של אמא שלי), על חוף הים. אמנם הכיסאות הפרתיים (שהספיקו להיות מונצחים באיזו תמונה שצילמתי לפני כשנה) נעלמו מהמקום, אבל עדיין היה נחמד (:
באיחור אופנתי קל של שבוע וחצי אחרי היומולדת (לא אשמתי, היא ביקשה אח"כ..), הבאתי לה את הספר המלא של כתבי לואיס קרול (שבין היתר מכיל את הגרסא המלאה של 'אליס בארץ הפלאות' שהיא כ"כ רצתה ו - ~פינת ה"שיו"~ : מסתבר שצדקתי, וזה אכן הספר המדובר), יחד עם הברכה שלקח לי איזה 3 ימים של עריכות ושינויים כדי להגיע לנוסח הסופי שלה (ומכילה אפילו ברכה אישית ממיסטר קוויקי בכבודו ובעצמו, שלידיעתך, אכן גרמה לצחקוקים רמים ^.~).
בכל אופן, כפי שניתן להבין, תוכן הכותרת נאכל/נשתה בהנאה מרובה, וכעבור זמן מה יצאנו לשוטט תחת פנסים אפלוליים, רק בשביל להרחיב את "רשימת הדברים שהתנגשו חזיתית בליז", להמציא שיר מוזר על קיפוד דרוס שהיא ראתה פעם בבסיס (אני מאוד מקווה שאת זוכרת אותו, כי אני כבר לא כ"כ), ולהבין שדוסים לא באים מהירח, או ליתר דיוק:
דוס: "סליחה, אתן יודעות אולי עד מתי יש מפה אוטובוסים?"
~ניסיון עקום לענות, דוס הולך.~
ליז: "מעניין מאיפה הוא נחת?!"
אני: "לא יודעת..."
ליז, מסתכלת לכל הכיוונים, ומגלה למעלה ירח מלא: ~מצביעה על הירח~ "משם!"
אני, עם מבט סקפטי: "נההה... הם לא גדלים שם. נדמה לי שהמקום שאת מתכוונת אליו נקרא 'בני ברק'."
בכל אופן, זה גרם לי להיזכר שמלא, אבל ממש מלא זמן לא הסתובבתי בים, וזו התדרדרות לשמה.
לזכותי ייאמר, שלעומת האלבום שהבאתי איתי, אף תמונת פפראצ'י לא צולמה באותו ערב! (וזו התקדמות! לא בטוחה אם לטובה או לרעה...)
לאס"ט מגיע "גרררררר" עצום על כל הבלאגנים אתמול. האוטובוס חזרה היה מלא בסטודנטים שחזרו במיוחד לחיפה כי שמעו שהשביתה כאן נגמרת, רק כדי לגלות ב2 וחצי בלילה (ותודה ענקית לך על הSMS המעדכן =] ), שהחליטו בסוף להמשיך אותה.
לא שאני כועסת על זה שהמשיכו אותה, להפך, במישור האישי, אני חייבת להתיישב דחוף על מלא חומר בחדו"א, מד"ר ותכן, ככה שהשביתה לא תזיק לי אם תימשך עוד מספר ימים, אני רק לא יודעת מה יהיה עם הסמסטר הזה, אני כמובן לא רוצה שיבטלו אותו [כי ייתכן וזה ישליך לאלף עזאזל את השכ"ל לסמסטר הזה, וזה רע.], אבל אני גם ממש לא רואה איך נספיק את כל החומר עד סוף הסמסטר, אני לא רוצה אפילו לחשוב על הלחץ האדיר שזה ייצור כשכן נחזור ללימודים, ופתאום יהיו מליון וחצי שיעורי השלמה על חשבון הזמן לעשות את כל הדרים שכל סטודנט ממוצע חייב להספיק לעשות (ויש יותר מדי כאלה)...
[ובמישור הפחות אישי, ברור שהחזרה של הטכניון ללימודים הייתה גוררת לאט-לאט חזרה של שאר האוניברסיטאות ללימודים, ופחות מאבק על הדברים הכ"כ צודקים שהם מבקשים, ולכל הפחות הייתה מפגינה מעין הסכמה להסכם ה"לא משהו" בלשון המעטה שנשלח בינתיים.]
טיפה באותו נושא: בתחילת השבוע, שמתי לב שנשארו לי 4-5 סיפורים ב"עשן ומראות" של גיימן, ותהיתי ביני לבין עצמי, מה יסתיים קודם: השביתה, או הקריאה של הספר (כי אני בד"כ קוראת סיפור ביום, במקרה הטוב..)
אתמול, ההודעה על החזרה ללימודים כמעט והביאה אותי להפסד, שכן הייתי בטוחה שאני אספיק לסיים אותו עד סוף השביתה (ונכון לאתמול בלילה, נשאר לי רק הסיפור האחרון), אבל, היאח והידד, בזכות השביתה היום, צדקתי, וניצחתי (כן, את עצמי.) וסיימתי את הספר. ^^ [המשובח, אגב, כמעט ומיותר לציין.]
היום, אחרי שחזרתי מהמעבדה (כבר אמרתי שאני מעדיפה כמה הרצאות בשבוע במקום מעבדה אחת?), הספקתי להתעדכן במבזק חדשות קצרצר מאימא, שסיפרה לי שהורשו לפירסום כמה מהחשדות שגרמו לעזמי בשארה לברוח מהארץ.
בתור מישהי שהייתה במקום מאוד לא סימפטי בעת נפילת הטילים על חיפה ביום ראשון ה16/7/07, לא הייתי צריכה יותר ממבט אחד מחוץ לחלונות הבניין ששהיתי בו כדי להבין שזה לא בדיחה, וידיעות החדשות היותר ספציפיות, לגבי המקומות המדויקים שטילים נפלו בהם (הייתה מעט צנזורה בהתחלה), רק גיבשו את דעתי הברורה עוד מתחילת אותו היום - החיזבאללה ידעו ברוב המקרים, טוב מאוד, אבל טוב מאוד-מאוד, לאן הם מכוונים.
היום גם פרסמו את אותם חשדות (שזה בסדר, אני מאמינה להם) שלפיהם אותו חבר כנסת ישראל לשעבר, העביר מידע לחיזבאללה, וייעץ להם לגבי אופן הפעולה במלחמה. אני לא יודעת, אני בד"כ לא מדברת על זה כאן, אבל מרתיח אותי לשמוע דברים כאלה. איך מלכתחילה מגיעים אנשים כאלה לכנסת או לממשלה, לדרגות כ"כ בכירות במערכת הפוליטית, כשידוע מראש שאלו יהיו התוצאות? שאלו אנשים עם קשרים רבים מדי בצד האויב (וכן, סליחה שאני קוראת לאותם אנשים שאולי חלק יקראו להם "שכנים" או "אנשים שעלינו להידבר איתם" - "אויב", אני באמת מצטערת שככה צריך לקרוא לאנשים שמאיימים באופן ממשי ויומיומי על חיינו), ושכל האינטרס שלהם לשבת בממשלת ישראל, הוא להפוך את המדינה הזו לכמה שפחות קשורה לעם היהודי היושב בה.
הידיעה הזו מהיום, רק איששה את מה שידעתי מהתחלה, וזה מרתיח. זה מרתיח בדיוק כמו כל דבר שאתם מפחדים ממנו, יודעים בתוך תוכחם שהוא נכון, מתפללים ומקווים להתבדות, ובסוף מקבלים את האמת שידעתם, יחד עם ההוכחות, היישר לפנים.
זה מרתיח.
ועוד דבר, אם אנחנו כבר בנושא של "דברים שידעו בצפון לפני שבמרכז חשבו עליהם": ועדת וינוגרד הייתה יכולה להיחסך, אם רק היו מעבירים איזה דף נייר בין תושבי הצפון, כדי שיגידו את אשר על ליבם, כי פה ידעו והרגישו את כל אחת מהמילים שנאמרו אתמול עם פרסום הדו"ח, עוד מהיום הראשון של הלחימה. היא גם הייתה נחסכת אם אותם מקבלי החלטות, היו באמת שורדים פה יום אחד, בצפון הכה-רחוק ממשכנם המפואר הרחק מכאן, אם הם היו שומעים 13 אזעקות ביום (תוסיפו לזה 5 על כל עלייה של 5 ס"מ צפונה במפת הארץ), או יותר גרוע, מעבירים לילה נטול שינה, עם רעש רקע של הדי יריית התותחים שלנו, ועם הרעש האיום של נחיתת כל טיל על האדמה. אני אפילו לא מדברת על להיפגע פיזית מזה. אפילו לא זה.
התפלאתי לנוכח הפרשנים המופתעים מעט, בדקות הראושונת לאחר סיום הקראת הדו"ח בשלל ערוצי הטלויזיה. על מה מתפלאים? על עצמת המילים שנאמרו כנגד כל אחד מהאחראים שהוזכרו בו? מה אתם כ"כ מתפלאים? שוב, אם רק הייתם עוברים בין הבתים ההרוסים, המשפחות השכולות, לא הייתם צריכים לחכות לדו"ח. הוא נכתב פה אחד ולב אחד בין כל תושבי הצפון, כל המילואימניקים, הלוחמים ומשפחותיהם, יום-יום, במשך המלחמה כולה, ואחריה, עד היום.
זהו, הלכתי להוציא עצבים במקום אחר.
אני לא מאמינה שאני מסמנת אקטואליה בקטגוריות לפוסט.
ואתם יודעים מה, למרות ההתחלה האופטימיות של תחילת הפוסט, אני ממש לא מאמינה שככה אני פותחת את החודש האהוב עליי בשנה.
| |
25 דברים שאפשר לעשות עם סוכריה על מקל
מבית היוצר של Moonlight&NightSky , כמובן! (למי שהספיק לשכוח, או למי שלא הספיק להכיר...)
Moonlight הפכה בינתיים לפנדורה, אבל זה ממש לא מפריע לה להישאר אותה אחלה ילדה (:
אז הרי לכם,
25 דברים שאפשר לעשות עם סוכריה על מקל:
1. למצוץ
2. ללקק
3. להשתמש במקל של הסוכרייה בתור קשית
4. לאכול בעזרתה גלידה (תשאלו את הילדה שניסתה ^.~)
5. להשתמש במקל של הסוכרייה בתור חלילית/מפוחית (נו, יש שם חור כזה בד"כ בקצה.. זה יכול לנגן!)
6. לחטט עם המקל באף
7. להשתמש בסוכרייה כפיתיון לנמלים, ולכלוא אותם בחוות נמלים
8. להשתמש בסוכרייה כפיתיון לילדים (ולכלוא אותם בחוות נברלנד או במפעל הסוכריות שלכם, תלוי אם אתם מייקל ג'קסון או ווילי וונקה, בהתאם.)
9. למכור אותה במחיר כפול, כמו כל מוכר מכולת ממוצע, ואז לקנות שתיים!
10. לדמיין שהיא מיקרופון ולזמר לידה.
11. לנסות ללעוס ולנגוס, ולשבור את השיניים
12. להחנק (למי שמחפש דרכים מקוריות להתאבד)
13. למי שלא בקטע של להתאבד, אלא להפך, להרוג אחרים – לזרוק אותה מקומה ממש גבוהה, על ראש של מישהו (כן, זה יכול להרוג.)
14. לתקוע באוזן ולטעון שאתה חרש (או לחילופין, לתקוע באוזן ולטעון שאתה שרק.)
15. למסמר לקיר למטרות קישוט
16. להשתמש בה בתור מקל תיפוף
17. לחלק לאנשים וכך לזכות באהבתם הנצחית
18. ללטף אותה
19. ללקק, להדביק למצח וללכת ככה ברחובות (ולזכות ברחמי הזקנות המקומיות: "הו, הוא בטח ילד מיוחד...")
20. לדקור בעזרתה מישהו בתחת
21. לעשות לה בוק ולפתוח לה גלריה פרטית ב-deviantArt
22. באותה נימה- להקדיש לסוכרייה בלוג ולכתוב בשמה שטויות.
23. לקבל ממנה הרעלת סוכר
24. לתת לחולי סכרת, וככה להשמיד את אוכלוסיית חולי הסכרת בעולם! (לא, אין לנו שום דבר אישי נגד חולי סכרת, אתם אחלה. J)
25. לקחת אותה למקלחת, ולראות מה קורה. (פה אנו מבקשות מקוראינו היקרים לנסות את זה, ולשתף אותנו- מה באמת קורה? O.O)
| |
שאלון שטותי מס' 1
כן. זהו שמו. במיוחד בהתחשב בעובדה שזה מה שהוא, ולא חשבנו על שם טוב יותר, כי במילא השם הזה מייצג בדיוק את מה שהשאלון הזה אמור להיות.
הוראות השימוש נותרות זהות.
כל מי שלוקח את השאלון, מחוייב לתת את הקרדיט הראוי לנו.
ו"לנו", זה אומר ללנקק גם אל הבלוג של מונלייט, בכתובת הזו-> http://israblog.co.il/86988
וגם לבלוג שלי, בכתובת הזו -> http://israblog.co.il/42664
[פעולה זו הופכת לפשוטה ביותר אם פשוט מעתיקים את כל מה שנמצא בין 2 הקוים המפרידים.]
(ונשמח גם אם תשאירו תגובה שעניתם לשאלון, זה תמיד נחמד לראות איך עונים עליו אנשים אחרים!)
שאלון שטותי מס' 1 –
מאת MoonLight&NightSky
-
איך נקרא לך?
-
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?
-
איפה המשקפיים הורודות שלך?
-
והשחורות?
-
מה לגבי הסגולות?
-
האם יש עכברים על הירח?
-
מה ההבדל הבולט ביותר בין טרקטור לקיבוצניק בכובע טמבל?
-
מהם הרגליו המגונים של דוב קוטב ממוצע?
-
באיזו מהירות מתנגש חילזון צולע בקיר בטון שטוח?
-
מה יקרה אם תדביק 2 אצבעות עם דבק מגע?
-
למי יש טישו?
-
לאיזו מטרה מחובר לכל חמור שני חוט חשמל?
-
למה התמכרת לסודוקו? (אנחנו יודעות שאתם מכורים, אנחנו פשוט יודעות!)
-
איזו מנה מגישים בצלחת מעופפת?
-
מהו הדבר המחייך הקרוב אליך ביותר?
-
למה העולם מפוספס?
-
כמה סוללות אנרג'ייזר דרושות להפעלת 10 שפני דורסל?
-
למה יש לאפרסק טעם של מישמש?
-
לך לישון. תתחיל לספור כבשים. עד כמה הגעת לפני שנרדמת?
-
על מה חלמת?
ובכן, בוודאי שמתם לב (ואם לא שמתם לב, אתם מוזמנים לעשות כאילו ששמתם לב, זה יהיה מאוד מנומס מצידכם) שזה זמן רב שלא פורסם שאלון מבית היוצר של מיס מונלייט ושלי.
אם אתם שייכים לקבוצה הראשונה של האנשים שהתגעגעו לזה, אז הרי לכם הבשורה החדשה.
בעידודן של צמד האוגרות החביבות מהבלוג הזה (ובמיוחד זוהר P:), מכרנו את נשמתנו לשט-..
ובכן, לא. סליחה. לא בדיוק מכרנו, אבל החלטנו לשתף פעולה. ולא בדיוק את נשמתנו, אלא את שאלונינו. ולא לשטן, אלא לפינה מיוחדת בבלוג שלהן.
בכל מקרה, הן עודדנו אותנו לכתוב עוד שאלונים, והחלטנו שזה בהחלט מה שנעשה! (אז תודה על האירוח בפינה אצלכן!)
פחות או יותר, אחת לשבוע נכתוב שאלון חדש, לא ארוך מדי, שיפורסם אצלן בפינה מיוחדת (נו, כמובן שגם כאן וגם בבלוג של מונלייט), ככה ששם אפשר גם למצוא את השאלונים, וגם אולי לזכות בפרסים (תלוי בחשק שלי להכין אותם P:).
את השאלון הנ"ל, אפשר למצוא אצלן בפוסט הזה.
בכל מקרה, מקווה שתהנו מהשאלון (ותעשו בו שימוש ראוי P:)
לילה טוב עולם.
| |
?Would you like some tea
זוכרים שבמהלך שנת הלימודים, היו פה לא מעט פוסטים בקטגורייה מסוימת ומבדרת של שיתוף הפעולה של מיסיס מונלייט יחד איתי?
אז הממ... בין אם התגעגעתם ובין אם לא (זה ממש לא אכפת לנו), הרי יציאה נוספת מבית היוצר המשותף שלנו.
Moonlight&NightSky co. presents
מה אפשר לעשות עם תה?
30 דברים שאפשר לעשות עם תה:
- להכין.
- לשתות.
- להוסיף לו יין ורק אז לשתות.
- להזמין את מלכת אנגליה לדייט.
- לבחור בו כנושא לספר מרתק.
- להשתמש בו כבתחתית אופנתית לספל.
- לשים את התה על הספר, שיחד ישמשו כמכשיר קריאה משוכלל לחייזרים חובבי קריאת תה.
- לשפוך אותו ואז לנגב את השלולית תה שנוצרה בעזרת מגבת (וככה למצוא שימוש נוסף למגבתך הפרטית!).
- לפתח באמצעותו קלקול קיבה (מניסיון אישי של מוני).
- לרפא בעזרתו כאב גרון.
- לשפוך על פני האויב (או להשתמש בתה רותח כבכלי נשק יעיל, במיוחד להגנה עצמית).
- לגלות באמצעותו מה טומן בקרבו עתידך האישי.
- להקפיא ולהפוך לאחלה קרחון/ארטיק/קרטיב בטעם תה.
- להשתמש בתה כבחומר חיטוי (וזה נכון שבתה ישנם חומרים מחטאים).
- להוסיף לתוכו ירקות וראש דג ולנסות לבשל מרק-תה.
- למזוג את התה לכוסות/ספלים או ספלונים.
- לבדוק את ערך הקלוריות שבו .
- להרעיל באמצעות התה אוגרים לבקנים גמדיים.
- לעשות איתו מקלחת תה ממש דביקה.
- אפשר לחבר הרבה שקיקי תה וליצור מהם בגד.
- מאבקת התה אפשר להכין קונפטי ריחני.
- להשתמש בו כבאחד ממרכיביה של עוגת תפוחים בטעם דבש (וזה נכון, לפחות לפי המתכון).
- לחייך אליו.
- לנסות לשכנע אותו שיחייך בחזרה.
- להוסיף לתוכו חלב, סוכר, לימון ו/או דבש.
- לצבוע בעזרתו חולצות בהירות.
- לנסות להתמכר לתה.
- למכרו למסוממים בטענה שזוהי בירה.
- לצייר באמצעותו (הערת מוני: ראיתי באחד משיעורי האומנות בביצפר, שציירת אחת השתמשה בתה במקום בצבעים, ויצאו לה ציורים מאוד יפים).
- לנסות לדוג באמצעותו כמה בני-ארץ (AKA תושבי כדור הארץ) בריטים בעיקר (מוני: מצטערת, אבל הייתי חייבת).
- אפשר.. אפשר.. לספוג צמרגפן בתה ואז שמים על העין וזה עושה טוב אם היא כואבת ואדומה. >< מנסיון. |: [מוגש בחסות לינה.]
- ויש לי רעיון לשימוש דבילי אבל אמיתי לחלוטין - לצבוע באמצעותו גרביים בצבע רגל וכך להכהות אותן! [מוגש בחסות פלטינה, או ליתר דיוק המורות שהיו לה בתיכון]
נ.ב. רעיונות נוספים, תמיד יתקבלו בברכה (:
| |
היום בערב. זה מה שקורה כשילדה שרוטה אחת מתחילה פתאום לחרוז.
(לא היה לי כוח לערוך את השיחה, אז מה שבפיצי, זה פחות חשוב...)
~MoonLight~ (18:21) :
מה קורה..
איך המחשב המתוקן?
חי ?
נושם?
~MoonLight~ (18:21) :
לשלוח לך ציורון?
NightSky (18:21) :
בייטח לשלוח!
וחי ונושם, בינתיים
~MoonLight~ (18:22) :
תגידי אם זה נראה לך מוכר....
NightSky (18:23) :
OK
NightSky (18:23) :
O_O
וואו, תפסת אותי עם פה פעור לחלוטין!
זה מדהים!
"ציורון" עלק...
פאק, זה ממש ממש מעולה!!!
~MoonLight~ (18:24) :
תודה!!!
:-)
אני בכל זאת אקרא לו בשם החיבה שלו "ציורון"....
אבל הפעם, אפילו אני גאה בעצמי.
NightSky (18:25) :
אין בעיה עם שמות חיבה, אבל אכן מגיע לך להיות גאה עצמך, זה שווה לחלוטין!
~MoonLight~ (18:25) :
החלטתי לעשות דיסק עם תמונות וזכרונות וציורים וכו' מהביצפר...
NightSky (18:25) :
'בנתוס (:
~MoonLight~ (18:25) :
תודה תודה...
:-[
~MoonLight~ (18:25) :
בינתים סידרתי את כל הצילומים שהיו לי לפי תקיות עם שמות ונושאים, כמו: פורים, מסיבת סיום, ימי הולדת וכו'...
~MoonLight~ (18:26) :
מה עוד כדי להוסיף וץ מצילומים והציור הזה?
NightSky (18:26) :
אני החלטתי להכניס לתיבה כזאת בצורת לב לא קטן, את כל השטויות,הפתקים ,זכרונות וכאלה שאנשים כתבו לי (מחוץ לספרים וכאלה, דברים שבאו בנפרד), ולא רק (נו, יש שם עשרות פתקים של הסיפורים במשפטים שלנו עוד מהחטיבה וזה...) והכל בא ביחד שקופסא הזאת
~MoonLight~ (18:26) :
אולי כל מיני דברים שכתבנו?
NightSky (18:26) :
^
|
;-)
~MoonLight~ (18:27) :
אז אם יהיה לך משהו ששווה הנצחה, נתכנס אצלי ונסרוק ונארגן וכו'...
NightSky (18:28) :
'סדר, וזה גם די החלטה שלכן אם זה שווה הנצחה ומה שווה ומה לא, אין לי בעיה להביא את זה מתישהו...
~MoonLight~ (18:29) :
וכעת, התוכלי בזמנך החופשי לעשות רקע לאדון 'ציורון'?
NightSky (18:30) :
אין בעיות
אבל שו רקע?
~MoonLight~ (18:31) :
נוף, תמונה כל שהי , משבר, לב ים, ירח עם עכברים....
~MoonLight~ (18:31) :
מדבר*
NightSky (18:31) :
אוקיי
ירח עם עכברים נשמע אחלה ;-)
~MoonLight~ (18:34) :
קיצקץ, כל מה שבראש שלך... את פשוט יותר טובה בקטעי עיצוב (לפי הקולאז' בספר מחזור).
NightSky (18:34) :
הקולאז' גרוע.
אבל 'סדר, ננסה לחפש משהו מתאים
~MoonLight~ (18:35) :
הקולז' הכי טוב בכל הספר...
~MoonLight~ (18:35) :
אולי גבינת קולז' יותר טובה, אבל חוץ מזה...
NightSky (18:36) :
XD תודה
ובסיידר (:
NightSky (18:37) :
גאש, זה אכן מעולה!
~MoonLight~ (18:39) :
מה מעולה?
NightSky (18:40) :
ה"ציורון"
NightSky (18:40) :
סקאי, בהיות במסך מחשב, (ע"ר)
~MoonLight~ (18:41) :
אהההה....
~MoonLight~ (18:41) :
ליז, פרבייה סינילית, (ע"ר)
NightSky (18:42) :
;-)
~MoonLight~ (19:10) :
הו יקירתי,
עשיתי עכשיו
עבודה קשה
ששוה זהב.
ניסיתי למצוא כמה צילומים
שבמחשבי החמיוד עוד לא קיימים.
וכמובן מצאתי כמה וכמה,
אבל את יודעת מה?
אין לי כוח לסרוק אותם,
וכך להנציח אותם לעולם.
כנראה שזה יעשה מחר
או שהערב, יותר מאוחר...
NightSky (19:11) :
XDDDD
אני מרגישה שאני מבזבזת זמן בסינון תמונות מהמחשב oO
אבל יצא לך אחלה שיר! ;-)
~MoonLight~ (19:11) :
ובמה את מעסיקה את עצמך?
ובמה משקיעה כעת את זמנך?
NightSky (19:12) :
מוחקת תמונות שיש לי פעמיים על המחשב
NightSky (19:12) :
(ובין היתר מעבירה לפוטושופ תמונות שאפשר לשחק איתן ברקע;-)
~MoonLight~ (19:12) :
הווו, העיסוק הנ"ל מקודש.
וגם העבודה קשה ממש!
NightSky (19:13) :
לא ממש קשה
אבל היא די מעסיקה
:-P
~MoonLight~ (19:14) :
או אהסגול שבאלוהי!
איני מאמינה למראה עיני!
הלו זו שזמי הגברת
לאיי סי באון ליין כעת מחוברת!
~MoonLight~ (19:14) :
הסגול*
NightSky (19:15) :
יאפ, שמתי לב שהיא הואילה בטובה להתחבר...
שלחי לה ת'ציור!
~MoonLight~ (19:15) :
הלהגיד לה 'שלום' או אולי לחכות
עד שהיא תעדיף אלי לפנות?
~MoonLight~ (19:16) :
לשלוח ציור?! זו גאונות!
ואני אבצע זאת בזריזות!
~MoonLight~ (19:16) :
אוי לא, היא שוב מנותקת...
אולי היא ממני פשוט מתחמקת?
NightSky (19:17) :
נהה... היא תתחבר עוד מעט כנראה
יש לה בעיות באייסי. תפני אליה ותשלחי לה
~MoonLight~ (19:17) :
והנה היא חזרה... לא יאומן...
דבר כזה באמת לא ראיתי מזמן!
NightSky (19:18) :
told you she'll be back
~MoonLight~ (19:19) :
אכן, וצדקת....
אני מאושרת!
כעת אני איתה מדברת!
NightSky (19:20) :
וויפי ייאי
תהנו
;-)
~MoonLight~ (19:21) :
תודה לך, אכן ננסה להנות....
ודעי כי ברכותייך חשובות לי מעוד...
~MoonLight~ (19:21) :
מאוד*
~MoonLight~ (19:22) :
אוי, הדיסלקציה שלי שוברת שיאים!
זה מה שקורה כשאני מתכתבת בו זמנית עם כמה אנשים...
NightSky (19:23) :
חיחי
חפיף, סולחת
;-)
~MoonLight~ (19:25) :
או קיי, יש לי דבר מה שמתחרז עם 'סולחת',
אבל מוזכר בו ורד בוורציה לא מוצלחת....
NightSky (19:25) :
XD
אני אוותר גם על זה, נראה לי...
פשוט כי בזמן הקרוב לשבת קצת בא לי
:-P
~MoonLight~ (19:26) :
טוב, אולי דווקא מוצלחת, אך לא חינוכית.....
שבי להנאתך גברתי החוחית....
NightSky (19:27) :
אני לעומתך, יכולה לדר עם כמה אנשים
ובו זמנית לעשות עוד דברים
~MoonLight~ (19:28) :
אני בך גאה, פשוט מאושרת.
גם עושה דברים וגם מדברת!
~MoonLight~ (19:29) :
פשוט כישרון מלידה,
ואני בעצמי בקושי מקלידה
NightSky (19:29) :
או כותבת, אם מעט לדייק
וחוצמזה, אני בטוחה שמוכשרת גם את
~MoonLight~ (19:31) :
האם גם שיחה זו תמוקם
בבלוגך הנכבד, כפי שקורה רוב הזמן?
NightSky (19:33) :
חשבתי על זה, ולא יודעת אנוכי
כי מתישהו באמצע
ברוב טימטומי
סגרתי בטעות חלון השיחה
(שוש! זה שירה מודרנית! לא חייבים להיות פה חרוזים! :-P)
NightSky (19:34) :
בעצם, בדיקה חוזרת עשיתי
וגיליתי שטעיתי
את החלק המעניין שמרתי
ואת החלון בכלל לא סגרתי!
~MoonLight~ (19:35) :
אז התשובה היא חיובית?
עני לי, גבירתי לי, המודרנית!
NightSky (19:36) :
התשובה הפעם, יקירתי
אינה תלויה כלל וכלל בי
אם תגידי שתרצי
אמקם את השיחה בבלוגי
~MoonLight~ (19:37) :
כעת אני תוה לי מה עלי לעשות...
להשאר כאן איתך או סרט לראות?
התמליצי
לי מיצי פיצי?
~MoonLight~ (19:37) :
תוהה*
NightSky (19:38) :
תלוי למי יש פוטנציאל לבדר אותך יותר
אם הסרט מעניין,
תפרשי אל המקרן!
אם הסרט די סתמי
השארי נא כאן איתי
~MoonLight~ (19:39) :
שיחה זו כנראה תמוקם
בבלוגי הפרטי
כשהיהיה לי לכך זמן...
~MoonLight~ (19:39) :
כשיהיה*
~MoonLight~ (19:40) :
הסרט אמור לעסוק באיש עטלף
אולי הוא חביב ואולי מעייף....
NightSky (19:41) :
הו, על איש העטלף שמעתי גם אני
אך לא בטוחה שעליו אבזבז את זמני
אם תראי אותו, תמסרי לו ד"ש ותהני
ואם לא, תזכרי שגם הוא סתם אלמוני
~MoonLight~ (19:43) :
דברי אמת וחוכמה דיברת
ולהגיע להחלטה לי עזרת.
אני אוותר על הסרט שמוקרן עכשיו
ואראה רק את הבא אחריו...
~MoonLight~ (19:44) :
אולי עלי להפסיק לחרוז?
כי אני כבר נשמעת כמו died moroz...
NightSky (19:47) :
וויפי ייאי!
גמני תכננתי לראות את הבאים
ואיך שבא לך, לגבי החריזה לפחות... Oo
~MoonLight~ (19:49) :
הרטים הבאים הרבה יותר שווים,
ואוף, קשה לי להפרד מהחרוזים....
אז אני אמשיך להציק לך בזו הרוח
עד שיפול לי על הראש תפוח
או עד שתעיף אותי הרוח
לאי שם למרחקים
כמו את אליהו הענבים!
אופסי, סליחה... התכוונתי 'נביא'...
וכעת אלך לי שתייה להביא...
~MoonLight~ (19:49) :
הסרטים*
NightSky (19:51) :
אליהו ענבים זה אכן מקורי
ולי אין בעיות עם חרוזים
העיקר שתהני מהענבים
~MoonLight~ (19:53) :
אוי, כרגע אכלתי ענב
קטן, ירוק ומחובר לענף.
NightSky (19:54) :
מקווה שאכלת אותו בלי הענף oO
-בלי קשר-
אימא שלי נכנסה לפה ואמרה שהציור ממש יפה והיא מוסרת ד"ש
~MoonLight~ (19:54) :
וכעת כנאה אלך לאכול
משהו יותר מוחשי וגדול.
ואותך אעזוב לנפשך,
כדי שתוכלי לשמור על שפיותך.
אם תשתעממי אלי תוכלי לפנות,
ובינתיים אני אכקרסם לי קירות.
~MoonLight~ (19:55) :
הווו רב תודות!
זה משמח אותי עד מאוד!
NightSky (19:55) :
;-)
בתאבון!
~MoonLight~ (19:57) :
תודה לך בשמי ובשם מנחם גם.
להתראות ושלום לעולם.
NightSky (19:58) :
:-)
ה"ציורון" המדובר, בגרסה נטולת רקע בינתיים:
מימין לשמאל: לנה, ליז וזאתי... נו, אהה... סקאי נראה לי.
כפיים לליז על הציור השווה!
| |
דפים:
|