לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Oh I, I want to go back to Believing in everything

Avatarכינוי: 

בת: 37

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מילים


כתבתם לי הרבה מילים יפות.

אמנם אמרתי שאני אחכה 20 שנה, אבל אתמול הספיקו לי רק 5 כדי לגלות שאף אחת מהמילים, אמיתית ככל שהיא לא הייתה אז, לא עמדה במבחן.

ואני יודעת שאני בנאדם מחורבן ודפוק מהיסוד בקטע הזה. אבל הייתי מצפה שלפעמים כשהיד תושט יהיה מי שיתפוס אותה. מסתבר שטעיתי.

 

אני תוהה מתי ייגמר המעגל האכזר הזה בו בסוף כל סיבוב הרוב המוחלט של הקשרים ייפרמו ועם כל סיבוב חדש המאבק יחל מאפס.

כי למען האמת, קצת נמאס לי מסגנון החיים הזה.

ולא תמיד זו רק אני, רק שזה כל מה שנשאר.

 

 


 

 

כתבת לי הרבה מילים יפות.

אמנם אמרת לי לקרוא אותן כשאני עצובה, אבל אתמול הספיקה לי רק הסקרנות. ויחד עם עוד משהו שאמרת לי לפני שבוע, גיליתי שאני אוהבת אותך אפילו קצת יותר מקודם.

 

 


 

 

שהחלק הראשון לא יטעה אתכם, היה לי סופ"ש שנושק למושלם.

זה רק מרפי שדורש ממני תמיד לאזן את זה עם נפילה אחר כך.

נכתב על ידי , 13/9/2011 23:44   בקטגוריות מוזר לי..., הרהורים ומחשבות, אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נשמה תוהה ב-18/4/2014 23:55
 




כשזוגות מסביבי נפרדים כל מה שאני חושבת עליו זה לרוץ ל+1, לחבק אותו חזק חזק ולהגיד שלנו זה לא יקרה.

 

יש כאלו שמהצד ממש חבל עליהם.

וכששומעים פתאום את הסיפור מאחורי הקלעים, דברים נהיים יותר ויותר הגיוניים פתאום. אתם יודעים ,לא הכל כמו שהוא נראה.

 

אבל גם יש דברים ששווה להלחם עליהם.

 

 




נכתב על ידי , 28/5/2011 22:29   בקטגוריות "אני מצלמה!", אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



2 מסקנות הרגע



- כשהתרנגול קורא בקול, הוא בעצם מזהיר מפני הגשם כדי שנמצא מחסה. 
(בייחוד אם הוא קורא זמן קצר אחרי שהוא כבר קרא לצאת להפסקה. )

- גשם בקומה 10 של בניין מאייר נשמע יותר מפחיד מהגשם למטה.


ובכלל הזוי שבבוקר חשבתי שאני בטח לוקחת מעיל סתם, ועם כל השמש הזאת והחום איפה בכלל הגשם הזה שהבטיחו, אני מגיעה לפקולטה עדיין עם חולצה קצרה, מתיישבת ליד המחשב ופתאום רואה גוש עצום של עננים אפורים מגיע לכאן ותוך פחות מחצי שעה מתחיל גשם.



מסקנת היום:
אני צריכה להפסיק לאכול סרטים, זה לא טעים ולא בריא.
ואני מדברת לעצמי שטויות.
"ואני רוצה לראות אותך :( " - שמעת? עכשיו תפנימי.
נכתב על ידי , 18/3/2010 15:19   בקטגוריות Sky vs. Hell, אהבה ויחסים  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של LightAngel ב-19/3/2010 13:40
 



מה הקטע עם הימים האלו?



ששליש מהם בסדר גמור, שליש מהם ממש טובים ושליש מהם מחורבנים כ"כ שאי אפשר לתאר?
יש לי 2 כאלה ברצף כבר, ואני בסה"כ רוצה ללכת לישון בשקט.

[ולא, זו לא רכבת הרים הורמונלית כי אני בחורה.]


בפינת התודה להיום: אור וויקי על שיתוף הפעולה הבריכתי.



[שיט. הפרתי את החלטת ה"בלי פוסטים חסרי משמעות".]
נכתב על ידי , 8/9/2009 00:06   בקטגוריות שחרור קיטור, אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי, קצרצרים, מוזר לי...  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של NightSky ב-12/9/2009 13:55
 



ללא צנזורה.


 

ההודעה מנוסחת בלשון זכר אך מתייחסת לשולחת שלה.

 

"כן, אתה מבין שהמצב באמת קשה כשאתה עובר מרצון עז להזדיין לגעגועים עמוקים באמת."

9.2.2009  00:29

 

 

 

(אתם ביקשתם סקס.)

 

 

[I won't mind one.]

נכתב על ידי , 9/2/2009 23:27   בקטגוריות קצרצרים, שחרור קיטור, אהבה ויחסים  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Queen of Heaven ב-11/2/2009 17:47
 



[this one's for me]


לא, באמת, אל תקראו. אין לי מקום בהודעות נכנסות, זה צריך להיות איפשהו, ואני לא אוהבת להשאיר דברים בטיוטה.

 


 

אוסף קטן של "מילת היום" מקוויקי, שעוד לא הספקתי למחוק:

 

"מילת היום: למרשמל - להפוך משהו למרשמלו.

בהטיה: מירשמלתי, מירשמלנו, מירשמלו.

במשפט: חם לי בבלטה, החום הזה מירשמל אותי..."

18.8.2008 16:12

 

"מילת היום: לגעגע - לגרום למישהו להתגעגע.

בהטיה- גיעגעתי, גיעגענו, גיעגעו.

במשפט: את מגעגעת אותי עוד יותר כשאת מפבלשת..."

30.8.2008 22:05

 

"מילות היום: על משקל מריר-מעט מר, חמוציץ-מעט חמוץ, חריפיף-מעט חריף, מתוקיק-לא מספיק מתוק.

במשפט: שוקולד מריר הוא מתוקיק!"

3.9.2008 18:28

 

"Word of the day: annex - לספח

in a sentence: my princess has already annexed the larger part of my heart for herself..."

30.11.2007 10:26

 

 

נכתב על ידי , 4/9/2008 20:54   בקטגוריות NightSky over Quicksand, אופטימי, אהבה ויחסים  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קוויקי סלולרי ב-8/9/2008 16:30
 



כיף מעייף (או: על 3 ימים מהנים במיוחד, ויום אחד שכולו שינה.)


שאני אתחיל מיום שלישי, שבו ברחתי כמה שיותר מהר מהגהנום כדי לחזור הבייתה ולמצוא אותו שם?

נהה....

נתחיל מערב שלישי (15.7.2008), בו קוויקי המקסים לקח אותי למסעדה הזו, כדי ששנינו נחגוג שנתיים.

עכשיו, בואו נעצור רגע. כי המקום הזה בהחלט שווה איזכור של יותר מלינק וזהו.

נתחיל מהמיקום האסטרטגי בעל הנוף המקסים, הכיסאות שהתחת הלא קטן שלי כ"כ נהנה לשקוע בהם ולנוח תוך כדי ישיבה, והעיצוב הנקי, אולי קצת פשוט, אבל מאוד יפה של המקום (אהבתי את המנורות מעל הבר, שמסתובבות לאט לאט ויוצרות תאורה שמזכירה נרות). נמשיך עם העובדה שהשירות רחוק מלכלול מלצריות צעירות שבאות אליך כל דקה וחצי לשאול אם אתה מוכן כבר להזמין או סתם להציק, מגיעים אליכם עם חיוך מנומס, עם מינון מאוד מדויק של הגעה לשולחן למטרות הזמנה ומינון מדויק של לעזוב אתכם לענייניכם בלי להציק באמצע סתם ללא סיבה, פשוט תענוג (הם לא סתם קיבלו את הטיפ הכי נדיב שאי פעם חילקנו, כמדומני).

ועכשיו, נמשיך עם האוכל.

המנות הראשונות כללו אמפנדס במילוי פירות-ים ופטריות מוקרמות בגבינות שונות (שזו מתחילה להסתמן כמנה שנזמין בכל מקום שרק יגיש לנו אחת כזאת ). הפטריות המוקרמות היו מאוד טעימות, אבל מה ש"הפתיע" היו האמפנדס, שמן הסתם רגילים למצוא בהם סתם בשר. המילוי שמשלב פירות ים יצר מנה טעימה ולא צפויה, ואפילו הרוטב התאים בול. התחלה טובה. (:

לעיקריות קוויקי הזמין סטייק אנטריקוט, שהתגלה כבעל טעם מיוחד (אח"כ המלצר גילה לנו שזה בגלל שהוא מנתח בשר מקומי ולא מיובא כמו ברוב המסעדות), ואני לקחתי, בהמלצתו של אותו קוויקי הנ"ל [] את אחת המנות המומלצות של המקום: קלאמרי ממולא בסגנון יווני (שאלו בעצם רצועות קלמרי, ממולאות בגבינות עם עגבניית שרי בקצה). גם על המנה הזו בא לי לעצור רגע, פשוט כי מדובר במנה ייחודית שלא ראיתי כמוה במסעדות מהסוג (לא שהספקתי להיות ביותר מדי מסעדות מהסוג, אך ניחא). כמו שהמלצר הזהיר, צריך לאהוב קלאמרי, וצריך לאהוב גבינות כדי לאהוב את המנה הזו. למזלי, אני אכן מתאימה לקטגורייה, כי זו מנה שלא הייתי רוצה לפספס. חוץ מהעובדה שבפני עצמו זה רעיון טעים למדי, ההגשה היפה (שגרמה לי להצטער שאני בלי מצלמה) כוללת את אותן רצועות מונחות על רוטב סויה מפוספס על הצלחת, עם רוטב פסטו מסביב, ועל הקלאמרי רוטב צ'ילי מתוק. שלושת הרטבים האלו הם לא משהו שהייתי חושבת לשלב ביחד, בחיים לא. טעמים שונים אחד מהשני, כשבעיקר הפסטו ידוע כשתלטן. אבל הוא מגיע בדיוק בכמות הנכונה, וגם שאר הרטבים באים בדיוק במינון הנכון ליצור שילוב מושלם עם הכל. טעים טעים, ושוב פעם, טעים. (אגב, במבט ראשון היא יכולה להיראות אפילו קצת קטנה, אבל אחרי כמה ביסים מגלים שהיא אכן ממלאת יותר ממה שנראה לעין.)

לאחר כמה "אוי..." שנפלטו לשנינו (כאשר "אוי" היא מסורת שהתחילה ביטבתה בעיר בסביבות החופש הקצר שהיה לי לפני תחילת הלימודים בטכניון, ומטרתה לסמן מסעדה שמגישה הרבה אוכל טעים) הגיע גם הקינוח, שהיה סוג של איבוד בתולים שכן מעולם לא אכלתי קרם ברולה בחיי. (כן כן.) דבר ידוע הוא שיש הרבה בורות עמוקים בהשכלה שלי, וקרם ברולה היה אחד מהם עד ליום שלישי. אז הנה עוד קינוח שלא אתבייש להזמין מעתה ולהאה במסעדות. אה, כן, כמובן- היה טעים! ^^

כל הערב לווה בנוף היפה מסביב (ואפילו ב-3 אניות של חיל הים שאו שהתאמנו או שבאמת חיפשו משהו במפרץ, כי מדי פעם הן לא התביישו לסנוור אותי מלמטה) ובחוויה מהנה במיוחד.

מקום לזכור. (:

[ולפני שאני אקבל מכות, תודה לאראמיס שהמליץ לקוויקי על המקום הזה ^^ ותודה לקוויקי שלא גילה לי עד הרגע האחרון מאוד לאן הולכים, כי אני אוהבת הפתעות.]

 


 

יום רביעי (16.7.2008) בבוקר עוד מצאתי את עצמי לשעתיים בטכניון, ואח"כ עוד יצאתי לשליחות מטעם אימא לקניית אוכל, אבל לא נורא.

בערב יצאנו קוויקי, אני ואימא (כן כן, היא הייתה שם. יומיים. ועוד בבמה האלטרנטיבית (בעיקר) ביום הראשון, עם דרישה לבמת מטאל ביום השני במקום הבמה הערבית. ) לעבר הטכניון. במעלית עוד במקרה פגשנו מישהו שגר בבניין, מסתבר שהוא לומד לתואר שני בהנדסת חשמל בטכניון עכשיו, והוא גר כמה קומות מעליי (יעיל, לעתיד, אם אני בכלל אצטרך לנצל את זה..), אז היינו נחמדים והקפצנו אותו עד זיו. בסביבות 7 וחצי הגענו ומסתבר שממש לא באיחור (זה מנהג כזה, להתחיל הופעות שעה אחרי מה שכתוב בתכנייה), אז הסתובבנו טיפונת בין הדוכנים בשדרה, פגשתי 2 אנשים שאני מכירה, וכשקוויקי התחיל להרגיש ממש לא שייך עזבנו והסתובבנו לבד, עד שהגענו די להתחלת ההופעה של בית הבובות. שמזל שנגמרה מהר. אני לא יודעת אם זו העובדה שעוד לא ממש החשיך אז, בסביבות 8, או שסתם השירים שלהם כאלה, אבל היה די משעמם. כ"כ משעמם שאפילו לא טרחתי לצלם (ואני לפעמים מצלמת כדי להבריח שיעמום, אבל זה אפילו לא היה שווה את זה...)

כשנגמר השיעמום בדיוק הגיע סר חופש, ככה שהלכתי לפגוש אותו ולהעביר את הכרטיסים שלו שהיו אצלי (מעניין למה P:). מה שכן, השארתי את קוויקי לבד מול הבמה כך שאצתי רצתי אליו בחזרה, שחלילה לא ירגיש מנודה.

אח"כ (מעתה והלאה "אחריהם או אח"כ" כשמדובר בהופעות זה ציון זמן של לפחות 40-45 דקות רווח) עלו לבמה הדג נחש שהצליחו להקפיץ והתחיל להיות נחמד.

אחריהם עלה עברי לידר, שמבחינתי נתן את ההופעה הכי שווה בכל הערב הזה. כיף לראות אותו ("עברי תוריד חולצה!" ), לא פחות כיף לשמוע אותו שר (או באמת אומר "חכו שנייה" לבנות שצורחות עליו לעשות להן ילד ) והאנרגיות אכן מדבקות.

אחרי ההופעה שלו התחילו לכאוב לנו יותר מדי הרגליים, והגב, וכל איבר שמטרתו הישענות על גדר ועמידה, אז החלטנו לוותר על המקומות האסטרטגיים תמורת מנוחה על הדשא מאחורה. תוך כדי פגשנו את צ'ירי ויו' החבר, וישבנו איתם קצת, ובהחלט היה נחמד. אפילו הלכנו להציץ בדוכן של עמותה כלשהי לחתולים (והחלטתי שכשאני עוברת לדירה משל עצמי אני קונה את השלטים שהיו שם לחדר שירותים ומקלחת, זה היה חמוד.)

את משינה ראינו כבר מאחור יחסית, העיקר ששמענו והיה נחמד עד שממש מתו לי הרגליים והלכנו לשבת די בצד. עדיין שמענו את ההופעה שהתקצרה בעיקר בגלל הרעש מפפסי, אבל גם הרגשתי שהם במילא לא נותנים את המקסימום שהיו יכולים לתת.

בדרך החוצה, בסוף כבר, פגשנו את אור וענת לרגעים ספורים. קוויקי היה די רעב ולאור הייתה בדיוק את ההפתעה שהיינו צריכים, קרפ על חשבון האגודה. ^^

תמונות תמצאו כאן.

והיה לילה, ויהי בוקר יום ראשון.

 

"יהי בוקר" זה אנדרסטייטמנט ללקום ב1 וחצי בצהריים ועוד להיות עייפים (ככה שבאמת טוב שלא קניתי כרטיסים למסיבת בריכה בסוף).

ויהי מהר מאוד שוב ערב (17.7.2008), ושוב קוויקי אנוכי ואימא הגענו לטכניון.

להופעה הראשונה, של הג'ירפות, הגענו די לקראת הסוף (אשמתי, ניסיתי להכניס 2 אנשים טובים וזה לקח זמן, ותודה ענקית לאור בעניין הזה.), אבל עדיין הספקנו לשמוע איזה 2 וחצי שירים, ובעיקר לראות את הסולן שלהם אונס צלמים ומאבטחים, היה משעשע.

אח"כ עלו לבמה כנסיית השכל [] שאירחו את פורטיס. היה שווה, גם אם אני משוחדת כבר בכל הנוגע אליהם. אחלה הופעה.

מה שמעניין הוא, שזו הופעה שלישית שלהם שאני רואה השנה (הרביעית, בקיסריה, באה ממש בקרוב) ואף הופעה היא לא כמו הקודמת! אני איכשהו נופלת כל פעם על הופעה שונה במקצת. הראשונה הייתה בפסטיבל האירי בת"א. שם כל העיבודים היו לא רק עם 18 נגנים, אלא עם עיבוד בסגנון אירי, במיוחד בשביל הפסטיבל. הפעם השנייה הייתה ביום הסטודנט ברופין, שם הם אירחו את פורטיס והיו עם 13 נגנים (נראה לי שספרתי אז 11 אבל לא משנה), שונה מהפעם הראשונה. הפעם השלישית ביום חמישי, אמנם הייתה עם פורטיס אבל משום מה (למרות הפרסום) הם היו בלי הנגנים שלהם, והצטרף ללהקה רק נגן כלי נשיפה אחד, כך שכל השירים נוגנו בעיבוד המקורי שלהם. שאגב, היה חוויה חדשה בשבילי כי לא שמעתי אותם עד כה כך. שמעתי רק את העיבודים החדשים ל'אוטוביוגרפיה' שכללו את כל כלי הנגינה הנוספים. ועדיין, היה שווה. (את ההופעה הבאה שלהם, אני אראה בכלל עם 40 נגנים, מה שאמור להיות בכלל מאוד יפה בעיניי, וכשזה בא חוץ מפורטיס גם עם קרן אן, אמור להיות מעולה).

עכשיו, רגע על פורטיס, AKA "פורטיס המשוגע". הוא אכן משוגע, ומביא המון אנרגיות לבמה. א-ב-ל, אני לא אוהבת כשהוא שר שירים של הכנסייה. תהרגו אותי, אבל כמו שאימא שלי ניסחה את זה יותר טוב ממני, כשהוא שר איתם "ואת מתפשטת", אני פשוט לא מאמינה לו. כשיורם, הסולן של הכנסייה שר את זה, מרגישים בקול שלו איך הוא מתכוון לכל מילה. כשפורטיס שר את זה, הכל הצגה אחת גדולה, וזה סתם בשביל השואו. יש שירים שהיה עדיף לא לערב אותו בהם, זה סתם דוגמא לאחד מהם. אני לא נגד לשלב אותו בהופעה, הוא באמת מביא אנרגיות שונות, אבל אולי עם שירים משלו בלבד. את השירים של כנסיית השכל, שהם ישירו בעצמם, כמו שהם עושים מעולה.

אחרי שסיימנו להנות מהכנסייה (ולפחות אני הייתי מוכנה לעוד קצת..) עלו החברים של נטאשה. אותם לא כזה יצא לי לשמוע לפני כן, אבל גם היה נחמד. אהבתי שאת כל השירים שאני מכירה ריכזו בסוף, לא אהבתי דבר אחד, שקשור יותר בי. ההופעה שלהם הייתה די ארוכה וכבר הייתי לא מעט שעות על הרגליים. כאבי הגב התחילו ממש להרוג אותי וגם הרגליים לא יכלו לסבול יותר. אין לי מושג איך שרדתי בעמידה עד סוף ההופעה. בכל מקרה, היה יפה. באתי עם אפס ציפיות להופעה שלהם, ונהניתי לשמוע את השירים, גם כאלו שאני לא מכירה. אהבתי גם את השילוב של כלי הנשיפה שנתנו לזה טאץ' ג'אזי שכזה. יפה.

ולבסוף - היהודים ^^ שנתנו בראש וגם היו ממש טובים. הדבר היחיד שהיה חסר לי זה אולי הופעה טיפה ארוכה יותר מצידם עם תוספת של עוד כמה שירים מ"פורטה".

אבל זהו, היה ממש כיף, וכשזה נגמר ב2 ורבע בערך, עוד הרגשתי (למרות העייפות הפיזית שאיכשהו בסוף כבר התעלמתי ממנה) שאני עוד מכונה להישאר לרקוד עם סקאזי ברקע (כן כן, אני יודעת שאני אצטער על המשפט הזה בעתיד). אבל נסענו הבייתה, וכך נגמר לו אמצע-לקראת-סוף-שבוע מהנה ביותר. (קוויקי, אלוהים יודע איך, עוד הצליח לנהוג הבייתה ב3 בלילה.)

תמונות מערב חמישי תוכלו למצוא כאן (קצת ג'ירפות וכנסיית השכל בעיקר) כאן (החברים של נטאשה והיהודים) וגם כאן (בעיקר היהודים).

 

 

Misc. של פלוסים ומינוסים:

+ אני לא יודעת אם זה קשור, אבל אולי זה עזר. בכל הימים שלפני יום הסטודנט, בכל הדיבורים עם אנשים בחווה או מחוץ לה, לגבי מי בא למתי ולמה, אמרתי לאנשים לחפש אותי בשורה הראשונה, כי אני באה בשביל ההופעות ליומיים. לא ציפיתי שזה באמת יקרה, ידעתי שאני אהיה היכנשהו מספיק קרוב, אבל זה בהחלט שווה להיות בשורה הראשונה בכל ההופעות שרציתי להיות בהן בשורה הראשונה, בשני הימים.

- בגלל הסעיף הנ"ל, הפסדתי חלק מההווי של פסטיבל הסטודנט שכלל מינגלינג בלתי פוסק בין כל האיזורים והמתחמים השונים וחיפוש אנשים מאסיבי (והיה את מי לחפש, בעיקר ביום הראשון) ככה שיצא שאת כל מי שאני מכירה והיה שם, פגשתי בממוצע ל-40 שניות בערך. (וזה רק אלו שהצלחתי לראות, אני יודעת שהסתובבו עוד אנשים שאני מכירה ולא ראיתי). נכון שהיה כיף בהופעות עם קוויקי לבד והכל, אבל סתם כיף לפעמים גם להסתובב במתחמים השונים ולהסתובב עם כמה אנשים בבת אחת.

+ כמו שניתן להבין, גם אם לא הייתי רוקדת סלסה באמת, וגם אם לא הייתי מתיישבת לעשן נרגילה תוך כדי צפייה בסרטים מצוירים (אמא שלי טענה שנקרעה מצחוק כשראתה את המתחם של יס פלאנט), או טריילרים, מה שזה לא היה, אני אוהבת את הרעיון הזה של מתחמים שונים שפרוסים לאורך כל השטח, ונותנים מענה לקהל השונה והמגוון שחי לו בטכניון. ח"ח על המסורת הזו.

+ בכלל, ח"ח על עניין "פסטיבל הסטודנט" ולא "יום הסטודנט". יומיים של הופעות ועוד מסיבת בריכה באמצע (השנה ויתרנו) זה דבר שווה.

- חיסרון בשורות ראשונות הוא כמות הצוציקים שנמצאים מסביבך ואיכשהו מנסים להידחף.

- מינוס עיקרי: עצם קיומם של הצוציקים! על הכרטיסים וגם בדפי המידע והכל כתוב שהכניסה מגיל 18 ומעלה. ביום הראשון, בהתחלה, עמדה לפנינו שורה שלמה של ילדים שספק אם חגגו 14 בכלל והיו נמוכים ממני בראש וחצי. ביום השני ראיתי לא מעט בני 17 (הם אמרו לידנו שהם בני 17), וזה עוד מילא, כשעוד מסביב ראיתי ילדים שבטוח, אבל בטוח לא עברו את ה16 או רחוקים מזה. זה בכל זאת פסטיבל הסטודנט, לא עיר הנוער.

+ היתרון השנה הוא שאיכשהו בכללי, היה מסביבנו קהל הרבה יותר מנומס מבשנה שעברה, כולם נהנים ובלי דחיפות מיותרות. (שנה שעברה זה היה די סיוט :/)

- עוד חיסרון לשורות הראשונות: את איכשהו מוצאת את עצמך ביותר מדי צילומים של הקהל. מה שכן, אם לא יודעים לחפש אותי גם לא תמצאו בין כל הפרצופים הקטנים שם.

+ יתרון, מבחינתי לפחות, לצד הימני של הבמה, מצלמת הרחף לא מגיעה לשם ואת לא מוצאת את הפרצוף שלך מרוח על 2 המסכים הגדולים בצידי הבמה.

 


 

זהו, נגמר הכיף, ואמנם צפויים לי פה ושם אירועים חיוביים, צריך לעשות את הסוויץ' בראש ולחזור לשיגרה.

כל אתמול (שישי) הלך לי על לישון בעיקר, ואיכשהו לסדר את השעון הביולוגי חזרה. זה לא ממש הצליח בהתחשב בעובדה שבקושי נרדמתי, ובקושי הצלחתי להרים את עצמי הבוקר גם אחרי קרוב ל-9 שעות שינה, אבל זהו. שיעורים, לימודים והשלמות פערים, here I (don't really) come.

=^_^=

נכתב על ידי , 19/7/2008 21:27   בקטגוריות NightSky over Quicksand, Sky vs. Hell, "אני מצלמה!", סיכומים ארוכים, אופטימי, אהבה ויחסים  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אראמיס ב-26/7/2008 00:46
 




דפים:  
39,954
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNightSky אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על NightSky ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)