היה חביב ומגניב.

[לא, אין לי הרבה מה לכתוב עליהם, אני אשאיר את זה לקוויקי.]

אני לא מהמעריצים הגדולים, אני אפילו לא מכירה את כל השירים הגדולים. אבל אני שמחה שההופעה נגמרה באחד השירים שאני יותר אוהבת, זה עשה הרגשה נעימה אחרי שלא באמת ידעתי מה לעשות עם עצמי רוב הזמן.

נורא קשה לצלם מרחוק, אבל טיפונת הצלחתי, תמונות בעתיד.

ציטוט היום:

אנוכי בטלפון לבוסית.

בוסית: "היי אור פה"

אני: "תמסרי ד"ש"

בוסית: "הוא מוסר לך תודה על אתמול בלילה", ועד כמה שהבנתי ממנו, עם מבט שהיה לחלוטין pricelss... "חשבתי שחבר שלך מרופין!"

אני: "lol. זה לא מה שאת חושבת!"

- בסה"כ הקפצנו אותו לטכניון מהרכבת אחרי ההופעה.

חיחי.

ולחלוטין לא קשור, אבל הוא גילה לי עכשיו משהו מגניב:

- היכנסו לדף הראשי בפייסבוק.

- תלחצו, בסדר הזה על: למעלה למעלה למטה למטה שמאלה ימינה שמאלה ימינה b a (כלומר קודם B ואח"כ A) אנטר, ועכשיו תלחצו עם העכבר על הדף. ^^

שיהיה שבוע מוצלח!

[סקאי, שתלך לישון רק עוד שעה וחצי במקרה הטוב, ואז זהו.]

ציטוטי שיחות, כי יש לי טונה של עבודה.

24.1.2009

‏‪(12:51:01 PM)‬‏‬ ‪NightSky‬‏‬: ‫זוכר את הקטע הזה עם "אני אשים שעון מעורר ואקום מוקדם"?
(12:51:26 PM) סשה: יאפ
‏‪(12:51:41 PM)‬‏‬ ‪NightSky‬‏‬: ‫אז זה לא ממש עבד. בכלל, הבוקר הזה היה ממש הזוי בקטע הזה.
(12:52:09 PM) סשה: גם אצלי (כאילו, לא הזוי, סתם המשכתי לישון)
מה קרה אצלך?
‏‪(12:53:02 PM)‬‏‬ ‪NightSky‬‏‬: ‫אני זוכרת את עצמי לפנות בוקר, רואה מהחלון את הלבן הזה בחוץ וחושבת לעצמי שבטח עוד לא כזה מוקדם. ואני ממש זוכרת את המחשבה של "שמתי שעון מעורר ל-9:23!" ואז לקחתי את הפלאפון והסתכלתי על התצוגה וראיתי 9:23 והוא התחיל לצלצל. (אלוהים יודע איך אני זוכרת את השעה המדויקת הזו.)
(12:54:38 PM) סשה: ואז היה גשם של דובי גומי במקרה?
‏‪(12:54:42 PM)‬‏‬ ‪NightSky‬‏‬: ‫עכשיו, אני זוכרת שהסתובבתי לשים אותו ליד המיטה בחזרה. ונראה לי שהסתובבתי בחזרה לנמנם קצת.
אחרי כמה זמן שוב פקחתי את העיניים ועדיין ראיתי את הלבן בחוץ. וחשבתי לעצמי שממש חם לי עם פוך ועוד שמיכה עבה.
ואחרי כמה זמן השעון צלצל, וראיתי 8:30, שזו השעה המקורית שבאמת שמתי לה שעון מעורר. וקלטתי שכל הקטע ממקודם היה כנראה מתוך חלום.
‏‪(12:54:54 PM)‬‏‬ ‪NightSky‬‏‬: ‫לא! :( אוף, עכשיו בא לי דובוני גומי. :)
(12:55:34 PM) סשה: חחחחחח

מתחשק לי לכתוב קטע איכותי. שיר, סיפור קצר או סתם פסקה חסרת המשך. זה ימשיך לבעור בי עד שלא אכתוב, אבל זמן פנוי אין ורבים הם הדברים שיש לעשות.

לשתות חצי ליטר ווינשטפן (או בירה באופן כללי) סתם ככה באמצע היום זה... המממ בזבוז. יש 2 דברים שאני אהיה מסוגלת לעשות אחרי זה, ואת שניהם אני לא ממש יכולה. (החבר רחוק, יש לי דברים אחרים לעשות עם הזמן חוץ מלישון).

הביקור ב-Black היום היה חביב. נסענו באותו הרכב כמו בפעם שעברה, ולמרות שציפיתי מהם להיות יותר מבדרים (בסדר, זה לא שגם אני הייתי ממש משעשעת היום), עדיין היה נחמד. הם הביאו לי בטעות קערת צ'יפס למרות שלא הזמנתי (בלבול שקר כלשהו בין ארוחה עסקית לסתם הזמנה רגילה), הייתה תקרית משעשעת כשסשה אכל את הבצל שצ'ירי השאירה על הצלחת וכשהייתה התנגדות לפנות את הצלחת הזו, המלצר פשוט הביא בצל חתוך בקערית. פתחנו גם בית קברות קטן לברחשים שהארי וסשה צדו במהלך הארוחה ואיכשהו התעופפו מעלינו. בגלל אותם ברחשים גם קיבלנו פנה-קוטה on the house. ^^

המבחן (בחן 2 מתוך 3) באקראיים היום, וול, היה יכול ללכת הרבה יותר טוב אם הייתי טובה בשאלות פתוחות. הפתיעה אותי העובדה שלשאלות הנכון/לא נכון היה חלק כבד יותר בניקוד בסופו של דבר, ונדמה לי שרק ב-2 מהן (סה"כ 14 נקודות) טעיתי. מה שבאמת אומר שאם רק היו לי גם ה-25 נקודות של השאלה הפתוחה (מתי, הו מתי אפסיק להיבהל משאלות שמתחילות ב"הוכח כי..") הייתי מוציאה במבחן הזה ציון לא רע. אבל זה לא יקרה.  לפחות זה גרם לי להבין שכמו שחשבתי, החלק של החומר הזה באמת פחות נורא מהקודם במידה מסוימת.

סימנים לכך שלא הייתי כבר כמה ימים במעונות של העתודאים שלי #1:

- לא שתיתי קפה כבר 3 ימים.

יום שני, אחרי שהשתנו לי תכניות איזה 3 פעמים, החלטנו לסיים לעבוד עם הארי על לינאריים בשעה מסוימת והזהרתי את סשה שאח"כ עובדים על בקרה.

~כעבור זמן מה~

סשה ויו' מסיימים לאכול ארוחת ערב, בין היתר ישבתי איתם קצת לפטפט. סביבות 9 בערב.

אני: "טוב, צריך להתחיל לעבוד על בקרה."

קמה, הולכת לחדר של הארי לאסוף את הדברים בהפגנתיות ונתינת דוגמא אישית.

סשה: "חשבתי על משהו. לעשות בקרה זה לא כיף, אולי נראה סרט?"

אני: "אתה תכין פופקורן? " (כי קודם הוא אמר משהו על פופקורן)

סשה: "כן."

יו': "אבל.. צריך ללמוד!"

אני: "כן, בדיוק, צריך ללמוד!"

אני לא זוכרת איך זה קרה, אבל החלטנו לראות סרט. מה שגרר אח"כ חצי שעה של לחפש איזה סרט לראות. "אני לא הולך לחטט בתיקיות במחשב של הארי!" ... "אני לא הולכת לראות איתכם 'גבעת חלפון'!" (על היציאה הזו, שאני ממש לא אהבתי את הסרט הזה והוא בכלל לא הצחיק אותי, כמעט גורשתי מהדירה.)

איכשהו, נהיה 9 וחצי והזכרתי להם שאני לא באמת גרה שם (אה, כן, בשיחה קודם לכן יצא שדיברנו כבר על להזמין פועלים סינים שיסגרו את המרפסת שיש להם ויבנו לי שם חדר, כי אני נמצאת בדירה שלהם כ"כ הרבה. זה בהמשך לדיבורים הרבים על זה שאני כבר צריכה להביא לשם איזו כוס משלי לקפה, כי בכל פעם אני 'גונבת' למישהו אחר.) ואני צריכה לחזור הבייתה איכשהו, ובעוד שעה בערך אני צריכה לצאת. הדבר היחיד באורך שעה שהיה להם זה "מצבע סבתא". אז ראינו את זה במקום לעשות שיעורים. מי אמר חוסר פרודוקטיביות ולא קיבל?

(למרות שכן, אני מודה, הייתי צריכה את זה באותו זמן ובמילא בקושי יכולתי להתרכז. זה די בא במקום.)

בלטיקה זאת בירה שמיוצרת מנפט, לא ברור לי איך יו' וסשה אוהבים אותה. חוץ מהבלטיקה 8 שהבאתי לסשה והוא פתח ביומולדת שלו ביום ראשון, שעשויה מחיטה ואיכשהו היא בסדר. לפחות ב-2 וחצי שלוקים שהואלתי בטובי לטעום ממנה.

שיהיה לכולם סופ"ש של תותמיאו!

[שלי צריך להיות מלא בשיעורים. לפחות כדאי שיהיה, יש המון עבודה לשבוע הבא. ]

עריכה:

"חברות שהתחילו ללמוד בטכניון זה נחמד, לפחות מבינים מאיפה כל הסבל בא." או: 'בפינת הסקס השבועית:'

עדן: מה שלומך הערב???

‏‪(10:56:44 PM)‬‏‬ ‪Sky.‬‏‬: ‫נחמד לי למרות שיש טונה של עבודה :(

(10:57:11 PM) עדן: איזה דבר טוב עבר עלייך היום??

(10:57:22 PM) עדן: טונה עבודה זה לא סיבה למצב רוח רע

‏‪(10:58:24 PM)‬‏‬ ‪Sky.‬‏‬: ‫אין מצברוח רע, סתם קצת לחץ. ובאסה מבוחן שהוא שליש מבחן בכלל שהיה היום ויכול היה ללכת הרבה יותר טוב... :/

אחריו הלכתי עם חברים לבלאק והיה נחמד ושתיתי סתם ככה חצי ליטר בירה באמצע היום. :)

(10:59:17 PM) עדן: נו מאגניב לאללללהההה והטכניון והבחנים שלהם שיילכו להזדיין

‏‪(10:59:56 PM)‬‏‬ ‪Sky.‬‏‬: ‫בינתיים הם הולכים להזדיין ואני לא!

(11:00:06 PM) עדן: חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

ההתכתבות שהזכרתי כאן.

לפניכם הוכחת הביאוס התלוי של ליז והארי (וקצת שלי, כי בכל זאת.)

29.12.2008

ליז: "החיבה הזאת לגשם מאוד תלויה בדלתא. אם היא גדולה שווה לטוב, אז אני אוהבת גשם, אבל אם דלתאת המצ"ב שואפת לירוד... אז לא כ"כ"  4.26

אני: "חחח! גדול! אני מקווה שהדלתא היום גדולה מספיק, כי יש הרבה מאוד גשם!"  4.40

ליז: "אבל דלתא תלוית מצב רוח ולא תלוית גשם. אחרת את הורסת לי את כל הוכחת הביאוס התלוי שלי."  4.47

אני: "אבל דלתא תלויה בעיקרון באפסילון שתלוי בגשם, בסופו של דבר!"  4.49

ליז: "אההה!!! מה פה קורה פה?! יצרנו לולאה אינסופית..."  4.52

אני: "מוהאהאהאהא! אומרים לי פה שאם הלולאה מתכנסת, זה בסדר. ^^"  4.55

ליז: "אבל את מבינה שהיא מאוד בעייתית הגברת לולאה שלנו. בכל פעם היא שואפת לגבול מצב-רוחי אחר התלוי בקפריזות שלי לאותו רגע, ואם לקחת בחשבון את העובדה שהקפריזות לא תמיד מוגדרות. בעיתיישן."  4.59

אני: "הקפריזות שלך מוגדרות עד כדי מספר סופי של נקודות בזמן! ולכן ניתן בכל זאת להגדיר את מצב רוחך כפונקציה של מזג האוויר. מש"ל!"  5.05

ליז: "אלוהים ישמור! זה עוד רגע הופך לשקול הטענה: שלא רק שהמ"ר שלי תלוי גשם, אלא גם הגשם תלוי מצב-רוח! זה אומר שיש לי כוחות. אני שולטת באיתני הטבע! יאיי!"   5.10 

"נ.ב.: ואת הוכחת את זה! אני סופר גיזמו. מועחעחע..."  5.11

אני: "את מניחה פה שאת יודעת לשלוט במצב הרוח שלך!"  5.15

ליז: "הרבה יותר קל לשלוט בטבע מאשר במצבי הרוח המשתנים שלי. טוב שאני לא נשמעת כמו אישה בהריון."  5.19

אם זה לא ברור, ירד באותו יום מלא גשם.

קצת על פיטום ודיאטה:

מעולם לא עשיתי דיאטה, לא אחת כזאת רשמית שאומרת לך מה לאכול באיזה יום ובאיזו שעה. לא בנויה לזה. אני ייודעת שאני אתמיד בזה יום-יומיים וזהו. אבל אתם יודעים, בכל זאת, מנסים לפעמים לאכול מסודר, בלי יותר מדי ג'אנק (פרט לשוקולד, מצטערת.) ובלי יותר מדי להגזים (יה, רייט), נו מנסים ככה.

ואז מגיע הקטע הזה, שכשאני בבית בסופי שבוע, אימא תכין תמיד איזה משהו טעים כל הזמן, וכשאני אצל קוויקי, אין לי מושג איך, אני גם תמיד אוכלת יותר מדי ויותר ממה שאני מצפה מעצמי, ובאמצע השבוע יש ימים כמו ראשון שעבר, שמשתפים אותי בארוחות ערב במעונות, או כמו היום שיו' מביא בראוניז משוקולד לבן, ואז הארי מוציא משהו בין עוגת שוקולד לבראוניז משלו, ואני אמורה לבחור מה מהם לשתות עם הקפה, ומה פתאום לבחור? צריך לטעום את שניהם!

ומחר הם רוצים ללכת לסרט (שאני כנראה לא אבוא אליו) ואח"כ לאכול בBlack (שבהתחשב בעובדה שהארי הבטיח לי טרמפ הבייתה, אני כנראה אצטרף), ואולי ארוחה fancy -'ית עם קוויקי בסופ"ש (ואולי לא, אבל זה באמת לא ישנה הרבה), וכל הקטע הזה של לרדת במשקל, נהיה ממש בלתי אפשרי!

ועכשיו שהתחלתי עם החדר כושר, זו מטרה שחייבים להשיג. כי כמה כבר אפשר לבכות על המשהו כמו 4-5 קילו שאני כ"כ רוצה להוריד ואפעם לא עושה עם זה באמת כלום? די!

אבל הלחץ החברתי מחייב להצטרף ליציאות חד-פעמיות יחסית שכאלו (רבאק, אנחנו מוציאים את יו' וצ'ירי החוצה, זה אירוע נדיר שלא להיות נוכחת בו ישב לי על המצפון הרבה מאוד זמן), וכשמכינים לך אוכל טעים אין מצב לא לגעת בו, ונו, ככה כל 500 גרם שיורדים, מעלים בחזרה עם ריבית. זה לא ילך ככה.

אני אוהבת את כל קטע ה"קוויקי & סקאי מזימות זדוניות (ע"ר)" הזה של ה-24 שעות אחרונות, עליו אין לי שום כוונה לדבר כרגע, ולו רק for not jinxing it.

ישבתי אתמול עד 1 בלילה לראות את החיילים שלנו נכנסים לעזה. הלב איתם, ותפילה אחת גדולה לאלוהים שישמור עליהם שלמים ובריאים.

שיהיה לכולם שבוע מעולה, ושקט ככל האפשר.

אתמול היה ממש עקום. ככה זה כשלא מצליחים לאכול שלושה ימים, מוי כיף!

ציטוט המעבדה השבועי לילד:

-מכניסים רכיב חדש, צריך לתת שם למשהו-

סשה: "טוב, איך נקרא לזה? .. " *שם לב למשהו אחר* "אה, אוי, אופס!"

אני, בטון חצי מעולף: "אני לא חושבת ש'אופס' זה שם מוצלח כ"כ. מה לילד שלך למשל היית קורא אופס?"

סשה: "אני חושב שלכל הילדים שלי אני אקרא אופס!"

אחה"צ אימא קצת טיפלה בי (הזוי כי היא בעצמה חולה מהתקררות או משהו), והתחלתי טיפונת להרגיש יותר טוב. ובכל זאת-

אימא: "את יודעת מה עוד יעזור לך? כוס וודקה, עם קצת מלח!"

אני: "רגע, מה? כוס או כוסית וודקה?"

אימא: "לא לא, כוס וודקה. עם מלח!"

אני: "אימא, אני מאוד אוהבת את הכיוון ששיטת הטיפול שלך חותרת אליו! אני חושבת שכוס וודקה תעזור לכל מצב, גם לצאת יותר שמחה מהמבחן שיש לי עוד שעה."

המבחן היה על הפרצוף. ולא כי הוא היה קשה. הוא נראה בסדר. אם הייתי מצליחה ללמוד ביומיים שלפני, ולא ללכת לישון רק כי אני לא מסוגלת להישאר ערה ולסבול בזמן שאני לומדת, היה אולי יותר נחמד, אפילו די בסדר. אלוהים, התזמונים האלה... אף פעם לא טובים!

אני חייבת לכם קישקושים של הארי, אולי זה יבוא מחר.

הארי לעומת זאת חייב לי מסאז' ממש טוב. אני רק צריכה לחפש את ההזדמנות המושלמת לדרוש אותו.

[ולמצוא כינויים לאנשים. ולהחליף עיצוב פור גאד סייק.]

אה, כן, ולהתחיל להרגיש טוב. >.<