|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
Shopping: Great Success
- 5 גופיות: 50 ש"ח [בחסות fox outlet (*)]
- שורטס שחורים: 50 ש"ח
- 4 קליפסים חדשים: 4 ש"ח [הגיע הזמן הזה בשנה בו הם נשברים, נשארתי עם 2 שלא מתאימים לכל דבר]
- זוג עגילים ילדותיים, מטופשים אך צבעוניים וחמודים: 1 ש"ח.
עכשיו לקנות נעליים (יום רביעי) ולהסתפר.
(*) אני חושבת שזה רגע היסטורי ראוי לציון:
לראשונה בחיי אני קונה ב-FOX ולראשונה בחיי אני מוצאת יותר מפריט אחד במידה שלי.
ולשם שינוי גם משלמת עליו בדיוק את המחיר שהוא שווה. אף אחד מהפרטים של FOX הרי לא שווה באמת יותר מ-10 שקלים, וכולנו מודעים לעובדה שהם ילכו לעולמם אחרי 2 וחצי כביסות.
אם אנחנו כבר בנושא הזה...
במהלך השבוע שעבר הייתי אצל ה+1 ויצא לנו לצפות כמעט כל יום בתכנית (סידרה) ששודרה בערוץ 8 על בעיות השמנה/משקל בבריטניה. הייתה תכנית על אנורקסיה/בולמיה, ותכנית על אנשים שמנים בהכחשה, אחת על דיאטות ותוצאותיהן וכו'.
בזמן הצפייה חשבתי על המנגנון המצחיק שלי לפיו בכל פעם שאני חושבת על איזה נחמד יהיה לא לאכול כלום עד סוף היום (ולא, זה לא קורה ב-9 בערב), אני משום מה אוכלת טיפ טיפה יותר בארוחה הבא. הפוך על הפוך.
אבל בכלל לא את זה רציתי לציין. חלק מהדיונים בתכנית ההיא היו סביב מה באמת נחשב "נורמלי" כשזה מגיע למידות הגוף?
ותוך כדי סיבוב בין חנויות העודפים שיצא לי להיות בהן היום (בחיפוש נואש אחרי נעליים, אבל זו הייתה משימה קשה אז עברתי בספונטניות לבגדים) הגעתי למסקנה שניתן לראות את זה באופן מובהק בחנויות האלו. אחוז ניכר (כי אני לא רוצה להמציא סטטיסטיקה) מכלל הפריטים שמגיעים לחנויות העודפים הם במידות הקצה: 34-36 וקצת 40-42. אני לא אומרת שלא היו קיימים כאלה כלל, אבל התקשיתי למצוא גופיות, מכנסיים וחולצות במידה שלי, הדי נורמלית של 38 ולפעמים 40 (תלוי במה אכלתי בבוקר, ובמצברוח של המעצב). ואם זו לא סתירה די מצלצלת לעולם האופנה, שרוב הנשים ה"נורמליות" בכלל לא במידה 34-36, אני אשתדל לחשוב על אחת חדשה בקרוב. :)
סקאי, שבינתיים תחזור לחד"כ כי ה"נורמה" עדיין מחייבת אותי לרזות את ה-7 קילו הארורים האלה.
| |
מזמן לא...
- הרגשתי טוב עם עצמי. (אבל זה עומד להשתנות בחודש הקרוב)
- הייתי רגועה בקשר ללימודים. (והציון בבוחן אמצע בבקרה לא אומר כלום)
- ראיתי כמה אנשים טובים מהמרכז. (וכן, חנוכה היה ממש מזמן.)
- שמעתי מוזיקה טובה בדרכים. (אבל אני מחפשת עכשיו MP3 טוב, אז אם יש לכם המלצות זה הזמן.)
- לקחתי את ה+1 לבילוי רומנטי בחוץ. צריך לשנות את זה. (אבל יש מצב שזה ישתנה בחמישי הקרוב)
- סיימתי לקרוא ספר. (וזה כנראה גם לא יקרה כבר עד הקיץ)
- אירגנו ערב טוסטים במעונות. (וכבר אין לי מושג מתי אפשר לקבוע לזה תאריך)
- צבעתי את הציפורניים בלק. (אבל אני לא החלטתי אם זה באמת חסר לי)
- יצאתי בספונטניות מהבית לבילוי. (אבל זה עומד להשתנות בעוד דקות ספורות, הודות ל+1 והופעה כלשהי בפאב שאח שלו גורר אותנו.)
| |
23
עזבו אתי מלגדול, אני עדיין ילדה קטנה.
המסקנות שלי מהיומולדת בינתיים הן:
- אני מכירה אנשים טובים, וזה כיף. :)
- אני מכירה אנשים מצחיקים וגם זה כיף. :)
- איכשהו קרה שאין לי מספיק חברות בנות, לפחות כאלו שיתאמצו להגיע ליומולדת שלי.
- (ולא, לא אכפת לי ממי שהבריז, נהניתי מאוד עם כל מי שהגיע.)
- האנשים שאוהבים אותי נהנים לפטם אותי:
ה+1 הכין פונדו מושקע בלילה שלפני היומולדת כשהייתי אצלו. היה נומ והיה סקס מעולה.
כשחזרתי למחרת הבייתה, חיכתה לי על המיטה אריזה גדולה ויפה של פרלינים שאימא קנתה לי.
עדיין לא טעמתי אותם, כי חוץ ממנה גם היו עוגיות ומלא שוקולדים אחרים באיזור.
מזל שאני אמורה להתחיל בשבוע הקרוב עם החד"כ...
| |
תהיית היום
אני תוהה האם העובדה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לצלם אנשים, או כרגע פחות מתחברת לזה, זה כי קשה לי עם זה גם במציאות?
כי באיזשהו שלב הרי יימאס מבניינים ופרחים ומדרכות. לבני אדם יש הרבה מה להביע. אבל בשביל להשתמש בהם צריך להכיר אותם. לפחות קצת. או לכל הפחות לאזור את האומץ להתבונן בהם זמן מה מבלי שיהיה אכפת האם אני מפריעה להם.
לסיכום השבוע:
תחילת השבוע ויום שלישי בעיקר הובילו אותי למסקנה שאני חייבת למצוא עבודה דחוף. אם לא מכל הסיבות הברורות אז בעיקר מהסיבה העיקרית לבינתיים שהיא להצליח לעבור לגור לבד. וול, לא באמת לבד, אבל בלי אימא. כי די. אני לא צריכה לספוג צעקות על משפטים קטנים שאני אומרת שלא קשורים אליה, ואני לא צריכה להיות הספוג לעצבים שיוצאים לה בגלל העבודה או מה שזה לא יהיה. ואני לא צריכה לפחד לפתוח את הפה כי אולי טון הדיבור שלי יישמע צורם מדי (למרות שלעולם לא אני זו שמתחילה לצעוק בבית הזה), או שאני אגיד משהו פוגע, למרות שהכוונה שלו לחלוטין לא הייתה כזו. אני לא יודעת, אולי זה כי היא רואה מספיק ריאלטי שמשבש לה את המחשבה, ולפתע כל מה שאני עושה ואומרת, זה בעצם קונספירציה נגדה, ובא להעליב אותה, כאשר מעולם לא כך היה הדבר. כך או אחרת, הקשים על גב הגמל שלי מתחילים להישבר מהר מדי לאחרונה.
להופעה של גבע אלון בצהרי יום ד' האחרונים הגענו באיחור. עדיין שמעתי את רובה ,ועדיין היה מהנה, אם כי היו רגעים פחות נחמדים. כמו הזמן שישבתי בחלק האחורי והגעתי למסקנה שהקהל מתחלק ל-2: אלה שבאו להקשיב ולהנות וישבו מקדימה, ואלה שלא היה להם מה לעשות ובאו לפטפט אחד עם השני ולעשן מאחורה.
בכל מקרה היה נחמד, ואפילו שיעור הפלדנקרייז אח"כ (השלמתי בקבוצה השנייה) היה מועיל ביותר. אני בהחלט הולכת להנות מהשיעורים האלה הסמסטר.
סדנת הצילום שהייתה היום, אחרי ההרצאה בשבוע שעבר, הובילה אותי למסקנה שלא אכפת לי איזה ציון המרצה ייתן לי בסוף, או כמה הוא יקטול את העבודות שלי (טוב, אולי קצת כן אכפת לי), זה מספיק כיף כדי להמשיך ולהנות מכל רגע.
ואחרי 2 השורות האחרונות, המממ, איך עושים עכשיו הסבה מקצועית?
| |
ביזאר ביזארי
לנוכחתו של התרנגול ליד הפקולטה כבר התרגלנו. קצת.
זה דווקא הופך את כל הניוביז למאוד קלים לזיהוי, יותר מבד"כ. לא עובר יום שבו אין קבוצת סטודנטים שמתקבצת לידו ומצחקקת, ובד"כ גם מצלמת אותו.
התופעה הביזארית בפני עצמה עוד גרמה לי עצמי לצחקוקים רמים בתקופת המבחנים האחרונה, אבל ביום ראשון האחרון קרה משהו שהשאיר אותי פעורת פה והמומה עד שיימצא הסבר לתופעה.
ביום ראשון האחרון, אי שם בצהריים, התיישבתי עם ה+1 על אחד הספסלים מחוץ לפקולטה על מנת לאכול ארוחת צהריים בשמש האביבית שחיממה את האויר בחוץ טוב יותר מכל מזגן מקומי. הוא אכל קציצות עם אורז, אני אכלתי עוף ברוטב. חתיכות מעוף שלם, כזה עם עצמות. כחלק מתהליך הבליסה וצחקוק בחזרה על כל אלו שצילמו את התרנגול ברבע שעה שישבנו שם עד אז (עברו לפחות 3 מצלמות שונות), זרקתי הצידה חתיכות סחוס קטנות ומציקות עבור החתולים שמהלכים בין הספסלים כדרך קבע.
דקות ספורות לפני שעזבנו את הספסל, הגיע בחור נוסף שהחל לצלם את התרנגול בהתלהבות רבה מהרגיל, בדקות אלו גם התרנגול החל להלך במרחק שאילולא היה יצור שאיננו בן אנוש, או חתול, הייתי מגדירה כקרוב לפלישה למרחב האישי שלנו. תוך כדי שהבחור מהשורה הקודמת מצלם בהתלהבות, שמתי לב שמנבירה כלשהי בצמחייה שנמצאת מאחורי הספסל עליו ישבנו, התרנגול מתקרב לאיזור שמתחת לספסל שלנו. ומנקר משהו.
ובאותו הרגע אני ה+1 והבחור המצלם עברנו למצב שהתיאור המושלם שלו יסתכם ב: O_O + XD .
לפתע ההשערה שהתרנגול הזה הוא בעצם חתול שהפך לתרנגול עם הזמן נראתה לי לא כל כך פרועה. שכן אין לי הסבר אחר מדוע החל לנקר חתיכות של עוף מבושל שרק לפני דקות אחדות זרקתי לרצפה עבור החתולים. או, שהוא קניבל, ועובדה זו מטרידה לא פחות מהיותו גלגול נשמות של חתול סורר.
אגב, יומיים לאחר מכן התרנגול נצפה כאשר הוא קורא בקול 3 פעמים בדיוק בזמן בו צריך לצאת להפסקה (13:20). אז אולי הוא לא גלגול של חתול בכל זאת. כנראה שהוא גלגול נשמות של פעמון בית ספר.
| |
never again
לצאת לפאב שלא נהננו בו בפעם הקודמת (סילבסטר של לפני שנתיים), לא להצליח לנשום כל הערב בגלל 2 מעשנים על הבר, לצאת מסריחים להחריד ולהעריך פתאום את האויר של מפרץ חיפה, לבוא עם מצב רוח לא משהו ולצאת עם מצב רוח לא משהו, למרות שבפנים היה די נחמד עם כולם, יחסית, לשמוע בפול ווליום ולראות על מסך ענקי (כי אין ברירה, זה לידנו וזה ענקי) את גמר האח הגדול כשזה אחד הדברים האחרונים שהייתי רוצה לראות באותו הזמן...
- אני לא חושבת שאני אחזור לאלתרמן בקרוב. או אי פעם, נניח.
Priceless:
- "הם צופים באח הגדול, אני לא חושבת שאנחנו נהיה אלה שנהרוס להם את הדייט", אני על זוג שהכרנו את הבחור מהטכניון, ואמרתי לי' והארי שאולי נבוא להגיד להם שלום (ויתרנו).
- המבט של הבחור שכל פשעו היה לבוא להשתין בדיוק כשצילמתי את צ'ירי ועוד כמה אנשים בשירותים המיוחדים יחסית שיש שם (אין קיר שמפריד בין החלק של הגברים לנשים, אז כמה חבר'ה רצו להצטלם שם.
בכל מקרה, זה היה ה-WTF הכי רציני שראיתי אי פעם. משעשע להחריד.
- המבט שיצא להארי בצילום הנ"ל, שראיתי רק כשחזרתי לא מזמן הבייתה, ונשפכתי מצחוק למרות שאני עדיין מצוברחת.
- צ'ירי, בסוף השיחה עם הארי וה+1 שלו, בסוף הטרמפ הביתה, על הרצאה של קלוד כהן תנוג'י בטכניון, בפארודיה על מנהל משרד תרבות שלנו בפסטיבל האחרון: "כאן קלוד כהן תנוג'י - ערב טוב טכניוווון!".
| |
שלא תחשבו שאני כזו פולניה...
שרק מתלוננת.
החודש הזה היה מוצלח עד כה (מינוס מבחן, אבל מי סופר).
והיה לי כיף.
והיו הרבה רגעים של הנאה וחיוכים ואושר צרוף. 
אם תהיו ילדים טובים אני אולי אפילו אספר קצת.
אבל לשם הפרוטוקול, שאני לא אזכור את ינואר בתור חודש עם תלונות, באתי, היה לי כיף ונהניתי מאוד, תודה ששאלתם.
אפילו אכלתי גלידה באמצע החורף. מה יכול להיות רע?
בהצלחה לכל מי שצריך את זה, בתקופת הבחינות!
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
