|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
צומי
אז יש את אימא, שעכשיו זקוקה ליותר צומי מתמיד, ובצדק.
יש את ה+1 שצריך את הצומי, ובצדק.
יש את הלימודים שאיכשהו, כרגיל, מאמצע הסמסטר הוזנחו במקצת.
ויש אותי, ואת העובדה שאם כבר יש מנוי לחד"כ צריך להתחיל ללכת, וללכת שוב לכל הרופאים שצריך, ובכלל רציתי לבנות תפריט מאוזן שיעזור לי לצמצם את מלוא הבעיות, ולהיות קצת עם עצמי, ועם אנשים באופן כללי.
ולא נדבר על העבודה שבינתיים קצת מוזנחת, ועל זה שצריך להשיג אחת אמיתית, ויפה שעה אחת קודם.
ורק מלחשוב על זה אין לי אויר. (ולא, השרב של השבוע לא אשם)
ואין לי משוג איך להתחיל עם בנות.
לא, זה לא מה שאתם חושבים.
זו רק העובדה שאין לי באמת חברות בנות. ואין לי שמץ של מושג איך יוצרים קשרים עם אנשים. ואיך מתחילים לדבר עם סתם אנשים, באירועים חברתיים או סתם בכיתה.
ועם כמה שכל מי שסביבי כן נחמד במידה זו או אחרת, אחרי 4 שנים בטכניון, יוצא שחסר לי הקול הנשי הזה ליד. כי גם עם אלו שאני לומדת איתן, זה עדיין נגמר בסוג של small talk ולא הרבה מעבר לזה. וזה לא שיש לי מליון וחצי תסביכים נפשיים לדוש בהם שעות (אולי כן, אבל מילא), אבל כן חסרה לי הקואליציה הקטנה הזו של לדבר על דברים שלא בהכרח מדברים עליהם עם בנים. ומשום מה עכשיו אני שמה לב לחוסר הזה, וזה קצת אוף.
כי נגיד למי אכפת שקניתי היום קרם ידיים ממש מגניב, ושאני חייבת לצאת לשופינג?
עברה עליי שנה מדהימה ומעניינת. אבל 23 נראה בינתיים קצת פתטי. אני רוצה שנה נפלאה. ושכל הצרות יסתדרו כבר. ושהכל יהיה בסדר. עם כולם.
| |
זה קשה להילחם בטחנות רוח.
רק שתדעו.
אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם, גם אם הגעתם לכאן בטעות, גם אם אני מכירה אתכם בדרך זו או אחרת כבר שנים, שלעולם חייכם לא יהיו תלויים באנשים אינטרסנטים שרואים לנגד עצמם את עצמם בלבד, ולא חושבים קדימה ולו במקצת. או על אחרים.
לעולם.
| |
 מסקנת היום
בפעם הבאה שאני ניגשת למועד ב' בקורס שאני חוזרת עליו, אחרי שבמועד א' שיפרתי ב-13 נקודות את הפעם הקודמת, לא משנה כמה לגיטימי זה לרצות לשפר עוד יותר את הציון (ובאמת שזה היה לגיטימי) -
לא משנה כלום.
פשוט תתנו לי בעיטה חזקה, תזכירו לי באיזו פקולטה אני לומדת ומי כותב את המבחנים.
לילה טוב,
הלכתי לחפש את המוטיבציה לגשת למבחן ביום שישי, ולא לנסות אפילו ללמוד למועד ב' של יום חמישי, כי את הקורס ההוא כבר עברתי.
| |
never again
לצאת לפאב שלא נהננו בו בפעם הקודמת (סילבסטר של לפני שנתיים), לא להצליח לנשום כל הערב בגלל 2 מעשנים על הבר, לצאת מסריחים להחריד ולהעריך פתאום את האויר של מפרץ חיפה, לבוא עם מצב רוח לא משהו ולצאת עם מצב רוח לא משהו, למרות שבפנים היה די נחמד עם כולם, יחסית, לשמוע בפול ווליום ולראות על מסך ענקי (כי אין ברירה, זה לידנו וזה ענקי) את גמר האח הגדול כשזה אחד הדברים האחרונים שהייתי רוצה לראות באותו הזמן...
- אני לא חושבת שאני אחזור לאלתרמן בקרוב. או אי פעם, נניח.
Priceless:
- "הם צופים באח הגדול, אני לא חושבת שאנחנו נהיה אלה שנהרוס להם את הדייט", אני על זוג שהכרנו את הבחור מהטכניון, ואמרתי לי' והארי שאולי נבוא להגיד להם שלום (ויתרנו).
- המבט של הבחור שכל פשעו היה לבוא להשתין בדיוק כשצילמתי את צ'ירי ועוד כמה אנשים בשירותים המיוחדים יחסית שיש שם (אין קיר שמפריד בין החלק של הגברים לנשים, אז כמה חבר'ה רצו להצטלם שם.
בכל מקרה, זה היה ה-WTF הכי רציני שראיתי אי פעם. משעשע להחריד.
- המבט שיצא להארי בצילום הנ"ל, שראיתי רק כשחזרתי לא מזמן הבייתה, ונשפכתי מצחוק למרות שאני עדיין מצוברחת.
- צ'ירי, בסוף השיחה עם הארי וה+1 שלו, בסוף הטרמפ הביתה, על הרצאה של קלוד כהן תנוג'י בטכניון, בפארודיה על מנהל משרד תרבות שלנו בפסטיבל האחרון: "כאן קלוד כהן תנוג'י - ערב טוב טכניוווון!".
| |
The facts are these
אני רוצה למות.
והסיבה היחידה שאני עדיין כאן היא שאני מאוהבת. וזה הדדי.
אה כן, ואני פחדנית.
זהו.
זה מצחיק כמה על פני השטח הכל לכאורה בסדר, וכרגיל.
ואני מסתכלת על העובדות היבשות שמרכיבות את החיים שלי, וחוץ מנקודות אור קטנטנות פה ושם, כולן איכשהו נוגעות לאדם אחד, אני לא מצליחה להרכיב את הפאזל עד הסוף, שום דבר לא באמת בסדר, לא משנה כמה הוא לכאורה כן.
וזה מצחיק איך שגלגלים יכולים להתקדם קדימה, ואפשר להמשיך ולנהל שגרת חיים מסוימת, וזה עדין לא מספיק.
ואני מסתכלת על כל מה שיש לי, ויודעת שיש כאלו שיגידו לי להגיד תודה על זה, ואני מודה על זה. אבל אני גם מסתכלת על מה שיש לכולם, ומבינה כמה חסר לי.
כי עדיין כשאני מורידה מהמשוואה את הקשר הנפלא הזה, אני בעצם נשארת לבד. הכי לבד שבעולם.
ואין לי מושג, באמת שאין לי מושג מאיפה לשאוב את הכוחות לסמסטר הקרוב.
ומצד אחד אני לא מסתירה את זה, ומצד אחר אני כ"כ לא רוצה להיות חלשה מולו. ואין לי מושג מה לעשות.
| |
5 סיבות למה היום הזה היה גרוע:
- לא הספקתי לעבור על כל החומר למבחנים שיהיו ביום ראשון. (רציתי לסיים היום לפחות את הרוב כדי להתחיל לתרגל)
- אימא צריכה את המחשב לעניינים של עבודה, הפעם באמת דברים חשובים. וללמוד בסלון/על הספה זה לא נוח, לא כיף ולא מועיל בכלל.
- בלי קשר לנ"ל ובלי קשר לבאים, מצאתי את עצמי פשוט במצב רע גרוע להפליא, למרות הקפה עם גלידה ששתיתי בבוקר.
- הגעתי למסקנה שאני שמנה, ומכוערת, ואף פעם לא באמת אהיה מרוצה מהחיים.
- מצאתי (בלי לחפש, שידרו ביס 1) סרט גרוע, אבל ממש גרוע שג'וני דפ משחק בו. הוא כ"כ גרוע שלא ידעתי אם לצחוק או לבכות מרוב הפיגור המתפרץ ממנו. אני חושבת שזה הסרט השני אי פעם (אחרי זה) שלא ננתי לו צ'אנס ולא טרחתי לראות עד הסוף, אפילו לא עד האמצע.
עכשיו, ניסיתי לחשוב גם על 5 סיבות שהיום הזה היה בסדר, אבל עכשיו גם גיליתי שהשתנה אצלי (מסתבר שזה היה הדרגתי) ה-layout של הפייסבוק, ועכשיו גם הוא גרוע.
אבל אם ננסה בכוח אז:
1. ***:  I love you
ופה זה נגמר.
| |
מסקנת הרגע
אני רוצה חברים חדשים.
עכשיו.
ושאנשים יפסיקו להניח עליי הנחות. לא משנה כמה הגיוניות הן ייראו מהצד. אולי הפעם הייתי רוצה או אומרת לכם משהו אחר?
לפחות תשאלו אותי.
תודה.
>.<
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
