נתחיל את הפוסט הזה בשחרור קיטור:

מי האדיוט שגנב לי הלילה שעת שינה קדושה??

זהו, נרגעתי [למרות שהאמת, עדיין לא. אבל אפשר לדמיין שכן.]

נמשיך הלאה.

זה אמור להיות פוסט המסכם את אירועי הימים האחרונים. הוא יהיה משהו בין פוסט בנקודות, לפוסט זיוני שכל, מהסיבה הפשוטה שרוב הדברים עברו כבר, וגם אז היה קשה להעלות אותם לכתב, אז לא נורא, זה רק לתזכורת שכזו עבור הנוכחים, ובעיקר לעצמי.

יום ראשון- 27/3/2005

היה חופש ביום ראשון!

זה עוד היה פורים, ולחשוב שנדמה כאילו זה היה לפני שנים..

הבוקר היה לא משהו, ניסיתי ללמוד למבחן באזרחות ואמרתי לאמא שאין מצב שאני יוצאת לסרט באותו יום.

טלפון ממיקי.

נסעתי לפגוש את מיקי.

לא לפני שאמא הכריחה אותי לבוא גם לבית קברות. הסכמתי, במילא זה מטר מהקניון. זו הייתה טעות, כי נסענו במשך 20 דקות בחיפושים אחר חנות פרחים. בסוף אפילו לא באתי איתה לבית קברות.

פגשתי את מיקי והזרמושקה. היה מאוד מבדר ומשעשע.

כבר ציינתי שאני מתה על אנשים הזויים?

אמנם הייתי איתם פחות משעה, אבל היה מאוד נחמד בכל זאת.

ליז הייתה אמורה לבוא גם, אבל היא לא באה בגלל שסבא שלה חשב שהיא, אנוכי ומיקי חברים בכת השטן ומקריבים חתולים בכל יום שישי ה-13, והוא לא נתן לה לצאת מהבית.

לא פחות ולא יותר.

חזרתי הבייתה, ניסיתי להמשיך ללמוד לאזרחוי, לא הכי הלך :/

ויהי ערב, ויהיה בוקר יום ראשון.

יום שני- 28/3/2005

לאמא יש חופשה באחד מבתי הספר, מה שאומר הסעות בבוקר ותוספת נחמדה של חצי-שעת שינה כל יום. אמרתי לה שאין לי כוח לשיעור חברה ושאני אלך לביצפר ל9 וחצי, והיא הסכימה. סבבה. רק שבאותו בוקר פספסתי חלק די גדול מהצגה של תיאטרון י"א, שלפי מה שהבנתי [ומשארית החצי הצגה בערך שהספקתי לראות] הייתה די טובה. חבל.

כמה ריבים עם הרכזת לגבי המבחן באזרחוי שזה מועד ב' ולכאורה לא הייתי ברשימה שלה. הסתדר.

במהלך היום, תקריות היום הקודם היוו השראה רבה לשיחות מוזרות ביני לבין ליז, וגם לנה קצת..

16:30 מבחן מועד ב'. היה קשה, לעזאזל. היה מבחן די עקום.

קיבלתי בו 80 בסוף, וזה לא הכי משהו. רציתי 90 ויותר. אוף.

חזרתי הבייתה לקראת 7 חצי גוססת, בשביל להיזכר שיש לי עבודה באזרחות להגיש למחרת. איזה יופי, איזה כיף!

עשיתי אותה, לא לפני שבזבזתי די הרבה זמן בלראות חלקים מהסרט בערוץ 10 על המסע של אביב גפן ובלאקפילד באירופה. היה מעניין.

ויהי ערב, ויהי לילה, יום שני.

יום שלישי- 29/3/2005

סתם שיעורים.

התחלנו (ליז ואני) לכתוב את הסיפור במשפטי המשכים על החבורה המוזרה באי הבודד. [אולי יום יבוא ותזכו לקרוא את זה, ואולי לא.] המורה לאזרחוי חשבה שזה שליפים למבחן. XD

ספורט- היה נורא משעשע. נתנו לנו לשחק בדמינטון [שזה "כדור נוצה" בעברית תקנית]. וול, נוצה או לא נוצה, כשנותנים ללנה, לליז ולי מחבטים ועיגול עם נוצות, דברים טובים לא יוצאים מזה.

החל מהבוקר אני וליז פלטנו שטויות שניתן להבין ביותר ממשמעות אחת, לא חינוכית בעליל. מסתבר שהמשחק הזה הדביק גם את לנה, והיא התחילה להחטיף לליז מכות בתחת עם המחבט שלה. בסוף זה נגמר ברצף הרבצות ע"י המחבט של אחת בשניה, וברצח כדור הנוצה בשלב כלשהו. (אה, וגם ניסינו לקלוע את הכדור נוצה לתוך הסל P:)

אח"כ היו עוד סתם שיעורים..

אחרי ביצפר, אני, ליז, לנה ואלן הלכנו למקדונל'ס. אלן החליטה לאכול שאריות גרבר [או משהו בסגנון גרבר שיש בארוחת ילדים, והאמת, טעמתי כזה פעם, ודוגרי זה באמת טעים!] שנשארו על שולחן כלשהו. גם מצאנו בובת של דרדסים. ניסינו לשחק "אמת או חובה". זה הסתכם בכך שלנה שאלה את ליז האמת היא רוצה שיתקעו לה כל מיני דברים משונים בתחת.

בשלב כלשהו, ליז החלה לשחק עם הדרדסחרב [או איך שלא קראו לו]. אניווי, הדבר הזה אפור ומסתובב. אלן שאלה אותה האם היא מעוניינת אולי בחיבור סוללות לדבר הזה. (את האסוציאציות שלכם אנא השאירו אצלכם, כי אנחנו דמיינו דברים גרועים יותר באותו יום.)

היו שם גם כמה ילדות קטנות מכיתה ז'-ח' שניסו לעשות פוד פייט גועלי ביותר, והצליחו, עד שהעיפו אותם.

בכל אופן, טוב שכך, כי בשלב כלשהו קצת נהיה לנו קצת לא נעים מכל הילדים הקטנים שהיו נוכחים בזמנו שמילאנו את הקומה העליונה של המקדונלדס בצרחות של מילים לא יפות, שבשלב כלשהו הותאמו לגיל הרך ע"י ביטויים כמו: "נוצצת", "הם רק מחזיקים ידיים", "גזר" ועוד כמה שאני כבר לא זוכרת.

ירדנו למטה, ונתקלתי בשלט הפרסומת הלא חינוכי לבובות הדרדסים. יש שם "דרדס זקיף", ועוד "דרדס דרקון" שהוא בכלל לא תמים כמו שהוא נשמע: יש לו משהו שיוצא בין הרגליים, ותסלחו לי כל מעצבי הבובות של ארוחות הילדים, אבל זה בכלל לא נראה כמו דרקון, בפעם האחרונה שבדקתי. oO

יצאנו החוצה והתנחלנו בגן הסמוך במשך איזה 45 דקות. היה נחמד. ניסיתי להשתזף/להירדם בשמש, אבל מן הסתם לא הצלחתי.

הזמן עבר במהירות, והיה יום נורא הזוי ומשעשע.

כשחזרתי, ניסיתי לכתוב פוסט משעשע על היום הזה, שהסתכם בתגלית המדעית המרעישה והחדשה שלי: עונת הייחום חלה גם על בני אדם.

יאפ, זה הדבר היחיד שיכול להסביר את מה שהלך אצלנו ביום הזה.

הפוסט לא נשלח ומת באכזריות על ידי השרת הלא עובד של האתר. >.<

אז ביקשתי מליז לכתוב על זה פוסט. ככה שעל אירועי היום ניתן לקרוא גם כאן.

בערב הייתי אמורה לעשות משהו מועיל. לא זוכרת האם הצלחתי.

ויהיה בוקר, ויהי ערב, יום שלישי.

יום רביעי- 30/3/2005

יום ארוך ומשעמם שכזה. להתעורר ב9 זה מוי כיף!

במחשבים קלסו התיישב בשולחן לפנינו. מה שמן הסתם הפך את השיעור למעט יותר מעניין. ראיתי את הת"ז החצי לעוסה שלו. פאק, בתמונה הוא ממש דומה לקלסו. >.<

הוא באמת בנאדם מעט אדיוטי [לא טיפש, כי שכל יש לו בסופו של דבר], אבל משום מה לאחרונה יוצא לי לראות צדדים שונים שלו. וזה מאוד מוזר. אניווי , היה מבדר, וזה הכי חשוב.

באמצע השיעור, א' התחיל לזמר מסוף הכיתה: "אני אוהב ציצים גדולים". לצערו, הכיתה משום מה נשתתקה בזמן שהוא שר, והמורה [שהיא הנושא של השיר שלו] שמעה אותו. הייתה לה הבעה מאוד מצחיקה באותו רגע.

הרובוט שלנו נראה כמו מטען חבלה. נשבעת לכם. זו הסיבה שרציתי לקרוא לו [כן, הקבוצות צריכות להמציא שמות לרובוטים. אידיוטי]: מוחמד/מוסטפה/פאטימה, פשוט שיהיה אותנטי.

הרובוט של הקבוצה של א' הדוקטור, ריצ'י ועוד אנש נטול כינוי כרגע, הוא שחור מינמלי ושקסי ביותר (דוגרי, מגיע להם כבוד על הבנייה היפה שלו). ובגלל שהוא שחור קטן וחמוד, אמרתי לא' שיקראו לו "מיצי". בין לבין, כשא' התווכח עם הדוקטור והמורה לגבי השם, א' פשוט אמר למורה לקרוא לו "מיצי", והמורה רשם את זה בתור השם הרשמי של הרובוט שלהם. XD אוי, אני גאונה!

באותו היום גם צילמו את הקבוצה של הרובוטיקה לספר מחזור. גם היום לא רציתי להצטלם [למדתי לקח מפורים..], אבל הייתי שימושית כי צילמתי את השאר. הם אפילו ניסו להכריח ילד מהחטיבה להישאר לחכות עד שכולם יגיעו לרחבה. בינתיים, לקחתי מהילד את המצלמה, ואמרתי לו לנוס על נפשו כל עוד הוא יכול. קצת רבתי עם הדוקטור בשלב כלשהו לגבי מי יצלם [כי גם הוא לא רצה. טיפש. הוא דווקא נראה ממש לא רע.], אבל ניצחתי, ובסוף נתתי לו לצלם תמונה אחת.

נשארתי עד 5. חיכיתי עד שאמא שלי תגיע יחד עם א' וביפ. היה יום הורים, אז קצת הצקנו לכמה ילדים ממועצת תלמידים שניסו למכור עוגות [ללא הצלחה יתרה] על מנת לגייס כסף למסיבת הסיום שלנו. היה קצת מבדר.

בית.

שיעור מוזיקה ככה-ככה :/

ויהיה ערב, ויהי צהריים יום רביעי.

יום חמישי- 31/3/2005

יום ארוך ולא מעניין יותר מדי.

שוב רק שיחקנו בספורט. איזה שווה! נראה לי שעד סוף השנה רק נשחק P: מגניב.

נשארתי שעתיים חלון, בשביל חצי שעת מחשבים.

האמת, לא רע אני סוגדת למורה שלנו. כי בזכותה אמא שלי לא הייתה נוכחת ביום ההורים.

אאאהההההה. זה כ"כ מזל! אחרי שכל היום בכיתי לחברותיי האומללות שאני עומדת למות, כי ירדתי במלא מקצועות, ודי חזק, וזה קצת עלול לכאוב אם אמא תגלה את זה, אז ממש פחדתי מהתוצאות של היומורים הזה. אבל בגלל שלבסוף השיעור נגמר לפני שהיומורים התחיל, האמא הנחמדה שלי החליטה שאין לה כוח ליסוע אח"כ לביצפר במיוחד, והיא לא תבוא! P: ייאי!

ויהיה ערב, ומתישהו היה גם לילה, שהוא לילה פיראט שאני לא מכירה בו, מפני שגנבו לי שעת שינה כשעברנו לשעון קיץ. ארג!

יום שישי- 1/4/2005

בוקר. מתכונת בחיבור במשך 3 וחצי שעות. אני שונאת את הנטייה שלי לבחור נושאי כתיבה מוזרים ועקומים, "מאתגרים" לכאורה, אך ללא כל יכולת לנחש מה ההשלכות של זה על הציון. אני צריכה ללמוד לבחור את הנושאים הקלים במבחנים. כי זה אחלה לחרבש סתם ככה, אבל כשמדובר בציון, צריך את הנושאים הטובים. אוף.

שיהיה, זה מאחורי.

בערב ראיתי כמה סרטים: "סקובי-דו", "המלאכיות של צ'רלי 2" בשילוב עם "תעביר את זה הלאה" ,ועוד סרט חביב ששכחתי את שמו.

ועכשיו, אפשר להגיד כבר יום שבת, אני מבזבזת שעות שינה יקרות, וזה רע.

אז לילה טוב לכולם!

^_^

אז אחרי שאני כבר מזמן לא כותבת פוסטים רק על יום אחד, ואחרי שהפוסטים התלת-יומיים ירדו למעמקיי ההיסטוריה של הבלוג הזה וגם פוסטי השבוע הופכים לפוסטים בנקודות..

אני (AKA סקאי) גאה להציג פוסט סיכום שבוע ומשהו!

יום חמישי (היום) 17.3.2005

קמתי בבוקר, בהיתי במראה ונבהלתי.

נזכרתי אחרי כמה זמן, שיש צילומים היום לפי מגמות, ומהר מאוד הבנתי שהדבר שמסתכל עליי בחזרה מהמראה פשוט לא יכול להיות שם!

איחרתי טיפה לתנ"ך, אבל לא נורא. אנחנו לומדים "איוב" וזה אחלה ספר, כי הוא מדבר על האלוהים והשטן וגורם למורה שלנו וגם לנו לפלוט המון דברים משעשעים (ראו פוסט ציטוטים שיבוא ממש בקרוב).

בשיעור השני היינו אמורים להצטלם בתור הקבוצה של פיסיקה. המורה איחרה, אבל החליטה להמשיך ללמד אותנו בכיף (הכיף הוא שלה ולא שלנו), בטענה שיבואו לקרוא לנו כשיגיע התור שלנו להצטלם. ב10 הדקות האחרונות נמאס להרבה אנשים והם התחילו לנג'ס למורה שנרד למטה לראות מה קורה. זה עבד. למטה היו 3 ילדים שצילמו. 3 !!!

מה ההיגיון? אין לי מושג.. אם אפשר לקחת מישהו אחד שיצלם כמה פעמים (במיוחד שאלו שצילמו היו דווקא ילדים מהקבוצה שלנו).

לא נכנסתי לתמונה. לא רציתי. לא יודעת האם זו טעות ועד כמה אני אצטער (או שלא) על זה אח"כ. תשאירו את זה לי..

אחרי כמה זמן התחלתי ללכת עם ליז לכיתה, אבל פגשנו כמה אנשים שאמרו לנו ללכת לאגף השני למטה, לחדר ספרות (וכן, רק היום גיליתי שיש לנו דבר כזה חדר ספרות, וזה בעצם "חדר ספרות, תולדות האמנות ומוזיקה", כשעד היום הכרתי אותו סתם בתור חדר מוזיקה..). חיכינו כמה זמן, ראינו את ג'ולייט מסתובבת מחובקת עם ילדה מהחטיבה (מסקנה סופית: ג'ולייט פדופילית מתקדמת!), אבל זה סתם כי היא מכירה אותה או משו. אחרי שעוד ילדים מהכיתה באו הבנו שאין כאן שיעור, ועלינו למעלה. בחצר ליד המדרגות (איפה שגם היו הצילומים) מצאנו גם את שאר הכיתה יושבים להנאתם בשמש החמימה. אז נשארנו גם. אפחד לא ראה את המורה לא למטה ולא בכיתה, אז בכיף. באמת שהיום הייתה הרגשה של סוף י"ב. ועוד השמש הנעימה בחוץ..

היה אזרחוי. אוף, כבר ציפיתי שלא יהיה שיעור בכלל.. ובספורט שוב עשו לנו ביפים! זה פוי! ועוד רצנו בחוץ, שזה בכלל פיכס, במיוחד כי המגרש נמצא בנטייה קלה למטה, אבל מאוד מרגישים אותה כשרצים עליו. אחרי ספורט ישבתי עם לנה בחצר הפנימית, היא ניסתה ללמוד קצת להמשך-מבחן-בערבית שהיא עשתה, ואני קיבלתי על זה במתנה 2 עוגיות ^.^ סתם.. אח"כ הצטרפו לסביבה יוני, שוקי, טל וחרושה. היה קצת מבדר. ניסיתי לתחקר אותם לגבי מה הם עושים בפורים. אין ממש רעיונות. החרושה שוב התחיל לצחוק על המורה לפיכסיקה. ועוד מתחת לחדר המורים. לא היה ממש חכם, אבל גם אפחד לא הצליח לשמוע אותו.. אז שיהיה.

שוב שעתיים חלון בספריה. נחשו מה עשיתי הפעם? כתבתי את הפוסט הזה! בכתב פיצי, כי היה לי דף פוליו אחד מיותר, משובץ, ורק מצד אחד. אז ניסיתי שהכל ייכנס. והצלחתי! יש לי אפילו צילום של זה, אבל צריך שזה יבוא מהמצלמתשוקי. לקראת סוף השיעור השני עליתי למעלה. נתקלתי בקלסו והשניצל שהתלהבו מזה שהמרכזת מרשה להם להיות באולם הכינוסים, ולעשות שם חזרות עם הלהקה-שעוד-לא-הוקמה שלהם. מתלהבים. טיפשים. אבל זה משעשע אותי, אז המשכתי קצת להיות איתם. נתקלתי גם בקרן אז יצאתי איתה החוצה לשמש. אח"כ התקבצו עוד אנשים

-ואת החלק הזה אני צריכה עוד לסיים-

אחרי ביצפר ליז נסעה לעדן, וכרגיל- זה מה שקיבלתי מהן (הפעם קצר, כי לא הייתי מחוברת, וזה בעיקר למביני רוסית..)

הוראות שימושי בפוסט הבא:

יש לי תחושה שזה פוסט בחצי נקודות וחצי בלה-בלה-בלה, אז היו סבלניים (:

יום רביעי: 9.2.2005

הו, היום יום המשפחה, או משו כזה... oO

לא אומר הרבה, שיהיה...

קמתי, ואחרי מקלחת ניסיתי לעשות כמה דברים מוזרים עם השיער שלי, ראיתי שאני מאחרת לאוטובוס לביצפר, אז החלטתי שבמקום להיתקע בתחנה רבע שעה לפחות אני אעשה טובה לעצמי ולאנושות ואשפוך על פרצופי הדוחה קצת צבע. יצא חביב. גיליתי (שבתאורה המתאימה ^.~) יש לי עיניים ושפתיים יפות (:

איחרתי לפיכסיקה "רק" ב13 דקות.

בהפסקה בין 2 השיעורים אלן באה לבקר. זה אומר מספיק. P:

אחרי הפיכסיקה, היה מבחן במחשבים. בהפסקה לפני, רן שכנע אותי ואת שוקי לעבור מקום לידם. הם שפכו קולה על 2 שולחנות, הוציאו שולחן אחד החוצה, ואיכשהו ניסו לסדר שלא יעבירו אותנו מקום. מיותר לציין שזה לא הלך, ולא רק זה, אלא שהמורה הפעם גם העבירה אותנו מקומות ככה שכל אחד יושב בנפרד.. ישבתי איזה 3 שעות על המבחן [היא תמיד נותנת לנו אקסטרא זמן, לכל מי שצריך, כמה שהוא רוצה.. .בערך...] עד שנמאס לי, וראיתי שאני יושבת כבר שעה שלמה והעניינים לא זזים לשומקום.

אניווי- נחשו מי הולכת לקבל נכשל במחשבים?

ME!

המקסימום שיש לי, זה 2 נקודות הבונוס שהיא תמיד נותנת בכל מבחן- שאלת "ידע כללי" שכזו. במבחן הראשון זה היה הציור של הנחש מ"הנסיך הקטן" הפעם, היו 3 ציטוטים של פו הדוב. היה צריך לנחש מי אמר אותם. מגיע לי בונוס כפול, כי אפעם לא ראיתי את זה בעברית, ולא קראתי בעברית. קראתי את הספר רק ברוסית, שלא נדבר על הסרט המצויר השולט הרוסי של פו הדוב. בלי לזלזל בסרט של דיסני, שהוא לא רע בכלל [לא ממש ראיתי הכל] אבל הרוסי פשוט ענק.

אניווי, אני נדהמת על בורותם של אנשי הקבוצה שלי. תמיד יש רוב מוחלט של ילדים, שפשוט לא מזהים את הספרים האלה. דאמ, על מה לכל הרוחות הילדים האלה גדלו אם הם לא מכירים את הציור המפורסם מהנסיך הקטן וציטוטים של פו הדוב. חור בהשכלה.

בכל אופן, נמאס לי, ועליתי לשיעור הבא. רוב הקבוצה שלי הבריזה, כנראה חשבה שלא נבוא אחרי מחשבים. אניווי, ביפ ניסה לעבוד קצת על התוכנה. אני עזרתי לאנש אחד שנשאר לסיים משו שנדפק לנו בסוף השיעור שעבר. סה"כ הייתי שם איזה שעה וקצת... בשלב כלשהו, לקראת הסוף, רוב מי שהיה הלך במילא. ריצי וד' חזרו מסיור קטן בביצפר החצי-נטוש וגילו שכנראה יש איזה יום פתוח או משו, ומורות למתמ' מארגנות שולחן מלא אוכל, כדי להדגים לילדים מתמ' במאכלים. האמת, זה מגניב: כדורי שוקולד [עיגול/כדור] סרגלים מתוקים כאלה [ישרים] בייגלה בצורת משושים, ואפילו הביאו עוגת פאי [נו, פאי..]. מגניב. בקיצר, ריצ'י כל הזמן אמר שהוא נשאר בכוונה עד 5, עד שיתחיל המה-שזה-לא-יהיה שמחלקים בו אוכל שווה. הייתי נשארת גם, אבל אמא באה לקחת אותי 10 דקות לפני :/

היו כמה קטעים חביבים במהלך השיעור. אני לא אפרט, כי זה ישמע פתטי, וזה גם מסוג הדברים שלא שווה לקרוא, אלא לחוות. אניווי, היה משו משעשע, לפני שירדתי למטה לראות בעצמי מה הכינו שמה עם האוכל, ריצ'י ביקש שאם אני כבר יורדת, שאני אביא מים, וגם האנש מהקבוצה שלי רצה לשתות. "מה? אני מלצרית?" שאלתי די בפליאה, כי WTF? מה זה הניצול הזה, הא? אבל ת'כלס, לא היה אכפת לי להביא להם גם, כי אם אני כבר מביאה לעצמי, מה זה משנה. אמרתי לו שיכין את הטיפים! ^.~   אח"כ, כשחזרתי עם המים, והתכוונתי להמשיך "לעבוד", פתאום נוחתת לידי יד עם מטבע נוצץ של 10 אגורות. XD אפילו לא התכוונתי לזה, אבל מסתבר שריצ'י החליט אשכרה לתת לי טיפ. [בתגובה, לפני שהלכתי, זרקתי עליו את הכוס מים, שכבר לא ממש היו בה מים, אבל עדיין. הוא ניסה להחזיר לי אבל תפסתי אותו P:]

(תזכורת לעצמי: לרוץ אחרי ריצ'י בכיתה הקטנה ולדרוש ממנו שיביא לי חשפן, זה ממש לא חכם oO נ.ב. "חשפן" זה לא מה שאתם חושבים, זה איך שקוראים פה לדבר הזה שחושף חוטי חשמל.)

זייהו, אחרי שחזרתי, היה שיעור מוזיקה. אני שונאת שהמורה מקדימה ואני בקושי מספיקה לסדר את החדר, שלא נדבר על לנגן.. אז המורה קיבלה בתחילת השיעור אזהרה מראש שהיא עומדת לשמוע זוועות. אבל... מסתבר שאת היצירה הראשונה ניגנתי דווקא די טוב (: ואפילו את השנייה, שאני לא ממש טובה בה, ויש לי עוד המון עבודה עליה, אז קצת השתפר. הו,וול, אולי יש לי תקווה.

ואולי לא...

אסון!

שמישהו יעצור אותי!

חזרתי לשמוע MTV. לכל ערוציו.

ברר...

זה כנראה שלב נוסף בחזרה שלי אחורה בזמן, לילדותיות. אחרי המקדונלד'ס ותוצאותיו, ואחרי זה שביום שישי שעבר אמא שלי החליטה לקנות לי ביצות הפתעה של קינדר [שושו! זה טעים P: ויש בזה הפתעות שמקשטות את מדפי הספרים שלי P: ] (אגב, משם יש לי ג'רי קטן עם צ'ופצ'יק. או ליתר דיוק, מיניאטורה של ג'רי העכבר, יושב על משו כאילו גבינתי, שותה מכוס עם קש, מעליו משקפיים בצורת כוכב, ארטיק ביד, והיד השנייה הולכת קדימה, והוא מצביע על משו לפניו. זה נראה כמו סתם צ'ופצ'יק קטן שלא קשור לכלום, אם מסתכלים בפזילה מרחוק.) {כן, יש פה יותר מדי סוגריים, אבל המשפט שממשיך עכשיו, מתחיל בעצם לפני הסוגריים הראשונות שיש כאן, סתם כדי שלא תתבלבלו.}, אז עכשיו אני חוזרת לגיל 12 עם ההתמכרות לMTV ? הו, וול, זה לפחות בר תקנה. אגב, הערב הראו יותר מדי את ג'ניפר לופז. היא נהייתה אהבלה טוטאלית! [מסקנה זו סופקה ע"י צפייה באיך עשו את הקליפ האחרון שלה]

[על שאר השבוע, ובמיוחד יום שלישי, בהמשך]

(נאמר ע"י ליז, היום בספרות, לאחר הדיון המרתק בהפסקה לפני..)

שוב לא עידכנתי יחסית הרבה זמן... אז מעניין האם אני אצליח לזכור ולתמצת (או שלא) הכל.

חודש חדש! וויהי!

בעצם לא וויהי, לא אוהבת לראות פה דף כמעט ריק...

אז פוסט-תלת-יומי יוצא לדרך!

והפעם נעשה את זה הפוך, מהיום, אחורה...

יום חמישי 2.12.2004

היום היה חתיכת יום חביב שכזה!

ימי חמישי בד"כ נחשבים אצלי לימים מוצלחים שכאלו, והיום הזה- פשוט הוכיח את הטענה שלי.

בבוקר איכשהו יצאתי בזמן. והתעוררתי בזמן והכל היה בזמן, רק שאיכשהו הגעתי לתחנה אחרי ההסעה. [נורא קל לגלות את זה, פשוט לא רואים את הכמה ילדים עם הפרצוף המסומם של הבוקר עומדים בתחנה, ומבינים שהיא הלכה...]. ראיתי את קרן מתקרבת לתחנה שלי, והבנתי שצדקתי (היא עולה לתחנה שלי רק כשהיא מפספת גם, כי מהתחנה שלה אין אוטובוס רגיל לביצפר).

כשכבר חישבתי לעצמי מתי אני אגיע לביצפר עם האוטובוס הרגיל, וכמה אני אלחץ מזה שאני לא מספיקה בגלל זה את המבחן, פתאום הגיע אוטובוס נוסף של הסעה! ^_^ מאגניב. בפנים ניסיתי ללמוד טיפה, כי אתמול לא הספקתי הכל (אל תדחו למחר את מה שצריך לדחות לאתמול... או משו כזה... P:), וקרן התחילה לשאול אותי כלמיני שאלות, דווקא על חומר שדי ידעתי [לא, זה לא עוזר לי ללמוד חומר שאני עוד לא יודעת] והיה ממש משעשע לראות אותה עם מבט מטומטם לחלוטין על כל משפט פיצי שהוצאתי. "אה..וואלה? לא ידעתי..." על כל מיני דברים דווקא די ברורים ופשוטים...

אבל חפיף, יש פרקים שלא למדתי אליהם וגמני הייתי כזאת... אבל לא עד כדי כך נראה לי...

אניווי, הספקתי להגיע 5 דקות לפני הזמן, ועוד שידלתי את ליז לנסות להסביר לי מהר כמה דברים... לא הכי הבנתי הרבה, אבל זה גם לא עזר הרבה כי היה צלצול, ולכיתהנכנסה לא אחרת מאשר האורקית! כדי להשגיח עלינו... בעעע...

המבחן עצמו הלך לא רע שכזה (נראה לי...) בכל אופן, נראה לפי התוצאה... מתחשק לי ציון טוב בתנ"ך משום מה...

בהפסקה אחרי המבחן אני וליז (שברגע שתמצא לעצמה שם בדוי אחר, ותואיל בטובה להודיע לי עליו, אני אשמח לקרוא ככה) יצאנו החוצה ופטפטנו עם עדן ומרינה קצת. בעיקר עם עדן. היה משעשע. דיברנו על זה שאני משכירה את ליז תמורת 5$ לדקה, והסברתי לה שאצלי התנאים שלה הרבה יותר טובים משל עדן. כי עדן למשל משלמת לה 5 אגורות לשעתיים. איכשהו אמרתי לה ש"אני מוכרת אותך לדוסים תמורת מחיר מופרז במיוחד" אין לי מושג למה.. נראה לי שזה קשור בהודעות של פלטינה אצלה בבלוג אתמול ^.~ אניווי, עדן ניסתה לשכנע אותה לבוא עם ידיד שלה לאיזה פאב שכזה ביום שישי, אבל ליז לא רצתה. אז אמרתי לה שאם היא הייתה עובדת אצלי, היא הייתה מקבלת משקאות חינם. עדן פשוט לא רצתה להשתכר יחד עם אותו ידיד... כי אותו ידיד די מנסה להתחיל איתה, אבל היא ממש לא רוצה אותו, אז היא לא מתכוונת להשתכר לידו. הצעתי לה להושיב את ליז מתחת לשולחן ולתת כל משקה שהוא נותן לה, מתחת לשולחן לליז. עדן סירבה. אני אישית חושבת שזה היה אחלה רעיון. ככה גם הג'ינג'ית תקבל תוספת שכר לא רעה בכלל.

קיצר, שווה יותר לעבוד אצלי P: מקבלים גם משקאות חינם. (אגב, זה גם רמז לפלטינה להחליף אותי בבוס שלה ^.~)

אח"כ היה ספרות ואזרחות, בהם דאגתי לא ממש להקשיב... התחלנו לכתוב שיר מוזר על שלגיה. משהו נוסח הכיפה אדומה... נסיים מחר אני מקווה.

בתחילת שיעור אזרחות החליטו לעשות לנו מיני-סקר על ההתנתקות מעזה. שאלו שם כמה שאלות טיפשות שכאלו, וכל זה לקראת איזה דיון שהולך להיות, ומביאים לשם מישהו שהוא בעד ההתנתקות, מישהו נגד (אותם מישהואים אמורים להיות אנשים חשובים שאני בטח לא מכירה) ועפ"י הילדה שחילקה את השאלונים: "ואולי אפילו יביאו פלסטינאי!" היא אמרה את זה בנימה שנשמעה כאילו האיש הזה עומד להיות כמו איזה חיה בגן חיות שכולם מסתכלים עליה...

היום שוב שמו באחת ההפסקות איזו מוזיקה מוזרה במערכת כריזה... היום דווקא היה לא משו מעניין שכזה... אבל זה עדיין מוזר... באותה הפסקה יצאתי עם ליז לספריה לחפש דברים נורמליים לקחת... לא ממש מצאנו. :/ אבל בזמן שיצאנו מהכיתה, ראיתי על השולחן של המורה גיר ורוד. (שוב!! פעם שלישית גלידה P:) אז מיד לקחתי אותו, וכתבתי על הלוח:"גיר מושי-מושלם!" טיהי. מסתבר שהכתובת הזו התנוססה שם עד סוף היום!

אח"כ היה ספורט. ושוב משו טוב! המורה של הקבוצה שלי לא הגיעה! וויהי! היינו עם הקבוצה השנייה אמנם, אבל כל מה שעשינו הסתכם ב5 סיבובי ריצה ומשחק מחניים. לנה משום החליטה בסוף גם להאשים אותי בפסילה שלה. "אם לא היית מתכופפת הכדור לא היה פוגע בי!!" -הדבר המוזר הוא, שאני ראיתי את הפסילה שלה, ומשום מה, לנה עמדה לפחות איזה 2 מטר מימיני! אין לי מושג מה הלך שם, אבל חפיף... העיקר שלא ניסו לרצוח אותנו עם כל מיני תרגילים מוזרים...

אח"כ היה לנו קצת זמן, אז הלכתי עם לנה לכיתה שלה וסתם הייתי איתה קצת זמן, עד שהייתה לי הרגשה שכדאי לצאת. ובדיוק כשיצאתי מהביצפר, אמא שלי הגיעה. כבר פעם שנייה שקורה לי כזה תיאום מעולה. כל פעם אני צריכה לחכות עד שהיא תבוא, ובול הייתה לי הרגשה שהיא באה, אז יצאתי. היא בד"כ לא אוספת אותי בימי חמישי והיום היא כן, ייאי!

נסענו אח"כ לקנות סוללות [סוף סוף יש לי סוללות בעכבר!!! חחח... מסכן... בקושי עבד לי בזמן האחרון... :( ] בין היתר אמא שלי הלכה לאיזה חנות קטנה כזאת לקנות לעצמה פלאפון חדש. כי כבר ברור שאת הקודם לא יחזירו, ובכלל אנחנו די בספק האם הפלאפון הזה חי בכלל... :/ קיצר, היא רצתה את הדגם הזול ביותר שאפשר למצוא, כי בסה"כ היא די אהבה את המכשיר הקודם שלה, אבל אם אין את הקודם, אז לא היה לה אכפת לקנות כל מכשיר אחר, רק שיעלה כמה שפחות [כי דוגרי, אין לנו את התקציב השנתי של הכנסת :/]. היא התלבטתה בין 2. אחד כמו שיש לליז, בצבע ממש מעניין של ורוד כהה מתכתי כזה. זה באמת היה צבע מיוחד ויפה. אבל הוא עלה 300 ש"ח. והיה עוד אחד, די פשוט כזה, שעלה 150. בהתחשב בעובדה שהיא צריכה אותו למספר מצומצם של פעולות, היא קנתה את הזול. בקיצר, עסק פיכסי כל הגניבות פלאפונים האלו :/

וזייהו, עכשיו אני בבית. יום חביב שכזה... מקווה רק ששומדבר לא יהרוס אותו . ^_^

יום רביעי 1.12.2004

עוד חודש שנה חדשה! משיחה עם שוקילנה הגענו למסקנה שאפחד לא בטוח שיש לו עם מי להתנשק בחצות, אבל חפיף.

התעוררתי מאוחר, כיאה לכל יום רביעי שבו אני מחילה ב10:25 ונראה לי שיצאתי טיפה מאוחר מדי (תזכורת לעצמי: לא לדבר על הבוקר עם יצורים מוזרים העונים לשם "סושי".)

בכל אופן, באחת התחנות בדרך החליטו לעלות 2 ילדים מסוממים. האחד, מהשכבה שלי, ונגיד שנקרא לו "דאויד" עם דגש על ה"דא". קיצר, דאויד הוא אנש שמעשן כבר לפחות 4 שנים (לפי פרטים שגיליתי עליו בדרך) והוא עלה עם עוד איזה חבר וניסה "כאילו ליסוע לביצפר". OK קיצר... ה2 האלה התיישבו מאחורי וזה די שיגע לי את השכל.איכשהו הם דיברו על עוד איזה חבר שלהם שהוא בצבא, והתלוננו על כך שאין לו סיגריות ביום שישי. ועוד על זה שהוא בכלל מעשן "רק בשביל הפוזה!" נו באמת... הילד החוצפן התחיל לעשן רק בטיול השנתי בי"ב. אתם שמעתם על דבר כזה? רק בי"ב כאילו?!  (נא לקרוא את המשפטים הקודמים בציניות כמובן) קיצר, דאויד טען שסיגריות זה דווקא אחלה. "תראה כמה זה משפר את חילוף החומרים בגוף!" אין לי מושג על מה הוא דיבר... אבל עובדה שאפילו החבר המסומם שלו קלט ש"על מה אתה מדבר? מה אתה מנסה להגיד שסיגריות זה בריא?" עם קול ציני... טוב לדעת שלפחות תא אפור ומעושן נשאר לעבוד אצלם... אניווי, כשבאתי לרדת אפילו דאויד קלט ש"וואלה, זאתי צודקת. אפשר להגיע לביצפר גם מפה"... בעעע... טיפשות...

בביצפר היה ממש מבדר. כמובן דפקתי איחור של קצת יותר מרבע שעה לפיכסיקה, אבל מסתבר שהגעתי בזמן. כי בדיוק 10 דקות אח"כ, המורה נזכרה לרשום נוכחות. טיהי. בהפסקה בין 2 השיעורים נוכחתי לדעת עד כמה העולם מתחרפן באותם שעתיים ראשונות, אותן אני אישית מבלה בשינה ו/או נסיעה לביצפר. חילקו בבוקר סרטים אדומים, עם הסמל של המאבק באיידס. אז מן הסתם לא קיבלתי. אז סחבתי משוקי ולנה. וויהי! (עוד 2 סיכות ביטחון לאוסף, ברגע שיימאס לי מזה שתקוע לי סרט על התיק וסרט על הקלמר P: ) עדן החליטה לשגע את ליז [כרגיל] הפעם, מסתבר שליז תהיה אחראית על הילדים של עדן. או כמו שעדן ניסחה זאת (נשמע טוב יותר ברוסית, סוררי): "אצלי אהבה. אצלך ילדים!" הכוונה הייתה למשו נוסח זה שכל פעם שהיא (עדן) נפגשת עם מישו, יהיו לליז ילדים. בסוף ההפסקה היא ראתה את שוקילנה מתחבקים, אז היא אמרה לי אותו דבר:"ללנה אהבה. ולך ילדים!" סיימתי את ההפסקה עם לפחות 3 ילדים אצלי. (ששוקילנה יפסיקו להתחבק ויתחילו לשלם לי על בייביסיטר!) בקיצר, היה הזוי...

אח"כ היו שעתיים מחשבים. גיליתי שלקלסו (לא כתבי עליו מלא, בעצם, נראה לי שכתבתי עליו פעם אחת. אניווי, הוא אנש דמוי קלסו. גבוה, מטומטם ושאר הדברים [כמעט] כמוהו.) יש תחביב מיוחד. לנפץ את החלונות במסדרון. החלונות מחולקים למלא חלונות קטנים יותר, והוא פשוט נהנה כל פעם לשבור איזה אחד. זה התחיל מזה שהוא סתם שבר בטעות חלון, אח"כ זה כנראה הפך לתחביב. שאלתי אותו למה הוא לא מוציא פשוט את החלון וזהו. "אבל זה יותר כיף לשבור אותם לאט יותר!" טיהי... שיהיה... עכשיו יש לנו שורת חלונות מנופצים. P:

השיעור עבר ככה-ככה. נראה לי שאם אני עוברת בבגרות, זה נס. אני בהחלט לא קולטת שם כלום... בעעע...

הברזתי מהשיעור שאחרי זה P: לא היה לי כוח מראש להישאר, וניסינו לבטל. אבל לא תפסנו את המורה, אז פשוט חלק עפו הבייתה. עליתי עם שוקי וביפ לראות האם יש מישהו בכיתה, אבל היה רק ילד אחד, שלא עושה כלום במילא, ולא רציתי להיתקע איתו. חוצמזה, שבמקום המורה, היה איזה מישו מוזר ולא מוכר. לא נכנסתי לכיתה אפילו. ביפ ניסה לנזוף עליי, אבל בהתחשב בעובדה שאני לא מקשיבה לעיזים כיתתיות, החלטתי ללכת... חוצמזה ששוקי דחף אותי אחורה, ופשוט הבנתי שזה המעשה הכי חכם. בדרך לתחנות, התחלתי לעשות לו מיני שטיפת מוח על כל מיני דברים. טוב נו, בת'כלס זה על דבר ספציפי אחד. לשם שינוי אפילו יכולתי להוסיף בסוף את המילה "מניסיון" לא שהניסיון הזה כ"כ מועיל לי, אבל מסתבר שהוא מועיל לאחרים. אני רק מקווה שהוא באמת יעשה את מה שאמרתי לו :/  (ונראה לי שהחל מהפעם הבאה אני דורשת תשלום על ייעוץ שכזה P: )

בבית גיליתי שלנה החביבה שלחה לי לינק שבא במקור מעדן והיה שם סיכום ממש טוב למבחן בתנ"ך. זה בהחלט היה מועיל. רק שסקאי, היא ילדה שמבזבזת זמן. וסקאי, לא תשב מול המחשב ורק תתרכז בתנ"ך. סקאי צריכה להיות ב3 אתרים בבת אחת, לפטפט עם עוד 5 אנשים ובקיצור- לא לקרוא את מה שצריך. ככה היה שסיימתי לקרוא את הסיכומים ההם רק ב10 בלילה, וגם זה- לא אומר שסיימתי הכל. נשאר לי בערך עוד חצי מהחומר. הלכתי לישון רק לקראת 12...

יום שלישי 30.11.2004

חיחי. איזה יום לא קשור. הוא בכלל מהחודש הקודם.

יום שלישי האחרון, כמו יום חמישי הזה, היה יום שלישי טיפוסי. ויום שלישי טיפוסי זה יום לא משו.

על הבוקר, אמא שלי,שהסיעה אותי לביצפר החליטה שאני צריכה עידוד בגלל תום (WTF?) כאילו... אתמול, כשחזרנו מהדודה, אינלי מושג איך לכל הרוחות, אבל היא נזכרה בקיומו ושאלה האם אני עדיין מדברת איתו ובלה בלה בלה. [אירוני לאור העובדה שאכן לא דיברתי איתו מלא זמן עד יום ראשון, כשבראשון שוקי אמר לי לדבר איתו, כי אם אני אדחה את זה עוד, יהיה מאוחר מדי. ואכן פטפטנו סתם ככה באופן חביב ביותר, עד שאיכשהו הייתי צריכה ללכת, וכשחזרתי הוא לא בדיוק הגיב מאז. הו,וול... משום מה זה באמת פחות מטריד אותי... ]. עניתי לה שכן, ושהוא חי והכל בסדר. והיא התחילה להתעניין ולשאול כל מיני שאלות לגבי האם יש לו חברה וזה, טוב נו, אז עניתי לה. והיא התחילה לחשוב ש"בטח היה לך קשה עם זה, לא?" WTF??? בעעע... אני שונאת שאמא שלי מתערבת לי בעניינים ומנסה לחשוב שהיא יודעת עליי הכל כשהיא לא יודעת כלום. בעצם, היא יודעת שהיא לא יודעת כלום. היא סתם רוצה לדעת יותר, כשבעצם לא מתחשק לי אפעם לדבר איתה :/

אניווי, למחרת (יום שלישי) בבוקר, היא משום מה ניסתה להמשיך את השיחה הדי טיפשית הזו. עצרתי אותה בתקיפות. כי חלאס. יש גבול... מה שהיה מוזר בכל היזכרות הזו, היא שגם בשיעור מוזיקה שהיה לי בערב, והמורה הזאת כאילו קוראת מחשבות (זה מפחיד!) שואלת אותי באמצע גם "מה קורה עם אותו אחד שהיה ידיד שלך או משו כזה?" בררר.... צירוף מקרים? אינלי מושג... זה היה קריפי... מה הם רוצים ממני?? כשיהיו לי ילדים, אני אספר לכם. עד אז, עזבו אותי בשקט!

היום עצמו היה ככה ככה... סתם יום ארוך ומגעיל שכזה... היה רק קטע משעשע שהמורה לאנגלית אמרה לשוקי שהוא תורן השבוע ואמרה לו להביא משו לנקות את הלוח. שוקי הביא נייר, הביא אותו למורה, והלך להתיישב במקום. המורה דפקה לה פרצוף פליאה, ולא הבינה מה זה אמור להביע. מסתבר ששוקי לא קלט שהיא ציפתה שהוא גם ימחוק את הלוח בעצמו.

נו, למורים בימינו יש ציפיות גדולות מדי. שאנחנו עוד נחטוף סרטן משאיפת גירים?

היה יום ארוך שכזה... והגעתי הבייתה רק לקראת 4, מה שאומר שוב לחץ של לנקות את החדר ולהספיק לנגן לפני השיעור (שבוע הבא המורה תרצח אותי אם אני לא אתאמן טוב... קריפי... כי דווקא שבוע הבא יש לי לחץ ענק לפני השיעור ואני בספק עד כמה אני אספיק להתקדם, ואני גם לא ממש יכולה שוב לבטל שיעור :/)...  עבר די בסדר סה"כ... ג'וני ניסה להטריד אותי בהודעות... P: לא הלך. בעצם, כן הלך, אבל חפיף. טיהי.

*פרסומת סמויה* סקאי אוהבת להיות מוטרדת *סוף פרסומת סמויה*

אבל חפיף...

נאמ, זייהו להפעם... גם ככה יש פה יותר מדי...

למקלדת שלי יש חיים משלה. קניתי הרי היום סוללות לעכבר, אז המקלדת כנראה מקנאת והיא בקושי עובדת. בעעע... וגיליתי שלהשתמש במקלדת הוירטואלית של ווינדואוז, יכול להיות דבר מוזר ביותר!

כאב ראש איום ונורא החליט לפקוד אותי אתמול בערב.

כאילו שלא הספיק לי הקור הנוראי, אז גם מת לי הראש לכמה שעות טובות...

אני די טיפשה בקטע הזה למען האמת, אני משום מה תמיד חושבת שאם אני אניח את הראש על הכרית, אתעטף בפוך שאין לי, ואנסה להירדם, הכאב יעבור.

סקאי, טיפשה! זה לא עובר סתם ככה!

וזה באמת לא עבר סתם ככה...

מהשעה 9:20, אז בערך ניסיתי להרגיע את עצמי, וקראתי קצת (הא, התחלתי את "דרקונים של ליל חורף" -או איך שלא לקרוא לזה בעברית- והגעתי לקטע שבו יש את הדרקון הכחול בשם סקאי! אני כ"כ מתה עליו!!! הוא ממש כמוני!!! לא סתם קוראים לו סקאי ^.~ הוא כזה טיפה עצלן, לפחות עכשיו, ונהנה להיות במעיינות חמים חיחי...) בקיצר, הכאב ראש לא עבר... רק לקראת 10 וחצי הואלתי בטובי לקחת כדור ולנסות להירדם...

די הצלחתי להירדם גם... טוב, הייתי מותשת, זה לא היה קשה... ככה שיצא שישנתי לא רע בכלל (בהתחשב בעובדה שהתעוררתי ב7 כי אמא מסיעה אותי היום), וכרגיל, כמו תמיד, עדיין הייתי עייפה..

שוב זכרתי כמה חלומות שלי..

אני חייבת להפסיק לחלום על הבניין הישן שגרתי בו!

זה מפחיד...

במיוחד כי תמיד יש לזה איזה הקשר, ולו הקטנטן ביותר לסבא שלי (ז"ל)... זה קריפי...

וול, אז היום איחרתי ממש טיפה לתנ"ך, לא נרשם לי איחור, כי הגעתי לפני שהמורה קראה את השם שלי (תיזמון של 10 שניות בדיוק!)

משום מה גם בתנ"ך וגם באזרחות, המורות החליטו לשאול אותנו האם מישהו קורא "הארץ" (פאק, אני מודעת לעובדה שאני מזכירה את מוני בקטע הזה. סליחה שאנחנו באותה כיתה P:)

זה היה נורא מבדר, כי אז התחיל להאשים את המורה לאזרחות בפירסום של עיתון, והיא מצידה התחילה להצטדק ולהגיד שהיא בכלל לא מקבלת אחוזים.

יה. רייט.

השיעורים עברו להם לאיטם, אני כמעט נרדמתי...

אח"כ (לא היה ספורט ואנגלית, וויהי!) הייתה לנו סדנה בנושא "גבולות בזוגיות". [נכון שזה נשמע כמו איזה סדנה שמביאים לבתי אבות או משהו כזה?

וול, הביצפר חשב שיהיה חינוכי להביא לנו סדנה שכזו.

[ופה נגמר הזלזול]

הסדנה עסקה בעצם בנושא של אונס ופגיעה מינית.

עוד לפני שהכל התחיל, אני ומוני תהינו לנו מה לכל הרוחות אנחנו עושות בחדר הערבית, מקום משרצה של האורקית. בהתחלה חשבנו על לשרוף אותו. לא יודעת למה לא עשינו את זה... אבל קפאנו מקור שם, ואז מוני החליטה להכריז בקול שהיא נראית כמו צ'יבורשקה שיכור, בגלל האף האדום שלה (בגלל הקור, לא כי היא החליטה להתחפש לליצן היום).

ותאמינו לי, לשמוע אותה פתאום אומרת ברוסית:"יא ווגלאז'ו קאק פייאניי צ'יבורשקה!" [זה היה ניסיון נואש לכתוב את זה ברוסית], ועוד בזמן שאני מנסה לאכול, יכול להיות דבר קוטל לגמרי [בכל המובנים של המילה!]

הראו לנו בהתחלה איזה סרטון (שלמען האמת, ניתן לזלזל בו מפה ועד הודעה חדשה: יש את שרית וינו-אלעד, בתקופה, שהיא בטח הייתה מעדיפה לשכוח, יש איזה חננה שאונס אותה, והוא אשכרה פארש לגמרי -שימוש בביטוי של המנחה עצמה P: - יש איזה מישהי שניסו להפוך אותה לפריקית, אבל יצא משהו טיפה פקצ"י, ובכלל, יש שם לא מעט פרטים די טיפשיים... ועם כל הכבוד לנושא, היה עדיף להכין סרטון נורמלי יותר...) של אונס, ואז מנחת הסדנה שאלה כל מיני שאלות.

ארז אמר משהו על זה שאונס זה כשהוא חוטף ילדה בת 13 באמצע הרחוב, לוקח אותה ליער, דופק לה את הראש בעץ, ואז אונס אותה. [כמה בנות לעומת זאת צעקו לו שזה בכלל נקרופיליה, ולא אונס].

אריק האידיוט אמר שבכלל היא זאת שאנסה אותו, ומגיע לה 12 שנה בכלא...

וגמני בהחלט הופתעתי מהחוש הפסיכולוגי של הבוכרי... הילד התחיל לנתח את האופי שלו ובלה בלה בלה שכזה...

בכל אופן, הסדנה הזאת הראתה כמה אנסים בפוטנציה יש בשכבה שלי (וזה עוד כשבכלל הינו עם שאריות מכמה כיתות ואפילו לא כיתה שלמה אחת),וגם, על למה לא כדאי ללבוש טייץ' משנות ה80 כשהולכים לישון אצל חבר שלך. P:

אחרי זה היה סתם שיעור תנ"ך.. ייתכן ובשלב כלשהו נרדמתי בו, כי אין לי ממש מושג מה הלך שם... משו עם חוקים... לא כ"כ הייתי מודעת לסביבה...

בהפסקה שאחרי, נסחבתי עם שוקילנה לחדר המורים. לנה הייתה צריכה לבקש פטור ממעבדה בפיכסיקה, ואני ושוקי ניסינו למצוא את המורה למחשבים, כדי להגיד לה שאנחנו לא באים מחר אלא ביום חמישי, לקבוצה השנייה. כשראיתי שאין את המורה, התחפפתי לי בשקט לעבר הכיתה של אלן, שם מצאתי את ליז,עדן ואלן, מדברות על אין לי מושג מה. כי ברגע שנכנסתי, ליז ישר סחבה אותי לספריה. וכנראה ידעה מה היא עושה.

נכנסנו ל"איזור האסור" (טיהי, זה סתם חדר פנימי שכזה של ספרים, שהספרניות ממש לא אוהבות שתלמידים נכנסים לשם לבד) ולפתע נזכרתי שזה זמן רב אני רוצה לקרוא את "ורוניקה מחליטה למות" [שתקו, אני יודעת שאני מושפעת], והספרים אצלנו מסודרים לפי שם המשפחה של המחבר. לקח לי בערך 10 דקות למצוא את המדף של הק' אבל זה השתלם... אמנם לא מצאתי את ורוניקה, אבל

מצאתי עוד 2 ספרים של פאולו קואלו. לקחתי לי אחד, וליז את השני. שאלתי את הספרנית איזה עוד ספרים שלו יש להם, והספר המבוקש אכן היה ברשימה, אז שמתי את עצמי ברשימת המתנה (כי כנראה יש אנשים חכמים ממני שלקחו אותו כבר), אבל מה שכן- הספרנית הואילה בטובה להתוודות ש"חלק מהספרים הלכו לאיבוד... ככה ש..." טוב נו, אני מקווה שזה לא הלך לשום איבוד...

ההפסקה נגמרה מהר מידי, ואחריה נסחבנו לנו בחוסר רצון לעבר המעבדה בפיסיקה.

עדן ישבה עם ליז, ואני ניסיתי להתחבא בשולחן שמאחוריהן.

קיבלתי 98 במבחן שהיה ביום ראשון! אני ממש גאה בעצמי! (מסתבר שאשכרה משתלם לא ללמוד!)

הניסוי היה דפוק ומשעמם, אבל שלושתנו סיימנו אותו איזה 20 דקות לפני סוף השיעור... 5 דקות לקח לנו להסביר למורה שהיא כבר כן בדקה לנו את התשובות במהלך השיעור, ושהיא כן יכולה לשחרר אותנו, כי אנחנו יודעות מה זה חוק אום...

בסוף ברחנו לה... P:

בערב היה לי שיעור מוזיקה לא רע שכזה...

ואח"כ פטפטתי קצת עם שחר. הגעתי למסקנה שאני חייבת לראות אותו, אחרת אני אמשיך לדמיין אותו בתור הסמיילי המסמיק מהמסנג'ר ^.~

פטפטתי גם עם גרב, שהחליט להתווכח איתי לגבי המפגש בחנוכה. האם לעשות אותו בעיר שלי, או בנהריה (2 האופציות אגב לא יתאפשרו, אבל העיקר שהתווכחנו) אח"כ הוא גם החליט שהוא מעלה לי את הביטחון העצמי או משהו כזה... לא הכי הלך לו, מה לעשות, אני פשוט מודעת לעובדה שגם אם אני אעלם, אני לא באמת אחסר לאפחד, כלומר- אנשים ימשיכו לחיות, והיהי להם אחלה, וזה לא שהם באמת צריכים אותי או משו (ואל תנסו לשכנע אותי ההפך, אני פשוט יודעת שלא...)

וזייהו... יום שלישי עומד להיגמר, מה שאומר שהתקלות כמעט מסתיימות...

(ולוקח לי יותר משעה לכתוב את הפוסט האומלל הזה כי אני מתעסקת עם עוד דברים! גרר...)

(רצח.. קפוא לי נורא... נרטב לי המצח... חיחיחי... איכשהו נזכרתי בשיר הטיפשי שכתבתי בסוכות P:)

אז היום החליט להיות קר מהרגיל, ומשום מה זה עדיין לא גרם לי לבוא עם מעיל פוך לביצפר, כמו בערך חצי כיתה שלי..

=O

אני לא מוזרה...

*שיכנוע עצמי*

מתחשק לי לכתוב טיפה שטויות, כי אין לי כוח לכתוב ממש פוסט על היום.

 ישנתי עכשיו בצהריים! אני אוהבת ימים כאלה שאמא שלי חוזרת מאוחר, ואז אני לבד בבית..

ועכשיו בכלל חשוך בחוץ גם בצהריים, ככה שזה מעולה לשנת יופי שכזאת (יופי עלק...).

בכל אופן, נרדמתי לי בערך מ3-3וחצי, עד 6... היה חביב ביותר!

הייתי ממשיכה לישון, אבל אני צריכה עוד לנגן עכשיו, אחרת אני אשחוט את עצמי לפני שהמורה תשחוט אותי מחר... (*אופסי*)

הו! היום הגעתי לביצפר יחסית מוקדם (הספקתי שוב להסעה! אני גאונה!) ומצאתי כמה אנשים בכניסה לספריה.... כולם מהכיתה שלי, ואפחד לא עשה אנסין באנגלית, וכולם חיפשו ממי להעתיק. נכנסתי לספריה (הייתי צריכה לקבל ספר של צ'כוב בתחילת שנה, אבל האורקית הטיפשה לא נתנה לי, ומקבלים ספרי לימוד בספריה רק עד 9, אז ניצלתי את הזמן) ולפתע ראיתי שעוד חבורה של ילדים מהכיתה יושבת שם ומנסה לפתור את האנסין הזה. זה היה משעשע, כי ככל שעבר הזמן, באו לשם עוד ועוד ילדים שרצו להעתיק אחד מהשני את התשובות (לא שלמישהו באמת היו תשובות).

הספרניות התחילו לעשות לי פרצופים עקומים בקשר לספר. "מה, לא ספרת את הספרים?" כאילו פאק, אני עמדתי שם איזה 5 דקות וניסיתי להסביר שלא קיבלתי את הספרים עם כולם,מה שאומר שבכלל לא הייתי אמורה לדעת כמה ספרים אני צריכה לקבל... אחרי כמה דקות וניסיונות הסבר, ספרנית היותר נחמדה (למרות שעם השנים, גם היא מתחילה ללמוד את הביצ'יות של ספרנית מדופלמת מחברתה למקצוע) פתחה את הרשימות של הכיתות, ובאמת ראתה שקיבלתי את הספרים אחרי כולם והביאה לי ספר. (ג'י, היה קשה לעשות את זה קודם?)

שאר היום עבר די בסדר... בשיעור ברה עשיתי שער לעבודה באנגלית, שאנחנו היינו צריכים להגיש היום (את השער, עדיין לא את העבודה), ומדי פעם הקשבתי גם למה שהלך בשיעור.

הציעו לנו כל מיני דברים לערב החופשי בטיול השנתי (לא שאני אצא אליו כנראה, אבל סתם היה מעניין), וארז החליט להציע לעשות ריאליטי שואו. וואלה, יש ברעיון הזה משהו.

במילא הולכים להעיף כמה וכמה אנשים מהטיול, אז הם הציעו לצרף לעניין מצלמות וכאלה, ושהשכבה תבחר את מי להעיף בסוף כל יום... XD

הדבר היחיד שאני אוהבת בימי שני- הוא שאני מסיימת ב1! זה ממה כיף!

(אגב, שמתי לב, ששבוע שעבר, סיימתי כל השבוע, חוץ מיום ראשון, ב1! וואו!)

ליז ועדן ברחו לי, כי הן רצו לקחת אוטובוס מהביצפר. אני לא.

אז הלכתי, סליחה, רצתי, עם שוקי לתחנות. רצתי, מהסיבה הפשוטה, שהוא החליט ללכת מהר, אבל ממש מהר, ואם זה לא מספיק, אז יש לו גם רגליים ארוכות, מה שאומר שכל צעד שלו, זה איזה 3 צעדים שלי, אז כדי להספיק אחריו נאלצתי אפילו לרוץ קצת (חוצפה!). מיהרנו כי היה גשם, ובאמת, כשכבר היינו למעלה, התחיל לו מבולון לא קטן...

מרוב שלא סתמתי את הפה, כאב לי הגרון רצח, בגלל האויר הקר!

בררר...

וכשהאוטובוס הגיע לשכונה שלי, בכלל כבר המבולון ממקודם נהיה מבול די רציני שאין לי מושג מתי הוא הפסיק... אני רק זוכרת שהייתי כאן כמה דקות (כאן=אינטרנט) ואז העכבר הטיפש שלי שוב הפסיק לעבוד, אז נאלצתי לסגור, ופשוט החלטתי שהדבר הכי לעשות כרגע, יהיה לישון.

נראה לי שצדקתי...

להימלר היו שתיים, אבל קטנות מאוד"

-ואחרי שסיימתי לצטט דברים מספר על נוסטרדאמוס (יאפ, האנש כנראה חזה גם את זה), אני אגש למשימה היומית שלי: לכתוב סיכום על אירועי ותקריות הימים האחרונים.

יום חמישי:

וול, ביום רביעי הלכתי לישון בסביבות 6 בערב, וקמתי אולי באופן מצטבר לאיזה שעה. התעוררתי למחרת לקראת 7.

כיף לישון הרבה, אבל כנראה שאפילו זה לא מספיק, כי בהחלט יכולתי לישון לפחות אותה כמות שעות, מבלי לשים לב, אם לא השעון המעורר הזה! ככה זה חורף...

יצאתי החוצה, עם מטריה בתיק, וגשם זלעפות בחוץ, אבל אני אוהבת להירטב בגשם (רק טיפה פחות אוהבת את העובדה שאני קופאת מקור אח"כ) ומשום מה הספקתי בול להסעת ביצפר. ליתר דיוק- ממש על השניה. כי הייתי בעבר השני של כביש יחסית רחב והאוטובוס היה בתחנה ורצתי את הכביש, מן הסתם לא במעבר חציה, ובול הספקתי! ייאי! ממש מזל. סוף סוף יום חמישי שאני מגיעה בו ממש בזמן. (שהמורה לתנ"ך תגיד תודה.)

בפיכסיקה היה סתם משעמם. היא התחילה חומר חדש, לא למבחן, אז לא הקשבתי וניצלתי את הזמן להשלים חומר בתנ"ך מלפני 2 שיעורים, במילא סחבתי לליז מחברת פיכסיקה בסוף היום. אז לא נורא.

היה שעתיים ספרות. בראשונה, המורה דיברה על המבחן והחזירה אותו. קיבלתי 100. עם ציור מוזר של משהו שמתיימר להיות דובי. (ליז אומרת שזה היפופוטם. במחשבה שניה, זה אכן יותר דומה להיפו, מאשר לדובי. שלה היה יותר קרוב לדובי בהחלט). חמוד שכזה דווקא. בשיעור הבא היא התבכיינה קצת שאף אחד לא מעריך את הציורים שלה, ושאף אחד לא אמר לה שהיא מציירת יפה. (מענין למה באמת... P:). בכל אופן, היא באמת הייתה רחמנית בציונים. אני חושבת שככה הייתי מקבלת אולי 85 בערך... בקושי מגרדת את ה90... אז ייאי בהחלט!

ובשיעור שאחרי, היה אמור להיות אזרחות, אבל היה עוד ספרות. רק נשאר לקוות שלמחרת נסיים ב1, ולא יהיו לנו שעתיים אזרחות רצוף במקום... פיכס...

ספורט היה חביב. שוב עשינו כדורסל. נייס ביותר! בלי ריצות... ממש אחלה!

וזייהו- הבייתה!

כיף לסיים ב1!

בבית לא זכור לי שעבדתי יותר מדי... טיפה השלמתי פיכסיקה... אבל אפילו בזה לא סיימתי הכל..

ואח"כ בערב פטפטתי עם כל מיני אנשים מבדרים.

חטפתי קצת שוק מתום. משו על איך הכרנו... סיפור ארוך שלא ייכתב כאן, אבל זה עשה לי קצת שוק, כי אני זכרתי משו אחר כמעט לחלוטין... =O

התערבתי עם עצמי האם אני ארדם מהEMA ,ואשכרה הלכתי לראות אותו ושרדתי. התוצאות כאן.)

יום שישי:

יאפ, בהחלט היה קשה לקום אחרי שהלכתי לישון כמעט ב2.

אבל איכשהו הצלחתי...

הדבר היחיד שזכור לי מהיום הזה, שהמשאלה מאתמול, התגשמה חלקית. אכן סיימנו ב1, אבל כן היה אזרחות שעתיים... פשוט היא לקחה שעת חברה אחת, ועשתה שיעור אזרחות. איזה יופי טופי!

אני אמנם לא מתה על האזרחות, אבל לא לראות את האורקית ביום שישי- זה מוי כיף!

ככה יצא שלמדנו רק 4 שעות, ואז מצאתי את עצמי בבית.

לא זכורים לי יותר מדי דברים מעניינים מהיום..

גם לא מיום שבת למען האמת...

בשבת סתם ישבתי בבית וחלק מהזמן למדתי פיסיקה.

או ליתר דיוק- ניסיתי ללמוד. (שיכנוע עצמי שכזה)

לא הכי הלך, כי אני גרועה בללמוד למבחנים בפיכסיקה, במיוחד שאף פעם אין לי סבלנות לשבת ולפתור תרגיל.

אז לקראת הערב, לא ממש ישבתי הרבה אפילו על ללמוד.

סתם קראתי קצת מספר בגרויות (איזה יופי, גם נותנים תרגילים, ועוד אח"כ ישר מראים איך לפתור אותם!) ואח"כ בזבזתי את זמני מול האינטרנט...

מוקדש ל fearless eyes:

יום ראשון:

וול, אז בבוקר, שוב הספקתי להסעה (אני מתחילה להיות ממש גאה בעצמי בקטע הזה), ואפילו הספקתי ללמוד עוד קצת, ולהוסיף על פתק נוסחאות לשדה חשמלי... P:

המבחן הלך לא רע. ככה זה כששמים אותי ואת לנה יחד לפתור מבחן. עבודת צוות (בערך, אנחנו פותרות בנפרד, ואח"כ משוות תשובות ועוזרות אם צריך) תמיד הולכת אצלנו מצוין.

(אגב, לכל הקטינים שקוראים פה- לא לקחת אותי בתור דוגמא! זה ממש לא בסדר, ונונונו... ^.~)

שאר היום עבר לא רע...

בחלון הלכתי לספריה, אב הפעם במקום לקרוא את "כפר אשמדים" (פשוט ממש אין לי כוח לקחת את זה הבייתה אז אני קוראת רק שם) קראתי רומח. ממש רציתי לסיים סוף סוף את הספר הראשון, ולתת אותו ללנה (אני עדיין בשוק מזה שהיא ביקשה לקרוא אותו גם! אבל ממש בשוק...) ושמתי לעצמי למטרה, לסיים אותו היום. אבל ממתי אני מסוגלת לקרוא 40 עמודים ברוסית, תוך שעה?

מסתבר שכוח רצון זה אחלה דבר. ואמנם לא סיימתי את זה בחלון, אבל בשביל מה יש שיעורי אזרחות? ^.~

בקיצר- סיימתי סוף סוף את "דרקונים של דמדומי סתיו" וייאי ענקי לעצמי על זה!

היום אני מתחילה את הספר הבא ("דרקונים של ליל חורף" -או איך שזה לא מתורגם לעברית...)

קטע מוזר שהיה לי כשהייתי בספריה: ישבתי בגב אל הכניסה ואני שומעת רחש מוזר מאחורה. מישהי נכנסת ומבקשת מהספרנית את הספר "הלב". הספרנית חושבת שמדובר על הספר הזה על מרקו שמחפש את אמא, ואני תהיתי לעצמי מי הצוציקית שרוצה לקרוא את זה.

אחרי שעה, גיליתי שזאת הייתה עדן. שביקשה לקחת את הספר "הלב", אבל כנראה ספר אחר, בשביל אח שלה. חיחיחי... עולם קטן...

האורקית נכנסה לכיתה באמצע שיעור אזרחוי, ואני הייתי בלי תלבושת. ליז נזפה בי שאני אלבש חולצה, אחרת האורקית תוציא אותי מהכיתה ותכריח אותי ללבוש סווצ'ר ירוק מהשרתים עם הסמל ביצפר עליו. אמרתי לה שלא ממש מזיז לי, ושאני לא הולכת להתלבש בשביל האורקית, חצי שעה לפני סוף הלימודים.

מה שמשעשע- האורקית עברה לידי ורצתה לתת לי דף של הצהרת בריאות כי לא הבאתי לה בתחילת שנה. היא ראתה אותי, ולא אמרה לי מילה! חיחי... (כיף לגחגח עליה P:)

אגב- משו משעשע על ההצהרות בריאות: מסתבר שיש לנו 2 סוגי טפסים. אחד כזה משעמם, שחילקו בתחילת השנה (ולא הבאתי אותו, למרות שהוא אצלי בקלסר משום מה... היום הבאתי אותו לאורקית, שלא תנג'ס לי אח"כ...) וטופס אחר, שכמו שהיא הביאה היום. הטופס השני- יותר מאגניב, כי בו צריך למלא יותר, ויש שם כל מיני סעיפים על הפרעות כרוניות, נפשיות וסתם שלל בעיות מוזרות... חיחי...

וול, אח"כ נסעתי עם אמא לקניות (סתם דברים לא משו מעניין) ומתתי מקור בסופר!

אבל מה שטוב- עכשיו יש לי 2 גלידות של בן&ג'ריס במקרר!!!!!!!!!!

יאמי יאמי יאמי יאמי יאמי!!!

^_^

ולסיום- עוד תמונה של מוטציית חד קרן עם פגאסוס (יש לי עוד, אני אשים בפוסטים אחרים)