|
קטעים בקטגוריה: Sky vs. Hell.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
in bloom
Penelope Stamp:
This was a story about a girl who could find infinite beauty in
anything, any little thing, and even love the person she was trapped
with. And i told myself this story until it became true. Now, did doing
this help me escape a wasted life? Or did it blind me so I didn't want
to escape it? I don't know, but either way I was the one telling my own
story...
ראיתי עכשיו את "The Brothers Bloom". למקרה שאתם מחפשים מה לראות, מדובר בסרט חביב ומהנה ביותר.
כבר הרבה זמן שלא ראיתי סרט עם דמות ראשית שזרקה אותי אחורה ועוררה הזדהות כואבת מצידי. הדמות של פנלופי מקסימה לדעתי, ההזדהות "כואבת" רק כי אני מתגעגעת למי שהייתי פעם, ממש מזמן. לפני שהכרתי הרבה ילדים ומבוגרים שזרקו אותי לעולם ה"אמיתי". אני מתגעגעת לדמיון המטורף, להגזמה במידה מסוימת וההיסחפות אחריו, לחופש. יכולתי לבחור איזו דמות שבא לי, להיכנס לתוכה ולהיסחף לאן שזה ייקח אותי. זה היה כיף נורא, אבל הייתי ילדה קטנה.
בשלב כלשהו הגיעה הרציונליזציה. "אנחנו לא באמת הולכים לעשות ככה וככה.. אנחנו לא באמת זה..." ... "את לא באמת יכולה לעשות את זה..."
[no shit]
אז התחלתי לשתוק. ונשארתי ככה. וחבל לי, כל מה שיכולתי להיות ואני לא.
ותמיד יהיה לי חבל.
[וכן, מאוחר מדי לשנות, בחיי שניסיתי.]
Penelope Stamp:
I know I'm pretending to be a smuggler ba ba ba... BUT what you don't
know is that I'm a real smuggler because I tell it like I own it. You
know what your problem is? You just gotta stop thinking and just enjoy
the ride man.
אני רוצה לעשות restart להרבה דברים בחיים.
נגיד, למחוק את כל רשימת החברים שלי בפייסבוק (או בחיים, אבל זה קל מדי) ולראות מי בכל זאת יישאר.
בינתיים, בכלל לא תכננתי לכתוב שום דבר עד שהפרויקט שלנו יביא תוצאות שהן קמצוץ מזה, למשל. [זה המוטיבטור הרשמי של השותפה ושלי. להציץ בסרטון, ולהמשיך לעבוד.]
צ'או.
| |
מסקנת היום:
הבעיה עם פרויקטים מגניבים היא שהם הרבה יותר קשים לביצוע ממה שנדמה.
מסקנה לעתיד:
אם פרויקט ב' שלי הולך להיות בעיבוד אותות/גרפיקה כלשהי, אני משאירה את זה בדו-מימד. וללא תלות בזמן.
תודה.
היום הזה לווה בסוג של "להתעקש על שלי" כשאני יודעת שאני צודקת.
זה מרגיש די טוב. אני צריכה לזכור את זה.
| |
2 מסקנות הרגע
- כשהתרנגול קורא בקול, הוא בעצם מזהיר מפני הגשם כדי שנמצא מחסה. 
(בייחוד אם הוא קורא זמן קצר אחרי שהוא כבר קרא לצאת להפסקה.  )
- גשם בקומה 10 של בניין מאייר נשמע יותר מפחיד מהגשם למטה.
ובכלל הזוי שבבוקר חשבתי שאני בטח לוקחת מעיל סתם, ועם כל השמש הזאת והחום איפה בכלל הגשם הזה שהבטיחו, אני מגיעה לפקולטה עדיין עם חולצה קצרה, מתיישבת ליד המחשב ופתאום רואה גוש עצום של עננים אפורים מגיע לכאן ותוך פחות מחצי שעה מתחיל גשם.
מסקנת היום:
אני צריכה להפסיק לאכול סרטים, זה לא טעים ולא בריא.
ואני מדברת לעצמי שטויות.
"ואני
רוצה לראות אותך :( " - שמעת? עכשיו תפנימי.
| |
 מסקנת היום
בפעם הבאה שאני ניגשת למועד ב' בקורס שאני חוזרת עליו, אחרי שבמועד א' שיפרתי ב-13 נקודות את הפעם הקודמת, לא משנה כמה לגיטימי זה לרצות לשפר עוד יותר את הציון (ובאמת שזה היה לגיטימי) -
לא משנה כלום.
פשוט תתנו לי בעיטה חזקה, תזכירו לי באיזו פקולטה אני לומדת ומי כותב את המבחנים.
לילה טוב,
הלכתי לחפש את המוטיבציה לגשת למבחן ביום שישי, ולא לנסות אפילו ללמוד למועד ב' של יום חמישי, כי את הקורס ההוא כבר עברתי.
| |
ביזאר ביזארי
לנוכחתו של התרנגול ליד הפקולטה כבר התרגלנו. קצת.
זה דווקא הופך את כל הניוביז למאוד קלים לזיהוי, יותר מבד"כ. לא עובר יום שבו אין קבוצת סטודנטים שמתקבצת לידו ומצחקקת, ובד"כ גם מצלמת אותו.
התופעה הביזארית בפני עצמה עוד גרמה לי עצמי לצחקוקים רמים בתקופת המבחנים האחרונה, אבל ביום ראשון האחרון קרה משהו שהשאיר אותי פעורת פה והמומה עד שיימצא הסבר לתופעה.
ביום ראשון האחרון, אי שם בצהריים, התיישבתי עם ה+1 על אחד הספסלים מחוץ לפקולטה על מנת לאכול ארוחת צהריים בשמש האביבית שחיממה את האויר בחוץ טוב יותר מכל מזגן מקומי. הוא אכל קציצות עם אורז, אני אכלתי עוף ברוטב. חתיכות מעוף שלם, כזה עם עצמות. כחלק מתהליך הבליסה וצחקוק בחזרה על כל אלו שצילמו את התרנגול ברבע שעה שישבנו שם עד אז (עברו לפחות 3 מצלמות שונות), זרקתי הצידה חתיכות סחוס קטנות ומציקות עבור החתולים שמהלכים בין הספסלים כדרך קבע.
דקות ספורות לפני שעזבנו את הספסל, הגיע בחור נוסף שהחל לצלם את התרנגול בהתלהבות רבה מהרגיל, בדקות אלו גם התרנגול החל להלך במרחק שאילולא היה יצור שאיננו בן אנוש, או חתול, הייתי מגדירה כקרוב לפלישה למרחב האישי שלנו. תוך כדי שהבחור מהשורה הקודמת מצלם בהתלהבות, שמתי לב שמנבירה כלשהי בצמחייה שנמצאת מאחורי הספסל עליו ישבנו, התרנגול מתקרב לאיזור שמתחת לספסל שלנו. ומנקר משהו.
ובאותו הרגע אני ה+1 והבחור המצלם עברנו למצב שהתיאור המושלם שלו יסתכם ב: O_O + XD .
לפתע ההשערה שהתרנגול הזה הוא בעצם חתול שהפך לתרנגול עם הזמן נראתה לי לא כל כך פרועה. שכן אין לי הסבר אחר מדוע החל לנקר חתיכות של עוף מבושל שרק לפני דקות אחדות זרקתי לרצפה עבור החתולים. או, שהוא קניבל, ועובדה זו מטרידה לא פחות מהיותו גלגול נשמות של חתול סורר.
אגב, יומיים לאחר מכן התרנגול נצפה כאשר הוא קורא בקול 3 פעמים בדיוק בזמן בו צריך לצאת להפסקה (13:20). אז אולי הוא לא גלגול של חתול בכל זאת. כנראה שהוא גלגול נשמות של פעמון בית ספר.
| |
זה הזמן הזה בשנה...
שבו מצד אחד מתחשק לי לקפצץ מאושר ומצד שני לבעוט בכל מה שמסביב.
לחץ לחץ לחץ.
ולא מעט דברים טובים.
נגיד, (טפו טפו טפו) יש עם מי לעשות פרויקט, ונרשמתי לסדנת צילום ופלדנקרייז שרציתי, אבל יחד עם זאת יש לי מערכת שמגלמת בתוכה את כל קורסי הרשע (כולם, אני לא צוחקת) של הפקולטה מהם אני חייבת להיפטר בסמסטר הבא.
והתחלנו כבר עם השיפוצים והולך (טפו טפו טפו) לא רע, אבל זה כולל להיחנק כל בוקר מריח הסיגריות ולקום מוקדם מדי בגלל הרעש.
והצלחתי איכשהו עם פליטת פה קטנה וחסרת חשיבות להעליב את ה+1, אבל גם השלמנו והעברנו יום נפלא אח"כ.
ויש לי גרביונים חדשים ומוי סקסיים, רק שאין לי הזדמנות לנסות אותם בקרוב.
ועוד שבוע וחצי מבחנים (כשמחר כבר יש מבחן בספרדית ומחרתיים בחינה בע"פ בענ"ת >.<).
אז מצד אחד כ"כ בא לי להנות מכל הדברים הקטנים והגדולים הטובים שקורים, ומצד שני, הצילו!
| |
diagnostics
"אנשים במצב שלך עושים הפסקה ונוסעים לאשראם בהודו!"
- הסופ"ש הבא הולך להיות גורלי מהרבה מאוד בחינות.
רק משם באמת יתחיל הסמסטר החדש ואני אשאיר מאחורי 3 שנים של לימודים שברובם אני לא גאה.
ב"פרלינים" (כמו שקראה להם היועצת אתמול), אני גם לא יותר מדי גאה, כי יותר פשוט להוציא ציונים טובים במבחנים אמריקאיים עם חומר פתוח, או במקצועות שמעניינים אותך יותר מאותות אקראיים למשל. אני מצטערת על כל אותן הפעמים שהתנחמתי בציונים נמוכים רק כי "לעבור את הקורס הזה זה נס!", הכל בולשיט אחד גדול. הכל אפשרי כאן, גם להעלות ציונים בצורה דרסטית, צריך רק להשקיע את הזמן והראש במקומות הנכונים. וזה לא משהו שאני יכולה להגיד באמת ובתמים שעשיתי.
אני מקווה להצליח, כי זה כולל גם לשנות הרגלים של למידה לא נכונה, ולשנות לא מעט תפיסות שהתקבעו אצלי.
בינתיים, עוד 3 מבחנים וזהו.
אני צריכה ללמוד להסתכל על ההווה במקום העבר והעתיד הרחוק. כי רק מכאן והלאה אפשר לתקן.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
