השנה חוגגים יומולדת עם חברים, ויהי מה!

[זה הולך להיות מעניין. אני מקווה. ומחר קוויקי ^^]

שיהיה לכולכם יום מעולה!

קוויקי,

שיהיה לך יום מעולה!

3>

=^_^=

יום הולדת נוסף הגיע, או בשמו הידוע בבלוג: יום הצומי השנתי.

מצחיק, זונת הצומי שאני, ממש לא בראש של יום הולדת השנה.

יש לי כ"כ הרבה על הראש, לימודים ושלל דברים אישיים אחרים שהדבר האחרון שאני יכולה לאפשר לעצמי (וגרוע מכך - הדבר האחרון שמתחשק לי) זה לחגוג או לציין אותו איכשהו.

וחבל. כי 21 זה מספר מגניב לכל הדעות (גם אם כל הדעות שייכות בעיקר לי). כבר קיבלתי אתמול (שני) בערב טלפון מחברה של אימא בארה"ב שהזמינה אותי לקזינו בוגאס, כמיטב המסורת הבלאק-ג'קית. איכשהו לא יצא לי לדבר איתה, אימא דיברה איתה, וקצת באסה, כי היא ממש נחמדה ואם יש איזה 2 שיחות טלפון מקרובי משפחה/חברים בחו"ל שיש לי כוח אליהם, היא אחת מהם (השנייה זו הדודה/משפחה מגרמניה, הם אחלה אנשים ^^).

הייתי בזה ש-21 זה מספר מגניב. ובכן, כן. למעשה הוא מגניב בעיניי כמו ש-18, 19 ו-20 מגניבים, ואם עד עכשיו לא יצא לי לחגוג כראוי אף יום הולדת, רציתי לנצל דווקא את העניין של 21 כדי לכנס כמה וכמה אנשים יקרים לליבי. היו תוכניות מגירה רבות שאחת-אחת נפלו מטעמים כאלו ואחרים (בעיקר העובדה שהאנשים שאני מכירה מתחלקים להם די חצי-חצי בין הצפון למרכז. את זה התכוונתי לפתור בארגון משהו קטן במרכז בסוף השבוע שעבר ומשהו קטן בצפון השבוע, תכנית שגם כן נגנזה באותה מהירות כמו שהיא עלתה אחרי שנודע לי על יום הסטודנט בת"א, והעובדה שמן הסתם הרבה אנשים יעדיפו להיות שם, ועצם העובדה שלקוויקי ולי בסוף היו תכניות אחרות ליום הזה, ואחרי שגם נודע לי על כמות המבחנים של מועדי ב' שיש לי ללמוד אליהם, מה שבהחלט גונז את החגיגות אפילו ליד הבית).

למה כ"כ רציתי לחגוג השנה? ובכן כי זהו. כמו שאמרתי 21 זה מגניב. 22 אולי, אבל לא כשאני צריכה לחגוג את זה. כנ"ל לגבי 23, ו-24. ב-25 אני אעלה חיוך על פני אם ורק אם באמת יצא ממני משהו, כלומר, אני באמת אסיים את התואר ואמצא עבודה מספקת וקבועה, ומי יודע, אולי עוד שלל תכניות אחרות יתממשו.

הילדה הקטנה שבי מסרבת להיכנס לעשור השלישי לחייה, ואי-התלהבות מימי הולדת שאחרי 21 זו התוצאה. ככה שבאסה לי, כי ממש רציתי לעשות משהו נחמד השנה.

ומילא, הייתי עושה משהו אחרי המבחנים, אם "אחרי המבחנים" לא היה בעוד חודש, היישר לתוך אמצע הסמסטר, כשאני אצטרך ללמוד לבחני אמצע, ולעשות יותר מדי שיעורים (יומיים לתוך הסמסטר החדש, וכבר יש 3 גליונות ש"ב להגשה. כיף.), אני עדיין מחפשת את ההפסקה הזו לנשום, כשבעצם כל הזמן הזה בוזבז על המון הפסקות קטנות לנשימה, שבסופו של דבר גם לא היו אפקטיביות, אני עדיין עייפה מהכל, ואני עדיין במצב שבו אני צריכה 250% מהכוחות שלי. כלומר סליחה, מהכוחות שאין לי.

וזה לא איך שאני רוצה לזכור את יום ההולדת ה-21 שלי.

אז אי לכך ובהתאם לזאת, צומי יתקבל בכל הדרכים האפשריות, החל מהתגובות כאן למטה.

(השנה באופן חד פעמי שכזה, אני אפילו לא אתלונן על אף טיפת צומי שתבוא לפני 17:20, השעה שאני מנסה בד"כ לפרסם את הפוסטים האלה, שמכריזה רשמית על הזדקנותי בעוד שנה. [הידד, או שלא.])

60 אכן לא הולך ברגל...

תזכירו לי להעלות עוד תמונות כשאני באמת אוכל לראות מה אני בכלל מעלה... oO

את החסרונות של גדילה בשנה ניתן למנות חיש מהר, הם רבים ומרובים, ומבאסים מתמיד.

אבל היתרונות, הו היתרונות יכולים להיות רבים גם הם, אם אתם למשל בני 18 כאן, או 21 בארה"ב (או 12 בשבט אפריקני נידח). היום נתמקד ביתרון אחד, יחיד ומיוחד והוא: התירוץ האולטימטיבי לארגן מסיבה לכבוד יום ההולדת.

המסיבה יכולה להיות מכל סוג שבו תחפצו, אתם יכולים לסגור מועדון, ולהשתכר עד כלות נשמתכם, באם אתם ילדים בני 14 שגילו זה הרגע את הוודקה בשקל תשעים, אתם יכולים לשבת באיזה פאב/מסעדה עם כל החברים, או שאתם פשוט יכולים להכריז על הגינה המעוצבת והמושקעת של אבא שלכם כשטח הפקר, ולספח אותה לנכסיכם למשך ערב אחד בשנה. וכשהגינה של אבא שלכם כוללת פרגולת עץ מקורה עם מקומות ישיבה נוחים ושולחן, נדנדה, עוד שולחן, מזרקת מים חדשדשה, מנגל מובנה ותאורה טובה - אתם אכן מסודרים.

אל הבית של אבא של קוויקי השתדלתי להגיע כמה שיותר מוקדם ביום חמישי (3.4.2008) ואצלי כמה שיותר מוקדם נקבע אז כסביבות 6. אחרי ששמעתי כל הדרך מהתחנה המרכזית מאבא שלו עד כמה הוא יעשה הכל בשביל הבן הטוב שלו ועוד בלה בלה בלה, המשימה העיקרית שאיכשהו נקלעתי אליה (ובהחלט העדפתי על פני התעסקות רנדומלית עם בשר נא ) היית לא פחות ולא יותר מניפוח ואירגון בלונים! אכן כן, אחד הדברים שאבא קנה לילד בן הלא פחות מ-27 שלו זו חבילה לא קטנה של בלונים, וסרטים מנצנצים לקשירתם. (והלוואי וזה היה הדבר הכי מפדח באותו ערב.)

קצת לאחר שהבלונים סודרו, התארגנו להם גם השולחנות שהיו עמוסים בכל טוב. כל טוב, חוץ מהבשר. והיה לא מעט בשר, הוא פשוט היה על הגריל בזמן שאנשים הודיעו שהם בדרך. עכשיו, אני לא בטוחה בסדר ההגעה (כי באותו זמן נשלחתי למטבח לדאוג לטיגונו של הצ'יפס) אבל נראה לי שבאורח פלא, ולמרות ה-GPS (כן כן, למרות!) טיטוס וענת הואילו להיות הראשונים לכבד אותנו בנוכחותם. אחריהם גם אראמיס ובימבה. וקצת אחריהם גם ישי ונדב (חברים של קוויקי מהלימודים, או איך שאני אזכור אותם "2 drunk dudes"). פרט ראוי לציון, שרגע אחרי שאנשים נכנסו בדלת, קוויקי מיד צייד כל אחד בבקבוק של בירה. ילד טוב.

בהתחשב במידע המודיעיני שקיבלנו, שטען שהאנשים הבאים יבואו באיחור אופנתי לא קטן, החלטנו להשתלט על השולחן שמתחת לפרגולה, ולהשאיר את השולחן השני (later known as: שולחן המאחרים המנודים) בצד. היה משעשע. היה קצת עצוב שהתחשב בעובדה שכל הנוכחים הם סטודנטים (או סטודנטים לא יותר מדי לשעבר, אהמבימבהאהמ) שתוך פחות מחצי שעה השיחות זלגו לענייני לימודים, אבל היה גם מצחיק תוך כדי. כמו העובדה המבדרת שאם הקבוצה שלנו הייתה מגיעה לאיזשהי מרפאת הסרת-משקפיים, היינו מקבלים הנחה קבוצתית. וגם בית הקברות למזלגות שענת פתחה בשלב כלשהו, כי לכל סכו"ם פלסטיק יש את הסוף שלו. (לפעמים הוא פשוט מגיע נורא מהר).

אחרי שגם הוודקה לא נותרה חייבת והתחילה להישפך, הואילו בטובם ג'וני וצ'ר להגיע (מה שמיד העלה את השאלה: זהו האירוע הפומבי הראשון שלהם בתור זוג נשוי?  ~כבוד לקוויקי~), וגם צ'רנובוג ואליאנורה (שמגיעות לה מחיאות כפיים כי היא עשתה את המאמץ הלא קל בלהגיע כשהיא חולה). עם יותר אנשים, ריכוז אלכוהול יותר גבוה בדם של מי שכבר נכח, גם האווירה שבכל מקרה הייתה מבדרת ביותר, המשיכה לעלות. לבסוף, באיחור אופנתי עוד יותר מהשאר הגיעו גם תיאודור (AKA ארתור) דן והפולניה, ובזאת נסגרה רשימת הנוכחים לערב זה, שהייתה צנועה, אך הצליחה למלא את הגינה, ובעיקר את מצב הרוח של ילד-היומולדת, וזה מה שהכי חשוב.

הפוסט חייב להגיע לסיומו, כי (וידויים מרגשים, not) אני גם ככה לא במצב הרוח המתאים לכתיבתו (אתם מבינים - מבחן במעגלים, אני לא מאחלת לכם דברים כאלה.) ויותר מדי מאוחר ביחס לשעה שבה אני צריכה לקום מחר, וזה בכל זאת השבוע האחרון לסמסטר, אז לא כדאי להפסיד הרצאות... (אמרה הילדה שלא הלכה היום לשום הרצאה.)

נסכם בזה שהיה כיף, יש לא מעט תמונות מפלילות, ההסכם שלי עם ישי לא יצא לפועל (קוויקי, תמסור לו שאני מצטערת ושאני חלשת אופי), קוויקי לא באמת היה שיכור (וה"ללכת בקו ישר לעבר נשים יפות" אכן הוכיח את זה), עוגת הבירה התקבלה בברכה מרובה (לכל אלו שחשבו שהם ירגישו שם יותר מדי את הגינס, פשוט תתרכזו בעובדה שזו עוגת שוקולד עם שליש ליטר בירה בתוכה, פשוט יש לזה טעם שונה ולא חייב להיות לזה טעם של בירה כדי שזה יהיה טעים.), וגם אם לא שתיתי מספיק באותו ערב, אכן היה נחמד.

הו כן, ואוסף מתנות יומולדת שאחוז עצום ממנו הוא דברים שקשורים לאלכוהול, היה מאוד משעשע כשחזרנו למעונות.

לפוסט היומולדת של חוגג היומולדת עצמו, אתם מוזמנים ללחוץ כאן.

או כאן.

או אולי ......................................................... כאן.

אם זה ממש עושה לכם את זה.

אבל חבר שלי היום חוגג 27 אביבים (? ... טוב, נניח שזה אביבים, רשמית זה כן) ואתם מוזמנים למסור לו מזל טוב.

רק שתדעו לכם, שהמזל טוב חייב להיכתב בבלוג שלו, ולא בבלוג שלי בתור תגובה כאן. סתם המלצה חמה.

את הלקח הזה למדתי לבד על בשרי לפני שנתיים.

וכל עוד הוא שלי, אני לא אתן לאחרות תירוצים לפלירטוטי תגובות בבלוגים אחרים.

אז כן, מזל טוב, אצלו בבלוג.

[ולמה נראה לי שרק לי ולקוויקי, ואולי גם לצ'ר, יש מושג על מה אני מדברת?]

נ.ב. מחר זה גם בסדר, למרות שזה יהיה ה-1 באפריל, אנחנו לא צוחקים עליכם, זה עדיין יהיה היומולדת שלו. (הידד לתאריכים עבריים.)

אז שרצתי היום חצי יום בחווה, והגשתי את העבודה במעגלים. רק היום בבוקר, ממש במקרה, כשכל מה שבאתי לעשות היה לכתוב כמה זיוני שכל בתור תשובות לשאלות, שמתי לב לטעות באחת הספרות. למזלי זה לא משנה את העבודה עצמה, אבל זה כן משנה את כל הסימולציות, הגרפים והערכים השונים (ותסמכו עליי, יש לא מעט) של כל העבודה. אז אחרי כאב ראש לא קטן, והתקף חרדה עוד יותר לא קטן, השתלטתי על העניין.

מה שכן, יש לי תחושה ממש לא סימפטית לגבי הכל, ואני ממש מקווה שזו רק אני. :/

היה לי שבוע עמוס, והשבוע הזה לא פחות קשה, אם לא יותר אפילו. הרבה דברים להספיק, ומבחן ביום שני.

כיף כיף כיף.

ועם 2 מבחנים ללמוד אליהם לקראת השבוע שלאחר מכן, אני רק מחפשת איזה כמה ימים לנוח ולנשום, אולי לפגוש אנשים טובים שלא פגשתי מספיק זמן, או סתם להיות איתו בלי שעננת הטכניון תאיים על ראשי עם עבודות להגשה, שיעורים להספיק ומבחנים ללמוד אליהם.

There's so much to do, and there's so little time.

וגם עונת המבחנים, לפחות מועדי א', מחובתי לציין סבירה ביותר מבחינת המרווחים, רק שבכל מרווח כבר יש לי תכנון לכמה דברים שאני רוצה, או צריכה, לעשות, ופתאום נראה שנקודת המנוחה הבאה שלי, היא אי שם בספטמבר, בטח בשבועיים וחצי, או משהו, שיהיו בין מועדי א' למועדי ב' של סמסטר האביב, שמתחיל בשבוע היומולדת שלי, ונגמר באמצע אוגוסט.

למישהו יש בלון חמצן? כי אני בהחלט אהיה מוכנה לקנות אויר בשקל.

(בעיקר עם האוויר הדחוס בחוות של פישבך.)

כן, זה מטושטש לגמרי, אני בסה"כ אהבתי את הצבע של השמיים. (: