"רוצה לאכול גלידה?", אימא שאלה.

עניתי שכן, ללא היסוס מרובה. בכל זאת, צריך לעזור לפנות מקום במקרר ובמקפיא, אחרי שהוא התמלא באופן מסתורי בימים האחרונים. (ככה זה כשקונים הרבה דברים ואין זמן לאכול אותם כי אני לא נמצאת מספיק בבית).

זה היה מגנום (מריר אקוודור), שתוך כדי אכילתו, התעוררה בי השאלה: אז איך אתם אוכלים את המגנום שלכם?

אני בד"כ בכלל לא מורידה את כל העטיפה ואוכלת אותו די לאט. מה שהכי מציק לי - זה השוקולד הזה, שנשבר! בדיוק בגלל שאני אוהבת לאכול אותו לאט, ולשמור כמה שיותר מציפוי השוקולד לסוף, כל פעם שהוא נשבר, זה הורס, כי פתאום צריך לאכול את החתיכה שנשברה, אחרת היא תיפול מהר.

זו רק אני?

סקאי, במצב רוח מוזר ונטול חומר אמיתי לפוסטים.

אה כן, אימא רוצה לשלוח אותי להופעה של מדונה, כי היא לא תוכל להיות שם. היא פשוט הולכת ל-Faith No More.

oO

רק רציתי לציין.

~סמיילי שהולך להתלהב בשקט~

לא להיבהל, זה רק המאוורר הצדדי שלו:

וכן, הוא גדול.

אני מחבבת את השם של המארז הזה, לא ידעתי שהוא בא גם עם לוגו כזה.

זו לחלוטין התלהבות מהמצלמה. אבל נורא נוח לי שכל החיבורים מקדימה, למעלה. כולל כפתורי ההפעלה. זה לא משהו שקיים במחשבים מלפני 6 וחצי שנים, you know.

מבט אל הקרביים. אל תזלזלו, הם עלו מספיק כדי שאני אתעד אותם בתמונה.

וכמו שאמר האיש בחנות: "הנה המטוס!" (מצטערת על חוסר הפוקוס בתמונה)

- אני ישנה יותר מדי כשנותנים לי. היום, אתמול ואפילו בחמישי (אז ויתרתי על תרגול כימיה בבוקר כדי להישאר מתחת לפוך) ישנתי יותר מדי. אולי לא יותר מדי בשעות (כי הלכתי לישון מאוחר) אבל לקום מאוחר ממש הורס את שאר היום, בעיקר בימים שיש בהם המון מה לעשות.

- ההספק האפקטיבי שלי ביומיים האחרונים אגב שואף לאפס יותר מדי.

- משהו שצריך לשנות בטכניון: לתת 0.5 נקודה לפחות על כל סמסטר, רק על סידור מערכת. זה שורף כ"כ הרבה זמן דווקא בתקופות הכי לחוצות, ולעיתים פשוט כמעט בלתי אפשרי (בעיקר מעכשיו והלאה, כשהמערכת המומלצת כוללת קורס וחצי וצריך לחשוב לבד מה לקחת בדיוק ומתי, תוך כדי התחשבות בהתנגשויות של שעות, תאריכי מבחנים וקדמים).

- 2 ציטוטים חביבים:

[יוספו בעריכה]

- בחמישי האחרון קוויקי ואנוכי ציינו שנתיים וחצי של ביחד. לבנאדם שסובל אותי כבר שנתיים וחצי ונשאר בחיים מגיעה סוגשל מדליה. או פרס או משהו. נסתפק בינתיים בח"ח ענקי ותודה.

- תותים ממש טעימים עם קצפת זה יאמי.

(ולא משנה כמה אנשים רעים will tease me עם הפונדו שוקולד שלהם.)

- קוויקי טוען שאם אני רוצה קוראים ו/או תגובות אני צריכה להתחיל לכתוב על סקס.

באמת נראה לכם שזה יקרה?

=^_^=

[פשוט כי כנראה אני לא אהיה בבית קרוב לחצות, או לפחות זו התקווה, וכי לא בא לי שהפוסט האחרון יהיה על גניבת שטיחונים...]

כמו שאמרתי לכמה אנשים טובים:

זה הזמן לעשות את כל מה שרציתם לעשות ב-2008 ולא הספקתם!

מה, מה גשם עכשיו?

יש לי חצאית ללבוש הערב! חצאית דקה! זה לא ילך ככה. >.<

אני שונאת שעון חורף. והאמת חוץ מזה, אין לי הרבה מה לכתוב כאן, או בכלל.

לתת לי חופש זה כמו לתת אגוזים למי שאין לו שיניים. או לתת לחתול לשמור על השמנת, משהו כזה. אני לא יודעת למצל (*) חופשים כמו שצריך, מסתבר. לא בשביל ללמוד, ולא בשביל לעשות את הכיף חיים שאני אמורה לעשות מעצם היותי סטודנטית שצריכה לחגוג את ימי החופש הספורים שהואילו לתת לה.

כלום, זה פחות או יותר מה שקורה בחיים שלי. ולכן אין לי מושג אם אני אעדכן הרבה בקרוב. (וכן, אני יודעת שבכל פעם שאני כותבת את המשפט הזה, לפתע נהיים לי הרבה דברים לכתוב עליהם.)

לכן, אני כותבת את השורה הזו כשאני בעצם אצל קוויקי, ויש מצב שנלך היום לסרט, אז "משהו" כן קורה.

זהו.

חג שמח וכאלה. (:

(*) למצל - 1. שגיאת הקלדה נפוצה, במקור: לנצל.

                2. ברוח word of the day: למצל: לנצל+למצות. במשפט, כאמור, אני לא יודעת למצל חופשים.

אלוהים יודע למה, אבל ניגשתי היום למבחן האחרון בין כל מועדי הא'. זו הייתה טעות קשה, וידעתי שזו תהיה, אבל אני מטומטמת.

בכל אופן, הדגש הוא על, מבחן אחרון, כמובן.

ואז מה אם אני אעשה מועד ב' בכל אחד מהמקצועות הפעם.

בינתיים, חופש.

סוג של...

ייאי!