מצטערת, כתבתי לפני כמה פוסטים שלילי אלן תקועה לי בראש [ליתר דיוק השירים של הדיסק השני שלה..]

ובהקשר לפוסט של קוויקי על סמים והתנסות:

Lily Allen - Everyone's At It

I don't know much but I know this for certain
And that is the sun poking its head 'round the curtain
Now please can we leave, I'd like to go to bed now
It's not just the sun that is hurting my head now
I'm not trying to say that I'm smelling of roses
But when will we tire of putting shit up our noses 
I don't like staying up, staying up past the sunlight
It's meant to be fun and this just doesn't feel right

Why can't we all, all just be honest
Admit to ourselves that everyone's on it
From grown politicians to young adolescents
Prescribing themselves anti-depressants 
Now how can we start to tackle the problem
If you don't put your hands up and admit that you're on them
The kids are in danger, they're all getting habits 
From what I can see everyone’s at it
Everyone's at it (x3)

I get involved but I'm not advocating
Got an opinion, yeah you're well up for slating
So you've got a prescription and that makes it legal
Now find the excuses overwhelmingly feeble
You go to the doctor, you need pills for sleeping
Well if you can convince him, I guess that's not cheating
See your daughter's depressed we'll get her straight on the Prozac
But little do you know, she already takes crack

Why can't we all, all just be honest
Admit to ourselves that everyone's on it
From grown politicians to young adolescents
Prescribing themselves anti-depressants 
Now how can we start to tackle the problem
If you don't put your hands up and admit that you're on them
The kids are in danger, they're all getting habits 
From what I can see everyone’s at it
Everyone's at it (x3) 
(x2)

סוף סוף נושא חם נחמד (כלומר, אחד כזה שבאמת יש לי יכולת לכתוב עליו משהו), אז למה שלא נשתף פעולה?

האמת, התחלתי לחשוב על זה עוד בשישי בערב, ותהיתי אם אצליח למצוא עשרה משפטים, נו, כי 10 זה מספר עגול כזה, ונדמה לי שזה גם מה שביקשו, אבל אני אתמקד במילה "עד" (..10 משפטים), וגם בעובדה שאני לא מקשיבה מספיק לשירים ישראליים, ורציתי שכל משפט יהיה של מבצעים שונים.

זו רשימה די חלקית (כי מאז שישי בערב לא באמת המשכתי לחשוב על איך להרחיב אותה), ומורכבת מאמנים שאני נהנית להקשיב להם בתקופה האחרונה (שזה בערך שנה).

אני חושבת שצריך לעשות דבר כזה גם עם שירים לועזיים, אני בטוחה שפה אני אמצא יותר משפטים (מה שכן, תהליך הסלקציה יהפוך את זה לקשה מאוד עד בלתי אפשרי כמעט).

אז ככה:

1. עברי לידר - "תמיד אהבה":

"ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב..."

(מתאים לי, ולא רק לי ככל הנראה, בצורה די טובה. אה כן, שכחתי להגיד חיפשתי יותר בכיוון של משפטים שיכולים לתאר אותי או שהייתי רוצה להזדהות איתם, ולא רק כאלה שגורמים לי להרהר בהם, כי גם כאלה יש לא מעט)

האמת היא שבכלל, השיר כולו נשאר אצלי בראש עוד מהפעם הראשונה ששמעתי אותו, וזה כבר אומר משהו.

2. מטרופולין - "היא לא אומרת כלום":

"היא לא אומרת כלום
לא מספרת כלום"

פעם שמעתי כבר מכמה אנשים שונים שאמרו שהשיר הזה מאוד מתאים לי, כאילו נכתב עליי.

המשך השיר, אחרי 2 השורות הראשונות פעם התאים לי יותר, היום אני משתדלת להיות במקום קצת יותר אופטימי, מאשר להיות סגורה בחדר, בשקט.

אבל עדיין אני לא סומכת על אנשים מהר כדי לספר להם דברים. פאק במערכת.

3. ברי סחרוף - "חם על הירח":

"ויהיה, יהיה לנו טוב
כשיהיה חם על הירח"

זה מהמשפטים שאולי לא קשורים אליי אישית ממש, אבל אהבתי את שתי השורות האלה גם אם הפרשנות שלי אליהן חורגת משאר השיר.

אני אוהבת אותן, כי הן מזכירות לי עד כמה קשה להסתפק במה שיש לנו, להסתכל ימינה ושמאלה ולראות שהחיים די טובים בסופו של דבר. אנשים שחושבים שרע להם, וסוף העולם מגיע, ומצפים לכ"כ הרבה דברים שיגיעו אליהם שנדמה שבאמת יהיה להם טוב רק כשיהיה כבר כ"כ חם על הירח. (משהו כמו "כשהגהנום יקפא", רק הפוך.)

טוב, אז במחשבה שנייה אולי הם כן קשורים אליי ואל הפרפקציוניזם המוגזם.

4. כנסיית השכל - "איך זה מרגיש":

"איך זה מרגיש,
אין עתיד באופק
אין מקום שיש סיבה טובה להיות בו.
איך זה מרגיש,
להיות תמיד בצד
אף פעם לא באמצע
אף פעם לא קרוב מספיק
לא לקחת חלק.
ואין לי חלום
אין לי געגוע שט לי בזמן
שממשיך לנוע"

תקשיבו, נתקעתי פה עם עניין השורות, בהתחלה רציתי לצטט את הבית הראשון, אח"כ חשבתי שהשני דווקא יותר מתאים לי, אבל גם השלישי קשור. אני חורגת מעניין השורות כי זה לא שיר ארוך במיוחד, וכל בית בו, בנפרד, מאוד מאוד גורם לי להתחבר אליו.

עם הכנסייה בכלל יש לי רומן שכזה, אני אוהבת את המילים של כמעט כל השירים של ברמה של 'להתחבר למילים'.

5. היהודים - "חופשי":

"והוא חופשי להאמין בכל
בכל מה
בכל מה שהוא רואה
ולהקשיב לרעש ים כחול
זה כל מה
זה כל מה שהוא רוצה"

האמת היא שזה פשוט גם כל מה שאני רוצה. וחופש.

איזה שיר מקסים. פשוט מקסים. זה מהפזמונים האלה שחושבים "איך לא כתבו את זה קודם?"

6. כנסיית השכל - "הלילות":

"ומה אם אומר לך
שהים יפה זאת אומרת נורא
בגלל מה שלא רואים
אבל נמצא בתוכו"

אני חושבת שגם כאן נתתי ביני לבין עצמי סוג של פרשנות שונה מההקשר לשיר, ואולי קרובה, לכן הפעם אני אשתוק ואשאיר אותה לעצמי. זה דווקא מהשירים שאני פחות אוהבת (זה בסדר, אין שירים שלהם שאני בכלל לא אוהבת, יש יותר ויש פחות), אבל השורות האלה מאוד יפות בעיניי.

7. עברי לידר - "כמה שאני אוהב":

"וכמה שאני אוהב, אני רוצה גם משהו אחר
וכמה שזה עושה לי טוב
אני אחר כך לא זוכר"

האמת היא שזאת בחירה על הרגע האחרון, רציתי שיהיו 7 משפטים, אם כבר.

אבל חשבתי על כל מיני שירים של עברי לידר שוב, ומצאתי את השורות האלה, שאין כמוהן מלתאר אותי בחודשים האחרונים, ובשנה האחרונה. הכל היה תמיד כ"כ לחוץ, בכל פעם שהוציאו אותי (בכוח כמעט) להופעות, לסרטים ולשאר בילויים אחרים, בפעמים שכבר הצלחתי להנות באמצע, ההשפעה של כל הטוב, נמוגה די מהר, בין אם מכורח הנסיבות של "החיים האמיתיים אי שם" ובין אם פשוט סתם, כי כזאת אני. אני יכולה ללכת להופעות, להנות ומה שלא יהיה, אני אח"כ אשכח, די מהר, מכל הכיף שהיה, וזה ישאר לו בעבר.

זהו לבינתיים, אני באמת תוהה האם אני אעשה בהזדמנות פוסט שכזה עם שירים באנגלית, יש כ"כ הרבה משפטים מוצלחים.

בכלל, יש כ"כ הרבה משפטים מוצלחים בכל מקום. כמו שהתחלתי עם "משפטים מסרטים", ויש משפטים מעולים משירים, וגם בספרים, ובכלל בכל מקום.

זה נחמד לאגד אותם מדי פעם.

אחד הלך. million to come. [יש לי מעל 90 בפיזיקה (לפחות אם להאמין שהטופס שראיתי היום באמת מכיל את התשובות של המרצה). אני אוהבת את זה. יש לי 2מבחנים צמודים, שאני אשמח לעבור. אני מאוד לא אוהב את העובדה שזה לא יקרה, אז מאוד כדאי לי. בררר.]

לא פעם כתבתי כאן כמה אני אוהבת את "אוטוביוגרפיה" של כנסיית השכל. באמת אחת היציאות היותר טובות בזמן האחרון בארץ.

מה שכן, לפלייליסט האימתני שלי הצטרפו כמה שירים שאהבתי כבר מהאזנה ראשונה, אבל לא הכל (אני לא אוהבת להוסיף לשם דיסקים שלמים בד"כ, אז אני מוסיפה את השירים שאני הכי-הכי אוהבת), ביניהם "ידיים למעלה", "איך זה מרגיש", "היינו עושים אהבה", "האביב הנצחי" ועוד כמה וכמה טובים. מה שכן, לפני כמה ימים התחשק לשמוע את כל הדיסק בנפרד, והתאהבתי בעוד שיר, שאכן מתאים לי לתקופה, איכשהו:

- הושבת להקות רוק עם כלי נגינה קלאסיים

- גברים שיודעים להשתמש בכלים שלהם

- אווירות מצב-רוח-טוב

- ימי הולדת מהנים.

למי שנהנה מפוסטים ב-250 תוים שמתמצתים את הכל, אני אמליץ להפסיק לקרוא, כי בזה בערך ניתן לסכם את הטרום-סופ"ש המהנה באופן מפתיע למדי שעבר עליי.

עברו עליי יומיים שהיו ההוכחה המושלמת לכך שגודל הציפייה הוא כגודל האכזבה, וכשלא מצפים לשומדבר, יכולים להיות מופתעים אך ורק לטובה.

הכל התחיל ביום ראשון האחרון, שבו בזמן שניסיתי להספיק להתארגן לגיהנום (ללא הצלחה מרובה, פספסתי תרגול טורייה בגלל אוסף של תקלות קטנות) אימא שאלה האם אני ארצה להצטרף להופעה של כנסיית השכל ביום חמישי. עניתי שאני צריכה לחשוב על זה, אבל בגדול "למה לא"...

ל"למה לא?" יכולתי למנות יותר מדי סיבות עוד אתמול בערב (חמישי, 31.1.08), במבט לאחור, טוב ששתקתי.

היינו בהופעה של "כנסיית השכל" יחד עם אורי מילס, שהוא תותח בפני עצמו, במסגרת הפסטיבל האירי שמרפי'ס מארגנים לא רק בת"א. תמיד אהבתי שילוב של להקות רוק עם תזמורות, או סתם  כמה כלים קצת יותר קלאסיים (כינורות, חלילים למיניהם וכו'), אבל באופן אבסורדי ביותר - הספקתי לשכוח. אבל אל דאגה, הם הזכירו לי מהר מאוד כמה מצוין זה יכול להישמע. את העובדה שנהניתי מכל רגע אפשר לסכם בזה שהיה לי חיוך ענקי מרוח על הפרצוף במשך 99% מההופעה. באחוז הנותר הוא התחלף בהתפעלויות בסגנון: "הם משוגעים!" כשהצליחו לשלב קטע של בטהובן באחד השירים, ועוד יחד עם הכל לתת לזה טוויסט אירי. אי שם באמצע ההופעה ניגנו גם קטע של באך בסגנון אירי, אחרי שאורי הצליח לשעשע עם: "אתם אול ילא יודעים את זה, אבל באך במקור היה אירי. קראו לו מק'באך."

בהתחלה קצת חששתי בכלל מלבוא להופעה. בכל זאת, את כמות השירים של כנסיית השכל שאני מכירה אפשר לספור על יד אחת ועוד יישארו כמה אצבעות. אבל זו עוד תכונה טובה של הופעות מהסוג, בהן אפשר פשוט לשבת ולהנות מהמוזיקה (גם כשהיא קצבית ורועשת, שלא תחשבו שזה היה קונצרט קלאסי למהדרין), ונהניתי ללא כל צל של ספק.

מה שכן, ההופעה הרגישה מאוד קצרה, היא גם הייתה כזו (שעה ועשרים), מה שרק משאיר טעם לעוד.. (עכשיו רק להצליח לתפוס את ההופעה שלהם עם 40 נגנים, ורצוי עם הנחה נורמלית).

יום רביעי (30.1.08) התחיל נחמד בהתעוררות מאוחרת יחסית. עדיין קמתי ממש מוקדם, אבל תמיד נחמד להתחיל את הבוקר בעצלתיים כמו שאני אוהבת. עוד יותר נחמד זה להגיע לטכניון ב11 וחצי, ולעזוב ב-12 וחצי. עם כל הבלאגן מסביב, והוא לא קטן, העניין של השביתה יצא נחמד מאוד, עם הפיצול המבורך של הסמסטר.

בערב, בנקודה שנאלצתי לסיים את הפוסט שאולי כדאי לשכוח, נסענו עם הארי ועוד 2 בנות חביבות שתמיד שמחות לשתף פעולה כשזה מגיע ללצחוק עליו (טוב נו, גם ללצחוק בכלל) ליומולדת של ויקי בבראון.

היה כיף, היה מצחיק והיה נורא נחמד. ואני משתמשת ב-3 מילות תואר פשוט כי היה כיף בצורה יוצאת דופן. או שזה כי הרבה זמן לא יצא לי לצאת ככה. oO

כאמור, גם לשם, לפחות כשיצאתי, באתי עם אפס ציפיות, אבל כבר מהרגע הראשון בנסיעה היה מצחיק, מה שרק גרם לי להיכנס מצב רוח מבודר ושמח, ובאמת שהיה נחמד ,לאורך כל הערב. כבר כשנכנסנו ראינו שהכל מלא בבלונים, ושנייה לפני ששאלנו עם הכל לכבוד ילדת היומולדת, שמתי לב שכתוב על הבלונים שיש באותו יום גם "פסטיבל בירה". אז גם איכשהו יצא שעשיתי ביני לבין עצמי מבחן טעימה סופי בין סטלה (שהייתה היחידה, בסיבוב הראשון, להגיע בכוס המתאימה. גינס בתוך גולדסטאר? בושה..) לווינשטפן והגעתי למסקנה שאין מסקנה. כלומר, אני קצת מעדיפה את ווינשטפן, אבל זה גם משהו שקצת תלוי במצברוח, ואם מתחשק לי משהו בטעם אחר, אני אזמין סטלה. הליטר בירה שזרם לי בדם הוא גם הסיבה לכך ש-24 שעות לאחר מכן, בפסטיבל האירי בת"א לא העליתי את ההכנסות של מרפי'ס בעוד איזה 1/3 בירה. זה בהחלט הספיק לי.

איכשהו גם הספקתי לנצל את הפוטנציאל המבדר של המקום שבו ישבתי בהתחלה. כשנכנסנו יצא שהתיישבנו כמה אנשים מסביב לקצה אחד של השולחן, כשאני בראשו. אז החזקנו ידיים, צחקתי על זה שאני ממוקמת בכיסא ה-Elder כמו שצריך, ואמרנו Grace.

היו עוד המון קטעים משעשעים (כמו זה שלקח לי קצת זמן, אבל קלטתי ש"ויקי, יש לך מזל טוב מקוויקי" נשמע ממש מצחיק), אבל זה עוד חיסרון בלספר על דברים בע"פ ורק אח"כ לחזור לכתוב. לא מתחשק, אין כוח, והכי גרוע - אין לי שמות בדויים לכמעט כל הנוכחים! >.<

חבל, באמת היה כיף.

השעה עכשיו היא 7:15 ביום חמישי ה8/11. אני רושמת את זה, פשוט כדי שאני אזכור את היום והתאריך, ורצוי שאשים לב לשעה, כי אני ערה מאיזור 8 בבוקר של יום רביעי ה-7/11, וכל היום/יומיים הזה נראה כמו שבירת שיא הערות שלי, ללא דקת שינה באמצע. רק הרגע חשבתי שהיה לי מקרה דומה בנסיעה מגרמניה לאיטליה באוטובוס, כשחיכינו בשדה התעופה של פרנקפורט (יוצאות משם גם הסעות אוטובוסים תיירותיות) והאוטובוס איחר בכמה שעות נכבדות, ואחרי שהוא הגיע עוד ציפתה לנו נסיעה של כ-13 או 14 שעות. אז זהו, שאז לפחות נמנמתי טיפה בנסיעה. הפעם, לא עצמתי את העיניים לדקה, וככל הנראה זה מתחיל להשפיע. (אז סליחה על כל השטויות שייכתבו בפוסט הזה מעכשיו והלאה.) מה שיותר נורא זה שאני גם לא אעצום אותן ממש עד השעה 12 היום (יש תרגול שאני לא רוצה כ"כ לפספס), מה שאומר 28 שעות ללא שינה רצוף. אבוי לי.

ובכן, אתמול (7/11) היה יומולדת כמעט עגול לאימא. היום עצמו היה מוזר כזה, כי לא ממש הלכתי לאף הרצאה (חוץ מהסתגלות, אבל זה לא יותר מדי נחשב. אגב, החלק הכיעצוב בקורס הזה, שככל הנראה פחות השקעה ועבודה, יתנו לי יותר נקודות מאשר קורס המעבדה לפיזיקה, שלוקח באופן אבסורדי בערך שליש מהזמן הלא יותר מדי פנוי שלנו!), וקמתי קצת אחרי 8, למרות שהשעון שלי צלצל כבר ב7:20 (כבר אמרתי שזה אסון לעצום את העיניים "רק ל-2 דקות").. ככה זה כשעצלנים מדי לקום בשביל להגיע בשעה שבה קבעתם לעבוד על ש"ב. אחרי שקמתי גם היה הזוי כי כבר התלבשתי והתכוונתי לצאת מהבית, כשמצב עד אז היה שמש, שמיים כחולים ומזג אויר נוח לכל הדעות. 5 דקות לפני שעמדתי ממש לצאת השמיים החשיכו, הופיעו מלא עננים כהים והתחיל לרדת גשם! הרבה בלאגן על בוקר פשוט אחד. -_-

ההספק ליום-חיים-בחווה היה היפטרות מש"ב בפיזיקה וחלק מהשאלות במל"מ, ותהיה תהומית עמוקה, שרק העמיקה עוד יותר, לגבי למה לכל הרוחות נותנים לנו שיעורי בית, כשלא היו אף הרצאות במקצוע, במקרה הטוב היה תרגול אחד וסדנה אחת שגם בהם לא הספיקו את כל החומר הנדרש כדי לפתור את שיעורי הבית?

בכל אופן, עם היום הדי עמוס, עוד הספקתי לקנות לאימא זר פרחים לפני שחזרתי הבייתה, ואיכשהו עדיין הצלחתי להוציא ממנה פרצוף מופתע למראה הזר. הפעם המחמאה שלי חוץ מההתלהבות שלה, הייתה מהרחוב. שתי נשים די מבוגרות שעברו לידי כשהייתי עם הזר והיו באמצע שיחה, פתאום נתקעו ורק כשהן עברו אותי לקח לאחת מהן להיזכר במה שהיא רצתה להגיד. ה"מחמאה" השנייה הייתה פשוט מחתול רחוב ליד הבית שלי, שלמראה הסרט שעל הזר שהתנופף ברוח הדי חזקה, התחיל להסתובב לידי ולילל. אם החתול מרוצה, זה סימן לזה שאימא תהיה מרוצה, וכך בעצם גם היה. גם המתנה מקוויקי הרשימה והתקבלה באורח מופתע לטובה ביותר.

שווה! זו המילה העיקרית שיש לי על ההופעה של היהודים.

קודם כל, תודה לענת שהחליטה באופן ספונטני בסופו של דבר לבוא איתי להופעה (אחרת לא הייתי מוצאת את עצמי שם, ובמבט טרי מאוד לאחור, בהחלט הייתי מצטערת), ואפילו לארח אותי בחדרה הקט עד שיתחילו ליסוע אוטובוסים מהגהנום החוצה.

למה שזה לא יהיה שהיה מסיבת הפתיחה, לא הגענו ממש (אני בספק אם בילינו שם יותר מחצי שעה של "מסיבה" עד שהתחילה ההופעה), וממש לא אכפת לי כי נסעתי רק בשביל ההופעה של 'היהודים'. והיה כ"כ מעולה! אמנם הסאונד באמת היה על הפנים, אבל עדיין נהניתי מכל רגע. מה גם שלעומת ההופעה של נייטוויש (ובינינו אלה 2 הופעות הרוק ה"אמיתיות" שהייתי בהן עד כה, כי אני לא מחשיבה יותר מדי את כל מופעי הענק סטייל עיר הבירה/קוקה-קולה ושות') התחלנו מלעמוד בערך בשורה 8, כשכל הזמן התקדמנו והיינו די בשורה 5-6 רוב ההופעה, כשבהדרנים (כי יש 2 ואני נורא אוהבת את הרעיון הזה ^^) כבר עמדנו פשוט בשורה שנייה כשלפנינו רק כמה בנות שלא מסתירות כלום. לעזאזל, נגעתי בגיטרה-בס של סטרול כשהוא הניף אותו לעבר הכמה אנשים מקדימה בקהל. [!]

בכל אופן, היה שווה לחלוטין, גם אם זה היה רק שעה וחצי. ואני אומרת "רק" קודם כל כי בסיבוב ההופעות של "פורטה" ההופעות הן של 3 שעות בערך, ו"רק" פשוט כי הזמן טס! לשם שינוי באמת באתי להופעת רוק כשאני מכירה את כל השירים של הלהקה והיה פשוט אדיר, והזמן טס מן הסתם. סימן נוסף לזה שהיה ממש טוב הוא שאני לא זוכרת שהייתי כ"כ צרודה אחרי הופעה. פחדתי שעוד שנייה נקרע לי איזה מיתר קול או משהו.

השילוב בין השירים הותיקים שלהם לבין השירים מהדיסק היה גם הוא טוב מאוד, ובקיצור, אני לא צריכה להוסיף עוד מילים ושורות כדי להגיד שבסופו של דבר, נורא נהניתי ויצאתי משם עם תחושה של "אני רוצה עוד!".

השיר שנתקע לי השבוע בראש: (ניו-יורק סיטי עדיין נתקע לי בראש כל כמה זמן גם אם אני לא שומעת באותו יום את השיר..)

חופשי / היהודים

שוכב על החוף
את הראש שם על חול רטוב
השמש צובעת
את האופק בצהוב
רוצה לא לכאוב
רוצה רגע לא לחשוב
לגעת ברוח
לתת לגל לשטוף

והוא חופשי להאמין בכל
בכל מה
בכל מה שהוא רואה
ולהקשיב לרעש ים כחול
זה כל מה
זה כל מה שהוא רוצה
זה כל מה שהוא

כתב מכתבים
גילה שהוא בחיים
סיפר שהצליח
עבר ים טיפולים
וככה הוא נח
השקר יפה כל כך
על שפת ים בהודו
יושב לו מחויך

והוא חופשי...

איבד חברים
איבד בית והורים
איבד מצב רוח
אבל מצא את אלוהים
והוא עדיין בחיים
בכל זאת לפעמים
האור בא מבפנים

והוא חופשי...

סימנים לכך שאת ערה יותר מדי זמן:

1. את קוראת את הכותרת של הכתבה הזו ("מכשפות ואגרטל מתמגנט", ככה זה לפחות מופיע בקישור מהדף הראשי), בתור "מכשפות ואינטגרל מתמגנט". מצד שני, זה יכול להיות גם סימן לזה שאני נמצאת בטכניון יותר מדי זמן.

2. את לא באמת יודעת איזה יום עכשיו, וכשמתחיל לרדת גשם עם השחר, את חושבת לעצמך "אבל ירד כבר גשם בבוקר!" ורגע אחרי זה קולטת שזה לא הבוקר של היום הנוכחי.

3. אין אף תגובות חדשות בישרא להגיב עליהן, מהפעם האחרונה שבדקת, שהייתה באמת אתמול. (למרות שהסעיף הזה סתם טיפשי, בעיקר אם מדובר באנשים מכורים שבודקים הודעות חדשות כל 2 דקות ובאמת מצפים למשהו חדש.)

סקאי, צרודה מאי פעם ומתה לישון, INC