לא במובן הפיזיקלי, כמובן.
יום א'
- טרמפ עם אמא לזיו. (כ"כ נדיר, שראוי לציון. אפילו היא אמרה שזה הזמן איכות הכמעט יחיד שאני יכולה להקדיש לה, והיא לי במהלך כל השבוע. 
)
- סידור ענייני בנק/כרטיס אשראי.
- טרמפ לטכניון, היישר לאיפה שהייתי צריכה, עם מישהי שעצרה לי כי הייתי לבד בתחנה והיא "יודעת איזה לא כיף זה לחכות בתחנה הזו". 
- סידור סגירת החשבון בלאומי (אני לפחות מקווה שהם עשו את זה...) 
- החתמת שובר המתנה באס"ט
- טיול קצר למכלול
- ספר במתנה ("התמימים" של הרלן קובן) 
- הרצאה בחדו"א
- הרצאה באלגברה
- הרצאה מבדרת חלקית, ומשעממת בטירוף על בטיחות במעבדות חשמל (חלק א', חלק ב' צפוי להיות בשבוע הבא).
פינת האנקדוטה: יש לנו איזה ילד מעצבן, שאנחנו מכנים "The Questionator". הוא כל הזמן שואל את השאלות הכי מעצבנות שיש, ועוד עם הקול הכי מעצבן שיש. והוא היה אתמול איתנו בהרצאה הזו. הפאן הוא, שהפעם הקליטו את זה לוידאו, ככה שלא רק אנחנו נסבול (אתמול בהרצאה פשוטה ומשעממת נספרו 11 שאלות לפחות! וזה עוד אחרי שהייתה איזו הרצאה שלא נכחתי בה, אבל ספרו שם 10 שאלות, בשעה אחת, לא שעתיים!), אלא כל הדורות הבאים שילכו לוידאו במקום להרצאות, יסבלו ממנו גם! *מוהאהאהאהאהא*
- סיום ש"ב בפיסיקה (לא שאני באמת יודעת לעשות אותם :/) וספרתיות (אותם לפחות אני קצת יודעת לעשות..)
חזרה הביתה בסביבות 10-10:20. כשחזרתי, הייתי אמורה לסיים עוד שיעורים בחדו"א, אבל כל היום סבלתי מכאבי תופת שנבעו כנראה מאוכל לא משהו ביום שבת. :/ לא יכולתי לזוז, אז העפתי את החדו"א והלכתי לישון.
יום שני:
- למרות שאיחרתי והייתי צריכה לשבת חצי בחוץ בתרגול באלגברה, דווקא מהמקום שלי, ראיתי הרבה יותר טוב מאלו שהגיעו מוקדם ותפסו מקומות ליד שולחנות.
- שני העתודאים שלי, שתמיד תופסים מקומות, החליטו לא לקום בבוקר (דווקא ביום שבו גם אני קמתי עם חוסר יכולת לקום וחוסר רצון עז לגרור את עצמי לגהנום),וזה היה משעשע, כי הייתה לי הרגשה שזה מה שקרה כשלא ראיתי אותם בבוקר, אבל גם לא כיף, כי גם אני רציתי לישון. 
- ש' עזרה לי המון עם התרגילים שלא עשיתי בלילה בחדו"א. ואפילו הצלחתי לעשות תרגיל ארוך ומעצבן לבד. ונכון!
- 2:30. חצי שעה לפני הרגע האחרון להגשת השיעורים, אני יושבת מול תרגיל אחרון ומעצבן, שיכול להביא לי את הקצת מעל 90 שאני צריכה כדי שזה ייחב ל100, ורצון עז לפרוש.
- 2:44 אחרי שפתרתי חצי סעיף וקיוויתי שזה ייתן לי לפחות חלק מהנקודות אני לוחצת על כפתור השליחה ומגלה שזה אחד התרגילים המעצבנים שבהם לא נותנים חלקי נקודות, או שהכל נכון או שלא. אני מתעצבנת על המחשב, מסתכלת על ה89.3 המטריד בעין, ושמה פס על הכל ומתכוונת לעזוב.
- 2:45 אני מקבלת הודעה ממישהו שהיה אצל המתרגל הראשי, שאומרת שדוחים את הגליון ליום חמישי. עם הרבה הקלה בלב, הלכתי הביתה (תוך כדי איסוף עבודה באלגברה 10 =] ).
- בית. ספגטי עם רוטב שמנת-פטריות
- חזרה לגהנום. תוך כדי לחכות המון זמן לאוטובוסים. 
- תרגיל רטוב. [if you know what I mean 
] (טוב אתם לא, סוטים! ומי שכן יודע על מה באמת מדובר, רחמי עליו.)
סיימנו את חלק א'. עכשיו נותרו חלק ב' וג' שנראה ממש מעצבן.
- פלאפל, ב10 ומשהו בלילה. נכנעתי ללקנות גם, והבנתי מהר שזו היתה טעות. אני צריכה להפסיק לאכול בשעות מאוחרות.
- אוטובוס, שעזרו לי לעצור. נהג שהזעיף פנים כי הוא חיכה עד שרצתי עד אליו. פקק מוזר. רוורס ראוי לשבח של נהג האוטובוס. ובית, סוף סוף.
- אימא חולה שצריך לטפל בה קצת, אבל אני מניחה שיהיה בסדר.
יום שלישי (הוי, זה היום.)
- איחור קצר לתרגול חדו"א בבוקר, כי הייתי צריכה להכין תה לאמא, להספיק לאכול קצת ולהתארגן בעצמי, ועוד קצת לעזור לאימא.
- טרמפ לגרנד עם ר'.
- החלפת ספר ב"סטימצקי" ב- 2 ספרים שסה"כ עלו לי 30 ש"ח (!). הכבדת העומס על מדף הספרים לקריאה ב:
- The Picture of Dorian Gray של אוסקר וויילד
- Moby Dick
ועוד ספר של אדגר אלן פו, שהוא בדרך, ואולי עוד ספר של המינגווי. בינתיים, עד שהם יגיעו, יש לי להספיק לקרוא את אוסף הסיפורים הקצרים של ווירג'יניה וולף, לפני שאני מחליפה אותו.
- מקדונלד'ס (כדי לחשל את הקיבה לפחות פעם בחודש. "נו מקדונלד'ס, אזרחית, אותו דבר, צריך אחד מהם..")
- טרמפ הביתה עם ר'. (גאד דמיט, אני צריכה להמציא כינויים באופן דחוף.)
- בית...
- וכעת, איחור ענקי להרצאה של ניר קציר. כל הכבוד לעצמי. 
Have a nice day everybody.
[סמיילים לפוסטים זה נחמד.]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
? כן
? לא!
? כן
? כן!!!
? כן
? בטח!
? מעולם לא ניסיתי...
? כמובן! (זה הרי אחד מאבות המזון, לא? ^.~)
? כן
? כן
? כן
? כן
? כככככןןןןןןן. ^^
? כן!