נדמה לי כי מזה שנתיים וחצי זהו השבוע הראשון שלא היה אפילו יום אחד בו לא הייתי בטכניון. עצוב.

ביום ראשון [25.1.2009] לא הלכתי לחדר כושר, כי הצטברו לי הרבה "דברים קטנים ומעצבנים" לעשות. בין היתר חשבתי לתומי אפילו להכין שיעורים במד"ח. לא הכנתי, ואפילו לא רפרנסתי וגורלו של הבונוס העקום יהיה כנראה ליפול לטמיון (אלא אם כן אמצא במפתיע זמן לרפרנס את 2 הגליונות האחרונים).

יום שני האחרון [26.1.2009] עבר כמו 2 ימי השני שקדמו לו לאחרונה. במריטת עצבים. אני לא בטוחה איך זה קרה, אבל אור הצליח לשכנע אותי להגיש מועמדות לתפקיד באס"ט. בהתחלה חשבתי לעצמי WTF? אח"כ חשבתי שנו, נניח שכן, יכול להיות כיף. אבל על איזה תפקיד ללכת?! על תפקידים קטנים עם מעט שעות והרבה עניין (כמו למשל רכז קולנוע) הייתה תחרות עד זוב דם כפי ששמעתי, ומה עוד אני יכולה לעשות? הגעתי למסקנה, שככל הנראה אני יכולה לכתוב. אז ביום שני ניגשתי סוף סוף למכרז, עם המון תמיכה נפשית מאור (). הבעיה העיקרית עם שני האחרון שהרגשתי שיש לי כ"כ הרבה על הראש ו"מה אני צריכה את זה עכשיו?" - כל המוטיבציה של יום שני שעבר נעלמה לה למקום לא ידוע, ובעיקר התחלפה בלחץ של הדד-ליין למיני פרוייקט בבקרה, ושלל דברים אחרים שבאים עם סוף כל סמסטר. (דברים שבאים בסוף כל סמסטר #1: האימרה: "למה לא הלכתי ללמוד תעשייה וניהול?")

המכרז שלי איכשהו התפצל לו לשניים ובנוסף לקטע המסורתי של לשבת מול אנשים לא מוכרים שבוחנים אותך (דבר שגורם לי לרצות לקבור את עצמי בכל זמן נתון) עוד הייתה לי קודם לכן משימת כתיבה כפולה. אחת מהן (זו שהייתי מעט יותר גאה בה, גם אם היא לא שווה פוליצר, כמו שצחקנו אז) אפילו גרמה למנהלת המשרד להודות שהיא ממש אהבה אותו. [] אותה משימת כתיבה אגב די עזרה לי במכרז עצמו, שאלו אותי משהו דומה ולפחות ידעתי מראש פחות או יותר מה להגיד. (תזכירו לי להפסיק להיות ממש גרועה ופחדנית כשאני עונה בע"פ על שאלות.)

אניווי, ברגע שזה נגמר, ואני מתכוונת ממש ברגע שיצאתי מחדר הישיבות טסתי לי אל המעונות, יש שיעורים לעשות. :/

ביום שלישי [27.1.2009] באתי מוכנה מראש, ידעתי שיש המון עבודה ושיש סיכוי עצום שעושים לילה לבן כדי להתמודד עם הפרוייקט הזה, שכבר לא נראה כ"כ מיני (כלומר mini. מיני הוא מעולם לא נראה במילא.). הבעיה העיקרית הייתה שהגענו לנושא בשאלות שבו אני קצת הפסקתי להקשיב בשיעורים וסשה מעולם לא טרח להיות נוכח בהן או לעקוב אחרי הקורס, דבר שיצר בעיה "קטנה". הנה דוגמא מוחשית להבדל בין לשבת בצד ובנפרד בהרצאות לבין לשבת עם 2 חברות ולפטפט כל הזמן על ענייני בנות וסתם דברים (כי איכשהו בפקולטה מלאת בנים, לפעמים מה שחסר זו בדיוק "שיחת בנות" טיפוסית על בגדים, בנים ומה לא.) - בהרצאות בבקרה בהן אני יושבת לבד, אני אשכרה מקשיבה ומשהו באמת מנסה להיכנס לי למוח (הדי ריק, יש לציין), רואים את זה אפילו בכמות ההערות שאני מוסיפה לחוברת השקפים. זה ממש לא מה שקורה כשאני לא יושבת לבד. [:/]

בכל אופן, אז ערב שלישי עוד היה נחמד. צ'ירי באה גם כן והכנו טוסטים וישבנו כולם (יו', צ'ירי, הארי, סשה ואנוכי) לאכול ולצחוק. סיימנו את היין של יו' ואת שתי הבירות של סשה ויהי נחמד.

מה שלא היה נחמד, זה לגלות שב-2 בלילה מתחיל להיות נורא, אבל נורא קר. שלשבת על כיסא מתכתי זה ממש לא נוח אם עושים את זה במשך משהו כמו 8 שעות רצוף ואפילו יותר. ובאופן כללי לבלות לילה שלם גם בלי לישון וגם בלי להתקדם הרבה בעבודה גדולה עם דד-ליין מתקרב זה ממש, אבל ממש לא טוב.

אי שם בעשרה ל-6 (בבוקר, כן?) אמרתי לסשה שדי, שיילך לישון, כי מישהו מאיתנו צריך להיות ער לקראת המעבדה שיש לנו ב-8 וחצי בבוקר, ורצוי שהמישהו הער מבינינו יהיה הוא. הלכתי לסלון והתיישבתי עם חוברת גרמנית בצד אחד, חוברת מעבדה בצד שני ובהיתי בשתיהן, עד שהחלטתי לקרוא קצת את החומר למעבדה. קצת אחרי 7 אנשים התחילו לקום לאט לאט. זה היה מאוד עצוב, אבל במצבי אז- מאוד משעשע. אחד-אחד הם יצאו, עמדו לכמה שניות, מצמצו ותהו האם אני באמת עדיין שם ולא עזבתי ערב קודם לכן. יו' היה הכי מצחיק בעניין הזה. החלק הממש עצוב היה שהייתי היחידה מכל האנשים שלא הלכה לישון, לא משנה לאיזה פרק זמן.

איכשהו במעבדה עוד הייתי ערה, והיה נחמד. בנינו שעון. טוב נו, סשה כרגיל עשה את רוב העבודה, אני שם על תקן קישוט לא יפה במיוחד. אבל לפחות היה מעניין קצת הפעם.

כשיצאנו משם, בסביבות 1 בצהריים ויתרתי אפילו על ללכת למכירת ספרים שעשו באולמן. הלכתי היישר לתחנת האוטובוס, כמה שיותר מהר הבייתה. עכשיו, לחזור הבייתה ב1:30 בצהריים זה דבר מאוד יוצא דופן עבורי. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה חזרתי הבייתה כשאור יום בחוץ (ואל תתחכמו לי עם עננים אפורים וגשם). לחזור בשעה כזו, ועוד כשיום קודם לכן בעצם בכלל לא חזרתי, הרגיש לרגע כמו לחזור מחופשה. בחיי, אני לא צוחקת. ברגע שחציתי את מפתן הדלת, קיבלתי טלפון מאימא. היא שכחה את המפתח לפתח תדלוק של האוטו [אל תשאלו] ויש סיכוי שאני אצטרך ליסוע לאיזשהי נקודה בדרך (שבה כנראה ייגמר לה הדלק) להביא לה אותו. זה כלל אגב גם אופציה לנסיעה עד איזור עכו. "טוב", עניתי לה, "אבל אני הולכת עכשיו לישון קצת, תתקשרי אליי כשאת צריכה אותי". הלכתי לישון, לא הרבה במיוחד. באיזשהו נס, היא הצליחה להגיע כמעט עד הבית. באיזשהו לא נס, כלומר, בזכות מרפי הגדול, עצרה אותנו משטרת תנועה בשנייה שיצאנו מתחנת הדלק. למה? כי לא הספקנו לשים חגורות. לא עזרה אף תחינה והשוטרים חסרי החיים האלה הוציאו אותנו עם דו"ח. למה אני מתלוננת? כי זו נקודה נורא מטופשת לשים בה משטרת תנועה. רחוב שקט ורגוע, בסה"כ מטר מיציאה מתחנת דלק. לא איזור שמועד במיוחד לפורענות תעבורתית. מקום שזועק "הבוס נתן לנו מכסת דוחות להשלים עד סוף החודש ואנחנו חייבים למלא אותה, יחד עם התקציב של המשטרה" בצורה קלאסית. בקיצור: #&^&$$^$@.

לקראת 7 וחצי בערב, אחרי שכבר חזרנו הבייתה, אכלנו צהריים (אגב, כל הקטע של הלא לישון כל היום הוריד לי את התיאבון לגמרי. אז באופן סופי בבחירה בין לא לישון ללא לאכול, הלא לישון מנצח. הוא חוסך את שניהם!) סוף סוף והרוחות נרגעו מעט, אחרי שניסיתי לשבת עם החוברת בגרמנית ולכתוב חיבור (שרק בשלישי גיליתי שצריך להגיש) וגיליתי שבמצב נטול שינה הרבה זמן זה בלתי אפשרי, החלטתי לנמנם קצת. אימא הייתה צריכה לצאת להצגה כלשהי ב-8 וקצת. אמרתי לה שכשהיא תלך אני אקום ואחזור לעבוד על דברים שאני צריכה. אני תמיד שומעת את טריקת הדלת, אז הנחתי שאני אתעורר ממנה. אני זוכרת ששמעתי אותה קצת מתארגנת לה, אבל טריקת הדלת שהתעוררתי ממנה הייתה לא זו שבה היא יצאה מהבית, אלא זו שהיא חזרה. זה היה משהו כמו 11 בלילה. עד 1 וחצי ניסיתי לכתוב בסיס לחיבור, שהייתי בטוחה שהוא להגשה בחמישי. בסוף גיליתי שלא, וטוב שכך, כי לא הספקתי לתת להארי לעבור עליו.

חמישי [29.1.2009] עבר עם לא מעט שינה בבוקר, עבודה מאוד שטחית על הפרוייקט בבקרה וטרמפ הבייתה מהארי בסביבות 6 וחצי.

ב20:00 כבר יצאתי בדרכי חזרה לטכניון, כי אחרי שגיליתי ביום שלישי רק אינטרנטית שבאופן מפתיע יותר או פחות שקיבלתי את התפקיד אליו התמודדתי (וביום רביעי בבוקר גיליתי בזכות ענת שיש לי אפילו פלאפון ומייל שאין לי עדיין גישה אליהם), כבר יש דברים לעשות. אמנם רק בשבוע הקרוב אני אמורה לעבור חפיפה, אבל התפקיד נורא דינמי וצריך להיות עם יד על הדופק. בינתיים חייתי כמה ימים בהכחשה שכזו [שתמשיך עד מחר], עכשיו צריך להתחיל לעבוד.

בשישי [30.1.2009] שוב הגעתי לטכניון אבל הפעם רק כדי לפצות על המחסור בחד"כ במהלך כל השבוע. הלכתי 4 ק"מ ועשיתי קרוס 3.5 ק"מ בקצב ממש טוב ואני נורא גאה בעצמי.  אני רק צריכה להשתפר כבר עם המכשירים, ולא להתעצל לעשות יותר ממה שאני עושה עכשיו.

היום (כן כן, שבת), שוב הייתי בטכניון מאותה סיבה של הלילה הלבן (אפילו קיבלתי טרמפ אחרי שגיליתי שהשעות המשוערות של האוטובוסים של אגד בשבת כאן הופכים בימים גשומים שכאלו ל"המלצה בלבד"). לפחות היום התקדמנו הרבה יותר ויש אופטימיות כלשהי לקראת מחר. היה נחמד, אפילו קצת משעשע (גיליתי שלסשה יש פחד בלתי מוסבר מרעמים מפחידים. משהו שאני אמנם מבינה, אבל ממש צחקתי עליו ~demonic smile~) ועם זאת, אני בכלל לא מרגישה שהיה לי סוף שבוע!

ולסיכום אופטימי:

look how cute:

ואני מצטערת, אבל אני חייבת גם את זה:

זהו, עכשיו, שיהיה לכם שבוע מצויין!

=^_^=

אימא התחילה השנה לעבוד בתור מורה לפיזיקה, אחרי שהיא קיבלה את תעודת ההוראה.

לפני כשבוע היא עשתה מבחן לאחת הכיתות שהיא מלמדת. כיתה ט', הקבצה שנייה בבית ספר דתי. ילדים לא מבריקים במיוחד, באופן כללי.

שאלה במבחן: "תן דוגמא למעבר אנרגיה מגוף לגוף".

התשובה של אחד התלמידים, ואני מצטטת: "נשיקה (אהבה)".

כ"כ מתוק ומקסים, ועם זאת גם כ"כ משעשע.

האם את נוהגת להגיב בפוסטים או שאת מעדיפה להיות קוראת סמויה?
תלוי בפוסט ותלוי בבלוג.
יש כמה וכמה בלוגים שאני "קוראת סמויה" בהם.
ובאחרים, כשיש לי מה להגיב - בד"כ אגיב. אם לא, אז לא.

כשאת מגיבה, זו תגובה ארוכה שממלאת את כל האלף תווים או שאת מסתפקת בכמה מילים?
לרוב לא. אבל גם זה תלוי בפוסט ובמה שיש לי להגיב עליו.
לא פעם ולא פעם ניצלתי את מלוא אלף התווים [ואף יותר], אבל זה קורה לעיתים נדירות יחסית.

אם את מגיבה קבוע למישהו והוא לא מגיב אצלך, תמשיכי לקרוא ולהגיב אצלו או תנטשי?
אם הוא מעניין אותי מספיק - אז אמשיך לקרוא, למה לא?

האם יש סיכוי גדול יותר שתשאירי תגובה כשיש כבר 85 תגובות לאותו פוסט או כשיש רק 4-5?
סיפור חיי.
לא, אם אני אראה הרבה תגובות בד"כ אני לא אוסיף גם את שלי. אם יש קצת ויש לי משהו חדש להגיב, בד"כ אגיב.

האם את עונה לתגובות שהשאירו לך מיד כשאת רואה אותן או שאת מחכה שיצטברו הרבה ועונה לכולן יחד?
תלוי בתזמון ההתחברות לכאן.
לפעמים אין לי ישר זמן להגיב, למרות שראיתי את התגובה. אז קורה שאני מגיבה כמה ימים אחרי לתגובה שראיתי עוד כשפורסמה. באופן כללי אני משתדלת לענות כמה שיותר מוקדם.

מה את עושה כשמשאירים לך תגובת שנאה?
לא שזה קורה כ"כ...
אני מניחה שאם ההודעה לחלוטין לא לעניין, אני אמחק אותה. אם יש בה משהו ששווה תגובה, אגיב בחזרה.

מה את עושה כשמשאירים לך תגובת ספאם, שמקדמת אתר או בלוג אחר?
תגובות כאלו נמחקות בהקדם האפשרי.

A lot is going on. a lot.

נעדכן בסופ"ש, אני מניחה.

בינתיים - סופ"ש נעים לכולם!

ציטוטי שיחות, כי יש לי טונה של עבודה.

24.1.2009

‏‪(12:51:01 PM)‬‏‬ ‪NightSky‬‏‬: ‫זוכר את הקטע הזה עם "אני אשים שעון מעורר ואקום מוקדם"?
(12:51:26 PM) סשה: יאפ
‏‪(12:51:41 PM)‬‏‬ ‪NightSky‬‏‬: ‫אז זה לא ממש עבד. בכלל, הבוקר הזה היה ממש הזוי בקטע הזה.
(12:52:09 PM) סשה: גם אצלי (כאילו, לא הזוי, סתם המשכתי לישון)
מה קרה אצלך?
‏‪(12:53:02 PM)‬‏‬ ‪NightSky‬‏‬: ‫אני זוכרת את עצמי לפנות בוקר, רואה מהחלון את הלבן הזה בחוץ וחושבת לעצמי שבטח עוד לא כזה מוקדם. ואני ממש זוכרת את המחשבה של "שמתי שעון מעורר ל-9:23!" ואז לקחתי את הפלאפון והסתכלתי על התצוגה וראיתי 9:23 והוא התחיל לצלצל. (אלוהים יודע איך אני זוכרת את השעה המדויקת הזו.)
(12:54:38 PM) סשה: ואז היה גשם של דובי גומי במקרה?
‏‪(12:54:42 PM)‬‏‬ ‪NightSky‬‏‬: ‫עכשיו, אני זוכרת שהסתובבתי לשים אותו ליד המיטה בחזרה. ונראה לי שהסתובבתי בחזרה לנמנם קצת.
אחרי כמה זמן שוב פקחתי את העיניים ועדיין ראיתי את הלבן בחוץ. וחשבתי לעצמי שממש חם לי עם פוך ועוד שמיכה עבה.
ואחרי כמה זמן השעון צלצל, וראיתי 8:30, שזו השעה המקורית שבאמת שמתי לה שעון מעורר. וקלטתי שכל הקטע ממקודם היה כנראה מתוך חלום.
‏‪(12:54:54 PM)‬‏‬ ‪NightSky‬‏‬: ‫לא! :( אוף, עכשיו בא לי דובוני גומי. :)
(12:55:34 PM) סשה: חחחחחח

מתחשק לי לכתוב קטע איכותי. שיר, סיפור קצר או סתם פסקה חסרת המשך. זה ימשיך לבעור בי עד שלא אכתוב, אבל זמן פנוי אין ורבים הם הדברים שיש לעשות.

לשתות חצי ליטר ווינשטפן (או בירה באופן כללי) סתם ככה באמצע היום זה... המממ בזבוז. יש 2 דברים שאני אהיה מסוגלת לעשות אחרי זה, ואת שניהם אני לא ממש יכולה. (החבר רחוק, יש לי דברים אחרים לעשות עם הזמן חוץ מלישון).

הביקור ב-Black היום היה חביב. נסענו באותו הרכב כמו בפעם שעברה, ולמרות שציפיתי מהם להיות יותר מבדרים (בסדר, זה לא שגם אני הייתי ממש משעשעת היום), עדיין היה נחמד. הם הביאו לי בטעות קערת צ'יפס למרות שלא הזמנתי (בלבול שקר כלשהו בין ארוחה עסקית לסתם הזמנה רגילה), הייתה תקרית משעשעת כשסשה אכל את הבצל שצ'ירי השאירה על הצלחת וכשהייתה התנגדות לפנות את הצלחת הזו, המלצר פשוט הביא בצל חתוך בקערית. פתחנו גם בית קברות קטן לברחשים שהארי וסשה צדו במהלך הארוחה ואיכשהו התעופפו מעלינו. בגלל אותם ברחשים גם קיבלנו פנה-קוטה on the house. ^^

המבחן (בחן 2 מתוך 3) באקראיים היום, וול, היה יכול ללכת הרבה יותר טוב אם הייתי טובה בשאלות פתוחות. הפתיעה אותי העובדה שלשאלות הנכון/לא נכון היה חלק כבד יותר בניקוד בסופו של דבר, ונדמה לי שרק ב-2 מהן (סה"כ 14 נקודות) טעיתי. מה שבאמת אומר שאם רק היו לי גם ה-25 נקודות של השאלה הפתוחה (מתי, הו מתי אפסיק להיבהל משאלות שמתחילות ב"הוכח כי..") הייתי מוציאה במבחן הזה ציון לא רע. אבל זה לא יקרה.  לפחות זה גרם לי להבין שכמו שחשבתי, החלק של החומר הזה באמת פחות נורא מהקודם במידה מסוימת.

סימנים לכך שלא הייתי כבר כמה ימים במעונות של העתודאים שלי #1:

- לא שתיתי קפה כבר 3 ימים.

יום שני, אחרי שהשתנו לי תכניות איזה 3 פעמים, החלטנו לסיים לעבוד עם הארי על לינאריים בשעה מסוימת והזהרתי את סשה שאח"כ עובדים על בקרה.

~כעבור זמן מה~

סשה ויו' מסיימים לאכול ארוחת ערב, בין היתר ישבתי איתם קצת לפטפט. סביבות 9 בערב.

אני: "טוב, צריך להתחיל לעבוד על בקרה."

קמה, הולכת לחדר של הארי לאסוף את הדברים בהפגנתיות ונתינת דוגמא אישית.

סשה: "חשבתי על משהו. לעשות בקרה זה לא כיף, אולי נראה סרט?"

אני: "אתה תכין פופקורן? " (כי קודם הוא אמר משהו על פופקורן)

סשה: "כן."

יו': "אבל.. צריך ללמוד!"

אני: "כן, בדיוק, צריך ללמוד!"

אני לא זוכרת איך זה קרה, אבל החלטנו לראות סרט. מה שגרר אח"כ חצי שעה של לחפש איזה סרט לראות. "אני לא הולך לחטט בתיקיות במחשב של הארי!" ... "אני לא הולכת לראות איתכם 'גבעת חלפון'!" (על היציאה הזו, שאני ממש לא אהבתי את הסרט הזה והוא בכלל לא הצחיק אותי, כמעט גורשתי מהדירה.)

איכשהו, נהיה 9 וחצי והזכרתי להם שאני לא באמת גרה שם (אה, כן, בשיחה קודם לכן יצא שדיברנו כבר על להזמין פועלים סינים שיסגרו את המרפסת שיש להם ויבנו לי שם חדר, כי אני נמצאת בדירה שלהם כ"כ הרבה. זה בהמשך לדיבורים הרבים על זה שאני כבר צריכה להביא לשם איזו כוס משלי לקפה, כי בכל פעם אני 'גונבת' למישהו אחר.) ואני צריכה לחזור הבייתה איכשהו, ובעוד שעה בערך אני צריכה לצאת. הדבר היחיד באורך שעה שהיה להם זה "מצבע סבתא". אז ראינו את זה במקום לעשות שיעורים. מי אמר חוסר פרודוקטיביות ולא קיבל?

(למרות שכן, אני מודה, הייתי צריכה את זה באותו זמן ובמילא בקושי יכולתי להתרכז. זה די בא במקום.)

בלטיקה זאת בירה שמיוצרת מנפט, לא ברור לי איך יו' וסשה אוהבים אותה. חוץ מהבלטיקה 8 שהבאתי לסשה והוא פתח ביומולדת שלו ביום ראשון, שעשויה מחיטה ואיכשהו היא בסדר. לפחות ב-2 וחצי שלוקים שהואלתי בטובי לטעום ממנה.

שיהיה לכולם סופ"ש של תותמיאו!

[שלי צריך להיות מלא בשיעורים. לפחות כדאי שיהיה, יש המון עבודה לשבוע הבא. ]

עריכה:

"חברות שהתחילו ללמוד בטכניון זה נחמד, לפחות מבינים מאיפה כל הסבל בא." או: 'בפינת הסקס השבועית:'

עדן: מה שלומך הערב???

‏‪(10:56:44 PM)‬‏‬ ‪Sky.‬‏‬: ‫נחמד לי למרות שיש טונה של עבודה :(

(10:57:11 PM) עדן: איזה דבר טוב עבר עלייך היום??

(10:57:22 PM) עדן: טונה עבודה זה לא סיבה למצב רוח רע

‏‪(10:58:24 PM)‬‏‬ ‪Sky.‬‏‬: ‫אין מצברוח רע, סתם קצת לחץ. ובאסה מבוחן שהוא שליש מבחן בכלל שהיה היום ויכול היה ללכת הרבה יותר טוב... :/

אחריו הלכתי עם חברים לבלאק והיה נחמד ושתיתי סתם ככה חצי ליטר בירה באמצע היום. :)

(10:59:17 PM) עדן: נו מאגניב לאללללהההה והטכניון והבחנים שלהם שיילכו להזדיין

‏‪(10:59:56 PM)‬‏‬ ‪Sky.‬‏‬: ‫בינתיים הם הולכים להזדיין ואני לא!

(11:00:06 PM) עדן: חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

- אני ישנה יותר מדי כשנותנים לי. היום, אתמול ואפילו בחמישי (אז ויתרתי על תרגול כימיה בבוקר כדי להישאר מתחת לפוך) ישנתי יותר מדי. אולי לא יותר מדי בשעות (כי הלכתי לישון מאוחר) אבל לקום מאוחר ממש הורס את שאר היום, בעיקר בימים שיש בהם המון מה לעשות.

- ההספק האפקטיבי שלי ביומיים האחרונים אגב שואף לאפס יותר מדי.

- משהו שצריך לשנות בטכניון: לתת 0.5 נקודה לפחות על כל סמסטר, רק על סידור מערכת. זה שורף כ"כ הרבה זמן דווקא בתקופות הכי לחוצות, ולעיתים פשוט כמעט בלתי אפשרי (בעיקר מעכשיו והלאה, כשהמערכת המומלצת כוללת קורס וחצי וצריך לחשוב לבד מה לקחת בדיוק ומתי, תוך כדי התחשבות בהתנגשויות של שעות, תאריכי מבחנים וקדמים).

- 2 ציטוטים חביבים:

[יוספו בעריכה]

- בחמישי האחרון קוויקי ואנוכי ציינו שנתיים וחצי של ביחד. לבנאדם שסובל אותי כבר שנתיים וחצי ונשאר בחיים מגיעה סוגשל מדליה. או פרס או משהו. נסתפק בינתיים בח"ח ענקי ותודה.

- תותים ממש טעימים עם קצפת זה יאמי.

(ולא משנה כמה אנשים רעים will tease me עם הפונדו שוקולד שלהם.)

- קוויקי טוען שאם אני רוצה קוראים ו/או תגובות אני צריכה להתחיל לכתוב על סקס.

באמת נראה לכם שזה יקרה?

=^_^=

תוצאה של "נמאס כבר מהקודם" ומבחן בשבוע הקרוב. :)