את השנה השנייה שלי התחלתי באיחור-מה מטעמים שפורטו בפוסט שעבר וממש אין לי את הכוח לחזור עליהם שוב.

המועד ב' בחדו"א 2 מ' הלך לי זוועה ותודה שלא שאלתם.

אני צריכה להפסיק עם הקטע הזה של לקרוא-חומר-להנהן ש"אוף נו, אני יודעת את זה"-לחטוף בלאקאאוט במבחן-לקלוט שאני לא באמת יודעת הכל-לקלוט שלא תרגלתי כמעט כלום וזה רע.

אז בעיקרון, היום הנורמלי הראשון שהיה לי הוא בעצם היום. הייתה אמנם המעבדה בפיזיקה בשלישי (עם מדריך שנראה חדש, מה שאומר שאולי הוא יהיה בסדר ולא ממש קשוח), וגם גילו לנו שם שנגמר העידן התמים של ציונים מעל 90 ושעכשיו הציון הנמוך ביותר יהיה 60-70, וכדי לקבל מעל 90 צריך ממש להתאמץ. כאילו שלא מספיק שבשביל קורס של נקודה אחת בלבד צריך לקרוע את התחת גם בשביל לקבל ציון מינימלי. אה, והחידוש? (לפחות יחסית למעבדה 1) בחן לפני כל מעבדה! היפ-היפ-הוריי! [NOT]

בכל אופן, אני ממש לא הולכת לאהוב את זה. אני כבר לא אוהבת את זה.. הו, וול...

בכלל, העומס הסמסטר צפוי להיות מאוד גדול, כשבכל קורס יש שיעורי בית להגשה, מה שאומר שהפעם כדאי לי לשקול ברצינות להעביר את המיטה שלי לחווה..

אתמול הואלתי בטובי לדחות 2 תרגולים מהבוקר ליום אחר ולבוא להרצאה במד"ח רק כדי לגלות שאל המרצה הזה אני לא חוזרת. היה משעמם, וגם אם באתי רק כדי להקשיב, גם את זה לא יכולתי לעשות..  פרשתי די מהר לניסיון עלוב לעבור על עוד כמה משפטים והגדרות בחדו"א.

היה לי חלון היום בגלל הרצאה שלא הייתה, ומצאתי מרצה ממש טוב למד"ח, הוא אפילו המרצה האחראי, ומיותר לציין שהוא הרבה יותר טוב מהקודם. שמחה וטובת לב חזרתי הבייתה רק כדי לגלות שהUdonky צוחק עליי מול הפרצוף עם זה שאין לו מערכת לסדר לי (אחרי שהורדתי את האופציה של המרצה המשעמם למד"ח). לא הבנתי מה לא בסדר, ואחרי מחקר מקיף הבנתי שבגלל כמה אילוצי מערכת (כמו מעבדה שאני רשומה אליה ולא ממש רוצה לשנות ועוד הרצאה אחת) אני לא יכולה כמעט לשנות את המערכת, והכי חשוב, אני לא יכולה לעבור למרצה טוב יותר, במקצוע שאני ווקא צריכה לשבת בהרצאות שלו, כי זה לא חומר שאני אבין out of the blue. והרגע שהבנתי שאין גרוע מלמצוא מרצה טוב במקצוע מסוים, ואז להבין שאין שום סיכוי ללכת להרצאות שלו, אבל פשוט שום סיכוי. ואם זה לא מספיק, יש עוד הרצאה אחת במד"ח שאמנם אין לי מושג איך היא, אבל גם אליה אני לא יכולה ללכת! >.<

גם ככה בשביל ללכת אליו הייתי צריכה לוותר על תרגול די טוב בדיוק באותו מקצוע, ועוד הייתי מוכנה להשלים עם זה (למרות שלילי אמרה שהיא ניסתה 2 מתרגלים אחרים והם היו ממש גרועים), אבל לא, אין לי שום אפשרות להזיז כמעט כלום במערכת!

מישהו המציא כבר את השעון-חול שהיה להרמיוני בספר הרביעי? oO אני ממש צריכה אחד כזה...

בעיקר כי גם גיליתי ששלישי בבוקר זה הזמן של ההצראות/תרגולים הטובים ביותר כמעט בכל מקצוע (או ככה לפחות אמרו לי, אני יודעת שלי יש הרצאה שאני לא רוצה לשנות..).

אני כבר מתחילה לשכוח מלמלא את יום ראשון על חשבון חופש בחמישי או רביעי... פוף...

היתרון הכי ניכר במערכת שלי הוא העובדה שלפי המסתמן, היא מאוד נוחה מבחינת ריצה בין ביניינים. ובכן, בעיקר כי אין לי הרבה כאלה. אולי ריצות בין כיתות במקומות שונים לחלוטין בתוך אותו בניין, אבל ברוב הימים, את רוב השעות שלי אני אבלה באותו בניין, לטוב ולרע..

האמת היא שאתמול (רביעי) היה ממש יום ארוך... הוא התחיל מזה שלא הצלחתי להחזיק מעמד ובדקתי ציונים במד"ר (רציתי לחכות לאחרי חדו"א, כי ידעתי שאני לא אמורה לעבור), כדי לגלות שהיה מספיק פקטור למבחן כדי שאני אעבור, מה שאומר שבינתיים אני יכולה לעזוב בצד את כל תסריטי הריצה אחרי מתרגלים ומרצים שייאשרו לי לקחת כמעט את כל הקורסים הסמסטר כי הם דורשים את זה כקדם (עכשיו רק נותר לי לקוות שהתסריטים האלה לא יתממשו עם חדו"א, בעיקר כי הסמסטר הנוכחי הוא האחרון לשיפור ציון בחדו"א 2 מ', אח"כ אני אתקע עם 2ת', וזה ממש לא בראש שלי). ולא רק זה, אלא פורסמו ציונים סופיים בתכן, וגיליתי שיש לי 77, ציון שאני לא הולכת לערער עליו בכלל (בעיקר כי אני יודעת שמגיע לי הרבה פחות טכנית). אה וגם נוסף לנו ציון של 90 על אחד מהש"ב שבכלל לא הגשנו, או לפחות לא הארי ולא אני זוכרים שהגשנו.. oO  זה נחמד..

בכל אופן, אחרי ניסיונות מאוד כושלים לעבור על החומר במשך שעות, ואחרי עוד שעתיים משעממות במיוחד בהרצאה כמו שכבר כתבתי, היה לי מבחן גרוע.

מה שכן, בהרצאה הארי הציע ללכת בערב להסל'ס ובגלל שמעולם לא הייתי שם ובגלל שגם לא הייתה לי חופשת סמסטר לשמה (במובן של זמן באמת חופשי בלי דאגות למבחנים, מועדי א' וב' כאחד) החלטתי שהגיע הזמן. אמנם עוד אחרי המבחן עצמו כבר לא היה לי כוח לכלום, ורק רציתי לחזור הבייתה ולישון (משהו שלא עשיתי כמו שצריך כבר לא מעט ימים, בין היתר בגלל חדו"א ועוד יותר בין היתר בגלל חשש כבר לציון במד"ר), אבל תוך כדי שיחת טלפון לקוויקי, הוא אמר לי ללכת, ומי אני שאגיד לו לא? ^.~

בסופו של דבר היה די נחמד (הנוכחים היו אני, הארי,סשה וא' - שאני צריכה למצוא לה כינוי כנראה..), רק 2 דברים הרסו לי את הערב (חוץ מהעובדה שלהם היה זמן לנוח קצת לפני היציאה הזו ואני הייתה תשושה בטירוף):

1. כל הטכניון שם! (או כמו שתיקנתי אחרי שהארי אמר לי "לא נכון": "טוב, אז כל מי שפה הוא מהטכניון!") בכל פעם שנכנסו אנשים, הם היו פרצופים מוכרים מהמסדרונות, גאד דמיט, המלצרית שלנו הייתה מהטכניון. אתמול בהחלט הבנתי למה לא הייתי במקום הזה עד עכשיו. (למרות שהמקום עצמו נחמד למדי, ואפילו שם מדי פעם דיסקים שלמים של פינק פלויד)

2. הווינשטפן שלי הגיעה בכוס של טובורג למרות שלשאר הבירה הגיעה בכוסות המתאימות. זה הרס כי דווקא אתמול ציפיתי לזה במיוחד, הרבה זמן לא שתיתי אותה (מאילת, נראה לי) והתגעגעתי וזה היה מבאס בטירוף. וכן, רף הציפיות שלי כשאני עייפה מהעולם הוא גבוה.

חוץ מזה, היה באמת משעשע למדי.

(והנה, אפילו סימנתי וי על עוד מקום..)

טוב, בזאת נגמרו לי הזכרונות מהשבוע/יומיים האחרונים, ויחד עם זה גם הכוח לכתוב.

וממחר, ללמוד טוב למועד ב' בכימיה כללית (I'm lame, I'm so lame, I know...) כי יש סיבה שלקחתי את הקורס הזה, והיא שיפור הממוצע, לא הורדה שלו.

החדשות הרעות ביני לבין עצמי, הוא שנראה לי שאני צריכה משקפיים חדשות כי התעקמו לי לחלוטין העיניים.. פאן.

סקאי, עייפה ושונאת את המערכת הלא-מסוגלת-לזוז שלה, INC

וול, היום היה אמור להיות פה פוסט בסגנון "שלום שנה ב'", אבל הוא לא יהיה משתי סיבות עיקריות: האחת היא, שיש שביתת מרצים או משהו כזה, ולפחות שלושת השעות הראשונות שהיו אמורות להיות לי מחר (מע' מצורפת) בטוח לא יהיו (קיבלנו מייל עם כמה קורסים שכן יתקיימו, והם לא שם), לגבי קורסי מתמטיקה, אלוהים גדול, ועד כמה שאני "מכירה" את הפקולטה שלהם, זה ידפוק אותנו, כלומר: או שתהיה שביתה ואח"כ לאף אחד גם לא יהיה אכפת מזה, או שהם לא ישבתו, וישלחו את המייל על זה מחר בבוקר, 5 דקות לפני תחילת ההרצאה.

הסיבה השנייה היא שלפני שאני נכנסת לאטרף של הסמסטר הבא, כדאי לי עוד לעבור את שלל המבחנים מהסמסטר הקודם. :/

המערכת שלי לסמסטר חורף הקרוב, אגב, תיראה פחות או יותר ככה:

[תלחצו, לא היה לי כוח להקטין לכן זה שם...]

פחות או יותר, כי מצד אחד יום ראשון חופשי זה מוי מגניב, אבל מצד שני זה עומס עצום על אמצע השבוע (אני עומדת לשנוא כרגיל את שלישי ורביעי), ואם במילא קוויקי לומד בראשון, לא יהיו לי ממש אופציות לסוף-שבוע-ארוך, אז עדיף כבר לנצל את הזמן טוב יותר ללימודים. בכל אופן, כן, נתון לשינויים.

ורציתי לעשות פוסט ציטוטים גדול משנה א', אני רוצה לעשות אותו כבר המון זמן, וכל פעם מוצאת סיבה אחרת לדחייה. בינתיים, אלו המועדי ב' שאני חייבת, אבל ממש חייבת לעבור. מבחן המד"ר שהיה לי היום היה כ"כ לא משהו, שאני חייבת לאחד את כל האצבעות וכל התפילות של כולכם ביחד (בתקווה שתהיו נחמדים מספיק בשביל לשתף פעולה) כדי לעבור אותו. מטרידות אותי במיוחד 2 שאלות בהן ידעתי את דרך הפתרון ונאלצתי לנחש. זה ממש מציק. תרגיל אחד מהם הוא בכלל המומחיות שלי, הדבר היחיד שאני אשכרה יודעת לפתור, ונתקעתי שם בגלל שלב מסריח במיוחד שכלל אינטגרלים שכל נסיונותי לפתור אותם עלו בתוהו (ובוהו, וחושך על פני תהום והמון זמן מבוזבז במקום פתירת תרגיל ב-2 דקות).. התרגיל השני סתם היה מציק כי הוא גם לא מסובך אבל לקח לי קצת יותר מדי זמן לעלות על הטריק שלו (היה לי מיני בלאקאאוט עם סוגי משוואות, זכרתי חלק, לא זכרתי הכל וזה דפק אותי) וכבר לא היה לי זמן ממש לפתור את זה עד הסוף... וכן, מן הסתם היו את התרגילים שבאמת לא הבנתי מה רוצים מהחיים שלי בהם. זה ממש מציק, כי החומר עצמו בקורס די פשוט...

בכל אופן, יום רביעי - חדו"א 2מ' (ועל כן השביתה ממחר מאוד, אבל מאוד מתאימה לי). wish me luck.. (ורביעי אחרי, ככל הנראה מועד ב' בכימיה. הו, הבושות.)

בפינת החדשות הטובות להיום: קוויקי עבר טסט על הילוכים, וזה מגניב ומגיע לו שתבואו ותאחלו לו מזל טוב!

~סקאי להיות גאה בחתלתול שלה~

התמכרתי לפייסבוק. זה הזמן לירות בי, באמת. פתחתי שם דף רק בשישי בערב, וכבר הספקתי להוסיף יותר מדי דברים ולבזבז באתר הזה שעות רבות ויקרות מפז. אמרתי: תירו בי.

ו... זהו להפעם, נראה לי.

נ.ב. צ'יבורשקה שולט.

סקאי, עייפה וחולמת חלומות מוזרים, INC

אתמול, סוף כל סוף ולאחר אינספור דחיות ושינויי תכניות, התכנסנו ליז, קוויקי, אנוכי ואפילו אימא שלי שהתלהבה מצוות השחקנים, כדי ללכת לסרט "אבק כוכבים" שרצינו לראות עוד לפני שידענו את תאריך ההגעה שלו לארץ.

אז בצעד לוגיסטי מתוחכם בו הצלחנו למצוא זמן שגם קוויקי יכול להגיע בו (באופן הזוי למדי הוא גם היה הראשון להגיע לנקודת המפגש..) פגשנו את כל הנפשות הפועלות בשלב זה או אחר, והתיישבנו לראות את הסרט.

בפינת התלונה שלעולם כנראה לא תשתנה: למה יש רבע שעה של פרסומות מטופשות שיש גם בטלויזיה, ובקושי טריילר אחד לסרט שאמור להגיע בקרוב? אני באמת מתגעגעת לזמנים שבהם הייתה בקושי פרסומת אחת לקוקה קולה, ורבע שעה של טריילרים... >.<

הסרט עצמו: מאוד נחמד. מי שקרא את הספר ימצא פה ושם קטעים שקיצרו או שינו או עיוותו או לא יודעת מה, אבל אני אישית כבר מזמן השלמתי עם הרעיון שמאוד קשה לעבד סרטים לספרים, ועוד לגרום להם להרגיש ממש כמו הספר.. מה שכן, הסרט הזה זוכה לכמה נקודות שבח בסעיף העיבוד לסרט, פשוט כי הוא עומד בפני עצמו באופן מעולה וגם לא הורס את הרושם שהיה בראש מקריאת הספר. לפעמים השמטה של קטעים מהספר לטובת דחיסת רצף אירועים לסרט יכולה להיות מעיקה מאוד ולהרוס את ההנאה מהסרט. אני חייבת לציין שזה לחלוטין לא המקרה כאן. הסרט מספיק נאמן לספר כדי להעביר את הסיפור וגם כדי לצאת ממנו בתחושה טובה ש"היי, זה היה אחלה סרט!".

היום אחרי בהיה בכמה וכמה טריילרים, גיליתי שטוב שלא ראיתי אותם, ובכלל טוב שהתחלתי במסורת ה"לא לראות טריילרים לסרטים שאני מתכננת לראות בקולנוע", כי הם הורסים קצת הפתעות.. גם אם ההפתעות צפויות..

בכל אופן, לכל מי שקרא את הספר, ולכל מי שלא קרא את הספר (אפילו יותר) מומלץ לראות את הסרט. אני אישית נהניתי מכל רגע...

ובעיקר - מהרגע הבא:

רוברט דה-נירו, בתפקיד קפטן שייקספיר, או: 'סגן הקפטן השולט ביותר בהיסטוריית הקולנוע' (המקום הראשון יהיה שמור לנצח, ככל הנראה, לג'ק ספארו. אני משוחדת. אבל גם קצת אובייקטיבית בבחירה הזו.)

ואת אותו קטע, טיפה מלא יותר, תוכלו לראות כאן..

המשך שבוע נעים, וסליחה על חוסר העדכונים (לא הרבה קורה בחיים שלי מעבר לישיבה מול תרגילים לא מעניינים במד"ר), זו תקופה שכזו..

האם את מגדירה את עצמך בעלת הערכה עצמית גבוהה?
לחלוטין לא.

האם לדעתך אנשים רואים בך בעלת ביטחון?
אין לי שמץ של מושג.
אבל אם כן - זה אומר שאני שחקנית מצוינת.

מה הדבר שהכי מערער את הביטחון שלך?
ביקורת שלילית, כמובן.
ואירועים שליליים (צפויים ולא צפויים)..

האם את נוטה לתת לאנשים לנסות לשנות אותך?
לא תמיד.
התשובה היא "כן" בעיקר אם מדובר בשינויים שבתוך תוכי גם ככה רציתי לבצע, ואני מסכימה איתם, ופשוט חיכיתי למשהו הקטן או הגדול שידחוף אותי לעשות אותם.

האם את מאמינה שהאופי חשוב יותר מהיופי?
ברוב המקרים.
(במציאות, גם יופי קובע לא מעט..)

אם היית יכולה לשנות משהו בעצמך, מה היית משנה?
לא מעט דברים...
אני תוהה כמה מהם באמת בשליטתי..

האם לדעתך את יכולה לערער ביטחון של אנשים אחרים? למה?
אני לא יודעת. למעשה, אני מקווה שלא. אני מהאנשים האלה שבד"כ פועלים להעלאת ביטחון עצמי של אחרים ולשיפורו בעיקר. אני אוהבת את זה, וככל שזה תלוי בי, לאנשים הקרובים לי לעולם לא ארצה לערער את הביטחון העצמי.
אם לנסות לענות באמת על השאלה, אם יש אנשים שאולי אני מסוגלת לערער את הביטחון העצמי שלהם, אלו כנראה אנשים שמכירים אותי מספיק טוב ומספיק זמן כדי שאני אהיה מספיק חשובה להם, על מנת שדעתי תשפיע עליהם כ"כ. אבל כאמור, האנשים האלה הם האחרונים בעולם שיהיה לי אינטרס כלשהו לערער את ביטחונם.

האם קרה שהשתנית בגלל אחרים? אם כן - כיצד?
קצת.. אולי.
קשה לי לראות שינויים של עצמי, כי אני חווה אותם. נכון, זה אמור לגרום לי כן להרגיש אותם, אבל אני הרי משתנה יחד איתם. מי שיותר ירגיש בהם הם האנשים סביבי..
אז תגידו לי - השתניתי בזמן האחרון?

נראה לי שאני עוברת תכן. זה נחמד. (זו הייתה ותהיה השורה היחידה שקשורה לטכניון פה.)

סוף השבוע היה חביב ביותר.

בשבת נסענו עם קוויקי לפארק הלאומי ברמת גן. פעם ראשונה שאני נוסעת לשם במודע (היום גיליתי שבעצם כן הייתי שם פעם, כשהייתי ממש קטנה, תוך כדי טיול לספארי הסמוך, ולא זכרתי את זה בכלל), ומחובתי לציין שמאוד נהניתי. עשינו טיול נחמד ביותר, כן ירבו.

הדבר הכי נחמד בטיול הזה, לפחות לדעתי, הייתה התגלית המאוד מעניינת הבאה:

אחה"צ, כשהשמש מתחילה לשקוע, ומתחיל להתקרר, הברווזים (שלום, אני סקאי ויש לי אובססיה לא מוסברת לברווזים) באגם מתקבצים להם במרכזו, ומתחילים לשוט בקבוצה אחת גדולה. אך מי שיסתכל טוב טוב על הקבוצה הזו, ישים לב שבעצם, הם כולם משייטים להם בזוגות. מתחלקים לזכר-נקבה ושטים להם ברחבי האגם ביחד, זוגות-זוגות. אני פשוט הוקסמתי מהתופעה הזו, שמן הסתם זו פעם ראשונה שיוצא לי לחזות באחת כזו. בעיניי זה היה ממש יפה, אפילו רומנטי מצידם.

[פינת ה-happy anniversary: שנה ורבע לי ולקוויקי, ושנה לחתונה של אחותו. (ובאופן לא מפתיע למדי, הצלחתי להיות הנקבה שזוכרת "תאריכים חשובים", אפילו שהם לא קשורים ישירות אליי אלא יותר אליו. P:)]

[סתם כי מתחשק לשתף: תמונה של פינת המיני-פסלוני-חתולים שלי. נקנו דווקא באילת (נראה לי בחנות המזכרות של המצפה התת-ימי) אימא ראתה שהתלבטתי בין כמה מהם, ובסוף החליטה שנקנה את כולם. ^^ וכן, זה עכבר מזכוכית עומד לו באמצע ורוקד 'קזצ'וק'.]

מחר, אחרי סיומה של סדרת מבחני מועד א' הנוראית והכושלת ביותר שסטודנט טכניון ראה מעודו אי פעם (בחסות עבדתכם הנאמנה), אני אקח נשימה עמוקה, ולפני שאשבר עוד פעם לרסיסים אלך עם ליז לסרט (בתקווה שהתכנון עדיין בתוקף) "אבק כוכבים".

כשאחזור הבייתה, במקום התכניות שהיו, אסתגר בחדר ואחזור (לנסות/ללמוד) לנגן על הגיטרה המקסימה שהוא הביא לי.

התגעגעתי.

שום דבר לא הולך כמו שצריך, שום דבר.

אפילו אימא התיישבה לראות את הסרט של פאריס הילטון, בתואנת "דע את האויב". זה היה מזעזע.. אבל לפחות גיליתי שהדיבוב הרוסי עושה עם הסרט הזה הרבה מעבר לחסד.

והיה קטע מבדר, כשהראו את פאריס שמה קצפת על איבר מאוד מסוים של חבר שלה (או משהו בסגנון) - אימא: "שתשים במקום זה דבק!"

[lol.]

(לזכותי ייאמר שישבתי שם כמה דקות בזמן ארוחת בוקר ופרשתי מיד לחדר...)

לא שזה לא נכון, אבל הפוסט מגיע באיחור לא כי לקח לי זמן לעכל את עצם העובדה שהלהקה הזו באמת נחתה פה בארץ, אלא כי היום היה מבחן בכימיה. ואתמול הייתי צריכה ללמוד.

(ואם אתם באמת מכירים אותי: טוב נו, אז פטפטתי עם אנשים וחרשתי על האינטרנט, בעיקר הפורום שלהם בתפוז, כדי לראות תמונות ושטויות מההופעה).

נסיעת הרכבת הרגישה בערך כמו עוד נסיעה רגילה ברכבת, רק שזה היה מוצ"ש ונסעתי דרומה, וזה לא קורה בד"כ.

אני כבר לא זוכרת את רוב הדברים עליהם פטפטנו עם אורן (שהוא אגב הנשמה הטובה היחיד שאשכרה נסע איתי להופעה, אחרי שכמה אנשים אהמליזאהמקוויקיאהמ הבריזו), אבל הזמן טס (הידד לרכבות ישירות), ואח"כ הוא טס קצת יותר לאט (עדיין ההליכה לקחה פחות ממה שציפיתי.. באמת קרוב לחצי שעה ברגל, ואפילו לא נורא).

עוד הידד מגיע ללא מעט אנשים בשחור שראינו בדרך, ואכן סימנו לנו שאנחנו בכיוון הנכון. ("בוא נשאל את אחד האנשים בשחור!" ... מישהו שנסע באוטו ממש לידנו בכניסה לחניה: "אני איש בשחור!" .. lol.) מסתבר שאפילו תל אביבים, או סתם אנשים מהאיזור, או כך לפחות נדמה, לא יודעים איך בדיוק להתמצא באיזור הנמל >.<

בכל אופן, את האנגר 11 מצאנו, בסופו של דבר, וזה מה שחשוב.

אחרי יותר מדי זמן ודחיפות בתור נכנסנו.. אמנם לא בין הראשונים, מה שבהחלט לא אמר שנמחצנו על הבמה, אבל גיליתי לאחר מכן שטוב שכך, כי הסאונד שם היה פחות טוב, ולא יודעת, איפה שהיינו (קצת משמאל) היה סאונד מעולה.. (מה שעדיין לא מנע מקוויקי לא לשמוע כמעט כלום מתוך Amaranth שהתקשרתי אליו תוך כדי שישמע לפחות משהו מההופעה..)

בכל אופן, היה כיף, היה מגניב והיה שווה! ולא משנה כמה עריכות אני אעשה לפוסט הזה אחרי יום חמישי (מבחנים זו צרה צרורה.. :/) אני עדין לא אכתוב הכל, ויש פה לינק לשרשור ענקי שכתוב שם אפילו יותר מדי, ואני בספק אם יש לי מה להוסיף..

פינת האנקדוטות הקטנות:

כאמור, לא היינו הכי מקדימה, אז מן הסתם חלק מהזמן הסתירו לי את הבמה עם נפנופי ידיים:

- אני ,מסתכלת על תומאס הקלידן וחושבת לעצמי: "OMG! הוא כ"כ דומה לג'וני דפ בתור ג'ק ספארו!"

כמה דקות אחרי זה, כשנפנופי הידיים זזים קצת ויש לי שדה ראייה טוב יותר: "OMG!!! יש לו בובת ג'ק ספארו על הקלידים!"

~LOL~

הראיתי אפילו תמונה לאימא, והיא בעצמה התלהבה מהדמיון.

וזה עוד אחרי שכל השבוע קיבלתי הודעות מקוויקי בסגנון: "זה הצ'אנס שלך לבגוד בי זמר-כותב שירים פיני!" הייתי צריכה להגיע להופעה כדי להבין למה..

ולראיה, ההודעה:

 "Ok, last chance to dump me for a finnish singer-songwriter today! good luck and have fun at the show... :-)" , 6.10.07 19:19

- הגעתי להופעה עם הרגשה שאין לי ממש מושג למה לצפות. אני אוהבת את טאריה יותר, אני עד היום מאמינה שחוץ מהמוזיקה המשובחת שהם עושים מה שהיה יפה בשירים שלהם זה הקול שלה. אחרי הקשבה ל-2 השירים/קליפים שיצאו עד כה עם אנט, עדיין אהבתי אותה פחות. למעשה התגובה הכי ראשונית שלי כששמעתי אותה בפעם הראשונה הייתה: "הם יכלו לקחת באותה מידה כל אחת מאיזשהו כוכב-נולד מקומי!", לא היה משהו מיוחד בקול שלה, ומן הסתם הייתה חסרה בו העצמה והיופי של הקול של טאריה. אבל נו, נייטוויש, שאני לא אלך להופעה? הלכתי, ונתתי לה צ'אנס. ואני חייבת להודות שלמרות שאני עדיין תומכת בכל מה שאמרתי עד עכשיו, היא מקבלת אצלי דף חלק, ואני בהחלט אנסה לשמוע את האלבום החדש, כי דווקא בהופעה נהניתי ממנה יותר מאשר הקשבה לשירים המוקלטים. שוב, היא עדיין לא מגיעה לקרסוליים של טאריה בעיניי, אבל אם למדתי משהו מההופעה הזו, היא שכנראה אין טעם להשוות. אני מקווה שהיא כן תצליח להשתלב טוב בשירים החדשים (צריך עוד לשמוע את הדיסק החדש) ואלה שעוד יבואו, ומבחינתי, בערך, אני מתייחסת לזה מעכשיו כ-2 להקות שונות. מצד אחד חבל לי.. מרקו, תומאס, אמפו ויוקה (למדתי את השמות סוף סוף!) עושים עבודה כ"כ מצוינת! גם בלחנים וגם במילים לשירים שאני לא יכולה שלא לדמיין איך השירים היו נשמעים עם טאריה, אבל אין ממש מה לעשות.. :/ בכל אופן, למרות הזיופים (והיו) והבלבולים במילים של השירים (ועוד איך היו) אני עדיין אנסה לתת עוד צ'אנס קטן לאנט..

- אם יש משהו שחשבתי שאני אכתוב בפוסט הזה עוד לפני שהגעתי להופעה היה: "הנה עשו וידוא הריגה לSleeping Sun ורצחו אותו שוב כשנתנו לאנט לשיר אותו". למה וידוא הריגה? כי ב-2005, אני לא יודעת איזה קוץ היה להם בתחת, אבל הם הוציאו גרסא מחודשת לשיר, שהייתה נטולת כל היופי והקסם (כן כן, פשוט קסם) שהיה בשיר היפה הזה, והייתי בטוחה שעוד לתת לאנט לשיר אותו, יהיה גרוע יותר.. היא בהחלט הפתיעה אותי לטובה והביצוע היה יפה מאוד.

- אחרי Sleeping Sun מרקו נאם נאום קטן על עד כמה אנחנו בטח אוהבים את השירים השקטים האלה, שגורמים לדמעות לזלוג ולהרטיב את עינינו (ואיברים נוספים).. [וזה אכן תרגום כמעט מדויק של דבריו..].. בתגובה לכך, אחד האנשים שעמד לידינו: "It's just the sweat!". עוד גיחי לאוסף. (:

- לפעם הבאה, באמת רצוי לשמוע את הדיסק החדש לפני שהולכים להופעה, כי היה קטע שלם באמצע שפשוט לא ידעתי ממש מה לעשות עם עצמי כי לא הכרתי את המילים לשירים או את השירים עצמם לצורך העניין, וזה קצת ייבוש.. הרבה פחות כיף משירים שמכירים... פעם הבאה שיוציאו את הדיסק קצת (הרבה) יותר משבוע לפני ההופעה.. >.<

- למדתי היטב מדוע אנשים באים להופעות מטאל עם חולצות שחורות: כמות הזיעה שהצטברה/התנדפה שם הייתה יכולה למלא את הכינרת מחדש, ולהכפיל את נפחה בערך פי 3. בהחלט לא מומלץ לבוא עם חולצות לבנות/בהירות (ואני שמחה שלא עשיתי את זה).

- בנוסף, אמנם הרבה זמן לא הייתי בחדר כושר, אבל אני יכולה להגיד בוודאות שאין טוב יותר מהופעות רוק/מטאל וכו' לאימון שרירי הידיים!

- הופעות טובות הן אכן התרופה הטובה ביותר לצינון!

(חבל שדווקא עכשיו אני לא ממשיכה להחלים כ"כ מהר כמו באותו ערב...)

אנשים שלא ציפיתי (פחות או יותר לפגוש):

- סהר, אותה באופן הזוי למדי פגשתי עוד בתור לכניסה, ובאופן עוד יותר הזוי, לרגע קצר גם במהלך ההופעה כשהתקדמנו עם הזמן קדימה...

- תום, בסוף ההופעה (כי בתחילת ההופעה זה היה בלתי אפשרי כמעט..), וזיכה אותו בתור החיבוק הכי ארוך שקיבלתי בכל ימי חיי (הוא היה יכול לזכות אולי בתואר "החיבוק הכי טוב", אם הוא לא היה איש גבוה, והפרצוף שלי לא היה נתקע בתוך החולצה ספוגת הזיעה שלו רוב הזמן).

פינת הלינקים, כי אפילו לי זה ילך לאיבוד:

[שרשור ענק על ההופעה]

[מאמר]

[ynet]

ואולי, לא בטוח, עריכות בהמשך... ~עייפה~

[אוך, אני שונאת את ישרא! התחלתי לכתוב את הפוסט לפני שעה וחצי, בתאריך של אתמול, טכנית, והמערכת פתאום לא מזהה אותי! גרר!]

עריכה ראשונה:

בתור התחלה, מצאתי את הסיבה העיקרית לרציחת Sleeping Sun.

הגרסא החדשה אולי נשמעת פחות טוב, אבל יש לה קליפ הרבה יותר שווה! ולראייה: קליפ לגרסא הישנה ו... קליפ לגרסא החדשה. ^^

(וזה סתם קטע live (כן, כן, של sleeping sun) מהופעה שכנראה נערכה לפני לא מעט זמן, אבל הוא יפה אז שיהיה כבר פה.)

(ועוד קטע "זה ממש יפה אז שיהיה כאן, כי זה במילא פוסט של נייטוויש": The Phantom of the Opera גם לייב, ומושי-מושלם בפני עצמו. ואם תשימו לב, תראו גם שם את הג'ק ספארו של תומאס P:)

 לאט לאט, וביתר זהירות, יש לציין, אני מתחילה להרגיש יותר טוב.

יש לי עוד מה לעבור בין המצב כרגע לבאמת להרגיש טוב, או לפחות כרגיל, אבל זה בהחלט לא מתקפת האימה שנפלה עליי ביום שלישי.

מעט מסקנות מהיום:

- 3 ימים זה לא מספיק זמן כדי ללמוד לכימיה כללית. ממתי יש שם יותר נושאים ממה שהיה נדמה במהלך הסמסטר?

- "יס" זונות. או ביתר פירוט:

- זה נורא נחמד מצידם לפצות על השיבושים המטורפים בקליטה עם כמה סרטים חינם, אבל חשבתם אולי על הרעיון שרצוי קודם לתקן את אותם שיבושים? כי להתיישב לראות סרטים בערוצי הDVD למיניהם בזמן שעדיין יש שיבושים בשידורים, זה ממש לא סימפטי. כאילו, יופי, עכשיו יש לי *עוד* ערוצים אותם אני לא אראה כמו שצריך ולא אהנה מסרט רק כי כל דקה התמונה קופאת, נעלמת או מתפקסלת עם עיוותי צבע או שהסאונד שוכח שהוא גם חלק מהסרט, כי בכל זאת, הקולנוע התקדם כמה עשורים מתקופת הסרט האילם.

אז כן, אני דורשת פיצוי על הפיצוי!

- אם כבר לפצות על הפיצוי: סלחו לי, מי שלא תהיו שאחראים על רשימת הסרטים המוצגים של 'יס', אבל אני לא רואה סרט עם פאריס הילטון בתור פיצוי. למעשה, אני רואה בו פגיעה גרועה יותר מכל השיבושים שהולכים פה למעלה מחודש.

- את הידיעה על כך שבתור התחלה חברת הלווין מתכוונת לפצות את הלקוחות בסרטים לשבועיים חינם קראתי אתמול (חמישי..), ונורא התלהבתי, כי אחד הסרטים שהוצגו היה "Happy Feet" וקמתי לי שמחה ומאושרת (אני עוד אתווכח על זה) בבוקר (גם 1 בצהריים זו שעה שניתן להתווכח האם היא בוקר) בידיעה מוחלטת שאני הולכת לראות את הסרט בלופים אינסופיים. "הא הא, סקאי, הא הא.", הייתה תגובת רשימת הסרטים המעודכנת מולי. הם לא שם, ולמעשה, אין שם הרבה סרטים טובים. (מה שקצת מביא אותי לסעיף הבא:)

- "אמן האשליות" עם אדוארד נורטון הוא סרט מעולה! חבל שלא הספקנו לראות אותו בזמנו בקולנוע, אבל אני שמחה שיצא לי לראות אותו היום. מומלץ בחום.

- אני על סמים. לא נראה לי שסגנון הפוסט ממש מסגיר את זה, אבל אני Literally על סמים עכשיו, ומתחילות להיעצם לי העיניים. התחלתי להשתעל הלילה (לכן גם בקושי ישנתי ולכן גם חזרתי לישון בבוקר וקמתי רק ב-1) ועוד אתמול אמא ניסתה לדחוף לי איזו תרופה שהרופא רשם לה לפני חודשיים-שלושה כשהוא עוד לא עלה על זה שהייתה לה דלקת ריאות. זו איזו תרופה שהיא שילוב של תרופה נגד שיעול עם משכך כאבים, ועפ"י אמא, אמורה להיות לי אחלה שינה הלילה בזכותה. אני טוענת שהיא שכחה להגיד לי שזה טכנית קצת סם, אבל כשהיא אמרה את זה היום (או ליתר דיוק ממש לפני כמה דקות, כשלקתי את הכדור) היא טענה שהיא אמרה לי גם קודם ולא הקשבתי לה.

"רק אל תקחי יותר מאחד!", אמרה לי אימי היקרה בטון של סוחר סמים יודע דבר.

יחד עם הדקסמול של הלילה, שידוע כממסטל לא רע בפני עצמו, אני מסודרת.

המממ....

יהיה נחמד הלילה. ^^

ומכיוון ואכן נעצמות לי העיניים וכבר אין לי ממש מושג מה אני כותבת, אני אפרוש בשיא. [אם אפשר בכלל לקרוא לזה שיא]

[קרדיט]

אז... את מי רואים בהופעה של נייטוויש מחר? P:

[אני אהיה זו שנראית זוועה כי היא ישבה כל השבוע בבית בלי יכולת לצאת מהמיטה..]