יום עמוס שכזה עבר על כוחותיי.
יום רגיל שכזה, אבל עמוס.
קמתי על הבוקר, ניסיתי לא להקים מהומות, אבל כנראה שאמא שלי עדיין קצת רתחה על זה שאתמול לא התקשרתי למורה נהיגה שלי, והיא די כעסה עליי בבוקר, מה שנורא לא עזר ודי הרס לי את המצב רוח לכל תחילת היום.
מישהו אמר לקום על צד ימין? וול, זה כבר נהרס...
ניסיתי להתארגן די מהר... ובקושי יצאתי מהבית ב8:05. 5 דקות איחור יחסית לתכנון...
התבזבז לי לא מעט זמן על תקלת בוקר שכזו: נכנס לי ריס לעין, והוא ממש ממש שרף! בקושי הצלחתי להוציא אותו... זה היה קריפי, הסתכלתי במראה (חכו, זה אמנם מפחיד בפני עצמו, אבל זה לא הכל) וראיתי על העין שלי, כמעט איפה שהאישון, מודבק לו ריס לא קטן!
ניסיתי וניסיתי להוציא אותו, ואחרי קרב ארוך עם העין, שנגמר בבכי, שכנראה הציל אותי, הריס יצא.
אבל עדיין דאגתי שאני אאחר... אז כאמור, יצאתי ב8:05 מהבית, באתי לנעול את הדלת ובאותו רגע קרו 2 דברים: קפאו לי הידיים. גיליתי ששכחתי את הכפפות שלי על השולחן בחדר.
(מאוחר יותר גם גיליתי ששכחתי להסתרק =O אבל אז שמתי לב שמשום מה -כמו כל פעם שאני לא מסתרקת בבוקר, רק שאז אני דואגת להישאר בבית- השיער שלי נראה הרבה יותר חלק ומסודר, מאשר אם אני כן אסתרק!)
כמו ששכלו של כל ילדון קטן יקלוט לבד, 2 הדברים לא הכי הולכים ביחד, בהתחשב בעובדה שבכלל היה לי קר. בגלל (אמורים להגיד "מפני ש.." אני יודעת!) שלא היה לי זמן בגרוש בשביל לחזור, החלטתי ללכת ככה. קופאת לי להנאתי. (או שלא). טסתי לתחנה, וגיליתי שם עוד כמה אנשים עם פרצופים מוכרים. מה שאומר שעוד לא פספסתי את ההסעה (כבוד לעצמי!) והיא כנראה אמורה להגיע ממש בקרוב, לפי הזמן לפחות. עדן החליטה להתקשר בזמן שחיכיתי, ובישרה לי עם קול צרוד שכזה, שהיא גוססת ושהיא לא תבוא לביצפר, ושאני אגיד לליז שהיא תביא לה ישירות הבייתה את החומר בתנ"ך. [וואו! זכרתי את זה עד עכשיו! אז אני לא סנילית מוחלטת...]
בהסעה ניסיתי לשבת לבד, אבל קרן ראתה אותי, וקראה לי לשבת לידה. וול, אני לא נגד לשבת עם אנשים מוכרים, אבל במילא אין לי הרבה נושאי שיחה משותפים איתה, ואני מעדיפה לשבת בפינה שלי ולקרוא בכמעט-חצי-שעה של הנסיעה. אבל החלטתי לא להיות סנובית [לשם שינוי P:] והלכתי לשבת איתה. הסתבר שהיה שווה. אחרי שיחת "היי-מה קורה-מה נשמע-הכל סבבה" שכזאת, ואחרי ששתקנו יותר מחצי דקה (כמו שאני מכירה את עצמי, אם יש לי משו להגיד, אז אני לא אסתום את הפה, ככה שחצי דקה זה מספיק זמן כדי לתת לצד השני הזדמנות לבדר אותי) הוצאתי את הספר שלי מהתיק והתחלתי לקרוא. [לאלו מכם שתהו מה הספר, ואני יודעת שזה אפחד, אז זה "דרקונים של ליל חורף", למרות שאני חייבת לסיים את "יומנו של מכשף" שכבר קראתי אתמול בשוונג יותר מחצי ממנו.]
פתאום קרן שאלה אותי מה אני קוראת, והראתי לה. "מה,גם אותך יוליה הדביקה?" [יוליה היא אנשה חביבה מאחת הכיתות המקבילות, שהחליטה להדביק את כל חברותיה בקריאת רומח] , וול אחרי שניסיתי לסביר לה שלא, כי אני מכירה את הסדרה זה זמן רב, רק שלא הייתהלי את ההזדמנות להניח ידי על אחד הספרים עד כה, היא הוציאה ספר משלה, והראתה לי, ואמרה שהוא ממש שווה ושולט.
[זהירות, פרסומת סמויה לפניך]
לספר קוראים "נשים, הוראות הפעלה" ואם אני לא טועה, כתבה אותו אחת בשם קורין ארד. רפרפתי לי להנאתי במשך כל הנסיעה, וגיליתי שזה אשכרה ספר חביב לקריאה מהירה.
כלומר, זה לא איזה ספר אינטלקוטואלי שכזה , שניתן להחכים ולהשכיל ממנו, אבל בהחלט שווה לקריאה קלילה כדי להעביר את הזמן. יש שם לא מעט קטעים מבדרים ביותר.
אגב, לבנים מומלץ לקרוא את זה במיוחד כי הוא אכן נותן קצת הוראות הפעלה שכאלו ^.~
בקיצר, אם יצא לי להשיג אותו מתישהו, שווה בשביל הבידור.
[סוף פרסומת סמויה]
ההסעה הגיעה לביצפר ממש מהר, והיו לי יותר מ5 דקות לפני הצלצול [אנשים, אני באמת שכחתי איך נראה הביצפר לפני תחילת יום הלימודים עצמו!] הגעתי לכיתה, וגיליתי שהיה שווה לעשות שיעורים באזרחות לבד (דאמ! הם היו קלים!!), כי פתאום לנה, יוליה [הקיסרית, לא אותה אחת מהכיתה המקבילה. היוליה הזו היא פרטית שלנו מהכיתה שלי], ליז וגם שוקי, התנפלו עליי בקשר לשיעורים האלה. (אח"כ גם ראיתי שהם עברו עוד כמה וכמה גלגולים בכיתה. וול, שיהיה להם לבריאות).
תנ"ך עבר לו סתם שכזה, אני לא זוכרת הרבה ממה שהיה... [טוב, עליתם עליי, אני כן סנילית בסופו של דבר!]
בפיכסיקה אח"כ ישבתי עם ליז (כי כאמור עדן גססה לה), שניסתה לכתוב למחר חיבור באנגלית (תזכורת לעצמי: סקאי, שבי כבר לכתוב את הפאקין מכתב הזה!) וניסתי לעזור לה, רק שהמורה הפריעה לנו באמצע, וכל הזמן שאלה מה זה הדף הזה, מה אנחנו עושות, ואפילו הציעה על שתינו בדיוק בזמן שצחקנו ואמרה לכל הכיתה: "הנה, שתי אלה כבר קיבלו את המבחנים שלהן והן צוחקות!" -מה הקשר, אין לי מושג, זה רק גרם לשתינו לצחוק עליה עוד יותר.
גם השיעור הזה נגמר מתישהו, ואחריו היו ספרות ואזרחות [קיבלתי 92 במבחן!! וואו! זה אזרחות!!]. באזרחות, אחרי שהמורה פירסמה את עיתון "הארץ", היום היא החליטה לצרוח על ילד אחד שאמר שהוא הולך למסעדה לאכול סטייק, שזה לא טוב לרצוח חיות, והתחילה לזיין לו את השכל על צמחונות.
בדרך אחרי השיעור להחליף בגדים לספורט, אני וליז תהינו לנו על המורות:
יש לנו מורה לתנ"ך שהיא אתאיסטית (לא מוצהרת, אבל יש לה לא מעט יציאות שגורמות לנו לחשוב שהקשר בינה לבין ה' הוא מקרי בהחלט, וגובל בסכום הכסף שנכנס אליה לבנק במשכורת החודשית. מה שמזכיר לי: פלטינוש, את מוזמנת להפוך למורה שלנו לתנ"ך! יש לך זמן עד סוף השנה... P:).
ויש לנו מורה לאזרחות, שהיא מפרסמת בשיעורים את "הארץ" ואת גרינפיס כנראה, וגם נוטה לרצות להכות תלמידים ולשפוך עליהם קפה קר בזמנה הפנוי (זמנה הפנוי אגב, הוא שיעורי האזרחוי שלנו).
בספורט שוב נשארתי לבד עם ליז, כי לנה הלכה לעשות מבחן ריצה, והמורה החליטה לשחוט אותנו ע"י ריצה של 6 דקות וגם תרגול לקראת מבחן אידיוטי שגם עושים בצבא (ואני כ"כ הולכת להתחמק ממנו...)
בלעכס!
אחרי זה היה לי חלון, אז לפחות להפסקה הלכתי עם ליז לכיתת כימיה, כי סתם היה לי משעמם. בדרך פגשנו את אלן במסדרון. ליתר דיוק, היא נתקלה בנו. יוליה הלכה לפנינו, והיא חיבקה אותה, ואז דחפה אותה אחורה בקריאות: "ליייייז!" וחיבקה את יוליה יחד עם ליז, ואז:"סקאייי", וגררה את שתיהן וניסתה לחבק גם אותי. מוזרה... היא התחילה לעשות לנו פרצופי-תחת-מפחידים-דורשי-סטירה (שהיא אגב קיבלה מאוחר יותר! תודה ענקית לאנה!) המומות מהזוועות (טוב, אלן ילדה חמוטה ביותר, אבל הפרצופים היו היו מפחידים!) ניסינו לתקשר איתה קצת.
היא התחילה להגיד שנמאס לה שאנחנו קוראות לה אלן בבלוגים שלנו (זאת אחלה נקודה להזכיר שהשמות כאן בדויים מן הסתם).
"סבבה" עניתי לאלן, שאם תחליט על שם חדש לעצמה, כבר לא תיקרא בקרוב אלן, "רק תמציאי לי שם חדש, כי אין לי עוד רעיונות"
בנקודה זו אלן (שהיא לא באמת אלן) פצחה ברשימת שמות שגררו תגובות קהל מוזרות ביותר. והרי הרשימה (חלקית):
מזרע (ע"ש בית המשוגעים)
טירה (ע"ש בית החולים לפגועי הנפש, או במילה אחת:כנ"ל)
מנשה
טנור (שאמור להיות במקור הסוג של הקול), שהחלטנו שיהפוך לתנור (הזה שמחממים בו דברים)
שמעון (בזמן שהיא אמרה את זה, שמעון בדיוק עבר לידה הסתכל בה במבט מתעניין שסוף סוף מישהו מדבר עליו, ואמר: "מה?" בנימה שמעונית שהלוואי והיה ניתן לחקות בבלוג.)
מלווינה
ליז הציעה לה אלפי (הזה מבלי סודות) שגרר את התגובה הבאה מצד אלן:"לאאא! לא רוצה דמויות מפרפר נחמד!"
בקיצר, בסוף הלכנו לנו, מבלי להחליט על שם חדש בשביל אלן, שלא רוצה שיותר נקרא לה אלן.
אולי תעזרו לנו בבחירת השם?
בחלון ישבתי לי בספריה ואירגנתי סיכומים בספרות. המורה לאזרחוי ישבה שם עם כמה תלמידים שלומדים מקצוע כלשהו (אני לא זוכרת מה...) והקול שלה הרג לי את התא האפור הקרוי מוח. אח"כ היא עוד התלוננה על תוכנה של ציונים שלא עבדה לה במחשבים בספריה.
בעעע...
יצאתי להתקשר למורה לנהיגה (אחרי שהתחמקתי כבר 3 פעמים מטלפונים של אמא מהעבודה, כי עדיין לא דיברתי איתו) והוא אמר שעוד מעט יהיו רשימות...
בעעע נוסף...
לקראת סוף השיעור השני של החלון, אמא התקשרה שוב, הפעם כבר עניתי לה, ולא היה לי אכפת לדבר בספריה P:
הסתבר שגנבו לה את הפלאפון :/
אאוץ' ביותר...
אח"כ היה מחשבים, היינו קבוצה מוזרה. בגלל שאתמול לא באו הרבה מהקבוצה שלי, אבל משום מה נראה לי שהיינו מעט מדי. חפיף, אבל זה היה מוזר... היה סביר, חומר חדש ועקום, שבטח שוב ייקח לי חודש לקלוט... קיבלתי 78 במבחן שהיה! ביץ' היא הורידה לי 8 נקודות על משו פיצי! ועוד 10 נקודות הלכו לי סתם על טיפשות ועצלנות... :/ בלאט...
אבל גם זה נגמר, ויצאנו בערך ב4 מהביצפר. אמא הייתה אמורה להגיע רק בסביבות 4 וחצי, רק שעכשיו גם לא היה לי איך להודיע לה שסיימתי מוקדם.
ישבתי עם שוקי בתחנה ליד ביצפר, ופטפטנו סתם, כי גם אבא שלו היה אמור להגיע רק איזה רבע אחרי. היה קטע ממש מוזר, שראינו שיש אוטו שחונה בחניה פרטית ליד אחד הבניינים מול התחנה, והגיע אוטו נוסף ברחוב, והחליט להיכנס לחניה הזו. שאר החניה הייתה ריקה, רק האוטו הראשון עמד שם. האוטו השני, החליט לכוון את החלק האחורי שלו בדיוק לעבר המכונית החונה. לא ברור למה. הוא התחיל להאט, ואני ושוקי הסתכלו בו וספרנו את המילימטרים עד ההתנגשות, וכל הזמן חשבנו:"הו, עכשיו הוא יתנגש בו!" והוא אכן התנגש בו!!! זה היה פאקינג מוזר, כי למה לכל הרוחות האוטו השני ירצה להחטיף לאוטו הראשון מכה, ואם הוא כבר מסתובב בחניה, למה דווקא לדפוק את האוטו היחיד שעמד שם?
אז 20 דקות היה לי בידור, אח"כ החלטתי לסיים את הפרק ברומח (לשם שינוי, אחרי שאתמול לא קראתי בכלל) ואז התחיל לרדת גשם!
אני, קר לי רצח מכל כיוון (במיוחד כי הספסל בתחנה היה קפוא! I had a frozen ass !!) בלי מטריה, חיכיתי שאמא תבוא... אפילו עמדתי לי סתם 2 דקות בגשם, רק כדי להיות בגשם, והיא הגיעה לה (באיחור לא אופנתי של 7 דקות) וסוף סוף הבייתה...
הקטע עם הפלאפון שלה ממש לא במקום... :/
בעע...
זייהו לי, יש לי מלא חומר להשלים ולהכין לביצפר, וזה לא כיף... :(
יום עקום...
חיחי, אתמול הייתה לי שיחת ועידה סופר-משעשעת עם גרב ועוד איזה חבר שלו, שקורא לעצמו סושי, ומסרב למסור את שמו האמיתי... היו מלא צחוקים... היה קטע מבדר שאמרתי שאני הולכת לכמה דקות (באמת הלכתי) וכשחזרתי הייתה לי קצת הצפה, ולא דיברתי איתם, ולפתע שמתי לב שהם מתכתבים עליי... מיני אגו-טריפ...
תום. דילמה. לדבר איתו או לדבר איתו. בלאט, אני לא יודעת מה לעשות איתו (ואני לא דורשת מכם תשובות, כי אתם לא הכי יודעים מדוע ולמה) ...
להמשיך לדבר איתו, לנסות לדבר כרגיל, או לנתק את הקשר בכלל, למחוק אותו מהעבר שלי לחלוטין נשמע לי אכזרי מדי, למרות שלפני כמה ימים זו הייתה התשובה שלדעתי הייתה הכי טובה.
פיכס...
הכיצד יכולתי לשכוח?
בהפסקה בין פיסיקה לאזרחות (אנחנו לומדים בכיתה אחרת פיסיקה), נכנסתי לכיתה שלנו, וראיתי על הלוח שלנו כל מיני כתובות מוזרות על גלולות למניעת הריון ושלל דברים שכאלו. בכיתה שלנו, בשעה הזאת, לומדים ביולוגיה. אז מיד מצאתי את ג'ולייט [יוליה הקיסרית, אני פשוט חייבת להבדיל איכשהו בין היוליות] בכיתה, ומיד שאלתי מה בדיוק פשר הכתובות האלו, בייחוד לאור העובדה שלפני 2 שיעורים, המורה שלהם גם לימדה אותם תרגילים לחיזוק הרחם, שהודגמו ע"י אחד מבני הכיתה.
יוליה הצביעה על תיק ירקרק שהיה מונח על שולחן המורה (המורה לביולוגיה עדיין הייתה בכיתה שלנו) והתחילה להסביר לנו, שבשיעור שהיה להם כרגע המורה הסבירה להם על כל מיני אמצעים למניעת הריון. כל נושא "אוף דה חומר" [כמו שהמורה לאזרחוי אומרת] ובכלל לא נדרש לבגרות, אך המורה דאגה כי "עדיף שילמדו את זה עכשיו, מאשר אח"כ". זה משעשע, ג'ולייט אמרה לי את הציטוט הזה של המורה, אחרי שאני, שוקי וליז כבר פצחנו בדיון על הנושא, וכל הזמן אמרתי שהמורה דווקא צודקת וש"עדיף שילמדו את זה עכשיו מאשר בדרך הקשה", אז ג'ולייט נבהלה מהדמיון שבין הדברים שלי לדברי המורה.
בכל אופן, אותו תיק ירקרק שהיה על שולחן המורה, היה כולו מלא בשלל קונדומים,גלולות,ועוד כל מיני אביזרים שאמורים איכשהו להיכנס לתוך האישה, ולהישאר שם, בתנאי שהיא מעל גיל 35 ורוצה למנוע הריון כמעט לחלוטין. בעעע... אח"כ כשישבתי בספריה, אחת הבנות שלומדות אצלה ביולוגיה אמרה לחברה שלה שהייתה איתה משו נוסח: "איכס... זה נראה ממש כמו מברשת לניקוי בקבוקים! ייאיק אם דבר כזה נכנס... פוי!" ... איכשהו התיאורים של ג'ולייט גרמו לנו להגיע לדברים מוזרים ביותר... היא סיפרה שהמורה הסבירה להם על איך מלבישים קונדום ונראה לי שאמרתי משו שגרם לשוקי לחשוב שיש לי עודף ניסיון בתחום... אח"כ גם פלטתי משו נוסח: "בהחלט עדיף שכל מה שנכנס, גם ייצא אח"כ" וזה די גרם לליז להיחנק מהעוגיות שהיא אכלה באותו רגע.
בכל אופן, ג'ולייט סיפרה על הכל די בהתלהבות שכזו, ואפילו הוסיפה שלמחרת, המורה הבטיחה להביא להם הפתעה! ג'ולייט שיערה כי ההפתעה תהיה משהו נוסח זה שהמורה תחלק קונדומים לכל הבנים, וגלולות לבנות. היא אפילו הבטיחה שתביא לי חבילה אם המורה באמת תחלק. XD
[מכייון שאני מוסיפה את זה כבר ביום למחרת, לכל המודאגים, לאאין לי חבילת גלולות, כי ההפתעה של המורה הייתה "ארבה בקופסא עם עלים ירוקים". היא פשוט הביאה להם לכיתה את החיה הירוקה הזו. (אולי כדי להראות עליו איך מלבישים קונדום? =O) וג'ולייט נשארה מאוכזבת, כמו שאני מניחה, שאר כיתת הביולוגיה.) וול, כל הרצון לעבור למגמת ביולוגיה שהיה לכולנו ביום חמישי, אכן שכח.
לא שפיסיקה טוב יותר...
^_^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
