זהו, אין יותר תירוצים.

סיימתי את כל הדברים הקטנים שהיו לי לעשות, ועיוותו לי לגמרי את המחשבה בימים האחרונים.

לא יודעת אם אתם מכירים את המצב, אבל מצטברים לכם מלא מלא דברים קטנים, סידורים ושלל דברים שחייבים לעשות מתישהו ודוחים אותם כמה שיותר, ואז יום אחד מגיעה ההבנה שאמנם זה נורא נחמד לדחות דברים ולא לעשות אותם, אבל יש דברים שצריך לעשות, ומאוד כדאי שהם ייעשו עכשיו, אחרת זה יטריד אתכם כל הזמן.

סיבכתי קצת ת'עניינים, אבל זה בערך ממה שנפטרתי ביומיים האחרונים. וזה אומר שמעכשיו אין יותר תירוצים, וצריך להנחית ת'תחת ולהשקיע בלימודים [פסיכו'].

לא רוצה >.<

אתמול הלכתי לסטימצקי לקנות ערכת הרשמה. מינוס 40 שקלים לחשבון הבנק. הקטע המשעשע, שחשבתי שזה ממש לא נורא ואפילו שטותי להוציא סכום כה זעום על פסיכו', אבל רק אח"כ כשפתחתי את המעטפה וקלטתי שצריך לשלם עוד כ400 ש"ח, קלטתי שאי אפשר לשחק עם זה יותר מדי, ומאוד כדאי לי להשקיע עכשיו. וכל המשפטים של אימא שלי על כך שזה כמו טסט ותמיד אפשר לנסות עוד פעם, וזה בעצם עולה כמעט אותו דבר, בכלל לא מעודדים, כי כמו בטסטים, ממש לא מתחשק לי לעבור ת'חוויה יותר מפעם אחת, אז תודה מראש, אבל לא.

בכל מקרה, השכלתי לשהות בסטימצקי קצת יותר זמן, וזה השתלם. גיליתי איזור מגניב למדי שהיו בו ספרי דיאנדי. ישר זיהיתי את המדריך/ספר מגניב שפעם "אנסתי" לזוהר במיני-מפגש. והיו שם עוד ספרים מאותה סדרה... בכלל, הגעתי למדף הזה אחרי שספר מאוד עבה ומושקע של "נרניה" צד את עיניי. אני עוד צריכה לקרוא את הסדרה הזו מתישהו.. היא נשמעת מעניינת. אח"כ החלטתי לחטט באגף הספרים באנגלית, ושם לא רק שלא אוכזבתי, אלא אפילו הופתעתי לטובה. אני זוכרת זמנים שאגף הפנטזיה של סטימצקי כלל בעיקר את שר הטבעות, ועוד כמה ספרים לא ידועים במיוחד. יחד, זה היה בערך מדף וחצי. 3 במקרה המאוד נדיר. הפעם היה "ארון" (או מה שזה לא יהיה, אבל מדפים מלמעלה עד למטה) שלם מלא בכל מיני ספרי פנטזי מפורסמים יותר ופחות, עם עטיפות יפות יותר ופחות, ושהות של לא מעט דקות הביאה אותי למסקנה שאני צריכה לעשות רשימה, להרוויח בוכטה של כסף, ולרוקן את האיזור ההוא. [אבל סתם נחמד לדעת שזה קיים שם פתאום].

לקינוח, ברגע שבאתי לצאת מהחנות, פתאום הבחנתי באיזור ה-"האריפוטר" שלהם. שאיך לא, בא במטרה לרוקן את החנות מספרים באנגלית לקראת צאת השישי בעברית ממש בקרוב. את הספר השישי אני קוראת בימים אלו מקובץ מוזר בעל אינסוף שגיאות הקלדה (בין אם מכוונות או שלא) ובכל מקרה, זה מהמחשב, וזה מתיש (וזה לא מפריע לי להיתקע בפרק 19 כבר). למען האוסף, לא יזיק לי קיומו של הספר השישי, ויש עכשיו מבצע שאפשר לקנות ת'ספר השישי ב-98 ש"ח. שזה די נחמד לספר בן אינלימושגכמה עמודים. אבל טכנית, יכול לרדת עוד קצת (הספר החמישי עכשיו עולה הרבה פחות), וזו גם גרסה אמריקאית, שאמנם הכריכה שלה יפה יותר, אבל משום מה אני רוצה להמשיך במסורת ה"ספר שמקורו באנגליה, דורש גרסה אנגלית". אז זו קצת דילמה... הייתה שם גם הגרסה המיוחדת של הספר. כזו שבאה בקופסת קרטון חביבה ועם כמה ציורים צבעוניים. נראה מגניב (:

אם אני נשמעת קצת קטרנית לגבי מחירים בפוסט הזה, הסיבה לכך היא בדיוק היום הנוכחי.

היום, הצלחתי לרוקן כ-450 ש"ח מהחשבון, שהלכו על ההרשמה לפסיכו', ועל זר פרחים מיוחד לאימא.

הזר הזה היה אחד הדברים הקטנים אך מעצבנים האלו שהייתי חייבת לעשות (יחד עם טלפון לדודה מיקנעם שחגגה אתמול יומולדת, הטיול לסטימצקי, ועוד כמה טיולי סידורים היום) . זה ישב לי על הראש רק כי אימא ניג'סה לי במשך המון זמן שאני אקנה לה פרחים ליומולדת שהיה. זה התחיל מניגו'ס קטן על כך ש"לא קנית ביומולדת עצמו" (סליחה שמיהרתי הבייתה כדי לעזור לך לארגן את הבית לקראת אורחים שהיו אמורים לבוא בערך שעה אחרי ששתינו חוזרות), וגם לא קניתי בהמשך השבוע (אני לא מתה על רעיון הלתת דברים כשכבר האירוע עובר, לפחות בד"כ..), וגם לא קניתי שבוע אחרי, וגם לא אחרי שהיא ניג'סה ורמזה הכי ישירות בעולם שהיא רוצה פרחים. ביום שבת האחרון זה אפילו גרם לה ממש ממש לכעוס עליי בגלל זה. ביום שבת היה התאריך לידה העברי נראה לי, וזה ממש הכעיס אותה שהיא לא קיבלה פרחים. לא נעלבה, לא הבינה את הרמזים ששלחתי של "את מעצבנת אותי עם זה, ורק על זה לא מגיע לך פרחים" (- כי זה היה באמת מציק, ואני שונאת לתת ככה מתנות, כשזה באווירה מגעילה שכזו), זה הגיע לשלב הכעס, וזה היה פשוט מכוער. מילא לא הייתי בסדר, נניח. אבל כמה שגם ההתנהגות שלה הייתה מטומטמת סביב כל העניין, בחיי שזה הוציא לי את החשק לתת לה משהו אי פעם.

אבל היום היה לי מצב רוח כזה של אם כבר-אז כבר, והלכתי לקנות לה זר יפה שכזה, של פרחים שהיא אוהבת, והיא אשכרה הייתה שמחה מזה. זה היה פאקינג מוזר. היא מוזרה בכלל.

כי בתפיסה שלי, זה פשוט מאבד את כל המשמעות כשזה לא בהפתעה, אלא בהזמנה, ונובע מכעס, ומהרצון להשתיק אותה ולגרום לה לצאת מהוריד, ולא במטרה ממש טובה. אבל איכשהו, למרות הכעס חזרה עליה, זה קצת עבר, והיום זה בא ברוח די טובה, אז כנראה שיש לה, וגם לי, מזל על זה.

אוף, יצא לי פוסט זיוני שכל.

מצטערת עליו, אבל זה הדחף לתעד. -_-

בכל מקרה, כדי לסיים עם משהו טוב-

יום הולדת שמח ל-

לינה

מירי

ושחר (כן נו, זה אתמול והוא בטח כבר לא קורא כאן אבל שיהיה..).

☻  הגרון שלי פתאום מתחיל להתייבש, כמו שהוא תמיד עושה לפני שאני חולה. אני לא אוהבת את זה ולו מהסיבה הפעוטה שמוקדם לי מדי להיות חולה, אני בהחלט אשמח למלא את מכסת החולי שלי קצת אח"כ. אח"כ יכול להיות אף פעם, אם אתם אלוהים וקוראים את הפוסט. זה יכול להיות אף פעם גם אם אתם איזה וירוס שהחליט שהגוף שלי הוא אחלה מקום לינה ללילה הקרוב. וגם אם אני לא אוהבת לאכזב, אז אם אתם אחד מהשניים, תיאלצו לקבל "לא" בתור תשובה לרעיון של לגרום לי להיות חולה. זה לא הזמן. צ'או ולהתראות.

☺ הגעתי למסקנה הסופית והנחרצת, שהעור שלי הוא רדאר טבעי לחמסינים. (נ.ב. כן, אני מגלה את זה כל פעם מחדש כשיש מזג אויר שרבי. או סתם כשפתאום הכל נהיה לי טוב, אז הרי משהו צריך להידפק.)

☻ הראיה שלי מדרדרת בזמן האחרון. לא נראה לי שהמספר ממש השתנה, אבל אני רואה כבר יותר גרוע בלי משקפיים, צריכה אותם קצת יותר, למרות שעדיין לא בדיוק מסתובבת איתם כל היום. הם לא בדיוק שימושיים..

☺ אני מתחילה להאמין להורוסקופים, הטוענים לאחרונה למצבים עקומים בהם אנשים יתעצבנו ויעצבנו בקלות. אוסף בלתי ניתן לערעור של מקרים קטנים ומעצבנים (אם אתם סתם אנשים טיפשים שיש סביבי לפעמים), או משתמשכים ומעצבנים (אם אתם אמא שלי) החליט לברך אותי בקיומו. עצם הידיעה שזה "היה אמור לקרות" הוא היחיד שמחזיק אותי מלהתפרץ ולצרוח על כל העולם, אחותו, סבתו, דודתו, אחותו החורגת, או אמא שלי.

☻  היום קיבלתי בדואר מעטפה מ"הרוח הישראלית", או משהו כזה. אם אני לא טועה זו מעין אגודה שדואגת לילדים חסרי יכולת (אני מנסה לכתוב "עניים" בלי שזה ישמע "גס" מדי). מפעם לפעם נוחתת בתיבת הדואר שלנו מעטפה מהם. אבל הפעם זה היה מוזר. הם שולחים עכשיו, בקשות לתרומה למען ילדים שאין להם כסף כדי לקנות ספרים וציוד בסיסי לבית הספר. יש שם איזו ססמא נוסח "חוזרים ללימודים". ואם נזיז רגע לצד את האספקט החשוב של לעזור לאלו שאין להם: כאילו, עכשיו נזכרתם שיש ביצפר? לייק... הלו... הלימודים לא התחילו ב1 לספטמבר, שזה, כמדומני, כמעט לפני 3 חודשים?

☺ ביום שישי האחרון, אחרי דחיות רבות משבוע לפני, ואחרי דחיות רבות של השעה (אמא החליטה להכין עוגה בבוקר. ואז היא החליטה לשטוף המון המון כלים, ואז היא החליטה גם להכין עוף, ואני יודעת שזה לא מעניין אתכם, אבל אותי זה אישית מאוד עניין אז, כי הייתי צריכה בדרך להקפיץ אותה, מה שאומר שאני יוצאת רק כשהיא יוצאת), סוף סוף פגשתי את ליז (AKA מונלייט, AKA מוני-לייט, AKA מוני-לייט באריזה קומפקטית, AKA עוד הרבה דברים אחרים). הסתובבנו בטיילת, השלמנו פערים, שכחתי לספר לה על כל מיני דברים משעשעים, אבל ניחא, בשביל זה יש פעם הבאה. היה חביב ביותר, ובהחלט הייתי צריכה את זה.

☻ הבאתי לעצמי צל"ש דמיוני על אותו יום שישי, כי אשכרה לקחתי ת'אוטו לבד כדי ליסוע לטיילת בדרך אחת, ולחזור ממנה בדרך אחרת, שאני אמנם מכירה בגדול, אבל אפעם לא נסעתי שם לבד, ואני גם יודעת שמשנים שם כבישים עכשיו, ונורא נורא פחדתי ליסוע שם, אבל הגעתי הבייתה בשלום (נראה לי) ובהחלט מגיע לי ח"ח קטנטן על ההתגברות מהפחד ליסוע בעיר. (תנו לי ליסוע לבית של מיסיס ליז מחוץ לעיר- וזה יהיה הרבה פחות מפחיד לנהוג לשם מלבקר אותה בתוך העיר).

☺ פה אמורה להופיע דילמה קלה לגבי קניית פרחים מאוחרת לכבוד היומולדת החולף של אמא שלי. ואני עדיין תוהה האם לשתף או לא. ברגע שאני אפסיק לתהות, אני אמחק את השורה הזו, ובהחלט אכתוב את הדילמה. אם אני אחליט שלא, וול, אז קראתם סתם ככה 3 וחצי שורות. באסה לכם.

סקאי, במצב-רוח על-מצב-רוחי (זה אומר בערך שלא רע לי, ואני לא יודעת איך לעכל את זה, כי גם לא הכי טוב לי בעולם, ואם רק תתנו לי יריעה להתלונן בתוכה, כמו בלוג למשל ~הו, איזה רעיון גאוני~ אני לא אהסס להשתמש בה), INC

יום חמישי, או שישי, או משהו בסוף השבוע שעבר, קיבלתי עוד מכתב מהבית ספר. הפעם, הם החליטו שאני באמת צריכה לדעת את המספרים שיהיו רשומים על תעודת הבגרות שלי, שאגב, אני זכאית לה. דבר שאולי לא יפתיע רבים, אבל היי, מסתבר שזה די חשוב, לכל מיני אנשים כאלה, שמסתכלים על האם זה או אחר קיבל תעודת בגרות או שלא.

יען כי לבעלת הבלוג אין באמתחתה מכשיר הקרוי "סורק", היא לא תראה לכם איך הדבר הזה נראה, אבל זה במילא לא מעניין. עוד פרט לא מעניין במיוחד, זה המספרים. אבל אני אשתף אתכם בהם, רק כי אין לי משהו אחר להשוויץ בו כרגע, ובסוף, מחכה שעשועון קל למטרות בידור בלבד, שכדי להשתתף בו, תיאלצו לקרוא מספר שורות עם שמות של מקצועות ומספרים.

מקצוע (יחידות) - ציון סופי

תנ"ך כללי (2) - 96

אנגלית (5) - 99

היסטוריה (2) - 89

אזרחות (1) - 90

מתמטיקה (5) - 97

ע"ג בבקרת מכונות [לא, גם לי אין שמץ של מושג מה זה אומר] (5) - 95

מדעי המחשב (5) - 87

ספרות (כללי) (2) - 93

הבעה עברית (4) - 93

פיזיקה (5) - 94

ועכשיו לשעשעון קליל:

מכל המקצועות והמספרים, אמא שלי לא הייתה מרוצה מציון אחד ספציפי, והחליטה לנג'ס לי במשך ערב שלם לגביו. הראשון שינחש לגבי מה בדיוק לאימא שלי היו טענות, וגם יביא תירוץ משכנע (כן, אני מרשה לכם להיכנס לתפקיד האימא), יזכה בפרס*.

*הפותר נכונה יקבל במתנה 20 נקודות, חיבוק וירטואלי ומיני-טובלרן שאני אוכל במקומו.

אני רוצה לכתוב פוסט [אפילו יש לי נושא שימלא 3 וחצי שורות בערך, וזה נחשב בעיניי בהחלט לפוסט], אבל אין לי הזדמנות >.<

איזה יום עקום של תזמונים גרועים...

אה! יש לי זמן להוסיף משפט: צ'כלצ'!

נו טוב, זו רק מילה.

שיניתי לצ'כלצ'! [זה כמעט משפט בעברית.. P:]

עוד פיוז קפץ..

אני צריכה לכאן עיצוב חדש... אולי באמת ללכת על משהו סופר קייצי כזה, כמו שפטל הציעה לפני כמה זמן? ^.~

אהה...

כדי שאני לא אשכח, אבל רק כדי שאני לא אשכח:

היום היה משעשע.

אפילו התחלתי קצת להשתעמם.

כואב לי הגב ברמות מטורפות.

אני צריכה 50 מסאז'ים בערך.

היום יומולדת לאמא.

זה אומר אוכל, אורחים ואייריש קרים.

מפוצצת.

שבעה.

ונסעתי לבד להחזיר איזו דודה. פאק, לא נהגתי מלא זמן. היה נחמד לחזור לכביש :)

אההה... יום חמישי הבא [לא בשבוע הזה] אני חייבת למצוא את עצמי במרכז.

למה? ככה.

אמא בטח לא תשמח שאני מבזבזת את היום הזה, אבל אממ... אני חייבת לעצמי.

[מיסיס די, קחי בחשבון. P:]

לא ישנה מספיק.

זה כ"כ רע.

יש שירים שמתחשק לי לצרוח לפעמים.

אפילו באמצע הלילה.

כשהכל שברירי שכזה.

[כמו ה purify שיש לי עכשיו ברקע... והוא לא דוגמה יחידה]

האייסי שלי טוען בתוקף שגם לסר חופש יש היום יום הולדת. אז מזל טוב!

לבולי היה ב1.11!

ולשרון יש בשישי הקרוב. ולעוד 2 אנשים שאני מכירה בסוף החודש. מה נסגר?

אני זוכרת שפעם התקופה הזו הייתה ריקה מבחינת ימי הולדת אצלי. פתאום נזכרתם שנולדתם? P:

אממ... זהו להפעם.

מישהו צריך אחרי הכל לסדר את המיטה שלי הלילה.

וכנראה שגם זה יהיה לילה חצי לבן.

אה, כן, עניין הבעיטות החוצה מכאן עדיין בתוקף.

מצטערת על היבשושיות המחרידה בסביבה. זה ישתפר בשנה הבאה.

[אני מקווה שבשנה הבאה ולא בקרוב..]

[לחיי הכותרות העמוקות!]

It's Only Us

by Robbie Williams

And they want us to grow up
But we don't want to get a job
We all need a decent rock
Where it's all kicking off

Baby it's all right
Baby it's all right
You don't need to cause a fuss
Baby it's all right
Baby it's all right
It's only us

We're just after cheaper thrills
Since the price went up on pills
From Stoke On Trent to Beverley Hills
You know it's all kicking off

Baby it's all right
Baby it's all right
You don't need to cause a fuss
Baby it's all right
Baby it's all right
It's only us
It's only us

Well it's all kicking off

Baby it's all right
Baby it's all right
You don't need to cause a fuss
Baby it's all right
Baby it's all right
It's only us
It's only us

!If you see me online, Kick my ass

I'm damn serious

באמת.

התנזרות ממחשב לחודשיים הקרובים נדרשת באופן מיידי.

החל מהיום.

חודשיים בדיוק.

תודה מראש,

אני.