| 11/2009
תשובות לשאלון השבועי
מה דעתך על עישון?
נגד. מאוד.
האם את מעשנת?
לא.
האם חברייך מעשנים?
הרוב לא, חלק קטן כן.
רוב החברים שאני רואה בזמן האחרון באופן די קבוע לא מעשנים...
למה לדעתך נערים מתחילים לעשן?
כי זה מאגניב, ואל תגידו לי אחרת.
יש משהו מרגיע בפעולה הזו, את זה אני יכולה להבין, גם בפעולה וגם בחומרים בפנים, אבל בזה זה נגמר. אני לא מכירה אף אח שלקח את הסיגריה הראשונה שלו רק כי הוא רצה להירגע מעצם הפעולה. זה תמיד כדי לנסות איך זה, כי *כולם* עושים את זה...
האם את מודעת לפגיעות העישון?
אכן.
אם את מעשנת, האם היית רוצה להפסיק?
-
האם את מנסה להספיק ולא יכולה?
מנסה להספיק? בד"כ כן. P:
[גאד, מתי יגיע היום שיעבירו ביקורת מינימלית על השאלונים כאן?]
אם לא, האם את מנסה לגרום לחברייך להפסיק?
די ויתרתי למען האמת, זו מלחמה אבודה. :/
האם העישון מפריע לך?
מאוד.
האם ניסו לשכנע אותך פעם לעשן?
לא לשכנע בכוח, אבל זה תמיד שם, מספיק גם לחץ חברתי פאסיבי.
למזלי אני מכירה את עצמי מספיק כדי לדעת שאני מתמכרת בקלות. אני מודעת לכך שאם אני אהנה מזה אפילו קצת, או סתם אתרגל, זה לא ייגמר.
לצערי, אני גם מכירה את ההשלכות של עישון מקרוב, ולא מעוניינת לסבול מהן בעתיד.
התירוץ של "אבל הכל בעולם הזה מסרטן ובסוף מתים" נשמע דבילי להחריד, כי את הימים שאני כן חיה בהם, אני מעדיפה להעביר מחוץ לבתי חולים, לתת לעצמי עוד סיבה להיכנס לשם, זה פשוט מטומטם.
| |
לא ככה.
זה לא היה אמור להיות השבוע הזה, לא ככה.
בלילה שבין ראשון לשני לא היינו אמורים להישאר עד 4 וחצי לפנות בוקר כדי לעבוד על דו"ח מעבדה לא מוצלח. והיינו אמורים ללכת לישון הרבה לפני כן. לפחות הסופלה יצא די מוצלח.
והמעבדה עצמה של שני לא הייתה אמורה ללכת בצורה כ"כ לא מוצלחת. והיה אמור להיות יותר קצף בהפוך מהקפיטריה. ובכלל לא היה בתכניות לישון על ספסל בהפסקת הצהריים. ובכלל הייתי אמורה לא להקשיב בהרצאה של ענ"ת, אבל משום מה הקשבתי לשם שינוי והיה קצת מעניין. בתרגול כבר כמעט נרדמתי על השולחן, זה לפחות ענה על הציפיות של להיות חסר תועלת.
ויום שלישי... הייתי אמורה לקום ב-9 להתארגן ולצאת, אבל בתור ילדה טובה קמתי ב8 וחצי. ואז שמתי לב שכואבת לי הבטן, ואת קערת הקורנפלקס הבריא אני בכלל לא מצליחה לסיים. ואז הבטן כואבת יותר. ואני לא מצליחה לשתות כוס מסכנה של תה, ולא כלום. ולא הייתי אמורה להישאר בבית ולהרגיש כ"כ רע. ולא היה אמור להיות לי קר מתחת ל-2 שמיכות פוך עבות וחולצה ומכנסיים ארוכים. ולא הייתי אמורה להקיא את כל מה שכבר נשאר בבטן, ולא הייתי אמורה להרגיש כאילו שחבל שלא הספקתי לכתוב צוואה. ולא הייתי אמורה לישון את כל הצהריים, אלא בכלל הייתי אמורה לחזור אחרי יום הלימודים הארוך ולהתארגן לחתונה של חבר מהאגודה, שבאמת ציפיתי לה השבוע בתור האירוע הגדול. ולא הייתי אמורה לפרוש סופית לישון ב-10 בלילה, וגם אם כן, לא עם חום של 39.5 מעלות.
עצוב שדווקא ביום בו התקשרו אליי כ"כ הרבה אנשים שונים, לא היה בריאותיי די חמצן כדי לענות ולו לאחד מהם באותו הרגע.
וברביעי הייתי אמורה ללכת לפילאטיס, וספרדית, ולעשות עוד דברים חשובים, ולא לעלות על אוטובוס שאגד טוענים שמגיע אל היעד ובפועל רק עובר ברחוב אחד ליד, והנהג היה אמור להיגד לי כששאלתי ש"לא, אני לא עוצר שם" ולא הייתי אמורה ליסוע 30 דקות דרך של 12 דקות כשאני לא מרגישה טוב, בדרך לרופאה, ואח"כ עוד ללכת כביש ראשי ארוך מדי ברגל. ולא הייתי אמורה ללכת לישון עם חום של 36.2 מעלות.
והיום הייתי אמורה להיות מספיק בריאה כדי לעבוד על הרטוב של ענ"ת עם הארי, אבל הוא מפחד להידבק, ובצדק, ובסוף גם לעבוד אונליין כמו שצריך לא יצא לנו.
ולא הייתי אמורה להישאר עם טונה של שיעורים לסופ"ש, אותם אני חייבת לסיים כדי להספיק ללמוד למבחן.
ולא הייתי אמורה להיזכר כ"כ מוקדם הסמסטר למה אני שונאת לימודים מלחיצים.
They all say that they're here
but I see void and shadows.
messages of dark they bring
spit them on your meadows
It's sad but true,
what they don't know
that you have changed your address
It's sad but true,
what they don't know -
you took all the truth.
ישנן תופעות בעולם הזה שגם בתור אדם בוגר אתקשה ככל הנראה להבין.
בפינת הנקודה הטובה, החדר שלי נקי להחריד ונחמד לגלות מיהם האנשים שבאמת אכפת להם ממך.
| |
חיוך
(או: הדברים שעשו לי את הימים האחרונים, בעיקר את אתמול)
רביעי:
- הספקתי לשיעור הפילאטיס של 8 בבוקר בשנייה האחרונה, אפילו מצאתי מזרן רך. (מסתבר שזו בעיה כשבאים באיחור והכל נתפס).
- המורה החליטה לוותר הפעם על אחד המיקסים הקודמים שלה ושמה ברקע את LSD של אניגמה. זה היה חתיכת שוס בייחוד כי זה היה השיעור הכי קשה עד כה (כן, לשכב על מזרן זה לא כזה קל כמו שהייתם מצפים), ולפחות התרכזתי בשירים ובמוזיקה במקום בעובדה שהרגל שלי עומדת לנשור מרוב מאמץ.
- כחלק מקד"מ של גבינה מסוימת חילקו טוסטים די מושקעים בחינם. אחרי 1 שלקחתי לצהריים, כשאימא באה לאסוף אותי (דבר נחמד בפני עצמו) אחה"צ ביקשתי עוד 2 בשבילנו. (בתור הבדיחה שזכורה לטובה: "<שקר כלשהו> מפקולטה כלשהי, לא היה מחליף את המשתנים X ו-Y ב-U ו-V".)
- בדרך לבית קברות ראיתי שקיעה מדהימה.
- בערב החלטתי באופן ספונטני ולא טיפוסי להחריד ליסוע עם ה+1 אליו הבייתה. היה כ"כ כיף. :)
חמישי:
- להתעורר עם חיבוק זה כיף.
- קיבלתי מייל משמח עם אישור למועד ג' במבל"ס, אותו אני חייבת לעבור (ורצוי עם ציון מעולה כדי שאני לא אצטרך לחזור עליו בעתיד) כדי שיתנו לי לקחת את ענ"ת בינתיים. אז יש אישור, ולפחות אני פחות דואגת לגבי הבקשה לענ"ת, רק שבינתיים צריך להתחיל לחרוש יותר מחמור ממוצע.
- עברתי את בקרה 2, שזה נחמד, אבל לא מספיק כי זה מהקורסים האלה שהייתי צריכה להוציא יותר ממה שקיבלתי. למרות שהקורס הזה עצבן אותי בערך מהאמצע, וגם לא חיבבתי את המרצה (אבל רק כי הוא התחיל, וזה היה הדדי), אז שיהיה. אני בספק שאני אחזור על הקורס הזה לבד...
- משהו שדאגתי לגביו בערך בשבועיים האחרונים ואם היה מתפקשש היה עלול לשבש לי את החיים בצורה מאוד לא סימפטית בתקופה הקרובה, הסתדר מעצמו, וזה טוב ונחמד ולקחים יופקו לעתיד, אבל בינתיים אני שמחה ומאושרת מאין כמוני.
וזה מטומטם, אבל היום עלה לי חיוך כשהפתיעו אותי עם מתנה מאוד לא צפויה באפליקציה מסוימת בפייסבוק. כן, זה עקום להתלהב ממשהו כזה, אבל כשמגיעות הפתעות מאנשים שאני לחלוטין לא מכירה בחיים והם נדיבים כ"כ ונחמדים באופן קבוע, זה בהחלט מעלה חיוך. :)
בינתיים היום הספקתי לוודא שהסקייפ שלי עובד כמו שצריך, לסיים משהו של העבודה ועכשיו יש לי לעשות סדר מאסיבי בחדר ובבית.
סופ"ש נעים לכולם.
| |
כוסומו מבול.
אני לא חושבת שאי פעם נרטבתי בגלל גשם (כשגשם זה Understatement למבול שהיה פה עם כל הברד) כמו שנרטבתי היום בבוקר. גם נרטבתי זה understatement אחד גדול ל"נספגתי במים עד שהם עשו דיפוזיה ממני החוצה במקום להמשיך להיספג". כוסומו.
וכן, כוסומו עם הניקוז שלא עובד כאן כמו שצריך ויצר נהר שיכול להתחרות עם הדלתא של הנילוס בדיוק בדרך לתחנת האוטובוס.
ובכלל, כוסומו עם אורנג' שהחליטו שזה ששולחים לי חשבונית עם זיכוי על כמה חודשים אומר שאת אותה מעטפת נייר פשוטה אני צריכה לקבל בדואר רשום, אחרת את הכמה דקות עם הטפטוף שהעברתי בדרך לדואר, הייתי מעבירה בתחנה וכבר נמצאת על אוטובוס, או אפילו כבר בטכניון כשהמבול התחיל. במקרה הממש טוב אפילו בתוך החד"כ.
רק שבמקום זה נאלצתי להסתובב מ-10 בבוקר עד 9 ומשהו בערב עם ג'ינס 3/4 רטוב (זה התחיל מרטוב וספוג לחלוטין במים, כשגם המכנס ספורט מתחת נרטב לחלוטין) ונעליים ספוגות במים. כוסומו.
(לידיעת הקורא הנאמן אור, בחיי שלא גנבתי ממך, הסטטוס בפייסבוק היה לפחות 50% מהמחשבות שלי בבבוקר בדיוק מילה במילה. >.<)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
