כבר קשה להסתובב פה היום מבלי לראות שבכותרת של כל 3 מתוך 4 פוסטים, יש את המילה "סילבסטר" "מסיבה" "לחגוג" וכו'...

שיהיה...

אני פה רק כדי לסכם שבוע וחצי, כי לסכם שנה שלמה יהיה קשה מדי... במיוחד את השנה האחרונה...

אז נתחיל מהיום:

בסה"כ היה די בסיידר... היה יותר מדי שקט בביצפר, אבל חפיף.

בהפסקה הגדולה חילקתי שוקולדים לאנשות החביבות שלי [כן ליז, אני יודעת שזה שם של גראס]. ג'ולייט התלהבה ממש מהרעיון ולא הפסיקה לחבק אותי oO לנה וליז כבר רגילות, אבל לה נתתי רק השנה, וזה היה ממש מגניב לראות ת'תגובה שלה. למרות שבשלב כלשהו היא הפחידה אותי כשלקחה את הסנטה והשתמשה בו בתור מיקרופון... אלן משום מה החליטה לא לקחת ת'מתנה שלה. לויודעת למה... מה כבר מפריע לה שמביאים לה משו מבלי לצפות לתמורה?

הו, וול...

יום חמישי 30/12

היום עצמו היה די עמוס.

הביצפר דווקא עבר ממש מהר. בספורט התחלנו עם כדורסל והיו כמה קטעים מבדרים. במיוחד כשעדן החזיקה 2 כדורים ונראתה כמו מוכר גרוזיני של אבטיחים P:

אחרי זה היה לי שיעור נהיגה, כי מלא זמן לא עשיתי, וכדי שאני לא אשכח בכלל איך מזיזים הגה oO היה לא רע, למרות שהוא אסף אותי מוקדם מדי, ולא הספקתי "לבלות" את ההפסקה עם לנה בחדר ערבית (פשוט הבטחתי לה ממקודם, יש שם מזגן וכיף לפטפט...) אבל חפיף, פחות כמה פוחלצים לעיניים... השיעור עבר די בסיידר... הרווחתי 10 דקות כי הייתי צריכה להגיע לאנשהו לקניות.. הסתובבתי עם אמא במשך שעות... בסוף יצא לי מזה מכנס ספורט (בהשראת ליז, הוא ממש יפה כזה!), ממתקי ג'לי למומולדת של ג'ולייט [יום ראשון], ומעיל ניילון שחור (סוף סוף, אני כבר מלא זמן צריכה אחד כזה) אה, וגם יצא לי להסתובב עם זר ורדים שיועד לחברה של אמא, שאח"כ הלכנו אליה כי היה לה יומולדת לא מזמן.

היה דווקא נורא חביב אצלה. במיוחד השכר דובדבנים, שגרם ליותר מדי קטעים מבדרים.

אני אפילו לא אצטט כאן... משום מה שהיא ואמא שלי החליטו טיפה להתפכח, נפתח דיון סוער בקשר לכל המסקנות של ועדת דברת בחינוך וזה... אסון טוטאלי... אבל דווקא היה מעניין לשמוע אותן...

חזרנו הבייתה אי שם ב12... :/

יום רביעי 29/12

אמא שלי הסיעה אותי! כמה כיף להתעורר ב9!

הייתה מעבדה בפיכסיקה. הייתי עם שוקילנה, כי במילא לא היה מספיק זוגות, וכי במילא עדיף ככה, יותר מעניין... בזבזנו להם הדפסות (כי היינו צריכים להדפיס גרפים) וכל 2 דקות נתקעה המדפסת העילגת של המעבדה...

אח"כ היה מחשבים. רק שהמורה החליטה לדפוק איחור של איזה 20 דקות.. אנשים כבר ניסו לברוח, אבל בסוף (כרגיל... כי למה שהם באמת יבריזו? טיפשים...) כולם ישבו כמו ילדים טובים (או שלא P:)... מה שכן, היא הייתה אמורה לעשות 3 שיעורים, אבל עשתה רק שעתיים...

האנטנה [אותו אנש שרק הזכרתי בפוסט הקודם] לא בהה בי יותר מדי, למזלי... הוא באמת מפחיד.. למען האמת, השם "קרש" יותר יתאים לו... אז אולי אני אשתמש בו במקום אנטנה (שזה בכלל נקבה P:)

שמעתם פעם על מקצוע שנקרא "מכניקה הנדסית"?

וול... מסתבר שאני לומדת את זה!

ויש לי את זה בימי רביעי, רק שאנחנו בד"כ מבריזים... אז היום אחרי מחשבים, הלכתי עם ביפ לקפיטריה, אני לא זוכרת בדיוק למה, אולי כי היה לי משעמם בכל מקרה, ושם פגשנו את ריצ'י [הו! אני גאה בעצמי על השם שהמצאתי לו!], אנש נורא חביב, גבוה ועם עיניים כחולות. שהיה באמצע בליסת סנדוויץ' לא קטן. ביפ קנה משו, אבל ריצ'י, שלומד איתנו גם, ביקש שנחכה לו כי הוא רוצה לקנות אוכל oO שאלתי אותו למה אוכל אם הרגע הוא סיים סנדוויץ', אבל מסתבר שהילד היה מורעב. אז חיכינו לו (אני, כי אני אנשה טובה וכי אני מעדיפה לעלות איתו למעלה מאשר עם ביפ, וביפ, כי הוא אידיוט. טוב, וגם כי אולי הוא לא רצה להיות לבד...) בכל אופן, התחלנו לפטפט טיפה, מסתבר שריצ'י היה צריך לעשות היום מבחן חוזר במתמ'... איכשהו גם דיברנו על מה עושים ביום שישי ועל מועדונים ועל זה שמסוכן להסתובב ליד מקומות עם ערסים... סכינים וכו'... הסיפורים מוכרים, אין צורך לפרט... אז הילד פלט פה משו שדי זיעזע אותי באותו יום. הוא אמר שבסה"כ הוא אישית לא מפחד שידקרו אותו, כי במילא לא אכפת לו למות ואמר משו על זה שהחיים שלו בזבל (לא במילים האלה בדיוק, אבל זה היה העיקר...). ניסיתי לשאול אותו למה הוא אומר את זה, אבל הוא סתם אמר שזה סיפור ארוך.. מעניין אם הוא היה מסכים לספר לי אם ביפ לא היה נתקע איתנו ועוד כמה ילדים אחרים לא היו בסביבה... זה ממש סיקרן אותי, כי ריצ'י, הוא בסה"כ אנש עם לא מעט חברים בשכבה (לפחות ככה זה נראה), הוא נראה טוב, וכשמסתכלים עליו מהצד, בחיים לא חושבים עליו בתור ילד בדיכאון או בבאסה וזה... הוא מסוג האנשים שרואים אותם וחושבים:"וואי, איזה כיף לו בחיים", אז ממש היה לי מוזר לשמוע אותו אומר את זה...

בכל אופן, השיעור "התחיל", ונעזוב כרגע ת'עובדה שאנחנו מתחילים אותו מתי שבא לנו, ואחרי כמה זמן לא ממש היה לי מה לעשות עם הקבוצה שלי, וריצ'י שהוא בקבוצה עם אנש אחר שפשוט נקרא לו ד', גם נשאר בלי דברים לעשות, כי ד' החליט לעשות הכל לבד. באותו זמן, מצאתי פטיש, והתחלתי לנסות לישר ת'פקק בריזר שהיה לי בתיק. לא ממש הלך. אז הצעתי לריצ'י לנסות ליישר לי אותו אם אפשר... אז יצאנו מהכיתה [כן, אנחנו באמת עושים כמעט מה שבא לנו בלי שיגידו לנו כלום] והוא החל במשימה. למען האמת, הוא עמד בזה ממש לא רע. אמנם בסוף יצא משו נורא מעוות, ולעשות מזה תליון כנראה אי אפשר, אבל באותו רגע ממש התלהבתי, כי מלא זמן שאני רוצה לנסות לעשות מהפקק תליון. אבל חוצמזה, יצא לנו לפטפט קצת. הילד הזה בהחלט נכנס לרשימת האנשים שאני לא סולחת לעצמי שלא הכרתי יותר טוב. כי הסיכוי שאני אכיר אותו טוב עד סוף השנה קלוש, למרות שאני מקווה שאני טועה. [אבל אני יודעת שאני צודקת :/]

הוא אפילו ניסה לעשות לי חור בפקק כדי שיהיה אפשר לעשות מזה תליון... אני ממש מפחדת על אנשים במצבים כאלה, וכל איזה דקה זרקתי משפטים נוסח:"תיזהר על הידיים!", רק שלו לא היה ממש אכפת מהידיים.. הו,וול...

במהלך השיעור, המורה החליט לבוא, עם כל מיני רכיבים חדשים בתוך שקיות מתפוצצות (נו, עם הבועות אויר האלה) אני וביפ רבנו על שקית אחת, רק שהוא בינתיים היה צריך לבנות איזה משו במחשב, שתיקשר עם חייזרים (היי- זה באמת גרם לנורות להבהב בצורה מוזרה) אז לקחתי ת'שקית, ובתור נקמה, פוצצתי לו בועה ממש בתוך האוזן! P: המעשה הזדוני הזה גרם לשטף קללות מצידו, אבל אני מן הסתם רק צחקתי... הוא אח"כ התלונן שהוא נהיה חרש בגללי. [ואני טוענת שעשיתי טובה לאנושות].

ציטוטיישן מהשיעור הזה:

סקאי:"הם לקחו גם את המברג וגם את המברגה!"

ביפ:"אז אולי הם רוצים לעשות מברגון?"

-לא יודעת... לי אישית לקח זמן לקלוט שהוא מדבר על הצאצא של המברג והמברגה...

סקאי:"יש לי בורג, ואני לא אהסס להשתמש בו!"

ביפ:"יש לי דבר שמתקשר עם חייזרים ואני לא אהסס להשתמש בו!"

- זה היה בריב על השקית, או משו כזה...

ביפ:"הווו! איזה גבר אני!!"

ד':"איזה? O.O "

-טוב, ד' צודק, כי ביפ באמת לא ממש גבר, הוא יותר לכיוון העז...

יום שלישי 28/12

היה שיעור יוגה בספורט! היינו צריכות לשכב על מזרן, לנשום ולהגיד:"שששש" תוך כדי נשימה.

>.<

אבל היה די בסדר..

רק שאחרי ספורט, יצאתי עם לנה, ליז איכשהו נתקעה עם עדן או ג'ולייט או לא יודעת מי מאחורה. עברנו ליד איפה שיש את המתח. הייתה שם קבוצה של חלק מהבנים, וביניהם האנטנה. פה לנה הסבה את תשומת ליבי לכך שאנטנות בוהות בי וכשאני בעצמי שמתי לב, אז בהחלט ראיתי מבטים חשודים. מפחיד. help? sos?

לפני שיעור ספורט, לנה,ליז ואני החלפנו בגדים בשרותים, והיה קטע משעשע, ששתיהן בדיוק עמדו לפני התא שלי, וכשיצאתי שתיהן ביחד החליטו להגיד משו נוסח:"ומאחורי דלת מספר 3...סקאי!" הן היו נורא מרוצות מעצמן במיוחד אחרי פוזת ה"דוגמנית-שקסית-בבקיני-שעושה-חלטורות-בשעשועונים-זולים" שדפקתי בו זמנית, בתיאום מושלם.

היה יום ארוך שכזה..

המורה לפיכסיקה החליטה שנלמד... ועוד נלמד לא בכיתה אלא במעבדה הקטנה. אמנם לא כזה רע שם. אבל להתרכז מן הסתם לא יכולתי. אני ולנה לא הפסקנו לצחוק. על כל מיני שטויות. אפילו בהיתי בכל מיני תמונות שהיו על הקיר, וביניהן בולים של כל מיני דברים שכנראה קשורים לפיסיקה/כימיה. בקושי הקשבתי, אבל חפיף, המורה אולי תופסת, אבל אפעם לא עושה כלום...

בבית ניסיתי להתכונן לשיעור מוזיקה. דווקא הצלחתי להתקדם קצת (ויחסית למשו שניסיתי לעשות בשעה, הלך לי לא רע).. סידרתי ת'חדר והכל... רק שבסביבות 7 קיבלתי טלפון מבעלה על זה שהשיעור מתבטל, שאלתי למה ומדוע, עם קול דווקא מתעניין ועצוב מעט, והוא אמר שהיא חולה ושהוא השאיר אותה בבית כדי שתבריא לקרת השנה החדשה, אז אמרתי משו כמו "אתה צודק וזה טוב"... וואטאבר... בכל אופן- בסוף הוא אמר לי שלא נשמעתי לו עצובה מספיק! סליחה?? WTF לא נשמעת עצובה? אני צריכה להיכנס לאבל בגלל זה? זה שיצא לי אפילו בלי כוונה קול קצת עצוב לא מספיק לך? דמיט... זאת הייתה הערה ממש לא נעימה.. >.<

יום שני 27/12

היום התחיל דווקא ממש לא רע.

אמא החליטה להכין בבוקר קרואסנים, אז הכנתי לשתינו קפה. היה טעים, היא תמיד מכינה אותם לבד. (טוב, איזה תמיד? כולה פעם שנייה שהיא מכינה כאלה, אבל עדיין P:)

היה לי היום בחן באנגלית, "הכתבה" לפי מה שהמורה אמרה. אז ניסיתי ללמוד כל מיני מילים עקומות בע"פ כולל פרוש בעברית בדרך לביצפר. איכשהו הצלחתי לזכור משו (טוב, יחסית לשאר רשימות המילים שאנחנו מקבלים בד"כ, היא עוד בסדר), וניסיתי עוד לחזור בראש על כמה מילים, כשהגעתי לשער, בדיוק השומר היה שם, החליט לנעול ורץ למטה! מן הסתם, נתקעו איזה 20 ילדים (וזה עוד בלי להגזים) בשער. למה? אפחד לא יודע. אבל השרת של ביצפר היה זה שבא לפתוח אח"כ. יחד איתי נתקעו בכניסה גם ענבל וארז, והתחלנו לתהות לגבי ה"הכתבה" באנגלית, כי המידע שקיבלנו מהמורה היה עקום ביותר. או שזה היה בחן כרגיל, או שזה באמת הכתבה. וגם אם זה כרגיל, אז האם המחסן מילים שהיא תמיד נותנת למשפטים יהיה בעברית או באנגלית. ככה זה המשיך עד החדר של האורקית. החדר של האורקית, הוא למעשה חדר ערבית, שרוח האורקית תקועה בו, וכנראה שגם הרוח שלה תמשיך להיות שם עוד מאות רבות של שנים. היא פשוט מאוהבת בחדר הזה, ושם אנחנו גם סובלים את שיעורי חברה בימי שני. מסתבר שהעיכוב של ה10 דקות בחוץ לא שינה כלום, כי באנו בדיוק כשהיא פתחה את הדלת.

מן הסתם, היה שיעור משעמם. הפעם במיוחד. היא דפקה בי יותר מדי פעמים מבט רצחני, כי מן הסתם המשכתי לשבת עם דף אנגלית וללמוד, אבל היו עוד אנשים שעשו את זה, וכנראה היא החליטה היום להיטפל אליהם. שיו...

יום ראשון 26/12

יו, זה היה יום ארוך.

הדבר המעניין היחיד שקרה בביצפר הוא השעתיים החופשיות שלי. כל יום ראשון יש לי שעתיים חופשיות, ובד"כ [בחורף] אני יושבת לי בספריה, ותמיד יש לי מה לעשות. אבל הפעם הצטרפו עוד 2 אנשים, והיה מבדר במיוחד. וול, תמיד אני ועדי [השמות פה הם אנשים מהשכבה] נמצאות בספריה, כי יש לנו חלון... בדיוק כשנכנסתי, עומר נכנס יחד איתי. ובאותו רגע, חטפתי שוק. לילד היה שער ארוך כמעט מאז שאני זוכרת אותו [מה שאומר בערך מכיתה י'], והוא קיצץ הכל! פיכס... הוא נראה שונה לגמרי, לפחות הוא בעצמו הודה שזה היה מעשה טיפשי. אחרי כמה זמן, הצטרף גם עומרי.

אז יצא שעל השולחנות הגדולים עדי ישבה בשולחן שלידי [כי לקחתי לעצמי שולחן לבד בגלל מליון קלסרים,דפים וכו'] עומר החליט לשבת מולי, ועומרי מול עדי. מה שהתגלה כטעות חיינו, או אולי בעצם לא. עדי השתתפה בהצגת תאטרון בערב לפני ואחת השורות שלה הייתה:"זה תמיד אני ואני ואני!" בקיצר, עומרי הקטן והפטפטן לא הפסיק לדבר, ו90% ממה שהוא אמר היה ה"אני ואני ואני" הזה. מה שמן הסתם טחן לכולנו ת'מוח. אז שלושתנו התחלנו לחשוב על איך כדאי יהיה להרוג אותו כדי שיסתום את הפה [נו, יחי הסדיסטיות]. כאן גיליתי שהמספריים שלי נורא שימושיות, ופיתחתי תיאוריות לגבי איך הכי טוב לנעוץ אותן, באיזה זוית, כדי שזה יחתוך לו את כל הורידים בדרך ויגרום ללב שלו להפסיק לפעום בבת אחת.

~MoonLight~ (21:26) :

אוווו...

נייס!!!

~MoonLight~ (21:26) :

-וכמה רומנטי-

~MoonLight~ (21:26) :

~MoonLight~ (21:26) :

אני אישית בהריון מערפד!

~MoonLight~ (21:27) :

עדיין קוראת...

עדיין מושפעת...

עדיין יש לי בת דודה עם יציאות מוזרות....

~MoonLight~ (21:27) :

מעניין עם תקבלי את כל ההודעות האלה רגיל או בג'יבריש או אולי בסימני שאלה?

~MoonLight~ (21:27) :

ומתי תיהי מחוברת?

~MoonLight~ (21:28) :

גם זה מעניין....

~MoonLight~ (21:28) :

את כנראה לומדת עכשיו...

~MoonLight~ (21:28) :

או שלא...

~MoonLight~ (21:28) :

אולי את שוב מצלמת לך ג'וניים למינהם....

~MoonLight~ (21:28) :

הווו ג'וני!

הווו מיאו!

~MoonLight~ (21:29) :

מסכנה...

איזו הפצצה תקבלי כשתתחברי!

~MoonLight~ (21:29) :

טופי, אני מפסיקה!

~MoonLight~ (21:29) :

נראה אותך מחר!

~MoonLight~ (21:29) :

מיאו מיאו!

~MoonLight~ (21:29) :

ביי...

~MoonLight~ (21:29) :

~MoonLight~ (21:29) :

זה היה פרח!

~MoonLight~ (21:29) :

נכון הגיון זה דבר שימושי?

~MoonLight~ (21:29) :

טוב, עכשיו אני באמת מפסיקה!

~MoonLight~ (21:29) :

או שלא...

~MoonLight~ (21:29) :

מועחעחעחעחעחע....

~MoonLight~ (21:30) :

גלזיק מוזר...

~MoonLight~ (21:30) :

טופ, הפסקתי.

~MoonLight~ (21:30) :

ביי...

בחסות מונלייט משועממות (ע"ר) P:

זה סתם שיעשע אותי הרגע...

אנטנות נועצות בי מבטים חשודים.

אני חולמת על ילדים מהשכבה שמתים.

אנשים שאני דווקא די אוהבת.

יש לי חור בפקק של הבריזר!

אנשים עם עיניים כחולות עושים לי את זה.

אנשים בשם ביפ, אידיוטים.

ולקום ב9 בבוקר, זה מה-זה כיף!

-> ואלו רק חלק ממסקנות היום.

אני מנסה לכתוב פוסט שמסכם שבוע וחצי, ולא הולך לי בינתיים, אז נסתפק בזה.

וכן, אני מוזרה.

הי- תראו מה היה פה אתמול, לפני שהחזירו ת'קאונטרים שיש כאן:

מה המתנה הכי רומנטית שאפשר לקבל?  

אמממ..
למען האמת, אצל כל אחד זה אחרת, זה די אינדיוידואלי שכזה...

לי לא אכפת מה בדיוק אני מקבלת, אז מה שזה לא יהיה- כשזה בא מהלב רואים את זה.

באיזה גיל הנשיקה הראשונה שלך הייתה?  

16

oO

(לכו לצחוק בצד)

מה המקום הכי רומנטי?  

בשבילי זה יכול להיות כמעט כל מקום מבודד כזה...
רצוי עם נוף יפה ושקיעה.
אבל גם יער כזה... אי בודד..
מה שזה לא יהיה, אבל שזה מקום נטוש יחסית ולבד כזה

יש לך חבר/ה?  

נופ >.<

לאן תזמינ/י את החבר/ה שלך בפגישה הראשונה?  

לוידעת...
ת'כלס, אני מקווה שהוא יהיה זה שיזמין אותי...
אני די לא אוהבת להוביל... לפחות לא בהתחלה...

על מה את/ה מסתכל/ת בבנות/בנים?  

עיניים... שיער P:
לא יודעת... בסה"כ זה שילוב של כמה דברים...
פעם ניסיתי לעשות איזה רשימה של כל מיני אנשים שנדלקתי עליהם, ולמצוא מה משותף.
לא היה הרבה.
למען האמת, לא היה כמעט כלום.
ככה שזה די תלוי כנראה במראה כללי...

מה הכי חשוב בחבר/ה?  

אופי, כמובן.

ולסיום עם מי היית רוצה להתנשק בסילבסטר?!  

ג'וני (ע"ע פוסט למטה) דפ
בראד (תעשה לי ערפד) פיט
אשטון (תעשה לי קלסו) קוצ'ר
האנש החמוד שאני רואה באוטובוס בערך פעם בשבוע *סמיילי מזיל ריר*
תום >.< (רק בגלל הנשיקות הטובות P:)
עם מישו מפורסם, כדי שאח"כ יהיה לו פדיחה שיראו את זה בשערי עיתונים P: *דימוניק סמייל*

אוקיי, זה פוסט קליל למטרות סגידה לדברים יפים בלבד.

אתמול לנה שלחה לי הודעה שבערב יש איזה משו עם ג'וני דפ. בירור קצר הוציא ממנה שעה וערוץ (סטאר וורלד, התכנית של אופרה, ב8 וחצי). כשראיתי שזה באמת זה, ולא סתם נדמה לי, ישר שלחתי הודעה לפטל ולליז (כי אני אנשה חביבה ודואגת לסביבה) שיראו גם.

ובעצמי, התפניתי לעיסוק החביב עליי לאחרונה. צילומי מסך. תיעוד התכניות החביבות, או ליתר דיוק, האנשים שבהם.

תמונות מאתמול. ג'וני. |סגידה|

המשך יבוא..

ראו הוזהרתם!

(אבל לא של ג'וני...)

את הסיפור הזה התחלתי לכתוב בערך לפני שנה. זה מסוג הדברים שפשוט ישבתי וכתבתי בלי להפסיק, ומה שיצא- יצא.

אבל מה שיצא, זה בעצם התחלה של סיפור, וסוף של סיפור, ולא היה אמצע.

וכל הזמן חשבתי מתי ואיך אני אשב ואכתוב את האמצע הזה.

והיום החלטתי שזהו.

אני מתיישבת ומסיימת את הסיפור הזה, וזה מה שעשיתי.

[יאפ, יש לי כוח רצון ענקי כשאני ממש רוצה.]

אז שוב- זה נכתב די ברצף, ולא ממש התייחסתי לשגיאות, אז סליחה מראש על שגיאות הכתיב והדקדוק. אני פשוט לא בודקת את זה..

Black

She woke up that morning to the sight of a white cloud floating in the air. If someone could ever tell her that tonight she is about to cry like a little baby, she would laugh at him, she wouldn't believe.

That morning was so wonderful.

"God will make his biggest crime if he ruins such a beautiful day!", she said to herself with a big smile.

She didn't actually believe in God, but sometimes people need to explain things to themselves, especially if those "people" are just a little girl. 16-year-old girl on vacation, who shouldn't really bother about stuff, just smile sometimes, and tell everyone that everything's gonna be just fine.

It was about 10 AM. She never opens an eye before this hour, unless she really has to...

But that day, something inside told her she needed to be awake, to open her eyes and use every minute of that beautiful day. She left her room and saw the house was empty. She loved the empty house.

"Mom might be at the hospital with him right now, she said yesterday that she'll come late at noon. Well, that means an empty house for at least 6 hours! Great! Finally the quiet I was waiting for a long time!"

At noon, her mother came home. She said there was no change in his condition. She told her everything about what happened that morning, and why they transformed him to another hospital. She also told her she needed to come back as soon as possible.

"Well more of the empty house for me today! In the evening I'll go there too..."   

The evening came, and her mother still was there. She began to worry. What about her visit? After all, she wanted to see him today too. She turned her computer on. Tried to find something that will distract her from thinking about him. And of course, she found. Two hours passed and she didn't even notice. Suddenly she noticed her right hand got cold. Few minutes later, her left hand got shivers. Nevertheless, she kept doing what she did, and shut those voices inside her head.

Twenty minutes later her mother phoned, and just asked what was the number of their aunt in Germany.

Then she knew.

The shivers were there because of something. There was a reason her hand got cold.

She knew.

He died.

"They couldn't save him... they tried... I promise you! Oh! How much they tried! ..."

The words, the tears, everything was in such a big mixture that no one could separate a single word... a single tear...

No one could stop the tears, just as no one would bring him back.

But something would stay with her forever: the memory of his eyes, his blue skyish eyes, the night before, saying "I'm sorry..." , or was it maybe "Stay...don't leave me... help...".

She doesn't know, and no one can tell her. Neither do I.

© NightSky 

לפני שנה (לפי התאריך הלועזי) נפטר סבא שלי.

והתחלתי לכתוב את זה בלילה אחרי, או מתישהו במהלך השבוע אחרי, אני לא זוכרת במדויק.

אז רציתי לסיים דווקא היום.

דווקא בהתחלה לא חשבתי שזה יהיה דומה למה שקרה, הייתה לי השראה דווקא ממשהו אחר גם, אבל ככה זה יצא, וכל אחד יכול להבין את הסיפור ולקשר אותו למה שמתחשק.

אני לא רוצה לפרט כאן יותר מדי. אבל גם האירוע הזה, שינה אותי מאוד.

התחלתי לראות את הטוב בדברים הרעים שקורים לי. אולי לא תמיד, אבל לפעמים כן..

כדי לכתוב פוסט!

ולכבוד אירוע נדיר זה (יחסית לשבוע האחרון לפחות) הבה נפצח בשירים ומחולות!

טוב. לא.

קרו לאחרונה כמה דברים ממש מבדרים, ולא יכולתי להתאפק.

בסה"כ החיים שלי בזמן האחרון לא יותר מדי מעניינים, ולא יותר מדי מלאי הרפתקאות, אבל יש דברים קטנים, שמשנים את היום ואת המצב רוח אפילו לכמה דקות.

אז נתחיל מהיום.

היום, גיליתי שאמא שלי יותר מסוממת ממני!

היא קנתה היום בכפר דרוזי "לחם דרוזי", שלמעשה, זה כמה פיתות דרוזיות ביחד. שיהיה.

בכל אופן, אכלתי חתיכה בצהריים, והיא החליטה שזה רעיון טוב. אז לא מזמן היא רצתה גם, ונכנסה למטבח, בלי להדליק את האור, ומרחה 2 חתיכות עם שוקולד. הלכה לסלון, התיישבה על הספה, בהתה בטלויזיה, ונגסה באחת החתיכות.

או לפחות ניסתה לנגוס.

כי מהר מאוד היא גילתה שה"פיתה" עשויה מחומר לא מוגדר ולא טעים בכלל, וכמה שניות אחרי זה, כבר שמעתי צחוק ענקי מהסלון. באתי לשם, והיא התחילה לספר לי את זה. ראיתי את אחת החתיכות מולה, ולא הבנתי מה היא רוצה. הכל היה בסדר. כמה שניות אח"כ, אחרי שהיא סיפרה שהיא פעמיים ניסתה לנגוס ולא הצליחה, וגם לא הבינה מה זה הטעם הדוחה הזה, היא מראה לי את מה שהיא החזיקה ביד. ה"פיתהעםשוקולד" התגלתה כמטלית מטבח צהובה, מקופלת מעט ומרוחה כולה בשוקולד. טוב, כאן כמובן חטפתי צחוק היסטרי. אמנם טיפה פחות משלה, אבל לראות דבר כזה... הסתבר שבחושך, זה נראה בסה"כ די דומה, וכנראה שהמטלית הייתה מונחת ליד החבילת פיתות, והיא לא ראתה מה היא לוקחת.

אבל פאק, זה היה ממש מצחיק לראות את זה...

לי ולמונלייט - ממש מסוכן ללכת ביחד!

השבוע, כבר פעמיים נתקלנו בדברים לא בדיוק חביבים, בזמן שהלכנו יחד.

ביום שני, בדרך לתחנות, במדרגות המעצבנות, באמצע, יש איזה קטע שהמדרגות עוברות ליד חלקת דשא של איזה מטר על שניים. פתאום אנחנו רואות שם איש, על השביל של הדרגות, עומד בפוזת הוצאת נוזלים, עם הגב אלינו. ומסתכל כזה בחשד ימינה ושמאלה. עברנו אותו די מהר, ולא התאפקנו והתחלנו לצחוק. כי לראות מישהו שמחליט להשתין דווקא שם- וול, זה יוצא דופן במיוחד.

היום. עברנו במסדרון התחתון בדרכנו לספריה. זה המסדרון שליד כל המעבדות פיסיקה/כימיה, ויש שם ליד שרותים נטושים. כלומר- הם מגעילים כאלה, ואפחד אפעם לא נכנס לשם (אלא אם כן הוא מתחבא מהאורקית. מניסיון. שנה שעברה.) בקיצר, ליד היציאה של השירותים, בדיוק כשעברנו במסדרון, החליט אחד הילדים להחליף חולצה ולהתפשט ממש לפנינו.

אנחנו עד כדי כך נראות כמו מוקד להטרדות?

הייתה היום הצגה של תאטרון י"ב, הבנות העלו אל ההצגה "מניין נשים",ודווקא היו אחלה.

גילינו שהעולם סביבנו מתחיל להראות סימנים של העדר סטרייטיות.

הספר שמצאתי למונלייט אתמול בספרייה , של אן רייס, מלא בקטעים שנוטים לסלאש, וגם בהצגה היו לא מעט קטעים כאלה...

ביום שלישי היה גם קטע מבדר ביותר עם המורה למוזיקה. היא קנתה איזו משחה אצל סנדלר, שצובעת דברים, בעיקר עור, או דברים דמויי עור. בכל אופן, היא הראתה נעליים, שבאמת נראו טוב, כמו חדשות, ואמרתי לה שזה יפה. ואחרי איזה דקה, היא התחילה לספר על המשחה הזאת בכזו התלהבות! "וצבעתי עם חצי בקבוק את כל המעילים, והנעליים שלי, ושל בעלי" ובלה בלה בלה שכזה.. בכל אופן, מרוב ההתלהבות- אמרתי לה שצריך לצלם אותה ככה לערוץ הקניות! זה היה משעשע באותו רגע, אבל פשוט היה צריך לראות אותה, כדי להבין. היא לא הפסיקה לדבר בסגנון... כאילו היא מוכרת לנו ככה את הצבע הזה..