הפיצוץ הזה היה מפחיד.

סקאי, אתם יכולים להעלות את מונה נפגעי ההלם הלא-מדווחים באחד, בהחלט הלך לי הבוקר, INC

וזה שניסיתי לזמזם במנגינה משועשעת במשך הבוקר: "השמש זוחרת, הציפורים מצייצות / בבניין ליד הבית שלי כבר אין שלוש קומות" - לא הכי עזר.

אני אוהבת שיחות ארוכות עם לנה.

Thank goodness

כמה שהייתי צריכה את זה.

ותודה לצה"ל שמעניק לפקידותיו שיחות טלפון חינם.

כבר יותר משבוע אני טרודה עם שאלה עקרונית וחשובה בראש, שנבעה מאירוע כלשהו אי שם לפני כמעט שבועיים.

יש דברים שכשהם נמצאים בראש, זה אפילו יותר גרוע מלשמור בבטן. זה מסתובב, מסתובב ונטחן. המוח שלי מעולם לא עשה עימם (ובעיקר עימי) חסד. לנה באה לי הערב בשיא הפתאומיות, אבל ברגע הכי נכון, והייתי צריכה להוציא את זה על מישהו, ורצוי עליה (רק בגלל שהיא מכירה את רוב העלילה לפרטי פרטים, זה באמת לא אישי נגד אף אחד או משהו..).

הדילמה עדיין שם, אבל תמיד טוב לקבל פרספקטיבות של אנשים מבחוץ.

במיוחד כשהכל כ"כ מבלבל. המציאות, שמכתיבה 2 סוגי הגיון שונים לגמרי, אך מטבעם הגיוניים לגמרי.

ועוד היתקלות במקרים דומים סביבי, דווקא עכשיו, ואפילו קטעים קצרים מדברים שהחלטתי לראות בטלויזיה.

I'll never be a real lady.

I should stop trying to act like one.

:/

סתם מסקנה שהגעתי אליה היום ממחשבות מיותרות, בהייה במראה וחיים טיפשיים למדי.

I'll be fine

.someday

אז סוף סוף הגעתי לגיל שבו אפשר להתחיל. למרות הציפיות האישיות שלי מעצמי, משום מה יש לי חשק גדול להצביע ולהיות חלק מהבחירות האלו. לנצל את הזכות הזו שניתנה לי. אבל אני פשוט לא יודעת איך. הפתק שלי לא יהיה לבן. יהיו עליו אותיות כלשהן. השאלה היא אילו?

מאז ומתמיד סלדתי מפוליטיקה. עוד בהיותי ילדה קטנה (לפחות הרבה יותר קטנה מעכשיו) לא אהבתי את שעות הערב בהן נדלק מכשיר הטלוויזיה וכוון על מהדורת החדשות. הקשבתי בחצי-אוזן וחיכיתי לתוכניות הבאות. הנעשה בארץ, בעיקר בתחום הפוליטי, פשוט לא עניין אותי.

אין לי כל רצון או צורך להצטדק על כך כמובן, שכן אין כל רע בתמימות ילדותית וחיים בבועה ורודה של ילדות (וכן, אני בהחלט תומכת גם בילדים שמגיל צעיר אכפת להם והם יותר מעורבים...).

מאז, גדלתי קצת. בין היתר הבנתי שזו המדינה שלי. מדינה שלפני פחות משלוש שנים העניקה לי תעודת זהות ישראלית שמסמלת במובן כלשהו שאני חלק ממנה. מדינה שבהן ככל הנראה, אני אחיה במשך הלא-מעט שנים הקרובות.

לפני כשנה הגעתי לגיל 18 החוקי. מעבר לפריבילגיות כמו אלכוהול חוקי, שכולם נהנים להזכיר, אחת הזכויות (ויש שיטענו שזוהי אף אחת החובות) של אזרח בגיל החוקי בארץ היא זכות ההצבעה בבחירות לכנסת.

אני חושבת שעוד קיימת בי קצת אדישות ואפילו ריחוק מכל הנוגע למערכת הבחירות, בייחוד הנוכחית, אך עם השנים, ובמיוחד אחרי שיעורי האזרחות בכיתה י"ב (כן, קצת שטיפת מוח עובדת עלי יופי) האדישות התחלפה ברצון להשפיע ולשנות.

ומחר – בחירות. בעוד פחות מ-24 שעות (הקטע  נכתב לפני כשעתיים, נא להתחשב בהפרשי שעות) ייסגרו הקלפיות. מיליוני מעטפות עם פתקים קטנים בתוכן יעברו למרכזים מיוחדים בהם יפתחו אותן, יסתכלו על אותם פתקים ויעלו את המונה שסופר כל שם של מפלגה בעוד קול נוסף. והפעם, אני רוצה שמחר בקלפי כלשהו, בתוך אחת המעטפות הללו יהיה פתק שאני שמתי. פתק אחד, מתוך מיליונים, שהוא שלי. אני באמת רוצה להיות חלק מזה.

ואני חייבת להודות שקשה לי. אני לא שייכת באופן מוחלט לאף אחד מהפלגים העיקריים. לא ימין, לא שמאל ולא מרכז. הפתק שלי בטוח לא יתבזבז על אחת משלושת המפלגות הראשיות. הן מלאות ביותר מדי שחיתות ואינטרסים אישיים, ובכלל, בכל אחת מהן אני אמצא לפחות פרט עיקרי אחד שיגרום להצבעה עבורן פשוט להרגיש לא נכונה. נשאר רק להצביע למפלגות "קטנות" שרובן בכלל ספק אם יעברו את אחוז החסימה (ופה כבר מופיעה הדילמה שחבל להצביע למפלגה שלא תיכנס בכלל לכנסת כי זה קול מבוזבז). פה כבר כל אחד יכול למצוא איזשהו רעיון שעבורו הוא יצביע, אבל גם כאן אני לא שלמה עם הרעיון של להצביע למפלגה כלשהי.

מה שכן, משהו במדינה הזו צריך להשתנות, ורצוי שזה יתחיל מהשלטון. (אם כי למען האמת, רצוי שהשינוי יתחיל בכל אחד אישית) אולי יש משהו באמרה ששינויים גדולים מתחילים מהדברים הקטנים?

חסרה לי המוזה.

כשקורים סביבי הרבה דברים, או כשאני סתם מותשת, אני פשוט מאבדת כל כוח לכתוב משהו, וחבל.

כי יש לי חדשות!

מאתמול, יש לי תעודת בגרות!

אז.. אתמול, בכלל היה מעייף ומגניב וכיף ומלהיב. אבל היום, כשמתחשק לי לשבת ולתעד את אתמול, הכל פתאום מאבד את הקסם. הבעיה עם לא לתעד את זה, זו תחושת ה-unfinished biusness שתשרור עליי עד שאני לא אכתוב משהו שטותי ודבילי.

טוב, אז נתחיל מיום כלשהו, קצת לפני פורים, בו ניגשתי לתיבת הדואר שלנו, ומצאתי בה מכתב מבית ספרי הישן. המכתב הזמין את בוגרי המחזור לבוא בזמנם הפנוי (כל עוד זמנם הפנוי חל בין שעות פתיחת המזכירות) לבית הספר כי שם מחכה להם תעודת בגרות.

לרגע, נזכרתי בסיפורים של אנשים שעשו להם טקסים מיוחדים אחרי התיכון להענקת אותן תעודות, אבל כבר לא היה לי אכפת. בסה"כ דף נייר (שבהחלט מגניב כשהוא נמצא ביד! אבל באמת דף נייר..).

לפני כשבוע הצלחתי לקבוע עם ליז ולנה שנמצא יום שישי כלשהו ונלך לבקר במוסד הזה, שלא ביקרנו בו די הרבה זמן. (חוץ ממני, למען האמת, אבל 10 דקות למטרות ענייניות לחלוטין הן לא דוגמה.) הוחלט, מן הסתם, על יום שישי האחרון (AKA אתמול).

מכיוון שלא יצא לי לשמוע מלנה רוב השבוע, החלטתי להתקשר אליה אי שם ב-9 בבוקר, כדי לוודא שהיא מודעת לעובדה שעליה להתייצב בדיוק בשעה 10 וחצי במרכז (אחרת הייתה צפויה לכיסוח מצידי ומצד ליז).

"כן כן, אני זוכרת ויודעת. 10 וחצי, כן? אני אהיה שם."

'סדר.

עכשיו רק היה עליי להיזכר מתי לעזאזל עובר הקו הזה, שנוסע מהבית שלי למרכז. אותו קו, שאפילו בתקופת בית הספר לא ידעתי מתי בדיוק הוא עובר, מה שגרם לי מן הסתם להגיע לשיעורים באיחור אלגנטי שנע בין רבע שעה (במקרה הטוב) לשעה (במקרה הפקוק יותר של הכבישים). אחרי השיחה עם לנה ויחד עם הידע על כך שליז כמעט לעולם אינה מאחרת, כבר התחלתי לחשוב שאני אהיה זו שאחטוף על האיחור הלא-כ"כ אלגנטי הפעם. לא נעים, בהתחשב בעובדה שקמתי מספיק מוקדם כדי לצאת בזמן והכל..

ליז הצילה אותי ע"י הצעה לטרמפ (וויפי-ייאי No.1) וכך יצא שבעודנו במרחק של כ-10 דקות מהביצפר, מרימות טלפון ללנה ושמעות כתשובה את המשפט הבא: "אני עדיין בבית" כתשובה לשאלה היכן היא כעת. מיותר לציין שהשעה הייתה 10 וחצי? ^.~

הגענו לביצפר. השומר בכניסה ביקש תעודת זהות. רק לי הייתה. מסתבר שליז שכחה את שלה בבית (והספקיה קודם לחטוף התקף פאניקה קל לגבי זה שבטח לא יתנו לה תעודה בגלל זה P:). אבל מסתבר ש"זה בסדר, מספיק שלאחת יש". נו, מי שרוצה עוד הוכחה לפיצול אישיות של 2 במחיר 1 אצלנו, הרגע קיבל. נכנסנו פנימה, זמן של שיעור, שקט במסדרונות. בעודנו מחכות למזכירה שתביא לנו תעודות, מחדר המורים יצאה האקס-מורה שלנו ללשון וספרות בי"א. אחת המורות שבאמת יצא לי להעריך לטובה, ולצערי לא היו הרבה כאלה. החלפנו איתה 2 וחצי משפטים, אבל היה נחמד.

קיבלנו תעודות, והחלטנו להציץ בהן קצת. ברגע שפתחתי את המעטפה שלי (זה קרה אחרי שקודם הצצתי במעטפה של ליז P:) גיליתי 2 דברים מפתיעים:

א. מישהו רשם שבמסגרת המחויבות האישית שלי עסקתי בטיפוח האומנות בבית הספר. (כשבסה"כ הייתי תקועה במועדונית, פה ושם עונה לשאלות של ילדים עילגים. וכמו שלנה סיכמה את זה הכי טוב:"הדבר הכי קרוב לאומנות שעשית היה לצייר לי סמיילי במחברת הפיסיקה שלי!") 

ב. מסתבר שמישהו במשרד החינוך החליט שמגיעה לי "תעודה טכנולוגית" על לימודים ב"מגמה ובהתמחות: מכניקה הנדסית".. אח"כ כתוב שם: "עמדה בבחינות ההתמחות למגמה במקצועות הבאים -יש שם 3 מקצועות שאיכשהו יכולים להיות קשורים לתחום- תעודה זו מקנה סיווג מקצועי בכפיפות לתקנון הרשמי".  ואני שואלת שטו? או בשפה שרובכם תבינו: WTF?!?!?!?! אין לי מושג למה ואיך זה מגיע לי, אבל מסתבר שכן, ויש לי תוספת של תעודה בצבע ירוק שמקנה לי התמחות שאני לא באמת מבינה בה.

אחרי שקיבלנו את התעודות, החלטנו להסתובב קצת בביצפר. המורה של ליז לאומנות נתקלה בה וסיפרה לנו שיש הכנות לתערוכה של אלה שניגשים לבגרות. זכרנו את התערוכות האלה כשמהו די מוצלח אז החלטנו ללכת להציץ. אני לא יודעת מה הארבעה שניגשים לבגרות חושבים לעצמם, אבל חדר כמעט ריק שבוע לפני התערוכה, זה לא משהו. עברנו ליד קר הפרסומים ונכרנו איך בכל הפסקה היינו רצות לשם לראות אם התבטלו שיעורים והאם היו שלל שינויים לטובתנו במערכת. *נוסטלגיה* בין היתר גם הלכנו להסתובב ב"חורשת זיכרון" שבינתיים הספיקו לסיים לבנות לזכר תלמידי בית הספר שנהרגו בפעולות טרור (אם אני לא טועה.. oO) בכל מקרה, היה אירוני שעל פס אחד היו שמות כל ההרוגים, ומתחתיו היו עוד 3 פסים כאלה.. ריקים.. כמה שזה לא נראה "הכנה לבאות", אני מקווה שלא ייאלצו להשתמש בהם. פה יצא לי להתקל במורה שלי לרובוטיקה "אני רואה פה בחורה שאני מכיר" oO קריפי. בהתחשב בעובדה שאין לי הרבה מה להגיד לו, זה עבר מהר ותוך מספר מועט של דקות כבר ראינו את מיסיס לנה צועדת לעבר בית הספר. מכאן הכל כבר הלך מהר יותר. הבעיה היחידה היא שלנה הגיעה כשהתחילה הפסקה, והמסדרונות התחילו להתמלא במורים, ואפילו בעוד כמה אנשים מהכיתה/שכבה שלנו שבאו לקחת תעודות גם הם. אז במקום להמשיך ולהסתובב שם להנאתנו, ניסינו לברוח מהר. רק שלנה הובילה לעבר השרותים (המסריחים -_-), אם כי גם הם מהווים נוסטלגיה כלשהי. ביציאה מהשרותים ליז הצליחה להיתקל בלא אחרת מאשר האורקית! האחת והיחידה והמפחידה. המורה היחידה שבאמת לא רציתי לראות/לדבר/ליצור איזשהו קשר איתה, בגלל מליון וחצי סיבות. יצאתי מיד אחרי ליז והייתי בטוחה שהאורקית ראתה אותי. אבל לנה יצאה ממש חצי שנייה אחרי ואני בינתיים הספקתי לחמוק חזרה לתוך השירותים, יחד עם עוד קבוצה של כמה תלמידים שהיו שם. זה היה עניין של נראה לי רבע שנייה לפני שהיא הייתה מפנה את הראש לגמרי לכיווני ורואה אותי. ~שיו~ היה משעשע שהאורקית התחילה בין היתר לתחקר את ליז ולנה עליי, ושתיהן ענו משהו נוסח: "אממ.. אנחנו כבר לא ממש בקשר איתה.. לא יודעת מה היא עושה עכשיו" וכאלה. מזל שנשארתי בפנים עד סוף השיחה שלהם, וגם אז, מזל שכשיצאתי היא דיברה עם עוד 2 ילדים שהיו בכיתה שלנו ולא ראתה אותי. יהיה מעניין את המורה ההיא ללשון, שראתה רק אותי ואת ליז, תדבר עם האורקית, שראתה את ליז רק עם לנה, והן יקלטו שהן ראו בנות אחרות לגמרי. (אותנו זה פשוט שיעשע)

בשלב שבו הייתי יותר מדי זמן בשירותים כדי שהאורקית לא תגלה אותי, גיליתי שאיבדתי היכנשהו חולצת כפתורים ורודה שהחזקתי ביד. חולצה שימושית מאוד, שקניתי בקיץ, והייתה פשוט חמה מדי ליום שישי השרבי. היא כנראה החליטה להיעלב על כך שלא לבשתי אותה, ופשוט נעלמה. זה היה די מלחיץ בהתחשב בעובדה שבינתיים הספקנו להיות בלא מעט מקומות בביצפר, ואין לי איך לצאת ולהגיד את זה לליז או לנה כי הן כאמור תקועות עם האורקית. התחלו ללכת במסדרונות ובחוץ איפה שהלכנו, ודי מהר ליז מצאה את החולצה שלי (וויפי ייאי No.2) פה כבר החלטנו ללכת ישר חזרה למרכז, לעבר המקדונלד'ס שבלעדיו פגישת נוסטלגיה של השלישיה פשוט לא יכולה להיות פגישת-נוסטלגיה.

היה שם די נחמד שתיתי מילקשייק שלם בלי להרגיש בחילה אח"כ. ואח"כ אשכרה התחשק לי צ'יפס למרות שלא באמת רציתי/הייתי רעבה. וזה גרם לי להיזכר שכבר כמה ימים כל פעם אחרי משהו מתוק בא לי מלוח, ואחרי מלוח מתוק וככה שוב ושוב. (היום גם הייתה לי בחילה כל הבוקר. למה יש לי תחושה שרוח הקודש מתעקשת להכניס אותי להריון?)

אחרי זה הלכנו למעין גן/פארק שנמצא בסמוך והצטלמנו בפוזות משונות עם פסלים, פונים ועורבים. (ייתכן ואשכרה יבואו תמונות מתישהו..)

היה די נחמד (:

ובהתחשב בעובדה שאת הרוב (חוץ מאולי כמה קטעי "למה כשאני למדתי בביצפר הארור הזה זה לא היה ככה?") כבר כתבתי, ואין לי כוח להמשיך, נעצור כאן.

אולי יהיו תוספות בהמשך..

הא, יש לי לק שחור!

סוף סוף!

P:

ומיום חמישי, יש לי את צופן דה-וינצ'י באנגלית.

הוא לא שלי אמנם, אבל סוף סוף יצא לי לקרוא אותו!

מהכמה עמודים הראשונים שקראתי- נראה אחלה ספר!

נ.ב. אחרון לפוסט זה:

אני מאוד אשמח אם תיכנסו לבלוג הזה.

יש ממש כאן סיפור קצר שהיא כתבה, ואני אשמח אם תגיבו.

ביקורת בונה תתקבל הכי בברכה.

תודה לכם מראש.

שיהיה לכולם שבוע טוב!

סקאי.

=^_^=

רק רציתי להגיד שאני פשוט אוהבת את הסרט הזה.

מקסים.

ולא מילה אחת נוספת.

Celine: [Celine's song] Let me sing you a waltz / Out of nowhere, out of my thoughts / Let me sing you a waltz / About this one night stand / You were, for me, that night / Everything I always dreamt of in life / But now you're gone / You are far gone / All the way to your island of rain / It was for you just a one night thing / But you were much more to me, just so you know / I don't care what they say / I know what you meant for me that day / I just want another try, I just want another night / Even if it doesn't seem quite right / You meant for me much more than anyone I've met before / One single night with you, little Jesse, is worth a thousand with anybody / I have no bitterness, my sweet / I'll never forget this one night thing / Even tomorrow in other arms, my heart will stay yours until I die / Let me sing you a waltz / Out of nowhere, out of my blues / Let me sing you a waltz / About this lovely one night stand

במשך חלק ניכר מהבוקר התנגן לי השיר הזה שסלין שרה לג'סי בסוף הסרט, ככה סתם.

כשחזרתי הביתה גיליתי שמשדרים אותו הערב ביס.

אני אוהבת צירופי מקרים כאלה. (:

אני כ"כ עצלנית.

בצהרי היום התחלתי לכתוב פוסט שמסכם את כל אירועי השבוע.

לא שהיו כ"כ הרבה, אבל יחסית לשבוע ממוצע שלי, להספיק להיות ב-4 מקומות שונים שהם לא בית או משהו כזה, זה בהחלט הרבה, נחמד וראוי לציון!

אבל... אני עצלנית.

הפוסט הגיע בערך עד לחצי יום שני, ויש לי עוד עד שישי לכתוב.

זה לא אמור לקחת יותר מדי, כי כרגע, מתחשק לי לתמצת הכל ב-2 וחצי שורות, אך יודעי דבר יעריכו כי פוסט המתחיל בזיוני שכל ומשפטים ארוכים, חייב להימשך ככה.

אזהו שלא.

ההתחלה פה.

המשך יבוא, לפי מצב הרוח שלי.

את רוב הפוסטים שעצרתי באמצע ואמרתי שאני אמשיך, לא המשכתי מהסיבה הפשוטה שהייתי עצלנית מדי לכתוב הרבה על דברים שלוקח משפט וחצי לתאר אותם. אבל לא עוד! אני עוד אכתוב המשך גם אם הוא יבוא בחלקים קטנים ורבעי משפטים לא ברורים או קשורים אחד לשני (מבטיחה לא להשתמש באף אחת ממילות הקישור מתוצרת "בלאט" ו"בלין" וכו').

אה, ושימישהו ירביץ לי, כי אני כ"כ לא עומדת בעקרונות של עצמי.

אז כן זה היה אמור להיות ככה, ואמור זה שם של דג, כמו שאנשים נהנים להזכיר לי ברגעים הכי לא נחוצים:

פרינגלס חריף עלול לגרום לבחילה אם אוכלים אחריו לחם עם שוקולד.

כן ילדים, אחת ממסקנות החיים שלא חייבים להיכנס להריון כדי להבין אותן לבד.

אז כן, שבוע ארוך ומתיש עבר על כוחותינו. ברגעים אלה ממש אני מנסה לשכנע את עצמי שכן, פורים היה רק השבוע ולא לפני כמה חודשים טובים (מעשה מאוד טיפשי מצידי שכן לפני 12 חודשים בדיוק, באמת היה פורים).

רק לפני שבוע, ישבתי בביתי ושברתי את הראש לאן נעלמה המשכורת החודשים הצנועה שלי. לא הבנתי איך ירדו לי מהחשבון קרוב ל-700 שקלים מבלי שאני אזכור שהשתכרתי יותר מדי (בעצם.. מי באמת זוכר את עצמו כשהוא שיכור?). רק אח"כ נזכרתי שה-400 הלא מזוהים מתוכם, בוזבזו למטרות זדוניות של פגיעה עצמית למען עתיד טוב ועשיר יותר (?).

ובכן, יום ראשון, היה יום לא מעניין לחלוטין. באמת.

יום שני לעומתו, היה יום די מגניב, שכן החלטתי לשים פעמיי לעבר מרכז הארץ, דבר שלא קורה הרבה לאחרונה, ובאמת חבל. החלטתי לשים על משהו קצת יותר יפה מגי'נס וחולצה-שלבשתי-יותר-מדי-פעמים, להוסיף בדרך חיוך לפנים וליסוע. השאלה הייתה, למה ולאן בדיוק. שאלת ה"לאן" נפתרה מאוד מהר, שכן היה מפגשישרא, והיה צריך להגיד שלום לכמה אנשים. השאלה הייתה, עם מי. ברגע שיצאתי מהרכבת האמת, התלבטתי בין 2 אנשים שידעתי שצריכים להיות שם. אבל לפני שהספקתי להוציא את הפלאפון מהתיק ראיתי 2 שיחות שלא נענו מדי (בעצם לא, זה ברגע שהוצאתי את הפלא' מהתיק, אחרת זה היה קצת בלתי אפשרי). מבירור קצר, התברר שהיא הצליחה להשתחרר מוקדם באותו יום, והיא בדרך לעזריאלי. וזה, אני חייבת לציין, הציל אותי לגמרי. בזמן שחיכיתי, החלטתי להיכנס לסופרפארם ולהתיז על עצמי כמויות ענק של בי דלישס (נו, אני ממש מתה על הריח של הבושם הזה). חזרתי מהר וניסיתי לחפש פנים מוכרות בין כל החיילים שהחליטו להיכנס ולעבור ליד הכניסה של הרכבת. לא ממש עזר, ועוד הייתי עם משקפיים -_-. מה שכן, תוך דקות ספורות די מצאה אותי בעצמה. ואז הסתובבנו לנו בקניון, פגשנו מיקי (ומימס וזרמושקה), עלינו לגג ראינו הרבה אנשים בשחור, עשינו סיבוב קטן וחזרנו אל תוך הקניון הבטוח.

-המשך יבוא-

אה, משהו שלא יחכה לעריכה:

אני: "אוף, אני חייבת לשנות כינוי במסנג'ר, כל הכינויים שלי בזמן האחרון דיכאוניים מדי."

איש: "מה עם פשוט להשאיר NightSky? זה יפה"

אני: *שוק טוטאלי רגעי*

הכינוי הזה מעולם לא הופיע במסנג'ר. משמע: יש פה משת"פים סמויים! אנשים שקוראים בבלוג ולא אומרים לי, ועקב היותי פרנואידית, זה מלחיץ.

באמת שכבר מזמן לא אכפת לי ממש שיקראו כאן אנשים שאני מכירה במציאות, אבל בחייכם, מבקשים יפה, לפחות תגידו שאתם קוראים כאן. קאפיש?

ולפינת ה"דברו איתי! תהיו מצחיקים! ואני אפילו אפרסם אתכם כאן!"

זה, משעשע אותי כרגע:

אני מחשלת אותה. כל פעם שאני נכנסת או יוצאת ממנה, אני קצת מרחיבה את הפתח, בסוף היא מתאימה לי. P:

טוב, כנראה שאני עושה טעות, אבל אני אגרור את עצמי מחר לעזריאלי.

אז אם הנכם רוצים להיות בין האנשים שאני אגיד להם "היי" ו-"ביי" בעודי משוטטת על הגג בחיפוש אחר צורות חיים בדמות אנשים מוכרים, תנו סימן. רצוי צלצול. הפלא' שלי ישמח לארח שיחות נכנסות (:

בהתחשב בעובדה שאני רחוקה מלהיות פריקית קשוחה ואפלה ולובשת שחור, יהיה יחסית קל למצוא אותי, אני מניחה. (just look for the one who naturally looks like a witch)

stolen.

-זה או זה:
*איזה שם יותר יפה-לואיס או מרצ'לו?

לואיס
*גוף שרירי או רגיל?

שרירי (במידה.. לא יותר מדי אבל..)
*צבעי גואש או צבעי שמן?

שמן
*עברי לידר או אביב גפן?

אביב גפן. למרות שגם לעברי לידר יש שירים יפים..
*מה יותר פוגע-מכות או מילים מעליבות?

מילים, ללא צל של ספק.
*בורקס או פשטידה?

בורקס
*שרמנטיות-בעד או נגד?

בעד
*נשיקה במצח או בפה?

בפה oO
*מיים קרים או שוקו קר?

שוקו!!!
*ענבים או בננה?

ענבים!
*ירח או כוכבים?

שניהם.
*אריק איינשטיין או גידי גוב?

אין העדפה...
*למי את/ה יותר קרוב/ה-לאבא או לאמא?

לאור מצבי, לאמא.
*דמות מ"השיר שלנו"-נועה שחר או נעמי שחר?

שטו? קטו? פאצ'ימו?
*ג'ודו או איגרוף?

איגרוף
*חצאית ארוכה או חצאית מיני?

מיני!
*משקפיי שמש או משקפיים רגילות?

שמש. להזדקק למשקפי ראייה זה לא משהו.
*מוזיקה-באוטו או בבית?

מוזיקה - בכל מקום!

-שאלות כלליות:
*איזו תקופה בחייך הכי מרגשת אותך,כשאת נזכרת בה?

הכמה שנים אחרונות.. וכנראה הזמן שהייתי ממש קטנה..
*מה עושה לך את זה בבני המין השני?

עוד לא הוגדר סופית ואינלי כוח לחשוב על זה כרגע. -נקסט-
*מה הכי חשוב בזוגיות?

אמון וכבוד הדדי
*איך היחסים שלך עם האחים/אחיות שלך?

הדמיוניים ממש אחלה. האמיתיים לא קיימים.
* ציין/י את 5 האנשים הקרובים אליך ביותר בעולם:

שאלה טובה. אני באמת לא יודעת :/

האמת היא שאין לי אנשים ממש קרובים, וחבל.. *סניף סניף*
*רואה הרבה טלוויזיה?

בימים האחרונים כן, אבל ככה זה כשעוברים מהוט ליס, עכשיו אני מתלהבת. ניתן לזה כמה זמן לשקוע..
*כמה זמן את/ה משקיע/ה מול הטלוויזיה ביום ממוצע?

שעות ספורות ובודדות (1-2)
*מי היא הדמות שהכי אהבת אי פעם מסדרה כלשהי בטלוויזיה,ומדוע?

אין מישהו מיוחד..
*מה את/ה נוהג/ת בדר"כ לאכול לארוחת בוקר?

בזמן האחרון זה מסתכם באקטימל + מיני פרוסת לחם עם גבינה או לחילופין כוס שוקו/קפה עם משהו יותר טעים. תלוי מתי אני קמה בבוקר וכמה זמן יש לי לאכול..
*ומה את/ה שותה על הבוקר,בדר"כ?

נו כאמור: שוקו/קפה/אקטימל
*איזו דמות הכי שנאת אי פעם מסדרת טלוויזיה כלשהי,ומדוע?

לא זוכרת (אני סובלת מסניליות חמורה! זוהי מסקנת השאלון העיקרית שלי הפעם!)
*האם קרה לך פעם שחבר/ה ממש טוב/ה שלך ירד עלייך?

כן.. :/
*איך הרגשת עם זה באותו רגע?

like shit
*מה היא ההחלטה הכי גורלית שלקחת בחיים שלך עד כה?

אני מניחה שאת התוצאות של החלטות גורליות רואים עם הזמן.. אז תנו לי קצת זמן..
*מה הוא כלי התחבורה האהוב עליך?

אופנוע (אז מה אם אני לא יודעת לנהוג על אחד..)
*מה הוא האוטו האהוב עליך?

פיג'ו עם גג נפתח. (אני אוהבת ת'חברה בעיקר בגלל הפנסים הקדמיים היפים שלהם.. -כל אחד והסטייה שלו! שושו!-)
*מה היא העיר האהובה עליך,ומדוע?

לא הייתי בהרבה מקומות בעולם, אז נכון לעכשיו: אילת. כי... כיף שם. היא לא כזו גדולה וזו עיר עם ים. אני חייבת ערים עם ים ליד.
*מתי היית בלונה-פארק פעם אחרונה?

הראשונה, האמצעים והאחרונה: בקיץ, כשנסעתי עם לנה והשאר...
*איך היה?

מוי כיף!
*האם בכית פעם בגלל אהבה?

ייתכן בהחלט
*ציין אירוע שעשה לך טוב במיוחד בחייך?

וואו.. לא יודעת, יש לא מעט כאלה בסופו של דבר


-אם...
*אם כהורה,אחד הילדים שלך היה פחות יפה ופחות מוצלח משאר הילדים שלך,היית נותן לו יחס שווה לכל שאר ילדיך?

הייתי משתדלת... זה די קשה נראה לי, באופן טבעי, אבל כן, כאמא, נראה לי שהייתי עושה הכל.. יש הגיון אחר כנראה כשהופכים להורים.
*אם המורה שלך היה/היתה מתוודא/ת בפניך שהיא/הוא מאוהב/ת בך,איך היית מגיב?

"אוווווו ייאיק!"
*אם את/ה בעצמך היית מאוהב/ת באחד מהמורים/ות שלך,מה היית עושה עם זה הלאה?

כלום. כנראה דופקת ת'ראש בקיר עד שהרעיון הדי דוחה הזה עף לי מהראש (כן, איפה בדיוק המורים שמראים לפעמים בסרטים וסדרות וכאלה...)
*אם היית שונא/ת את אחד החברים שלך,מה היית עושה עם זה?מנתק/ת קשר או ממשיך/ה את הקשר?

ממש שונאת? וואו, אותו בנאדם פשוט לא היה חבר שלי יותר. או מלכתחילה אפילו.
*אם היו אומרים לך שאת/ה יכול/ה לקבל יכולת/תכונה על אנושית אחת,מה היית בוחר/ת לקבל?

לדעת לעוף

-האם את/ה?
*דאגן/ית?

לא יותר מדי
*תמים/ה?

לפעמים
*רומנטי/ת?

רוצה לחשוב שכן
*פחדן/ית?

לפעמים
*ביישן/ית?

מאוד
*אמיץ/ה?

כמעט ולא
*חזק/ה מבחינה פיזית?

כבר לא.
*מרבה לשקר?

חח.. משתדלת שלא.
*שוויצר/ית?

כנ"ל
*חם/ת מזג?

לא ממש
*אובססיבי/ת?

לפעמים יותר מדי
*טיפוס של נוסטלגיה?

בהחלט
*מנומס/ת?

משתדלת

-דברים אהובים:
*מילוי אהוב בסדוויץ':

כל דבר טעים.
*מתקן אהוב בלונהפארק:

הא.... מהאנקונדה התפוצצתי מצחוק, אז כנראה שזה זה.
*בילוי אהוב:

כל פגישה שהיא עם אנשים טובים (:
*זמן אהוב במשך היממה:

לילה!
*שפה אהובה:

אין
*פרח אהוב:

ורד
*שם אהוב לבן/בת:

חסוי. P:

אותי זה שיעשע:

אנשים נהנים לחשוב עליי כשפנפנת פלייבוי? oO

these days אני ממש בקטע של הכל

oh אל תהיה עצוב.

חג פורים שמח וכייפי לכולם!!!