|
2 מסקנות הרגע
- כשהתרנגול קורא בקול, הוא בעצם מזהיר מפני הגשם כדי שנמצא מחסה. 
(בייחוד אם הוא קורא זמן קצר אחרי שהוא כבר קרא לצאת להפסקה.  )
- גשם בקומה 10 של בניין מאייר נשמע יותר מפחיד מהגשם למטה.
ובכלל הזוי שבבוקר חשבתי שאני בטח לוקחת מעיל סתם, ועם כל השמש הזאת והחום איפה בכלל הגשם הזה שהבטיחו, אני מגיעה לפקולטה עדיין עם חולצה קצרה, מתיישבת ליד המחשב ופתאום רואה גוש עצום של עננים אפורים מגיע לכאן ותוך פחות מחצי שעה מתחיל גשם.
מסקנת היום:
אני צריכה להפסיק לאכול סרטים, זה לא טעים ולא בריא.
ואני מדברת לעצמי שטויות.
"ואני
רוצה לראות אותך :( " - שמעת? עכשיו תפנימי.
| |
 מסקנת היום
בפעם הבאה שאני ניגשת למועד ב' בקורס שאני חוזרת עליו, אחרי שבמועד א' שיפרתי ב-13 נקודות את הפעם הקודמת, לא משנה כמה לגיטימי זה לרצות לשפר עוד יותר את הציון (ובאמת שזה היה לגיטימי) -
לא משנה כלום.
פשוט תתנו לי בעיטה חזקה, תזכירו לי באיזו פקולטה אני לומדת ומי כותב את המבחנים.
לילה טוב,
הלכתי לחפש את המוטיבציה לגשת למבחן ביום שישי, ולא לנסות אפילו ללמוד למועד ב' של יום חמישי, כי את הקורס ההוא כבר עברתי.
| |
תשובות לשאלון השבועי [על מה אתם חולמים בלילה?]
מה החלום האחרון שלכן שאתן זוכרות?
האמת היא שדווקא מהזמן האחרון אני לא זוכרת משהו מעניין במיוחד...
יצא לכן פעם לנסות לכתוב את החלומות שלכן?
כן, לפני כמה שנים טובות.
לאחר כמה ימים גיליתי שאני מעדיפה להתהפך לצד השני ולהמשיך לישון, מאשר להדליק את המנורה ולכתוב בכתב עקום מה שאני מספיקה לזכור.
קרה לכם שחלום מסויים חזר לכן שוב ושוב?
כן, היה כזה כשהייתי קטנה יותר, הוא כלל חוויות לא שגרתיות של כל החושים בבת אחת, לא משהו שאני יכולה למצוא לו מקבילה כלשהי, איפושהו.
היה גם אחד שחזר פעמים בודדות בשנים של החטיבה/תיכון.
אבל בגדול, מאז אני לא זוכרת על חלום שממש חוזר על עצמו.
מה הסיוט הכי מפחיד שהיה לכן?
אני לא חושבת שזה הכי הכי מפחיד, אבל היה אחד שחלפתי אי שם בכיתה ו' או ז'.
הוא כלל חרב ענקית (אבל ממש ענקית) שדמות לא ברורה מכניסה לי לראש, היישר לגולגולת, מלמעלה. זה נראה כ"כ אמיתי והרגיש כ"כ אמיתי בחלום. התעוררתי תוך שנייה, והרגשתי דגדוג בקצה הראש, איפה שנכנסה החרב בחלום. הזיעה הקרה הזו גרמה לי לצמרמורת חזקה מדי במציאות והחלום נשאר בזיכרון.
אתם מאמינות בחלומות נבואה?
אני רוצה להאמין שזה קיים.
אפילו היו לי סוג-של כמה.
מצד שני תמיד מבינים את זה בדיעבד. לחיות את החיים עפ"י זה שחלמת שמשהו נורא יקרה, או לחילופין משהו טוב שפתאום מחכים לו רק כי הופיע בחלום, זה לא בדיוק הדבר הכי טוב לעשות.
כמה חלומות בדרך כלל אתן חולמות בלילה?
תשאירו את השאלה הזו למומחים.
אני חושבת שהמקסימום שאני זוכרת מלילה אחד, זה 2 או 3...
מה החלום הכי מוזר שהיה לכן?
אי שם ביסודי היה לי חלום על דמויות צבעוניות שרודפות אחרי. הוא עצמו לא היה כזה מוזר, הדמויות היו. לאחת מהן היה מעין קפיץ ענקי שהיא יכלה להעיף כדי לתפוס דברים. oO
היה לי פעם חלום שראיתי בו מעין נוף מרהיב, חצי מדברי (קשה לי להסביר, זה לא באמת מדבר, היו שם סלעים בגווני אדמה) ממקום ממש גבוה. כשהתעוררתי ממש זכרתי את הנופים ואת היופי, ותהיתי איפה, אם בכלל אפשר לראות את הנוף הזה על כדור הארץ.
על מה אתן בדרך- כלל חולמות?
בעיקר הרפתקאות שונות שקורות ברחבי מקומות לא באמת מוכרים.
אני תמיד אמרתי ועדיין אומרת שאם אני אי פעם אצליח לשחזר חלום אחד במלואו, אני יכולה לכתוב סרט אקשן מצליח ביותר.
יש לי מדי פעם גם חלומות שמשום מה מתרחשים בדירה הישנה שבה גרנו, בד"כ גם סבא שלי מופיע בהם.
| |
תהיית היום
אני תוהה האם העובדה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לצלם אנשים, או כרגע פחות מתחברת לזה, זה כי קשה לי עם זה גם במציאות?
כי באיזשהו שלב הרי יימאס מבניינים ופרחים ומדרכות. לבני אדם יש הרבה מה להביע. אבל בשביל להשתמש בהם צריך להכיר אותם. לפחות קצת. או לכל הפחות לאזור את האומץ להתבונן בהם זמן מה מבלי שיהיה אכפת האם אני מפריעה להם.
לסיכום השבוע:
תחילת השבוע ויום שלישי בעיקר הובילו אותי למסקנה שאני חייבת למצוא עבודה דחוף. אם לא מכל הסיבות הברורות אז בעיקר מהסיבה העיקרית לבינתיים שהיא להצליח לעבור לגור לבד. וול, לא באמת לבד, אבל בלי אימא. כי די. אני לא צריכה לספוג צעקות על משפטים קטנים שאני אומרת שלא קשורים אליה, ואני לא צריכה להיות הספוג לעצבים שיוצאים לה בגלל העבודה או מה שזה לא יהיה. ואני לא צריכה לפחד לפתוח את הפה כי אולי טון הדיבור שלי יישמע צורם מדי (למרות שלעולם לא אני זו שמתחילה לצעוק בבית הזה), או שאני אגיד משהו פוגע, למרות שהכוונה שלו לחלוטין לא הייתה כזו. אני לא יודעת, אולי זה כי היא רואה מספיק ריאלטי שמשבש לה את המחשבה, ולפתע כל מה שאני עושה ואומרת, זה בעצם קונספירציה נגדה, ובא להעליב אותה, כאשר מעולם לא כך היה הדבר. כך או אחרת, הקשים על גב הגמל שלי מתחילים להישבר מהר מדי לאחרונה.
להופעה של גבע אלון בצהרי יום ד' האחרונים הגענו באיחור. עדיין שמעתי את רובה ,ועדיין היה מהנה, אם כי היו רגעים פחות נחמדים. כמו הזמן שישבתי בחלק האחורי והגעתי למסקנה שהקהל מתחלק ל-2: אלה שבאו להקשיב ולהנות וישבו מקדימה, ואלה שלא היה להם מה לעשות ובאו לפטפט אחד עם השני ולעשן מאחורה.
בכל מקרה היה נחמד, ואפילו שיעור הפלדנקרייז אח"כ (השלמתי בקבוצה השנייה) היה מועיל ביותר. אני בהחלט הולכת להנות מהשיעורים האלה הסמסטר.
סדנת הצילום שהייתה היום, אחרי ההרצאה בשבוע שעבר, הובילה אותי למסקנה שלא אכפת לי איזה ציון המרצה ייתן לי בסוף, או כמה הוא יקטול את העבודות שלי (טוב, אולי קצת כן אכפת לי), זה מספיק כיף כדי להמשיך ולהנות מכל רגע.
ואחרי 2 השורות האחרונות, המממ, איך עושים עכשיו הסבה מקצועית?
| |
ביזאר ביזארי
לנוכחתו של התרנגול ליד הפקולטה כבר התרגלנו. קצת.
זה דווקא הופך את כל הניוביז למאוד קלים לזיהוי, יותר מבד"כ. לא עובר יום שבו אין קבוצת סטודנטים שמתקבצת לידו ומצחקקת, ובד"כ גם מצלמת אותו.
התופעה הביזארית בפני עצמה עוד גרמה לי עצמי לצחקוקים רמים בתקופת המבחנים האחרונה, אבל ביום ראשון האחרון קרה משהו שהשאיר אותי פעורת פה והמומה עד שיימצא הסבר לתופעה.
ביום ראשון האחרון, אי שם בצהריים, התיישבתי עם ה+1 על אחד הספסלים מחוץ לפקולטה על מנת לאכול ארוחת צהריים בשמש האביבית שחיממה את האויר בחוץ טוב יותר מכל מזגן מקומי. הוא אכל קציצות עם אורז, אני אכלתי עוף ברוטב. חתיכות מעוף שלם, כזה עם עצמות. כחלק מתהליך הבליסה וצחקוק בחזרה על כל אלו שצילמו את התרנגול ברבע שעה שישבנו שם עד אז (עברו לפחות 3 מצלמות שונות), זרקתי הצידה חתיכות סחוס קטנות ומציקות עבור החתולים שמהלכים בין הספסלים כדרך קבע.
דקות ספורות לפני שעזבנו את הספסל, הגיע בחור נוסף שהחל לצלם את התרנגול בהתלהבות רבה מהרגיל, בדקות אלו גם התרנגול החל להלך במרחק שאילולא היה יצור שאיננו בן אנוש, או חתול, הייתי מגדירה כקרוב לפלישה למרחב האישי שלנו. תוך כדי שהבחור מהשורה הקודמת מצלם בהתלהבות, שמתי לב שמנבירה כלשהי בצמחייה שנמצאת מאחורי הספסל עליו ישבנו, התרנגול מתקרב לאיזור שמתחת לספסל שלנו. ומנקר משהו.
ובאותו הרגע אני ה+1 והבחור המצלם עברנו למצב שהתיאור המושלם שלו יסתכם ב: O_O + XD .
לפתע ההשערה שהתרנגול הזה הוא בעצם חתול שהפך לתרנגול עם הזמן נראתה לי לא כל כך פרועה. שכן אין לי הסבר אחר מדוע החל לנקר חתיכות של עוף מבושל שרק לפני דקות אחדות זרקתי לרצפה עבור החתולים. או, שהוא קניבל, ועובדה זו מטרידה לא פחות מהיותו גלגול נשמות של חתול סורר.
אגב, יומיים לאחר מכן התרנגול נצפה כאשר הוא קורא בקול 3 פעמים בדיוק בזמן בו צריך לצאת להפסקה (13:20). אז אולי הוא לא גלגול של חתול בכל זאת. כנראה שהוא גלגול נשמות של פעמון בית ספר.
| |
never again
לצאת לפאב שלא נהננו בו בפעם הקודמת (סילבסטר של לפני שנתיים), לא להצליח לנשום כל הערב בגלל 2 מעשנים על הבר, לצאת מסריחים להחריד ולהעריך פתאום את האויר של מפרץ חיפה, לבוא עם מצב רוח לא משהו ולצאת עם מצב רוח לא משהו, למרות שבפנים היה די נחמד עם כולם, יחסית, לשמוע בפול ווליום ולראות על מסך ענקי (כי אין ברירה, זה לידנו וזה ענקי) את גמר האח הגדול כשזה אחד הדברים האחרונים שהייתי רוצה לראות באותו הזמן...
- אני לא חושבת שאני אחזור לאלתרמן בקרוב. או אי פעם, נניח.
Priceless:
- "הם צופים באח הגדול, אני לא חושבת שאנחנו נהיה אלה שנהרוס להם את הדייט", אני על זוג שהכרנו את הבחור מהטכניון, ואמרתי לי' והארי שאולי נבוא להגיד להם שלום (ויתרנו).
- המבט של הבחור שכל פשעו היה לבוא להשתין בדיוק כשצילמתי את צ'ירי ועוד כמה אנשים בשירותים המיוחדים יחסית שיש שם (אין קיר שמפריד בין החלק של הגברים לנשים, אז כמה חבר'ה רצו להצטלם שם.
בכל מקרה, זה היה ה-WTF הכי רציני שראיתי אי פעם. משעשע להחריד.
- המבט שיצא להארי בצילום הנ"ל, שראיתי רק כשחזרתי לא מזמן הבייתה, ונשפכתי מצחוק למרות שאני עדיין מצוברחת.
- צ'ירי, בסוף השיחה עם הארי וה+1 שלו, בסוף הטרמפ הביתה, על הרצאה של קלוד כהן תנוג'י בטכניון, בפארודיה על מנהל משרד תרבות שלנו בפסטיבל האחרון: "כאן קלוד כהן תנוג'י - ערב טוב טכניוווון!".
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
