היום היה נחמד.

נו, סתם, כי הוא עבר פשוט לא רע, וזה לא תמיד קורה.

התכנסתי כאן היום, מהסיבה הפשוטה שמשעמם לי בטירוף, ואני צריכה להעסיק את עצמי, וזה הבלוג שלי. והבלוג שלי צמא למילים כתובות מעבר לשאלות ותשובות, גם אם אין לי באמת ע"י מה להרוות את צמאונו.

בכל מקרה, אני סתם מנסה לתרץ את אוסף ההגיגים והשטויות הבא בכך שבאמת משעמם לי, ובא לי למלא את הדף הריק של העריכה באותיות מילים ומשפטים. רצוי בעלי סדר הגיוני ומשמעות כלשהי, אחרת תלכו לאיבוד, הלא כן? [טובנו, בפעם הבאה אני אצרף מפה.]

אז וול, בואו נעשה את זה כמו שצריך. (כשאני אקרא את זה אח"כ, אני כ"כ אצחק על עצמי שזה נשמע כאילו שאני מדברת עם עצמי, אבל אני לא! באמת שאני לא! אני לא מעניינת את עצמי, וככל הנראה גם לא הרבה אחרים, אבל זו בעיה שלכם. כאמור, זה הבלוג שלי, ו-as my hostage הוא יסבול כל מה שאני אצרוב על עורו הלבנבנן (בינתיים, עד שלא החלפתי עיצוב, וגם זה יקרה רק כשנועה תחילט שהמחשב שלה קם לתחיה) בכל מקרה? איפה הייתי? -אה, אני עדיין בתוך הסוגריים? דמיט, אני כותבת הרבה. שמישהו ישתיק אותי.- אה, נזכרתי! כן, אני אני נשמעת כאילו שאני מדברת עם עצמי כשאני כותבת ככה, אבל אני בעצם מנסה לתקשר איתכם, הקוראים הדמיוניים או שלא של הבלוג. וכן, אני יודעת שחלקכם אמיתיים ביותר, אני לא מזלזלת או משהו, סתם מציינת עובדות ידועות וכאלה. נו, להיתלות על אילנות גבוהים זה כיף. הא! גם להשתמש בביטויים מוזרים שלומדים בשיעורי הבעה זה כיף. בערך. רק תזכרו שלהיתלות על אילנות גבוהים יכול להיות מאוד מסוכן אם לוקחים את זה literally, אפשר ליפול וכאלה. ואם למטה יש אבנים, או סתם אדמה קשה, זה באמת כואב. ובכלל, אם למטה יהיה רוטווילר, או פיטבול, נניח, סתם לשם הדוגמה, זה יכול להיות מאוד לא נעים. או טעים [במקרה הזה זה יהיה סתם חרוז] תלוי אם אתם הכלב או לא. וול, מיציתי. סוגריים, אני עדיין בתוכם דמיט >.< זהו, מפסיקה!) <- הא הא הא! אני מחוץ לסוגריים! ~סמיילי מוציא לשון לכולם~

אז הממ, נחזור למטרה ההתחלתית-

מה שלומכם אנשים?

איך עוברים עליכם החיים?

וואו, הרגע קלטתי שזה עומד להיות הפוסט האחרון לחודש אפריל. וויהי. [או שלא, תבינו אח"כ.]

אז רגע, זה אומר שהפוסט הזה אח"כ יהיה הכי למעלה בחודש.

צריך לעשות ממנו משהו איכותי ומעניין!

רגע, אני כבר לא זוכרת איך עושים את זה, דמיט. -_-

הו, וול, לא שאי פעם ידעתי. אז לא הפסד גדול, הא? ^.~

טוב, ויתרתי.

פאק, אני כ"כ גרועה. מה נסגר איתי? סה"כ רציתי לכתוב פוסט שכלל בתוכו בערך 3 שורות. או 3 קוים מפרידים. אני כבר לא זוכרת, אבל אני עוד אזכר! מבטיחה! סה"כ, אני צריכה איכשהו למלא את הדף הלבן הזה.

*מציצה למעלה*

וואו, הוא כבר לא כ"כ ריק. איך הספקתי?

לומשנה.

הממ.. מחר. לא רוצה לחשוב על מחר (וגם זה רק כי יש לי טלפונים לעשות לטכניון אחרת אימא שלי תהיה לא מרוצה בכלל.), אבל מחר ה-1 למאי. זה איזה חג קומוניסטי או משהו, אני סנילית כרגע אז תסלחו לי. אבל זה גם אומר שיש לי בערך 4 חודשים להנות מהחיים. אל תשאלו אותי למה, כי אני לא אענה. אבל בהתחשב בעובדה שאח"כ (טפו טפו טפו) אני לא אהיה בארץ, ואחרי אח"כ אני אכתוב צוואה, ואחרי זה אני אתחיל ללמוד, אפשר לגלות שאין לי הרבה זמן לנצל את מה שנקרא "התקופה היותר טובה של החיים", וזה ידידיי, sucks.

אז.. לא מחר. היום!

היום.. הממ...

היום יום ראשון, והיום בעצם, לא כ"כ מעניין.

אז קחו את מחולל הזמן (ככה קראו לדבר הזה בה"פ?) הקרוב אליכם ותחזרו איתי שבוע אחורה. יום ראשון, רק לפני שבוע. לא כזה קשה, נכון?

וול, בבוקר, רצתי לתחנת אוטובוס (שוב, אל תישאלו למה, כי מעבר ל"גם ככה אירחתי לאוטובוס" לא תקבלו הרבה כתשובה) וליד המדרגות בירידה קלה (זה שטח כמעט ישר, הוא רק טיפה בירידה, וגם יש קצת מדרגות) חלפתי בצעדים פזיזים (צעדים פזיזים, AKA ריצה איטית AKA הליכה מהירה הוא סגנון הליכה/ריצה/גמיעת מרחקים שלומדים אך ורק כשיש לכם אנשים כמו ליז בכיתה, וכמעט מדי יום היא הבנאדם שאיתו אתם הולכים/רצים לתחנות האוטובוס שנמצאות בראש ההר שבתחתיתו בית הספר שלכם ממוקם.) על פני זקנה קטנה (קטנה במובן של קופמקטית, נו, נמוכה וזה..) עם תיק גדול. כשרק עברתי אותה, שמעתי שהיא קראה לי (זה לא כלל צעקה נוסח "סקאאאייייייי!" כי מן הסתם היא לא יודעת שקוראים לי סקאי, היא גם לא יודעת ת'שם האמיתי שלי, אבל אני מניחה שזה כלל איזשהי מילה שגרמה לי להסתובב) וביקשה שאני אעזור לה לסחוב את התיק עד לסוף הירידה עם המדרגות וזה. עכשיו, מדובר פה סה"כ בשביל די קצר שלוקח פחות מדקה לעשות, אולי אפילו חצי דקה, אבל נראה לי שהייתי שם לפחות 5 דקות. במהלכן ניסיתי ללכת מאוד לאט כדי לא להקדים אותה יותר מדי (נו לא יפה, וזה..). במשך כל הזמן הזה, הזקנה החליטה שאני צדיקה כלשהי ובירכה אותי בהמון ברכות של "כפרעליך איזה פראיירית שסחבת לי ת'תיק פספסת 3 אוטובוסים ועוד הלכת ממש אבל ממש לאט כשהתכוונת לעבור מהר כדי להגיע לשטח של מטר על מטר עם השמש בקצה השביל! *מוהאהאהאהאהא* ", טוב זה לא ממש היה ככה. זה כלל בעיקר "תבורכי! שה' ישמור עלייך! שתזכי למצוות! שתגיעי להיות זקנה כמוני! oO" וכהנה וכהנה... הוי. זה היה מוזר.

אבל היי, לעזור לזקנה לסחוב תיק זה כמעט כמו לעזור לזקנה לעבור ת'כביש, נכון?

אממ, בכל מקרה, נראה לי שעשיתי משהו טוב.

אז ייאי, I'm not a selfish bitch בסופו של דבר.

האמת, התמורה לא איחרה לבוא, כי באותו בוקר, הפלא' שלי הופצץ בהודעות מ-3 אנשים שהחליטו להיזכר בקיומי, וזה היה ממש כיף (:

[ציטוטי הודעות יבואו בהמשך עקב היעדר זמן מוחלט.]

-ישמצב שאני אפילו אמשיך ת'פוסט הזה אח"כ! באמת!-

 טוב, הבטחתי קוים מפרידים , הלא כן?

כשבערב אחד (הייתי כותבת רגע אחד, אבל אני יודעת שלוקח הרבה יותר מרגע אחד לעשות את זה), קאונטר החיבוקים קופץ מ500 ומשו, ל->

[כן, זה אלף O_O]

זה סימן שאני מכירה אנשים מטורפים.

כל אחה"צ המדיה פלייר שלי החליט למצב רוח של "הא הא! בואו נשים לה שירי oh please, I gonna puke! ברצף במשך שעה וחצי", באופן די לא תואם למצב רוח המעט היפראקטיבי (נראה לי שרק עכשיו אני מבינה מה קרה פה בתחילת הפוסט) שחזרתי איתו הבייתה.

אך לא נורא! הוא עובר חינוך מחדש כעת.

ילד טוב וממושמע שכמותו.

מחר, אני הולכת להיפטר מכל חשבון הבנק שלי לטובת מקדמה לטכניון, and it feels so bad, במיוחד שזה בת'כלס כסף שחסכתי לדברים שאני רוצה לקנות בסופשנה.. >.< בלאט.

אני חושבת שהגיע הזמן לדרוש מאימא שלי את הכסף המובטח על עשיית-פסיכומטרי-ללא-קורס. :/

כשאני לא יכולה לכתוב בבלוג הזה את כל מה שמתחשק לי, המצב באמת רע. :/

תוסיפו לכך את המרכיב הנסתר שאני פרנואידית מדי כדי לפתוח עוד בלוג.

אז הממ. בלעכס.

אני זוכרת שהיה עוד קו מפריד שרציתי לכתוב בתוכו משהו, אבל את זה כבר באמת שכחתי.

אז זה יהיה פה סתם, עד שאני אזכר. P:

תתמודדו.

הא, נראה לי שנזכרתי.

מדי פעם בתקופה האחרונה יוצא לי לצרף איזה בלוג או שניים לרשימת הקבועים.

אבל מטריד אותי משהו אחר.

פעם, למשך הרבה זמן, הרשימה הייתה די בסדר. היא הייתה מסודרת לפי סדר המספרים של הבלוגים מהקטן לגדול והתרגלתי לזה, זה לא היה מבולבל מדי.

בכמה חודשים האחרונים (במיוחד מאז שישרא התאחד עם נענע, אם זכרוני אינו מטעה אותי) הרשימה הזו מבולגנת לגמרי! ועד שהתרגלתי לבילגון, אז בימים האחרונים, עם כל בלוג שאני מוסיפה אליה, היא מתבלגנת רנדומלית מחדש! >.<

ארג.

הממ.

כל השבוע שעבר, במיוחד שבת עד חמישי, עבר בחוסר עצום במחשב. אימא ישבה עליו המון בניסיון להתמודד עם מלא מטלות מהטכניון שיש לה. בחלק מהימים עזרתי לה, אבל לקראת סוף השבוע פשוט נמאס לי. נמאס לראות את זה, נמאס שהעיניים כואבות מלהסתכל על המסך המון זמן תוך כדי אימוץ המוח (כי כמובן כשאני יושבת מול המחשב אין אפילו תא חי אחד במוח שלי שאשכרה עובד) ובכלל, נמאס לעשות את מה שהיא צריכה לעשות. אז כן, אני גם רעה, וכן, אני יודעת שכשאני מקלידה דברים זה לוקח פי 3 פחות זמן מאיך שהיא תעשה את זה לבד, אבל כשהולכים לישון ב12 ומשו בלי שאמורים או רוצים או לא יודעת מה, זה ממש לא כיף.

ידידיי, אני חושבת שבזה הרגע שברתי שיא בכמות הסוגריים שאני שמה בפוסט אחד (ולכו תבדקו את זה! [כי אני ממש לא מתכוונת לבדוק. P:])

עשיתי ת'שאלון הזה, עם המוזיקה הרנדומלית לפני כמה ימים.

יצא דווקא די מגניב.

עכשיו רק צריך למצוא ת'קובץ ששמרתי את זה בתוכו. oO

נאמ, מצאתי! ->

איך העולם רואה אותי?

 Draw me – sonata arctica

 - אם תציירו אותי, תראו אותי. :P

האם יהיו לי חיים מאושרים?

When I need you- rod stewart

 - רק כשמישהו יצטרך אותי? הממ, קצת הגיוני..

מה אנשים באמת חושבים עליי?

Make believe- angra

- מדי פעם צץ אצלי דבר כזה שנקרא "כושר שכנוע", ככה שאני טובה בלגרום לאנשים להאמין בכל מיני דברים. הממ.. אם אנשים חושבים עליי שאני גורמת להם להאמין בכל מיני דברים אז הממ, טוב, שיהיה. oO יצא מוזר אבל מתאים.

האם אנשים חושקים בי בסתר?

Purify – lacuna coil

- השיר הזה היה צריך לצאת בשאלה הבאה, ווהו.

איך אני יכול לעשות את עצמי מאושר?

Radio – the corrs

- להקשיב לרדיו? תודה באמת. הזה שיש לי בבית מת לפני כמה שנים טובות. והזה שתקוע אצלנו על גלגל"צ במשך רוב היום גורם לי לשנוא שירים שאחרת הייתי אוהבת. איפה ההגיון?

מה אני צריך לעשות עם חיי?

Nymphomaniac Fantasia - Nightwish

 - המדיה פלייר שלי נהנה לשלוח רמזים סמויים לדברים שלא ידעתי על עצמי אפילו? ^.~

האם יהיו לי ילדים?

Know why the nightingale sings - Nightwish

 - נראה לי שיש פה טעות בציפור. אמור להיות שיר על חסידה או משהו, לא?

עצה טובה בשבילי:

עוד מעט - היהודים

- בטח. כשמדובר בעצות או דברים טובים, עוד מעט. Yeah, I'll wait forever. טוב, זה קצת מתאים כי אם נגיד אני צריכה לתת עצות או סתם לשלוף משהו, אני לא מסוגלת. זה תמיד יהיה אחרי איזה "עוד מעט" שכזה.

מהו שיר הנושא שלי, לדעתי?

מקום אחר- היהודים

 - וול, פה החלפתי ת'שירים של השאלה הזו והשאלה הבאה (הסבר אח"כ) אבל כן, זה די מתאים, לא מעט פעמים אני מוצאת את עצמי רוצה להיות במקום אחר.

איזה שיר יתנגן בהלוויה שלי?

Our Farewell – Within temptatioin

- הא, זה היה תזמון מעולה של שיר ושאלה. כי אם יש איזשהו שיר ששמעתי פעם וישר ידעתי ש"הנה, אם יש שיר שאני רוצה שישימו בהלוויה שלי זה זה!" יאפ, התאמה מופלאה. (וכן, בגלל זה הייתי חייבת להחליף למרות שזה צץ בשאלה הקודמת.) 

איזה סוג של אשה אני אוהב?

Embrace the Storm – Stream of passion

 - יען כי אני משעממת, stormy people לא מזיקים אפעם (טובנו, כמעט.)

איך יהיה לי מחר?

אתה נולדת לאהוב – אביב גפן

- הממ. OK.

למה אני כאן?

Time - angra

- כן, אין לי תשובה, ואני מסכימה שכנראה רק הזמן יגיד למה לעזאזל אני כאן. 

בתור מה אנשים יזכרו אותי?

Wonderwall - Oasis

- XD מגניב שכזה.

איזה שיר יתקע לי בראש מחר?

I'm on my way – Rich Price

 - זה דווקא ממש לא נתקע לי בראש למחרת.. אבל שיהיה.

האם יש בחוץ אנשים שבאים לקחת אותי?

Holiday – Green Day

-  רק בחופש/חג? L נוט פאן.

איך תהיה השנה הזאת?

Final Answer – The Calling

- וול, למען האמת, תשובות סופיות או דברים שיתבהרו או ישתנו זה ממש לא יזיק לי.

הגיע זמני להתעופף מכאן. :/

היו ילדים טובים, וזה. (:

מה את אוהבת לעשות בשעות הפנאי?
בעיקר לחפש מה לעשות בשעות הפנאי.
וול, הזמן הפנוי שלי הושחת לחלוטין בתקופה האחרונה, וכבר המון זמן שאני לא מתעסקת במה שנהוג להיקרא "תחביבים".
וכן, חבל.
הזמן הפנוי מתחלק באופן בלתי שווה בעליל בין המחשב, הספרים והמיטה (וגם זה רק לצרכי שינה בלבד, למקרה שהתחלתם לחשוב יותר מדי. או פחות מדי.. oO)

האם את מגדירה את עצמך כטיפוס של בוקר או טיפוס לילי?
יותר לילה.
בוקר זה פשוט לא הזמן שלי :/

איזה סוגים של מוזיקה את אוהבת לשמוע?
כל מיני.

(ובמצב רוח מספיק שיכור/לא מודע לסביבה אני יכולה לשמוע גם מזרחית וגם טראנסים, כמו שכולם נוהגים לציין ברשימת ה"so totally not" שלהם. אבל כן, זה קורה בערך ל-10 דקות בשנה בבמוצע.)

האם את נוהגת לשיר כשאת שומעת אהוב?
כן!
ואפילו לסגור ת'חלון בחדר כדי לא להפחיד את השכנים מהקומה מתחת! P: (כמה מתחשב מצידי, הא? ^.~)

האם התחביבים שלך גורמים לך להיות יותר רגועה או יותר תוססת?
לכו תראו ת'תשובה הראשונה.
אני כבר לא זוכרת מהם התחביבים שלי :/

[וכן, אני מודעת לכך שזה רע.]

האם חשוב לך לדעת מה אחרים חושבים עליך?
הייתי רוצה לענות כאן "לא" מוחלט ולהיות שלמה עם התשובה הזו, אבל זה לא נכון.
לפעמים אני באמת מתנהגת ככה, כאילו שלא אכפת לי מאפחד.. אבל בד"כ זה פשוט לא מצליח לי ואני מתחילה למתוח על עצמי ביקורת עוד לפני שאחרים חושבים על משהו..
אז כן, לא משנה כמה נכחיש, תמיד יהיה מעניין איך אנשים אחרים תופסים דברים שאני עושה. לפחות במידה כלשהי.. גם אם לא תמיד אני ארצה לדעת הכל Oo

האם את נהנית יותר בסביבת אנשים או בסביבה מבודדת?
מאוד תלוי במצב הרוח..
תמיד יהיו לי את הימים/הרגעים שאני צריכה את הלבד שלי.
אבל מרוב להיתקע לבד בזמן האחרון, אני פשוט נהנית יותר כשאני עם אנשים.
ואני מניחה גם שאם תהיה לי תקופה של להיות בחברת אנשים במשך הרבה זמן, אני גם ארצה הרבה יותר את ה"לבד" הזה..

כמה מהצלחתך תלויה, לדעתך במשפחה? האם את מרגישה תלויה במשפחתה?
אני מניחה שחלק לא מבוטל..

וכן.. ת'כלס..



האם את נוהגת להציק לאחרים? כיצד?
אני? להציק? *מבט תמים*
אני לא מציקה לאחרים...
*blink blink*

[אני מציקה? ~מבט תוהה~]

האם את טיפוס עצבני?
לא. :/

[עד שממש מעצבנים אותי. אבל ממש ממש ממש מעצבנים אותי.]

מצב כפית אמרת?

רקע כללי: המסנג'ר שלי מאוד, אבל מאוד רשע לאחרונה. הוא לא נותן לי להוסיף סמיילים לאוסף המספיק לא-קטן שכבר יש לי. היו בערך 3 פעמים בחודשיים האחרונים שהוא איפשר לי להוסיף איזה 2-3 סמיילים חדשים, ופעמיים מתוכן היו עם ג'נה.

ah tak!

XD טוב... זה לגיטימי.. המסנג'ר חשב שהלכת לבכות בצד כי הוא נעלב עלייך...

ג'ן, המסנג'ר שלי באמת אוהב אותך, מכל הלב. גם אם לפעמים הוא לא מראה את זה. ^.~

נו, ביקשו כ"כ יפה.

נועה וקוויק החליטו לריב עליי *אגו טריפ*

חח.. טוב..

[אני כ"כ רואה אותך עכשיו מתחיל להחביא סכינים וכאלה ]

Alluring Quicksand  says:

למה להחביא? הכי טוב ללכת איתם גלויים

Alluring Quicksand  says:

אה, אני מתכוון, אין לי סכינים!

Alluring Quicksand  says:

למה שיהיו לי?

Sky. says:

הם יעילים לחיתוך בשר?

Alluring Quicksand  says:

אני תמים! מיאו!

Sky. says:

זה שאתה מוסיף מיאו לא הופך אותך לתמים, יו נואו?

Alluring Quicksand  says:

בטח שכן... תגידי שזה לא תמים:

Sky. says:

החתול תמים, זה לא הופך אותך לכזה.

הו, אנשים כבר מקנאים->

העולם התקדם הלאה says:

מה אתעושה? את לא שולחת הודע,ה נכון?

אל תשלחי. שלחי בבוקר או משו.

ואם את מדברת עםמישהו אחר, תגידי לו שאת רק שלי.

שיקפוץ לשלולית.

Alluring Quicksand  says:

תגידי לה שאמרתי

Sky. says:

לכתוב לה: "שלחו לי סמיילי אדום וכועס"?

Alluring Quicksand  says:

גררר (עם 4 ר')

Sky. says:

אהה

Alluring Quicksand  says:

תגידי לה שאני מוכן להזמין אותה לדו קרב עליך

Sky. says:

הופה.. לא להיסחף...

Sky. says:

העולם התקדם הלאה says:

יאי!

שלחת לו    באמת מגיע לו. פוי עליו

Sky. says:

למה פוי עליו?

העולם התקדם הלאה says:

יאללה. אני נענית לאתגר

העולם התקדם הלאה says:

כי הוא לוקח אותף ממני

העולם התקדם הלאה says:

*ך

XD *משעשע לי*

Alluring Quicksand  says:

Alluring Quicksand  says:

יש לך דברים להוסיף לפוסט

Sky. says:

אתה בטוח שאין לך סכינים? [זה יכול להיות די יעיל לדו קרבים וכאלה ]

Sky. says:

אילו רק היה לי כוח לערוך...

וול, טכנית אתמול, ה-21/4/06 היה מומולדת לליז!

אז הנה, עוד מקום שעוד לא ניצלתי כדי להגיד מזל טוב-

יום הולדת שמח ליז!!!

3>

[תגידו מזל טוב גם, ביצ'ס.]

26/4/06   20:05

~עריכה~

זה מתאים לתוכן של הפוסט, ובהחלט לא ראוי לפוסט משלו לבד (P:)

אה, וזה באמת נמשך יותר משעה! oO

how dare you!

  You may not send a Nudge that often.

  You may not send a Nudge that often.

זה לא מלמדים, כל מה שקשור באלכוהול בא built in עם שאר הגנים...

  You may not send a Nudge that often.

  You may not send a Nudge that often.

  You may not send a Nudge that often.

אהה.. oO

  You may not send a Nudge that often.

פשוט עבר לי מהר מדי.

שיעמום מוחלט ואח"כ עד שאני מתחילה להנות הוא כבר נגמר?

גרר.

>.<

טובנו, מחר חוזרים לשגרה אבל אח"כ יש יומיים חופש. נחמד שכזה.

לסיכום מהיר של החופש:

יום רביעי (לילסדר) - לשבת בבית, לא לעשות כלום חוץ מלקרוא ולראות את Kill bill שטוף הדם.

יום חמישי - בית, בהייה בקירות ואי עשיית כלום חוץ מלצאת לכמה דקות החוצה ולגלות שיש ורדים (וזה כבר סיבה מצוינת להתעורר ליום חדש)

יום שישי - וול, גם אז לא עשיתי יותר מדי..

יום שבת - נסענו ליקנעם, הפעם לא נהגתי (עד שהאוטו לא יעבור תיקון נורמלי במוסך מפחדים פה לתת לי אותו :/) היה חביב. בדרך חזרה עצרנו בבית אבות שנמצא ממש קרוב לבית הראשון שלנו בעיר. יום לפני, בשישי הדודים עברו לשם.. אז קפצנו לבקר. הממ.. נושא טעון, אני יכולה לפרט על זה יותר, אבל אולי בהזדמנות אחרת.

יום ראשון - כלל כאב ראש מנטלי של לנסות לשלב כמה תכניות לשני ושלישי שממש לא ידעתי איך לשלב אותן. בסוף איכשהו הכל הסתדר לפי הימים (רק חבל שלא הכל ממש יצא לפועל..). מאוחר בערב עוד ניסיתי לעזור לאמא עם עבודה בפיזיקה, אבל גיליתי שלמרות הנושא הקל, יש שם פרט אחד עיקרי, שפשוט לא למדנו בביצפר ובלעדיו אי אפשר לפתור את זה. יחד עם הכל, היה לי כאב ראש אמיתי. וברוב טיפשותי לא לקחתי כדור לפני השינה גם כשתגובה עתיקה של די הדהדה לי בראש. (כן, אני שומעת אותך כל פעם שכואב לי משהו ואני מתלבטת בין לקחת כדור או לא, ובד"כ אני מקשיבה לאותם קולות, לוקחת כדור והכל נגמר בשלום) הלילה הזה, בין ראשון לשני הפך לסיוטי ביותר, כשכל כמה זמן התעוררתי והרגשתי שהכל לא בסדר, שהראש כואב, שהכרית מרגישה כמו אבן וניסיתי להירדם שוב. אי שם בלילה, נמאס לי וקמתי לקחת אדוויל. היה מאוד לא נחמד לגלות שהשעה הייתה 5 בבוקר. מה שאומר שנותרו לי בערך שעתיים לישון. ~עוד תגלית: ב-5 בבוקר מאוד קשה להירדם. מסתבר שהציפורים מתחילות לצייץ ממש אז.~

יום שני - בית קברות על הבוקר (נייס, הא?), ריב "קטן" עם אמא בדרך לרכבת (וורי נייס, הא?) ורכבת. אני כמעט בטוחה שברכבת לכיוון דרום התיישבתי ליד יוני. oO (אם אתה קורא את זה- התוודה!) כאילו, ישר נכנסתי וראיתי מקום אחד ורצתי להתיישב שם.. מימיני ישב איזה חייל עם נשק (מפה התחילו התהיות כי אנ'לא יודעת אם הוא הולך תמיד עם נשק) שלכמה רגעים סובב ת'ראש אליי, רק שכבר התחלתי לקרוא ספר. רק כשקמתי, ראיתי שמהצד הוא מאוד דומה. בבנימינה החלפתי רכבת ונראה לי ששם ראיתי את זרמושקה עולה oO אם כי אני ממש לא בטוחה. ברביעיה שישבתי בה התישבה שם וגם ליד איזו משפחה עם ילדים שנורא שיעשעו אותי. הם ניסו לחנך את אחד הילדים לחלוק בצ'יפס שלו בדרכים אכזריות. והיה גם ילד קטן ואובססיבי לניקיון שלקחת את המגבון לח שנתנו לו, והתחיל לנקות את כל השולחן, במשך רוב הנסיעה. XD

ברוב שאר היום וול, הברזתי ממפגשישרא, לטובת מיני-מפגש-ישרא (כי כשמפגישים 2 או יותר בלוגרים זה כבר נחשב למפגש, לא? P:) אחר ולא פחות מהנה שבהחלט היה שווה את כל הרעיון של לתת לי חופש בפסח.

-פה אולי יתווספו קטעים בעריכה-

בבית, כשחזרתי, היה על הפנים. הריב ה"קטן" מהבוקר גדל למימדים מאוד לא נעימים שאני לא חושבת שאי פעם הגענו לזה. אז כן, אני לא אומרת את כל האמת לאמא שלי, וכן אני לא יכולה לסמוך עליה, וכן אני יודעת שצריך לשנות את זה כי אין לה עוד כלום מלבדי, וגם לי אין הרבה משפחה מעבר לה. והממ, היה המון איכסה באותו ערב. אבל איכשהו קצת השלמנו בסוף.. אם כי כעת הכל עומד למבחן..

יום שלישי - (התכנון המקורי היה ליסוע עם ליז וחברים שלה לעולמות. התבטל עקב השתפנות בעקבות הפיגוע בת"א ביום שני :/) היום כלל בעיקר לקום מוקדם אחרי היום הקודם והמתיש. נפגשנו עם רומה וזינה והסתובבנו בערך מ-10 עד 2 אחה"צ בין כל מיני חנויות עם קרמיקה ואביזרים לאמבטיה. צריך להתחיל לרהט ת'דירה ה"חדשה" אז מתחילים מזה, והעניינים מתחילים להתגלגל. משום מה, לא הייתי מותשת יותר מדי מהטיולים האלה. וזה מפתיע לאור העובדה שלעולם אני לא שורדת 'שופינג' שכזה. אח"כ חזרנו אליהם לארוחת צהריים אנד סטאף. המשיכו קצת שיחות לגבי מבנה ותכנון של האמבטיה וסתם דברים אחרים.. היה די נחמד.. בעיקר בזכות איזה סריג ענקי ששימש לי כאחלה שמיכה כשניסיתי לנמנם. הוי, וממש מאורח, הגיעו הילדים/נכדים שלהם והיה קצת יותר רועש, אבל עדיין נחמד. התעסקתי בעיקר בלברוח לחדרים אחרים או להמשיך לנמנם. עד שהצלחתי למצוא אחלה זוית נמנום שאפילו כללה את הרגל של אמא. ואז.. הו אז, הכלב שלהם, כנראה החליט שאני מתה או משהו, וברגע שעצמתי עיניים הוא פשוט ניגש, וליקק לי את האף O_O קפצתי בבהלה וזה היה די מפדח, ואפילו קצת מפחיד בהתחלה (כאמור, הפשע היחיד שלי נגד האנושות היה לנסות לישון) והממ.. כן. אני מעדיפה לשכוח את זה.

נקסט.

יום רביעי- AKA היום, כלל המון כלום. כלום רגיל כזה..

ועוד כמה שעות אני צריכה לחזור לכל מה שהיה לפני פסח, וממש, אבל ממש לא מתחשק לי.

:/

זהו, סיכום יחסית מאוד תמציתי של חופש שעבר מהר מדי ולא נוצל כראוי בכלל, וחבל.

מקווה שלכם היה נחמד יותר (:

לילה טוב עולם.

=^_^=

חג שמח לכולם (:

עכשיו 01:01 (יום שישי רשמית. 14/4/06) ונו, זמן טוב להתחיל פוסט, לא?

לא.

איך עבר עליכם הסדר אנשים?

מקווה ששרדתם.

אני אישית לא עשיתי שומדבר מיוחד.

ישבתי בבית, שמעתי קולות של שכנים שמנסים להכריח ת'ילדים שלהם לשתף פעולה ולשיר, לרגע קט הרהרתי על כך שוואלה, יכול להיות שמח ואני משועממת, אבל זה עבר. פתחתי טלויזיה וישבתי מולה בריתוק במשך 4 שעות. Kill Bill שני החלקים ברצף. תודה ליס. טרנטינו גאון, נקודה.

אחת הסיבות שהחלטנו לא ללכת לאף בנאדם לארוחת ליל הסדר זה בעיקר אני עוד מנסה לעכל את סוף השבוע האחרון.

ביום שישי, באו אלינו סשה ונטשה (בן דוד של אמא ואשתו) והמורה שלי למוזיקה ובעלה. מפגש מוזר לצרכי היכרות בין 2 הזוגות למטרות עבודה בעתיד שככל הנראה לא ממש יצאו לפועל. כל העניין בכלל נפל עלינו בצהרי יום חמישי, ככה שבכלל לא היה הרבה זמן להתכונן. אבל לא התראה מאוחרת תמנע מאמא שלי לצחצ כמעט הכל בבית ועוד להספיק להכין ארוחת גורמה ב-4 חלקים. היה נחמד, היה משעשע מעט ("אני מרגיש שמשהו מתחיל לעלות פה... אה.. זה רק הכולסטרול" -נשמע סופר-מצחיק ברוסית, עמכם הסליחה.-) ובעיקר היה טעים ומפוצץ. מאוד מפוצץ. הלכתי לישון עם ייסורי מצפון שכן למחרת, ביום שבת, חיכה לנו פיקניק בחיק הטבע שמטרתו העיקרית הייתה לחגוג יומולדת לאבא של התאומים, חברים די ותיקים שלנו. האמת, שם לא אכלתי יותר מדי, אם כי היה לא מעט אוכל טעים, מאוד טעים (!) אבל פשוט כבר לא היה מקום. את רוב הזמן ביליתי על השק שינה של אנה בקריאת cosmo וניסיון למציאת זוית רחוקה מקוצים, אך גם ידידותית למשתמשת בעלת הסופר-בטן-ענקית-שפותחה-תוך-פחות-מ24-שעות. oO במשך כמה ימים הרגשתי כמו מישהי בהריון עם שלישיה, בחודש השביעי. ודאמ, זה לא כיף.

אחת לכמה זמן מתחשק לי לחזור לנגן, או ללמוד משהו חדש, כמו גיטרה. אפילו אז בשבת אנה סיפרה על זה שהיא אולי תקנה גיטרה ותתחיל ללמוד והופתעה מזה שאני לא יודעת לנגן. "וואי, את דווקא נראית כמו אחת שמנגנת על גיטרה" XD. heh :/

בדרך חזרה מהפיקניק גרמתי לעצמי להיראות כמו הומלסית בעודי מסתובבת עם בקבוק יין כמעט גמור. הסיבה העיקרית לזה הייתה שלאפחד לא נשארו ידיים/כוח /רצון להיגרר עם הבקבוק עד למכוניות והוא נותר לו בודד על שולחן האבן. בצעד נחרץ הודעתי על כך שלא מזניחים קברנה-סוביניון טעים באמצע היער ופשוט נגררתי איתו עד האוטו. (כן, אנשים צחקקו, וכן, היין יותר מדי טעים מכדי לזנוח אותו ככה סתם. ושכל העולם יקפוץ)

היום, לעומת כל שאר הימים, ממש התחלתי להתחרפן מלשבת בבית ולא לעשות כלום.

גאד דמיט, בזמן האחרון אין לי חיים ברמות מפחידות. עצם זה שאני אשכרה כותבת את זה אפילו מראה עד כמה המצב גרוע.

דרושים: תכניות לחופש, ודחוף. עכשיו. מיד.

>.<

אפילו מלקרוא נמאס לי מהר. אמנם צופן דהוינצ'י פשוט מרתק, אבל אי-השקט הפנימי הזה משתלט עליי ולא נותן לי לעשות כלום. אני צריכה לצאת ולעשות עם עצמי משהו.

14.4.06

תאריך נחמד... 3 שנים..

היום ,כבר רשמית, יש לאלן יומולדת. מזל טוב.

ועכשיו דילמה, לא דיברתי עם הילדה יותר מדי זמן. זה יהיה נורא מוזר להתקשר אליה פתאום רק בגלל שזה היומולדת ולאחל מזל טוב.

בלעכס, אני שונאת שמתנתקים קשרים.

וזה קורה לי יותר מדי בזמן האחרון......

אני אשתפר.

אני מבטיחה את זה לעצמי (ואפילו לאחרים) יותר מדי זמן, אבל אפעם לא עושה כלום.

feeling useless and it's damn not fun at all.

לילה/בוקר טוב. (אני אפילו משאירה לכם את זכות הבחירה.)

Sky.

האם אי פעם רקדת?
לא.

סתם.

כן, כמובן.

מתי היתה הפעם האחרונה שהיית במסיבה?, האם קמת לרקוד או שהעדפת לשבת בצד?
הממ. זה מסוג השאלות המבישות שעדיף לא לענות עליהן.

מסיבת סיום י"ב נחשב?
רקדתי. רק כי ה"מקומות לשבת בצד" במילא היו תפוסים. וכי במילא העדפתי לרקוד עם חברות שלי במקום לשבת לבד בצד.

מהו סוג הריקוד האהוב עלייך?
היפ הופ לירי.
XD

^.~

האם את רוקדת כיום, או נהגת לרקוד בעבר, בסטודיו, להקה או בחוג מקצועי?
חוג ריקודים ביסודי נחשב?
שגם אליו די הוכרחתי ללכת כדי לא להיות בטטה מוחלטת (למתעניינים- לא, זה לא עזר :/)

כיום זה מסתכם ב"ריקודים" רנדומליים שתלויים ביחס ישר בכמות הזמן שבו הבית שלי ריק (וזה שואף למספר כלשהו בקרבת האפס)

האם ביקשו ממך פעם לרקוד וסירבת? האם ביקשת ממישהו לרקוד והוא סירב? מדוע?
אממ.. שטו?
וול, פה ושם במסיבות ממש מזמן פשוט אמרתי לא כי אני ביישנית בטירוף, אבל זה סתם כי אני מטומטמת.

האם היית אי פעם בהופעת מחול? אם כן של איזו להקה? נהנת מההופעה או שנרדמת כבר בהתחלה?
הו, כן!
האחרונה הייתה די מזמן, נראה לי בכיתה י'.
הלכנו לSpirit of the Dance, מופע מחול אירי, והיה שווה ביותר!

אני מדמיינת כל יום, שזה יום חמישי, רק כדי להרגיש יותר טוב שהסופשבוע מתקרב. אבל זה לא כ"כ עובד. כי למחרת יש עוד יום מתיש ועוד יום ועוד יום ועוד... ויש רק יום חמישי אחד בשבוע. :/

נרדמתי אתמול ב7 ומשו בערב כי פשוט לא יכולתי יותר. ואפילו שישנתי 11 שעות, לא הצלחתי לקום בבוקר.

מזג האויר הקר משפיע עליי יותר מדי.

אני צריכה שמש.

pretty please?

הראש שלי עובד שעות נוספות וגיליתי שזה רע.

לנה ממשיכה עם מסורת הבזבוז שיחות טלפון צבאיות, ואני מתה על זה.

תותים...

תותים והרבה מהם, בשילוב עם קצפת ודברים אחרים, פשוט עשו לי את היום.

וגם גור קטנטן של לברדור, שמישהו החליט להוציא לטיול בגן ליד הבית שלי.

וגם החתול הלבן-בז' שהחליט להשתלט על הספסל בתחנת האוטובוס בבוקר.

יש לי אופציה ליסוע לסיני אחרי פסח. אני לא סגורה לגבי זה, אבל זה מפתה מדי. מצד שני זה לא יבוא כ"כ בקלות כי יש לכך מחיר, מעבר לסכום הכספי...

אני מאוד מקווה, שהרעיון לטוס לגרמניה יתממש בסוף הקיץ. אני מאוד רוצה את זה...

אני אפילו די צריכה את זה. ואם זה יהיה כמו שהתסובב לי בראש באוטובוס היום, אז בכלל יהיה נחמד.

רעיון בהתהוות. תחזיקו לי אצבעות.

הו, הממ.. התקבלתי לטכניון.

וויפי ייאי? :S

אבל הם טיפשיםעילגיםכסיליםומפגרים.

לא רשמו לי פיזיקה בתור מקצוע בגרות ועכשיו דורשים שאני אעשה מבחני סיווג. מטומטמים. >.<

העניין בטיפול, דונט וורי.

היום, אחרי שחזרתי יחסית מאוחר כי פספסתי טרמפ בטוח, אמא שלי החליטה לספר לי על מה שקרה לה אתמול וזה די מפחיד.

מזל שהיא בחיים.

אנשים, תיזהרו בכביש. מכוניות הן לא דבר כ"כ בטוח. פשוט תיזהרו, תעשו טובה.

משפטים שבאים מהאנשים היותר מדי נכונים, ברגעים ה.. עזבו, אין לזה רגע נכון או לא נכון.. זה פשוט משהו נכון לגבי, בכ"כ הרבה תחומים.. זה דפק לי ת'הרגשה אתמול. וגם היום למען האמת. לא שזה עשה כ"כ רע. זה מסוג הדברים הנכונים האלה, שאני יודעת שהם באמת נכונים לגבי, אבל לשמוע אותם ממישהו מהצד עם נימה שדורשת שינוי, ואני יודעת שהשינוי הזה צריך לבוא, זה פשוט... וול, אני בטוחה שהייתם בסיטואציות דומות. אם לא, אז תהיו. קשה לתאר את זה מבפנים.

he who must not be named(20:26) :

נמ.... בהצלחה יקירתי....

אין לי הרבה מה להגיד חוצמזה שהגיע הזמן שתלמדי לעשות דברים בזמן....

NightSky (20:28) :

כן... אני יודעת שאתה צודק..

הקטע הזה ממש דפוק אצלי :/

oh well

מצד שני, משום מה דברים איכשהו מסתדרים בסוף...

he who must not be named (20:29) :

יבוא יום ולא יהיה לך כל כך הרבה מזל

NightSky (20:30) :

כבר היו כאלה..

וגם אחריהם דפקתי ת'ראש חזק בקיר (אבל מסתבר שהאופן המטאפורי לא כ"כ מספיק)

he who must not be named (20:31) :

נקווה לטוב כמו תמיד

אפילו מקלחת סופר ארוכה לא תעזור לי עכשיו.

אני צריכה מקור טוב לאנרגיות, וקשה לשמור על מצב רוח כייפי ומרומם כשאין זה בנמצא.

מחר יום חדש?

אפריל כבר כאן.

הזמן טס...

פשוט טס...

נעלם לי מהר מדי.

לפעמים אני מרגישה כאילו אני במרדף אחריו. אני הולכת בקצב שלי וממש לא רע לי ככה, אבל פתאום אני פוקחת את העיניים ומגלה שהוא כבר הרבה לפני, ואני צריכה איכשהו להשיג אותו. וחוסר התיאום הזה פשוט רע.

תחליטו לבד אם אני אופטימית או פסימית.

כי לי לא מתחשק לחשוב על זה יותר.

די, זהו, יותר מדי מידע לא נחוץ עבורכם בפוסט אחד.

צ'או ולילה טוב.

שמרו על עצמכם, עשו לי טובה.

13000 כניסות?

וואו, אתם משהו.