[מתוך הזיקוקימים של חיפה.]

אני תוהה האם בשביל זה פתחתי את החיפוש מGoogle...

(אני שמחה ששבועיים אחרי, פלוס מינוס, ולא היה חיפוש טכניוני אחד, מעולה.)

אני זוכרת שהתעטשתי אתמול לפני השינה. סשה טוען שהתעטשתי עוד אצלם אתמול. אני גם זוכרת שאכלתי לא מעט "גלידה" (משהו מפודינג וניל וגבינה, קליל להכנה ונורא טעים) במשך כמה ימים רצוף בתחילת השבוע. אני גם מודעת לזה שלא הלכתי לחד"כ כבר המוווווווווווווווווווווון זמן (נראה לי שיותר משבועיים) ושזה כרגיל פוגע לי במערכת החיסונית.

אבל למה, למה עכשיו נהייתי חולה?

בקושי הרמתי את עצמי בבוקר בגלל החולשה, ועוד היה לי מבחן לגשת אליו. ברגע האחרון השתפנתי, וניגשתי רק לחלק הראשון מתוך השלושה של אקראיים. מעשה שכנראה גם אותו היה כדאי שלא לעשות. אמנם יש לי רק עובר, וזה ממש לא מספיק, אבל רוב הסיכויים שאני אקבל עוד פחות נקודות בחלק הזה מהמועד א', וזה יוריד את הכל. ייאי. -_-

חוץ מזה עוד נפלה עליי המון עבודה אתמול, ביקשתי שיוותרו לי בינתיים, אבל זה אומר שמחר אחרי המבחן (אה כן, יש לי כמה שעות ללמוד כימיה.) יש לי יותר מדי לעשות, וזה כשעוד בניתי על השעות האלה לחד"כ (מה שככל הנראה לא יקרה, אתמול בגלל העבודה, היום בגלל עבודה וזה שאני לא בריאה מספיק) + עבודה על ש"ב שיש ליום ראשון.

פוי.

כל מה שיש לי בינתיים להגיד על היום הדי לא-גשום-וקר-כמו-שציפיתי-שיהיה הוא: בלאט!!!

מצטערת, כתבתי לפני כמה פוסטים שלילי אלן תקועה לי בראש [ליתר דיוק השירים של הדיסק השני שלה..]

ובהקשר לפוסט של קוויקי על סמים והתנסות:

Lily Allen - Everyone's At It

I don't know much but I know this for certain
And that is the sun poking its head 'round the curtain
Now please can we leave, I'd like to go to bed now
It's not just the sun that is hurting my head now
I'm not trying to say that I'm smelling of roses
But when will we tire of putting shit up our noses 
I don't like staying up, staying up past the sunlight
It's meant to be fun and this just doesn't feel right

Why can't we all, all just be honest
Admit to ourselves that everyone's on it
From grown politicians to young adolescents
Prescribing themselves anti-depressants 
Now how can we start to tackle the problem
If you don't put your hands up and admit that you're on them
The kids are in danger, they're all getting habits 
From what I can see everyone’s at it
Everyone's at it (x3)

I get involved but I'm not advocating
Got an opinion, yeah you're well up for slating
So you've got a prescription and that makes it legal
Now find the excuses overwhelmingly feeble
You go to the doctor, you need pills for sleeping
Well if you can convince him, I guess that's not cheating
See your daughter's depressed we'll get her straight on the Prozac
But little do you know, she already takes crack

Why can't we all, all just be honest
Admit to ourselves that everyone's on it
From grown politicians to young adolescents
Prescribing themselves anti-depressants 
Now how can we start to tackle the problem
If you don't put your hands up and admit that you're on them
The kids are in danger, they're all getting habits 
From what I can see everyone’s at it
Everyone's at it (x3) 
(x2)

אני סובלת מחוסר מקוריות משווע בכל הקשור לכותרות, וכתיבה בכלל לאחרונה. אי לכך ובהתאם לזאת היכונו לאחד הפוסטים היותר משעממים שיכולתי לכתוב על האירועים היותר מעניינים שקרו לי בזמן האחרון.

גבע אלון ב"ביט" - 16.4.2009

זה עצוב שעל יוצרים כמו גבע אלון אני שומעת מאימא שלי, אבל טוב שיש לי אותה. לפני כמה חודשים היא הראתה לי את דף הMySpace שלו והכריחה אותי להקשיב לכמה שירים. הכריחה, פשוט כי בשלב כלשהו נהייתי סקפטית לגבי כל מיני הצעות שלה להופעות והייתי די אנטי כל דבר. אני עדיין ככה לפעמים, אבל נעזוב את זה.

הוא נשמע ממש טוב בזמנו והסכמתי לרעיון של ללכת להופעה שלו. הבעיה הייתה שהוא הופיע כאן בתזמון מאוד לא מוצלח עם מבחן, או שקר לימודים כלשהו שבגללו לא יכולתי לצאת. אמרנו שנחכה לפעם הבאה, וביום חמישי האחרון היא הגיעה. אמנם לא לבד, במופע חשמלי על להקת Tree, אבל היה ממש מגניב.

הגענו ממש באמצע השיר הראשון (ככה זה כשמתרגלים לזה שההופעות בביט בחיים לא מתחילות בשעה הנקובה אלא לפחות חצי שעה אחרי), וחבל, כי גילינו שהיה אפשר לשבת, אם היינו באות בזמן...

בתמציתיות מרובה: אהבתי את איך שהוא שר, את הקול והסגנון. אהבתי את איך שהוא מנגן ואהבתי את המילים.

מסוג היוצרים שכיף לדעת שיש בארץ. כאלו שיודעים לכתוב שירים, יודעים לשיר אותם, ולנגן אותם, וכל זה באנגלית. מוי כיף!

"היהודים בישיבה" - 17.4.2009

להביא הופעה של היהודים לאולם בקיבוץ יגור נראה לי כמו משהו מוזר במקצת בהתחלה, אבל היי, זה מספיק קרוב לחיפה, אז אני לא אתלונן.

גם לשם איחרנו קצת, הפעם לא בכוונה. מה שכן, גילינו שזה גם ממש לא נורא, גם כי זה היה איחור של 5 דקות, וגם כי הסתבר שתום חולה (אח"כ הסתבר שהוא ממש חולה) ונסעו להביא לו תרופה, או משהו כזה. בקיצור, המופע התחיל עוד יותר באיחור.

היה די שווה, חוץ מזה שהתגלה שישבנו די רחוק. כלומר, זה היה די אמצע אולם לא עצום במיוחד, רק שהוא מספיק ישן, והגובה בין שורה לשורה לא עלה על משהו כמו 10 ס"מ, ככה שאמנם הזוג לפני נראה נורא חמוד עם הפטפוטים והנשיקות באמצע, רק שזה הסתיר לי נוף אסטרטגי על הבמה, בעיקר בחצי השני של ההופעה. נו שויין.

המוזיקה הייתה שווה. ^^

זהו, מעכשיו, אני אתחיל פשוט לחזור אחורה, כי מאז שמת לי המחשב קרו עוד כל מיני דברים קטנים, שלא הוזכרו בעבר.

23.2.2009 - "אופרה בגרוש" של הברלינר אנסמבל (הצגה בגרמנית, בקאמרי, חלק מפסטיבל התיאטרון שהולך כחלק מחגיגות ה100 לת"א)

חוויה מיוחדת במינה. המשחק, התפאורה, השירים, שפת המקור (אוי לפזילה בעיניים מניסיון לקרוא את הטקסט בצידי הבמה) - משובח ברמות מטורפות.

לא ארבה במילים פשוט כי זה יוריד מערכם. היה מעולה, כן ירבו.

3.3.2009 - סיפורו המופלא של בנג'מין באטן.

הבטחתי לאימא שהולכים לקולנוע. ירד לי קצת מ"נער החידות ממומביי", וגם הנחתי שיביאו אותו לקולנוע בקמפוס, אז העדפתי לראות את זה, ולא טעיתי. סרט מצוין.

אם לא היה נכנס לי האיפור לעין בסוף (באמת), עוד הייתי בוכה רק מהסוף שלו.

5.3.2009 - מסיבת יום הולדת לי' בבית הבירה

כל מה שיש לי לכתוב הוא שזה נורא גיקי להזמין בירה שקוראים לה "ניוטון", נורא הזוי לא להבין על ההתחלה שקוראים לה ככה כי היא בטעם תפוחים ו.. (אל תגידו לי שלא נזכרתם בזה שנפל לו תפוח על הראש...), זה גם נורא מטופש בדיעבד להזמין בירה כזאת, כי היה לי הרבה יותר קל להשתכר מהסוכר במיץ תפוחים וזהו.

אמנם כיסיתי אותה במעיל ארוך, אבל הוצאתי את המיני השחורה לטיול ניסיון. זה גרם לא' (בחורה לצורך העניין, לעזאזל, אני צריכה כינויים) להוציא אותי לדייט באמצע אי תנועה עם רמזור (ולסשה להגיד שהדייט שלנו מתקדם נורא יפה כשניסינו לפברק נשיקה [ללא הצלחה, התפקענו מצחוק, לצערם של לפחות 2 בנים שישבו בסביבה]), זה גם גרם לצ'ירי לנסות לדגדג אותי עוד באוטובוס הלוך כי היא ראתה את הגרביונים.. הממ.. בינתיים, יש עוד כמה שומנים להוריד עד שאני באמת אסתובב איתה, אבל היה חביב.

אניווי, מה שבאתי להגיד הוא שהיו לי ציפיות מהמקום הזה. סשה ואנוכי אשכרה חיטטנו בתפריט האינטרנטי שלהם קודם, והיו כמה מנות שנראו די מבטיחות. את היחידה שעוד רציתי להזמין כשקיבלנו את התפריט במקום - לא היה בתפריט בכלל, השאר, ככל שאנשים מסביב התחילו להזמין דברים, הבנתי מהר שאני לא אגע בהן. אז מבחר הבירות שם די סבבה, אבל אוכזבתי קשות, ועוד באתי אמנם לא מורעבת, אבל מספיק רעבה כדי לאכול קצת. וחבל.

מה שכן, היה נחמד לצאת קצת עם אנשים באמצע המבחנים.

14.3.2009 - "שלוש מסיבות" בתיאטרון חיפה

עזבו אתכם מזה שכל ההצגה ממש מבדרת, במלוא מגוון מובני המילה. המסיבה השנייה מתוך השלוש - שפכה אותי מצחוק בצורה שהרבה זמן הצגת תיאטרון לא הצליחה. ח"ח.

3.4.2009 - יום פתוח בגנים הבהאים + מלך האריות 1 וחצי.

ראיתי מודעה על זה בעיתון, חשבתי לעצמי, וואלה, למה לא, הזמנתי את החברים מהטכניון, חלקם (סשה, יו', צי'רי והמשפחה שלה) אשכרה הצטרפו והלכנו לנו לטייל בגנים הבהאים. איכשהו הגעתי לא מעט זמן לפניהם (יצאתי הרבה אחרי שחשבתי לצאת ועוד נסעתי באוטובוס), אז הספקתי גם לטייל בין ציורי הגיר, למצוא כמה חביבים ביותר, חלקם פשוט כי היה נחמד לראות ילדים קטנים משתעשעים בציורים, וחלקם כי באמת ציירו ציורים טובים.

נהניתי גם פשוט להנות מהשמש ולהסתובב בין חבורות הנגנים השונים. הייתה שם אפילו חבורה קטנה ומזמרת, שתפסתי לכמה דקות. בקיצור היה ממש נחמד. אח"כ גם כולם הגיעו ועלינו לנו לגנים הבהאים. לטייל שם כשהכל מלא באנשים זה קצת עקום, אבל היתרון בטיול כזה לעומת מודרך הוא שלפחות מותר להיות איפה שרוצים כמה זמן שרוצים.

היה יפה, רק חבל שהיה מפוצץ.

אחה"צ חזרנו למעונות (שוב אני לקחתי אוטובוס, הם נסעו באוטו, ואני עוד הגעתי לפניהם, wtf) ולקראת הערב הכנו שוקו (כזה עם חלב וקקאו) וראינו את "מלך האריות 1.5", שהיה חביב אבל גרם לי לשאול את יו' האם ב"מלך האריות 2" שהוא גם הוריד, יש גם אשכרה עלילה.

וזהו, פחות או יותר.

שיהיה לכם שבוע מעולה!

[שלי כבר עכשיו עמוס מרוב קשקושים של מבחנים ועבודות להגשה.]

אני לא יודעת ממתי זה, אבל "מזמן" פחות או יותר עונה על זה.

אני עושה קצת סדר בכל מיני חדרים בבית. בין היתר מצאתי ערימה ענקית של דפים ישנים. רובם נשמרו על מנת לשמש כדפי טיוטה [חלק לא מבוטל מהערימה אכן שימש ומשמש לזה בינתיים], וחלק לא קטן גם זרקתי, כי הם היו סתם זרוקים להם.

בכל מקרה, בין היתר מצאתי 2 פתקים קטנים, וזה מה שהיה כתוב עליהם:

"כן, רק תשתי משהו, רצוי חריף!" - 21/10/05 , לפני יציאה.

אצל החברים בקריות:

"לא יודעת!"

"מה יש לך בראש?"

"רק סמים!"

"ואז גיליתי שאין לי קליטה!"

"אני צריכה לדפוק מישהו ממש חזק כדי לקבל על זה כסף"

O_O

התרגלת כ"כ למחשבים הפזורים בקמפוס, שכשאת באה לסגור את המחשב שלך, את לוחצת על "Log Off" במקום על "Turn Off Computer", רק כי התרגלת לצאת מהיוזר שלך במחשבים שונים.

[כן, אני מהאנשים האלה שאשכרה מכבים את המחשב בלילות. שיואו, איזו מוזרה.]

[סימן #01 הוא כמובן שאת נשארת עד מאוחר בלילה כדי לנצל כל שניה מולו, פתאום כשיש לך אחד חי ונושם ובועט. אבל זה גם עוד סימן להתמכרות, אז ששש!]