(פוסט זה מוקדש לילנה, כי היא אוהבת לקרוא, וסתם כי מתחשק לי. ולדי, כי היה לה יומולדת השבוע -מזל טוב!!!- , וגם כי סתם מתחשק לי. P: )
וול, אז הגיע הזמן לכתוב פה מה הלך כאן בזמן האחרון. והזמן האחרון כולל יותר מ-10 ימים, שלא כולם היו חסרי משמעות.
15.6.2005 יום רביעי
בגרות בתנ"ך. הבגרות הייתה די בסדר. האנסין לעומת המתכונת היה לא כזה קשה. השאלות היו סבירות ודי דומות למתכונת. וגם אם שוב לא למדתי הכל למבחן, והאמת- בקושי למדתי בכלל, יחסית הלך לא רע. ציון משוער: 90-95. (תלוי באכזריות הבודקים).
הבגרות הסתיימה בערך ב11:30. באמצע, הייתה איזו מיני-ישיבה לגבי העבודה שאני צריכה לכתוב. ונראה לי שסוף סוף שמעתי יציאה חכמה מביפ. המורה ניג'ס לנו לגבי איזה משהו. ולאף אחד לא היה כוח לשמוע אותו. ביפ פשוט אמר לו איזה משהו, ואח"כ אמר לי "טוב, בואי נעוף מפה", בזמן שכל השאר נשארו לסבול את טרטורי המורה.
אניווי, בסביבות 12 כינסו את כל השכבה למען מטרה "קדושה", של חלוקת תעודות הצטיינות לתלמידים, צפייה בקטע מהמופע סיום ואח"כ חלוקת ספרי מחזור. לנה ועדן קיבלו הצטיינות (מזל"ט!). הקטע מהמופע סיום היה קטע של ריקוד (לא הראו לנו את כל המופע..). ולא אכפת לי מה היה שם, אני רק יודעת שהצילום גרוע. ולא, אני יודעת שאני לא מי-יודע-מה מבינה בצילום, אבל לא צריך להיות מומחה בתחום כדי להגיד שהתוצאה גרועה. זה דווקא בעיקר העריכה. כדי למנוע פערי מידע, אני אגיד שהייתה מצלמת רחף אחת בלבד. בצד שמאל של האולם. וצילמו גם במצלמה רגילה מצד שמאל. אני לא יודעת לגבי ימין, אולי הייתה שם גם. אנחנו ישבנו בשמאל וזה מה שהיה. אניווי, לאורך שיר לא ארוך שהוצג לנו, כל הצילום נעשה או מהמצלמה הרגילה שעוד איכשהו הייתה בסדר, והרוב היה ממצלמת הרחף היחידה שהייתה בצד שמאל. מה שאומר, שכל הקטעים שם מצולמים בערך מאותה זוית, וגם כשרואים את המצלמה נעה על הבמה, עדיין, מתמקדים רק בצד השמאלי שלה. התוצאה של זה, היא שאפילו בקטעים היותר מעניינים, בשירים הלא-ארוכים בכלל, נוצר אפקט של שיעמום טוטאלי ולו רק בגלל זוית הצילום שפשוט חוזרת על עצמה כל הזמן. קיצר, חבל. כי המופע עצמו היה דווקא די נחמד.
אח"כ יצאנו החוצה ושם חילקו לנו ספרי מחזור. הם קצת קומוניסטים, כי הצבע של העטיפה למעלה הוא אדום, אבל חפיף. הספר יצא די בסדר. אבל אני הרי חייבת להתלונן על משהו. אז אני אעשה את זה. הרי ליז ציירה לכל החבורה שלנו (בערך) את הגוף, ושלחתי את זה לזאת שאחראית על הספר אצלנו, שתחליף את הציורים המזעזעים שהיו שם (שאותם ציירה ילדה שעוד לומדת אומנות -_-). הכל טוב ויפה. והגוף של כולם אכן הוחלף. רק שבאורח פלא מסתורי לחלוטין, שכחו להחליף דווקא את הציור אצלי. ורק אצלי. והציור של ליז היה הרבה יותר יפה, מתאים ומושקע והמשהו העלוב נמצא שם עכשיו. L
אחרי החלוקה, ואחרי שנמאס לי לחכות שהאורקית תחפש ת'תעודת גמר שלי ברחנו לנו (ליז, לנה ואני) למקדונלד'ס. מקום ההתנחלות הקבוע שלנו. היה נחמד ביותר. אפילו קצת משעשע. היה שם את המבצע של שתיה עם משהו ב10 ₪, וכל אחת לקחה משהו אחר, ואיכשהו חילקנו את זה ל3 ככה שלכל אחת הייתה מיני ארוחה (2 ביסים של המבורגר, כמה פוטטו צ'יפס וצ'יפסים רגילים). זה באמת היה משעשע. במיוחד כשניסיתי לחתוך את ההמבורגר של ארוחת הילדים ל3 חלקים, ועוד יותר משעשע כשליז לקחה ברצינות יתרה את החלוקה השווה, שפכה את הצ'יפסים ואת הפוטטוס וחילקה אותם אחד-אחד לכל אחת. XD
סתם פטפטנו על כל מיני דברים עד שנמאס וכבר היינו צריכות לחזור הבייתה.
16.6.2005 יום חמישי
הייתי איפושהו. באמת שאני זוכרת שהייתי באחד הקניונים. אפילו לא זוכרת למה. אולי רק לכמה זמן. ומעבר לזה, אני ממש לא זוכרת כלום.
17.6.2005 יום שישי
המחשב התחיל להתחרפן, לגסוס ולהראות נטיות למוות.
נסענו בערב לפסטיבל הפיסול בחול בחוף הכרמל. היה ממש יפה, צילמתי לא הרבה, מסיבה טכנית פשוטה שהשמש התחילה לשקוע וחצי מהפסלים אי אפשר היה לצלם כי הם היו בצד של השמש. אז סתם טיילנו בכל הטיילת. היו לא מעט פסלים בהחלט מרשימים ויפים. היה סתם נחמד לראות הכל.
18.6.2005 יום שבת
קמתי מאוד מוקדם בבוקר (נראה לי שבסביבות 7 וחצי. וכן, זה מאוד מוקדם בהתחשב בעובדה שכבר ימים שלמים אני קמה בסביבות 10-11.), ונסענו שוב לפסטיבל הפיסול, כדי לראות הכל באור נורמלי. סיימתי שם פילם שלם. מעניין איך יצאו התמונות.
המחשב מת כמעט סופית.
19.6.2005 יום ראשון
רוב היום בוזבז על בהייה בסרטים, במקום ללמוד לפיסיקה.
אי שם בערב גם קיבלתי טלפון מהאורקית שאמרה שצריך להגיע לביצפר ב7 וחצי במקום ב8 (בערב) כי מושיבים אותנו במקומות מקדימה וכולם צריכים להגיע מוקדם יותר. שיהיה. התקשרתי לליז, שהואילה בטובה לא להגיע.
אי שם ב8 ומשהו הגעתי לטקס חלוקת תעודות ההצטיינות. עוד משהו שאנשים "חכמים" צריכים לסבול. בכלל, היה מוזר שוב להיות שם. השנה היחידה שבה לא קיבלתי תעודת הצטיינות יתרה הייתה שנה שעברה, וגם זה לא בגלל הציונים, אלא בגלל שהאורקית החליטה לכתוב לי בסעיף ההתנהגות "טובה", במקום "טובה מאוד", כי הברזתי מכל טיול/סיור לימודי אפשרי ולא באתי עם תלבושת רוב השנה. מה שנחמד הוא שלפחות אימא שלי נהנתה מהרגע: "סוף סוף יש לי ילדה נורמלית שעושה בעיות!"
אניווי, השנה החלטתי להגיע לטקס הזה, כי אחרי הכל שנה אחרונה וזה... לא יהיו עוד טקסים כאלה. היה די משעמם. יותר מדי אנשים מכיתה ז' קיבלו הצטיינות, זה היה מוזר.
המנהל חילק את התעודות לשכבה שלנו. היה אמור להיות לפי סדר הא"ב לפי הכיתות. אין לי מושג למה ואיך קראו אותי ראשונה. -_- הו,וול. לפחות לא הסתנוורתי השנה מהאורות החזקים מדי שיש שם. לחצתי למורות ידיים. הרוב סתם מלמלו "בהצלחה", מאחת קיבלתי נשיקה בלחי (תודה לאל שזו לא האורקית!), אח"כ הייתי אמורה ללחוץ ידיים גם לאלה שישבו בשולחן, אבל חשבתי לעצמי, שזו פעם אחרונה שאני פה, ובא לי לעשות משהו שישעשע לפחות את עצמי, ופשוט חלפתי על פני השולחן הזה בלי ללחוץ לאף אחד את היד J טוב, אז מה שהרעיון נלקח מלנה, שבכיתה י' בבוקר פשוט ברחה ישר אחרי שנתנו לה תעודה ובכלל לא נגעה באף אחד. זה סתם שיעשע אותי אח"כ. יחד עם התעודות קיבלנו איזשהו ספר עם ציטוטים של איינשטיין. הדבר הכי משעשע שם באמת זה:
"טוב, אבל איפה הגלגלים שלה?" שהוא אמר בהיותו בן שנתיים על אחותו הקטנה שרק נולדה, ואמרו לו שעכשיו יש לו משהו לשחק איתו.
נאמ, משום מה, השכבה שלנו הייתה היחידה שאפחד לא חזר לשבת במקום שלו וכולם עמדו בצד, אז ניסיתי לשתף פעולה, אח"כ קצת שיעמם לי אז התיישבתי בצד עם ענבל וחשבנו מה אפשר לעשות עם הספר הזה. "אה, אני אקרא אותו!"... "אפשר להצית אותו.." וכל מיני כאלה.. היה נחמד לראות קצת את ההתלהבות הראשונית שלה מהטקס הזה שהיא פעם ראשונה מקבלת תעודה כזו. אני זוכרת שבכיתה ז' זה באמת היה משהו מיוחד ויוצא דופן. אח"כ למדתי שזה סתם דבר שגרתי ודי משעמם. :/
קצת רבתי עם אימא שלי אחרי הטקס. דברים שקשורים לאישיות הדי פגומה שלי. הו, וול. הממ... זה קצת עבר. בערך. איכשהו. לא משנה.
20.6.2005 יום שני
נסיון למידה לפיכסיקה. ניסיתי לקלוט דברים.
ראיתי את "מה קרה בגטקה?" סוף סוף. סרט אדיר. פשוט מעולה.
מדי פעם טלפונים מלנה. עם עזרה וכאלה.
21.6.2005 יום שלישי
בגרות בפיסיקה.
אני באמת שלא אפרט הרבה. היה קשה. החשמל הלך לי קצת עקום. יש לי טעויות אוויליות ביותר שם. הפרקי בחירה בכלל היו די קשים. תודה לעדן על הרמיזות הקלות בשאלה על הזרם חילופין, שהצילו לי סעיף או שניים, ועל זה שיכולתי להציץ לה במחברת בחינה בחלק של הפיסיקה המודרנית, לפחות בדקתי שעשיתי 2 סעיפים נכון, ואת השלישי פשוט יכולתי להעתיק ממנה. לא הייתי עולה על הרעיון שם לבד. חוצמזה, בטח טעיתי בשאר. בלעכס. אני ממש לא הולכת לעשות את הבחינה הזו שוב, כי זה יהיה בלי מגן, והדבר היחיד שהציל אותי הפעם זה המגן. ככה שלא היה טוב, אבל טוב שעבר.
א' הקפיץ אותנו למקדונלד'ס (נו, אנחנו מתנחלות סדרתיות שם..). המסכן היה פה עוד מהבוקר כי הוא עשה את הפרק של מכניקה.
במקדונלד'ס חוץ מהפטפטים הרגילים, התבצעה סגידה קלה לצ'יפס. אין צורך לפרט.
"will you chips me?" ^.~
אחרי זה, חזרתי הבייתה, אבל לא בדיוק, עצרתי בקניון לא רחוק כדי לקנות עכבר חדש. כי הקודם באמת מעצבן עם כמות הסוללות שהוא זולל.
יופי טופי. חזרתי הבייתה בתקווה לבדוק אותו. אבל לא. הפעם המחשב קרס לחלוטין.
"CPU not installed" זו ההודעה שקיבלתי ברגע שלחצתי על הכפתור שמפעיל את המכונה האכזרית. הודעה שחזרה על עצמה שוב ושוב ושוב, עד שהצלחתי לנתק אותו. (וזה לקח זמן!). יופי. התקשרתי לטכנאי. יבוא בחמישי.
22.6.2005 יום רביעי
נסיון למידה לאזרחות. בגלל שהמחשב שלי בכלל לא עובד, לשם שינוי באמת יכולתי להתרכז בחומר עצמו. ובכל זאת לא הספקתי ללמוד הכל, וידעתי שלמידה של יום אחד במילא לא תעזור לי הרבה. העיקר שניסיתי.
טלפון אחה"צ מלנה.
"אין לי כוח ללמוד, איפה את?"
"אהה... אני בזכויות חברתיות וכאלה. כלומר אה, בבית. איפה את?"
"אה, נו, את מתקדמת, אני רק בהתחלת הפרק."
אניווי, חוצמזה, היא אמרה לי שלמחרת עושים איזה משהו בפיסיקה אחרי הבגרות, שזה אמור להיות "מסיבת פרידה". נו, וול. 'סדר.
23.6.2005 יום חמישי
טלפון מדי על הבוקר, לאחל בהצלחה. כמה כיף שיש אי שם אנשים שזוכרים אותך (: אני אוהבתותך (:
בגרות באזרחות. הלכה די בסדר האמת. הספקתי לענות על הכל. ולפחות התשובות עצמן נכונות. נראה לי. הפירוט כבר קצת חסר מדי פעם, אבל לפחות עניתי נכון. רוב הנקודות שירדו לי במתכונת היו על שאלות שלא עניתי עליהן נכון, ואז אפילו על ההסבר לא קיבלתי רבע נקודה (לא שמעתם על טעות נגררת? ברור שאני אסביר משהו שהוא לא נכון, כי המשהו שזיהיתי הוא לא נכון, זה לא אומר שההסבר של מה שחשבתי שזה זה, הוא לא נכון. ארג.).ככה שאני מניחה שאני אקבל מעל 90. חבל שהמגן יכול דווקא להוריד לי הפעם, כי לא נראה לי שסה"כ יורידו לי יותר מ10 נקודות. אבל היה בסדר גמור, וטוב שנגמר.
אחרי הבגרות הכרחתי כמה אנשים לכתוב לי בספר הזיכרונות הפקצ"י שהשגתי לעצמי ביום שלישי. נאמ, המזכרות הכי שוות שם שקיבלתי היו מענבל, ליז ושוקי. השאר כתבו לי דברים די אדיוטיים. טוב א' כתב קצת משעשע גם. אבל מביפ, קלסו, מיה, עדי, הכבשה ונראה לי שזהו, יש לי דברים או רגילים מדי או עלובים מדי. ארג, שונאת אנשים שכותבים שטויות בדברים כאלה. הכי כיף לפתוח ת'ספרים האלה כמה שנים אחרי ולקרוא משהו נחמד. אפילו אם זה ארוך או קצר. יש לי דברים הרבה יותר מעניינים בספר מכיתה ט', גם מאנשים שכתבו לי 2 שורות. :/ הו וול... אני עוד צריכה לתפוס את ג'ולייט ולנה שיכתבו לי.
צילמתי קצת תמונות (הייתי צריכה לסיים פילם), וצילמתי קצת בשביל ג'ולייט. היא אמרה שיצאו תמונות טובות. וויפי (:
"מסיבת סיום" בפיכסיקה. המורה כמעט בכתה. היה קצת עלוב. הביאו לה עציץ. XD עציץ? בשביל עציץ שעולה אולי 20 שקלים מסכנים, הם אמרו להביא כל אחד 5 ₪. הצחקתם אותי. אבל היו עוגות. השוקולד אפילו הייתה קצת טעימה (טוב, הייתי צריכה משהו מתוק).
בדרך הבייתה, נתתי טרמפ ללנה שנסעה לאחותה שגרה לא כזה רחוק ממני, וגם עצרתי להביא 3 פילמים לפיתוח.
בצהריים היה אמור לבוא הטכנאי. בסוף הוא ב18:20. למחשב שלי יש בעיות עקומות. אבל איכשהו פתרנו אותן בדרך עקיפה. הוא ישב פה עד כמעט 4 שעות. >.< אבל לפחות עכשיו יש לי מחשב עובד.
באותו היום כבר לא היה לי כוח לכלום. אי שם ב11 ומשו לנה התקשרה אליי ודיברנו עד 1 בלילה. הייתה לה יציאה שהעלתה לי חיוך על הפנים.. וסתם היה מבדר לפטפט איתה.
24.6.2005 יום שישי
לא משהו מיוחד. הייתי לבד בבית בחצי הראשון של היום. נחמד להיות פה לבד (:
בערב חזרתי לפטפט עם אנשים. פתאום יש מחשב שעובד, צריך לנצל אותו (:
25.6.2005 יום שבת
העיר אותי טלפון. אימא שלי ענתה, אבל עצם הצלצול העיר אותי.
דיברתי עם אימא על הקונצרט הממשמש ובא, ועל כך שאני צריכה להחליט מה אני עושה.
גזרתי ציפורניים (אההה!!!), ישבתי לנגן. מסתבר שיש דברים שלא שוכחים כ"כ מהר. ויש לי סיכוי להגיע לרמה סבירה. אז התקשרתי בערב למורה ואמרתי לה שננסה לעשות את זה. קבעתי שיעור ליום המחרת.
בערב החלטנו ליסוע לשבוע הספר. משהו שרציתי לעשות עוד קודם, אבל איכשהו לא יצא.
בדרך עצרנו אצל הדודה ההיא שתופרת לי דברים. הוחלט שבשישי אני אבוא אליה לעזור לתפור כפתורים וכל מיני תיקונים קטנים שכבר קשה לה לעשות כי היא לא רואה טוב. היא נחמדה כזאת. רק חבל שהיא גרה עם הבעל הדפוק שלה.
לפחות יצא מזה משהו קצת משעשע, בדיחה עקומה שהיא לא מצחיקה אותי לפחות, אבל הוא כזה שואל "למה יש קמטים על הפנים אבל לא על התחת?" אז עניתי "כי שם השמש לא זורחת" (חיחי, בעברית זה חרוז). נו, פשוט כי ראיתי איזה משהו קודם על זה שהשמש גורמת ליותר קמטים, אז חשבתי שהוא שואל שאלה בתור רופא... התשובה עצמה הייתה מפגרת, אז אני אחסוך את זה מכם.
משם נהגתי (נו, הגיע הזמן) למקום של שבוע הספר. עברתי באדום >.< נאמ, טוב, אני קצת קרימינלית, אבל נצמדה אליי מכונית משמאל, ופשוט הייתי חייבת לברוח ממנה כי זה היה מצב ממש מפחיד. ולא יכולתי לעצור פתאום אז המשכתי ליסוע והיה כבר אדום. XD אימא שלי נבהלה כהוגן. אבל לפחות אין שם שוטרים ומצלמות. זה באמת היה מפחיד.. :/
נאמ, עשינו כמה סיבובים בין הדוכנים של הספרים. הגעתי למסקנה שאני באמת צריכה לעשות מנוי לספריה, כי יש הרבה ספרים שכדאי לקרוא, אבל לא ממש שווה לקנות ולהשאיר בבית. בסוף, אימא שלי עצרה ופשוט אמרה שאני אבחר לי ספרים שאני רוצה ואקנה, ואין לה ממש הגבלה, אבל בערך עד 5 ספרים. ולחשוב שאני בכלל רציתי לעזוב ת'מקום בדילמה של האם בכלל לקנות או לא, אבל היא כ"כ רצתה לקנות לי משהו , אז הממ, אוקיי. התמקמתי לי בדוכן של הוצאת "אופוס", ששם היו רוב הספרים שאם כבר לקנות- אותם רציתי. היה שם גם אנש חביב שעזר לי לבחור כמה ספרים.
הנזק לכיס- 178 שקלים.
המשקל הנוסף על המדף:
- בארי יוגארט - גשר ציפורים
- בארי יוגארט - סיפור האבן
- ניל גיימן - לעולם-לא-עולם
- ניל גיימן וטרי פראצ'ט - בשורות טובות
- אוסף של כל מיני סופרים בעריכה של מרגרט וייס וטרייסי היקמן - אוצרות הפנטסיה.
לשבוע הספר היה בשבילי גם צד די עקום ומפגר. פספסתי הזדמנות לחדש קשרים עם 2 אנשים די טובים שהכרתי אחד יותר אחד פחות, ובכללי- אני מפגרת. זה הכל. אבל לפחות היה נחמד לראות אותם בחיים וזה...
26.6.2005 יום ראשון
קמה מוקדם בבוקר אחרי שלא יכולתי להירדם, ואפילו עטפתי ספרים רק כדי להשאיר את עצמי ערה למרות שמתתי לישון כבר ולא יכולתי. פשוט לא יכולתי להירדם מרוב כעס עצמי ועודף אדרנלין אחרי היום הקודם. ככה שנרדמתי רק בסביבות 3 וחצי כנראה, והתעוררתי ב7 בבוקר. בכלל לא מספיק שעות שינה.
התקשרתי לביצפר לוודא מתי אפשר לבוא להחזיר ספרים. יכולתי לקבל טרמפ מאימא ב8, רק שמסתבר שהיא כבר לא מספיקה להסיע אותי, מה שאומר להיגרר לבד עם תיק מלא ושקית לא קלה (לא מתלוננת, הכמות ספרים שלי היא עוד יחסית לשאר מזערית.) באוטובוס. קניתי כרטיסיית נוער. היהי. איזה רמאות :P
נגררתי לביצפר, החזרתי ספרים. זה היה די מהיר. אפילו ביקשתי מהספרנית להדפיס לי דף עם כל השמות ספרים שהשאלתי בספריה בערך מכיתה ז' (נראה לי שהרשימה שהיא הביאה לי זה לא הכל, כי זה פשוט קצת מדי. זה לא הגיוני.). נחמד שכזה. לפחות אני אדע מה כבר קראתי בחיי הקצרים.
חזרתי הבייתה, בדקתי דואר, סוף סוף קיבלתי מכתב די חשוב שהייתי צריכה לקבל ואימא שלי ניג'סה לי לגביו ורצתה שאני כל יומיים אתקשר לזאת שאחראית על זה שאני אקבל ת'מכתב הזה, וזה היה בהחלט יותר מדי זיוני שכל כלפיי, במיוחד שהיא היחידה שממש מודאגת מהעניין. שיהיה, נחסך לי טלפון.
קצת *הרבה* בזבוז זמן בצהריים, ואח"כ סידור חדר ונסיון נואש להכנה לשיעור מוזיקה. נרדמתי פעמיים. בפעם השנייה כבר ראיתי שיש לי עוד איזה 20 דקות לפחות, פשוט נשכבתי על המיטה ונראה לי שלא לקח לי יותר מדי זמן להירדם. ואז העירו אותי! המורה כבר הגיעה... היה שיעור די בסדר. היא קיצרה לי את מה שאני אנגן בקונצרט. כאילו- היא מצאה שאפשר להוריד איזה קטע של 2 וחצי עמודים, ואיכשהו לשלב את ה2 שורות האחרונות אחרי משהו שיש באמצע. נחמד, פחות עבודה בשבילי. כפרה עליה.
אח"כ גם עזרתי לה לעשות רשימה בעברית של כל הילדים שמופיעים. משימה שגרתית. תמיד אני מקבלת ת'תפקיד הזה... אבל תמיד זה גורם ללחץ, כי פתאום אני רואה כמה אנשים מופיעים (ואז מה שרובם קטנים ממני בהרבה), ואחרי מי אני אמורה להיות... ובלעכס, זה פשוט מלחיץ. ואני כ"כ לא אוהבת את הלחץ הזה.. בלעכס. והשנה בכלל, נראה לי שאני היחידה מי"ב שם, יענו היחידה שזו השנה האחרונה שלה, וצריכה להוכיח את עצמה, וכל השיט שמסביב. זה לחץ שאני לא רוצה לחשוב עליו, לא רוצה לחוות אותו.
אני שונאת לאכזב.
אבל שיהיה... בעצם לא שיהיה... אבל טוב, אני אפסיק לכתוב על זה, זה רק מלחיץ יותר.
אחרי השיעור הסעתי את אימא לבית כנסת לא רחוק מפה. היה איזה קונצרט חזנות, שהופיע בו מישהו שקרוב משפחה של אחד המורים בעבודה שלה, מה שאומר: נוכחות-לא-חובה-אבל-מאוד-כדאי-לכם-להיות-שם. בחזרה שזה סה"כ 2 רחובות, אפילו נהגתי לבד לבד. וכן, אני יודעת שנגמר לי המלווה עוד מזמן, אבל איכשהו לא יצא לי לנהוג הרבה בכלל לפני זה וגם לא אחרי זה וגם לא לבד. קיצר נחמד. אם כי באמת לא משמעותי, כי זה לא כזה ביג דיל הקטע דרך הזה, אבל עדיין נחמד.
המשך הערב גם היה בזבוז זמן מוחלט. אני עושה את זה יותר מדי.
27.6.2005 יום שני (היום)
11 בבוקר. טלפון מצלצל. ואני חשבתי לישון ולהשלים שעות שינה שהיו חסרות לי מאתמול.
רוצים את אימא שלי מהעבודה שלה, שנראה לי שהיא בכלל נמצאת שם. מוזר. לפחות ביקשו סליחה שהעירו אותי. כמה נחמד מצידם.
ואז כבר קמתי, כי כבר אין טעם לישון (יה, רייט, שכנוע עצמי).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
