| 6/2007
I'm melting
דני רופ הבטיח בתחילת השבוע שהחום יירד לקראת חמישי-שישי. למישהו יש שוטגאן? כי אם לא יצא לי לירות בו, אני אלך ואחסל את השמש. >.<
אני אשמח אם מישהו יעלה על הרעיון של לעשות "קרחוני סקאי", כי אני בהחלט אשתתף בניסוי, גם אם הוא כולל לבתר אותי לחתיכות קטנות (למי אכפת מהדם שנוזל? אני כ"כ הופכת לשלולית עם כל דקה שעוברת), פשוט כי אני יודעת שהתהליך הכואב ייגמר בכניסה לפריזר.
ולחשוב שכשעברנו לכאן, נורא שמחנו שהחלונות לכיוון הים, כי תהיה בריזה קרירה שתקרר את הבית.
Now, guess what?
שום רוח לא יכולה להתגבר על החום הזה, גם לא אחת מכיוון הים. את הרוח מאיזור המטבח בכלל החלטתי לחסום כי האויר שם עוד יותר חם מהאויר בחוץ בגלל המזגנים של כל השכנים.
אה, אגב, סיפרתי לכם שבביתי הקט אין מזגן?
אני בכלל בספק אם יש לנו מאוורר פועל היכנשהו.
גאד. פאקין. דמיט.
האמת, תכננתי לענות על שאלון וללכת, אבל אם כבר, אז כבר, ואני אמשיך עם פוסט ספונטני קצר על אירועי השבוע הראויים לאיזכור.
ביום ראשון חטפתי קריזה [ומשום מה מגיעות לי מכות על כך שעד היום לא עשיתי עם זה כלום >.<] על חברת "פלאפון" על כך שהחליטה, החל מהחודש הבא, על דעת עצמה לגמרי "לשדרג" אותי לתוכנית חדשה, שמן הסתם תעלה לי בערך פי 20 יותר מכמה שאני משלמת להם עכשיו, בעיקר בגלל דמי המנוי החודשיים, שלא נכללו מן הסתם בתכנית בת ה-3.5+ שנים שלי. החשבון שלי הוא די מינימלי, ואני משתדלת לשמור על זה ככה, אבל עם חשבון התחלתי של 13 ש"ח בחודש על דמי מנוי, ו-59 אגורות לדקה זה די מגוחך. הם אמנם עושים לי טובה ונותנים לי 10 מספרים עם 19 אגורות לדקת זמן אויר של פלאפון, אבל בהתחשב בסידור היחסית חדש עם הפלאפון של קוויקי, ועם זה שאמא שלי עברה לאורנג', אין לי עוד הרבה אנשים שאני מדברת איתם הרבה, והם מפלאפון.. (למעשה, לטוב ולרע, אין לי בכלל הרבה אנשים שאני מדברת איתם בפלאפון מעבר לקוויקי ואמא). אה, וגם מחירי הSMS, שעד עכשיו לפחות היו לי 3 מספרים עם הנחה מאוד משמעותית לשליחת SMSים, עוברים להיות לפי המחיר הרגיל.
מגיע להם גרררר אחד ענקי, שכנראה יקבלו בראשון על הבוקר, מה שכמובן יהרוס לי את הבוקר, כי אני שונאת לעשות טלפונים כאלה, ומה שאגב לא יתקבל עם הרבה הבנה מצידם, כי הם חברת ענק מול לקוחה אחת קטנה שגם ככה לא טובה בדברים מהסוג, והם גם רוצים להתחיל את התכנית הזו מתחילת החודש, שבמקרה נופל גם הוא על יום ראשון.
מי אמר זנות ולא קיבל?
בשני ושלישי יצא לי לראות את החתולים הקטנים שוב.. מאז שגיליתי שלא קרה להם כלום ושלושתם בריאים, שלמים, וגדלים לאט לאט עם כל שבוע שעובר, אני שמחה להיתקל בהם בכל פעם שיוצא לי.
באחד הימים החבורה עברה ממש לידי כשהלכתי לזרוק את הזבל, וניסיתי לקרוא להם, גם במחיר של לחטוף מבט מוזר של מישהי שעברה במקרה ברחוב באותו זמן, וכנראה לא הבינה למה אדם בוגר יחסית, מילל באמצע הרחוב. החתלתולים מצידם לא ממש הבינו מה אני רוצה מהם, האמא מצידה ניסתה לגרום להם להמשיץ ללכת ולהתחבא במחבוא שלהם ואני מצידי הייתי צריכה לתפוס אוטובוס אז לא הצקתי להם יותר מדי. מה שכן, כשחזרתי מהטכניון, החתלתול האפור דווקא רץ לקראתי (דבר מפתיע ביותר שכן הם תמיד, אבל תמיד בורחים מאנשים שעוברים לידם) ואפילו ניסה ללכת קצת אחרי, עד שאמא שלו מצאה אותו וכנראה נזפה בו בחתולית שלה, ואני המשכתי ללכת.
למחרת ראיתי את האמא עם 3 החתלתולים שלה משתזפים בשמש הבוקר, בפוזה החתולית המצויה של שכיבה עם מתיחת הרגליים, והכי מצחיק היה לראות את שלושת הקטנטנים בדיוק באותה פוזה, כאילו-מבוגרת, לומדים מהאמא שלהם, אבל עדיין רואים עליהם שהם קטנים בגודל.. זה היה מראה מתוק ומשעשע כאחד. החלטתי להביא להם קצת גבינה, אבל אני משום מה בספק אם הם אכלו אותה, בעיקר כי ישב שם איזה סבא שהאכיל חתול אחר לא רחוק, אז נראה לי שהאוכל שלו היה מפתה מעט יותר.. הפסד שלהם, מה אני אגיד..
יום שלישי התאפיין באנשות טובות שגדלו בשנה, אז מזל טוב ענקי, שמח ועגלגל לדאריה ולצ'ר! 3>
יום רביעי. אני הולכת לאהוב ימי רביעי. לפחות בחודש שנשאר.. קודם כל, לפני שבועיים סיימנו עם המעבדה, שהייתה נטל לא-נורמלי יחסית לנקודה האקדמית הבודדה שהיא נותנת, ככה שנשארה לי רק הרצאה בחדו"א ללכת אליה.
ההרצאה השבוע, הייתה אחת ההזויות ביותר שאי פעם הייתי בה. אני יודעת בוודאות שאני לא היחידה שצחקה בה עד דמעות, מאנשים מבדרים עם צחוק היסטרי ("רק בשביל החריקה הזו היה שווה לכתוב את זה", אביב צנזור, על אחד החבר'ה של לילי שלא הצליח להתאפק ולצחוק כמו בנאדם נורמלי והשמיע קולות מוזרים ברחבי האולם) ומזכרונות על הquestionator שלמזלו של אביב עבר למרצה אחר ("איפה ההוא שהיה שואל 'סליחה'?", כשהוא הבין שהוא עבר למרצה אחר, קרו 2 דברים: חיוך נמרח על פניו, ואז התחלף בהבעת צער על המרצה השני), והצהרות שגרמו לי לתהות איפה קוויקי כשאני צריכה אותו: "אם יש כאן מישהו שאף פעם לא ראה 'אלאדין', אין לו מה לגעת בחדו"א עד שהוא לא יושב ורואה את הסרט הזה!", אחרי שהוא חיקה את הקול של הג'יני עם: "It's not a pretty sight" לגבי אחד התרגילים, ואנשים לא ממש הבינו מה הוא רוצה מהם.. לשמוע יציאה כזו ממרצה שגם ככה מגיע פעם שנייה כבר עם חולצה של הלוני-טונס, היה אדיר.
יום רביעי לא נגמר במצב הרוח הטוב שאיתו ברחתי במהרה מהטכניון. הסיבה לבריחה המהירה הייתה ההבנה המצערת בתחילת השבוע שלא יצא לי לבוא ליום ההולדת של צ'ר שנערך היום (שישי), אז החלטתי ליסוע לכמה שעות לבקר את קוויקי.
ביום הזה למדתי משהו מאוד חשוב: לעולם, אבל לעולם לא לסמוך על לוחות זמנים של תחבורה ציבורית. לוח הזמנים של אגד לאוטובוס שאמור להביא אותי לתחנת הרכבת, הוא כנראה המלצה בלבד, כי התייבשתי חצי שעה בתחנה, כשעוד יצאתי מהבית ממש בזמן, עד שהגיע האוטובוס הבא בתור, ומן הסתם פספסתי את הרכבת ב-2 דקות, שמואילה בטובה להגיע לחלוטין בזמן לתחנות חיפה, אבל מן הסתם לאחר ביותר מ-10 דקות כשזה מגיע ללקחת אותי בחזרה הביתה מקוויקי.
אה, וגיליתי שהתחנה המרכזית נסגרת אחרי 11 וחצי בלילה, מה שגרם לי לחכות עוד חצי שעה, תוך כדי נפנוף מוניות משחרות לטרף, עד שאימא שלי תיקח אותי.
יום חמישי התאפיין ברצון עז לישון, אי יכולת עצומה לפקוח את העיניים אחרי בקושי 6 שעות שינה, ובעיקר ריצה מטורפת אחרי השעון בניסיון לפתור את המת'נט הארור. עם המון עזרה מהארי וצ'ירי חובבת החדו"א (ועם ירידות מלונה על "אתם מכורים למת'נט! תפסיקו עם זה!"), הגשתי את הכל, ונראה לי שאפילו הבנתי כמה דברים באמצע..
היום נמסתי לי בשוק עם סחיבת יותר מדי אוכל הביתה, אבל קנייה ספונטנית של תפוחים טעימים ונקטרינות, ככה שהגהנום לפחות יהיה קצת מתוק. גיליתי שבגלל שאני לא סבתא עם קמטים, הרוכלים קוראים לי "ילדה", וגם גיליתי שלסחוב יותר מדי שקיות באוטובוס יכול להיות לא סימפטי.
ועל זה שנורא חם לי היום כבר דיברתי?
ולחשוב שרציתי 2-3 שורות הקדמה ולענות על 2 שאלונים.
לקוח מכאן ומכאן, סתם ערבבתי את שניהם.
מידע אישי
שם בדוי: NightSky
שם שמור במערכת: סקאי P:
כינוי רגיל: סקאי
מספר חברים שיש לך: לא יותר מדי oO
יום ורוד: רביעי/שישי
יום שחור: שני/שלישי
גיל: 20
מיקומך בארץ: ישראבלוג. אה, והצפון הרחוק.
חבר\ה: יש ^^
מזל: שור
שאלות לא נחוצות
בננה או מרשמלו? מרשמלו! לייק דא! [אמרה נסיכת המרשמלו בכבודה ובעצמה! ^.~]
צבע אהוב: כחול/שחור/אדום/סגול. לפי מצב הרוח.
דיכי או שיגעון? (וואו) שיגעון
אהבה או שנאה? אהבה
רשע או טוב לב? טוב לב
פרי או ירק? שניהם. אבל פרי, שיהיה.
מסעדה מזרחית או מזון מהיר? תגדירו מסעדה מזרחית oO בכל אופן, אני כנראה אעדיף אותה על פני מזון מהיר..
ילד או נער? נער
מבוגר או נער? אני לא פדופילית! אני לא! P:
המבורגר או נקניקיה? נקניקיה [השאלה האמיתית היא מי משניהם מורכב מפחות מ-5000 בע"ח שונים?]
צ'יפס או פוטטו? שניהם טעימים.
מקדונלס או בורגראנץ'? מקדונלד'ס
תפוז או נענע? נענע P:
בננה בום או הוטמייל? אפחד.
7פרות רזות או 7 פרות שמנות? שמנות! יותר חלב ויותר סטייקים!
עוף או תפוח אדמה? עוף עם תפוחי אדמה! איך אפשר בכלל להפריד?
פעם אחרונה ש... (אפשר לפרט בשאלות עם מי/מה)
דיברת בטלפון: ברביעי לקראת חצות, עם אימא כשהייתי צריכה שהיא תאסוף אותי.. oO
ישנת אצל חבר/ה: 15.6.07 אצל קוויקי
התנשקת עם בני המין שלך / עם בני המין השני: רביעי
חיבקת מישהו: (חבר/בן זוג/אמא) כנ"ל
אכלת: (ומה אכלת) לפני כשעה, תפוח ונקטרינה ^^
רקדת: וואו, אין לי מושג :S
אמרו לך שאוהבים אותך: רביעי
התגעגעת למישהו/י: עכשיו :(
מתי היית בפעם האחרונה ב...
בת"א? עצוב שאני לא בדיוק זוכרת, וזה נדמה כאילו שהפעם האחרונה הייתה כשהייתי צריכה לחדש דרכון, בדיוק לפני כשנה [מינוס חודש אולי]
בחיפה? היום
ירושלים? זה נדמה כאילו שהפעם האחרונה הייתה בטיול השנתי בכיתה ז' oO
מסעדה? 16.6.07 כשהלכנו ל"קויאה", שמשום בה בסוף לא כתבתי עליה פוסט-ביקורת, אבל היה ממש טעים!
שיעור נהיגה? חה. מזמן מדי.
אצל החבר? יום רביעי ^^
אצל חבר/ה? (לא בן/ת זוג) ממש בבית, גם מזמן מדי...
בהופעה של זמר/להקה?
בים? גם ב16.6.. הלכנו לטייל קצת בקיסריה..
בדיזינגוף? אי שם בקיץ שעבר, כשנשרפנו עם קוויקי בים והלכנו לקנות קרם אלוורה..
בעזריאלי?
במעלית? היום, בבית P:
בשינקין? בערך בפעם היחידה שהייתי אי פעם בשינקין. אני לא זוכרת אם זה היה לני שנה או שנתיים, נראה לי שנתיים, בפסח.
ברכבת? רביעי.
לא קשור...
את מי היית רוצה לראות/לפגוש עכשיו? אנשים טובים. כמה שיותר..
מה הכי היית רוצה שיקרה עכשיו? הזמן יעצור מלכת, ויקפוץ שבועיים בדיוק קדימה!
מסתדר/ת עם ההורים? פלוס מינוס..
כמה אחים-אחיות יש לך? 0
גרה עם ההורים/לבד? עם אימא..
איזה שיר מתנגן לך עכשיו בווינמפ? יש מדיה פלייר. כרגע לא מתנגן כלום.
תעביר שיר-מה עכשיו? טוב נו, אם מתעקשים, נדליק. Enjoy The Silence - Lacuna Coil
אוהב/ת יותר מוזיקה ישראלית או לועזית? לועזית.
סוג מוזיקה מועדף? רוק, על כל סוגיו ומיניו..
רוצה...
שתהיה שביתה? אחרי השביתה של הסטודנטים, ועם איום השביתה מהסגל הזוטר, כבר לא כ"כ..
שיהיה קיץ כל השנה? לא! חם פה מדי. אני מעידפה אביב.
שיהיה חורף כל השנה? גם לא, לא אוהבת כשאפור וקר..
לעבור דירה? לא ממש..
לעבור עיר? גם לא יותר מדי..
לעבור לארץ אחרת? כשחושבים על זה, אני לא יודעת איפה יהיה הרבה יותר טוב..
מחשב...
אייסי? יש
מסנג'ר? יש
אתר אהוב? הממ.. לא יודעת. האתר שאני הכי תקועה בו זה ישרא, והאתר של המת'נט, כמה עצוב..
פרומים אהובים? אין כרגע..
אימייל: הוטמייל או וואלה? ג'ימייל. P:
מהי פעילותך העיקרית ליד המחשב? רביצה חסרת פואנטה במיוחד..
טלוויזיה...
ערוץ מועדף? ערוצי yes stars למיניהם.
MTV או 24? MTV
כבלים או יס? כרגע יס.
ערוץ הילדים או פוקס קידס? לא יודעת...
סוף הדרך או רצים לדירה? אפחד!
מה דעתך על פרויקטY? ג'יפה טלוויזיונית.
עבר
מה שם המורה שלך בכיתה א'? אליס
המילה הראשונה שלי - אין לי מושג! אני חייבת לברר את זה באמת!
הכינוי הראשון שלך בתפוז - לא מגלה.
אמרת אי פעם הרבה פעמים אנטי פרזי? הא?
מתי הכנת שיעורים בפעם האחרונה? אתמול.. אבל מאוד כדאי שאני אתחיל גם עכשיו..
הווה
מאכל אהוב - כל דבר שמכיל סוכר.
מה אתה לובש? חצאית וגופיית פיג'מה
כינוי נוכחי? NightSky ואני די דבוקה אליו, למען האמת.
מה אתה עושה עכשיו? עונה על שאלון, מקווה לסיים אותו בקרוב. מדברת עם Neo ומקווה להתחיל [ורצוי לסיים] שיעורי בית.
עתיד
מפחד מהעתיד? מפחדת מהעתיד הקרוב, שכולל בחנים, מבחנים ולחץ, וקצת מהעתיד שבא אחריו שכולל עבודה וחיים בוגרים.. אבל הממ, אין לי ברירה כ"כ eh?
מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול? שמחה. בעיקר..
תכין עוד שיעורים היום? כדאי לי מאוד.
אהבה
חבר ביסודי? פחחח.. כאילו שמישהו התקרב אליי אז..
יש לך ידידים? כן
התנשקת? כן
התנשקת עם המין השני? כן [דא-אה..]
פעם עזרת למישהו בנוגע לאהבה? כן, לא מעט אפילו..
כיום יש לך אהבה בלב? כן
אמרת פעם אני אוהב אותך והתכוונת לזה? אני לא נוטה להגיד את זה בכלל בלי להתכוון, אז כן.
בית ספר (למי שגמר ענו לגבי הכיתה האחרונה שהייתם בה)
כיתה - י"ב
אוהב את בית הספר? לא ממש, אבל היה די אחלה כשחושבים על זה
רוצה לחזור ללימודים או להיות בחופש? להיות בחופש! ואם כבר לימודים, אני מעדיפה לחזור לאלו של התיכון..
מעדיף צבא על פני בית ספר? לא
(בדיחה: למה אין צבא לפני הלימודים? כי אז כולם היו חותמים קבע)
(עוד בדיחה: מה זה שמחת תורה? שהמורה לא מגיעה לשיעור)
(עוד אחת P-: : הילד אמר למורה שהחזייה שלה מקומטת אבל העניין שלא היה לה חזייה)
> אהה.. נגיד ש... oO
נתנו לך הרשמות? אולי פעם אחת. אבל בגדול לא..
ההרשמה הראשונה שלך - אני אפילו לא זוכרת!
גם אתה הברזת משיעורי ספורט? בקושי.. ומדי פעם הייתי מתלוננת שאני חולה כשאני לא..
גיל
אתה אוהב את הגיל שלך? מאוד מאוד מאוד! ^.~
רוצה לגדול בשנה או לקטון בשנה? לקטון.
מה הגיל הכי אהוב עלייך? 5 מתאים לי מאוד מנטלית, בד"כ.
מה הגיל שלך? 20
תאריך לידה? 20.5.87
באיזה שעה נולדת? 17:20
ויום? רביעי.. נראה לי..
ציונים ומקצועות (מי שכבר גמר בית ספר שיענה על כך כאל השנה האחרונה שלמד)
מקצוע אהוב - אני כבר לא זוכרת מה למדתי בתיכון! עצוב... אולי דברים כמו הבעה/ספרות
מקצוע שנוא - ספורט, כי בד"כ היה די מטומטם, והיסטוריה, כי היה לי נורא קשה לזכור מלא דברים...
יש לכם מקצוע שלא לומדים בכל בית ספר? למדתי רובוטיקה, אבל זה כבר נהיה די נפוץ..
יש לך נכשלים בתעודה? לא!
ובציונים עצמם? היה אולי פעם.. בשל"ח או משהו כזה, על בוחן פתע שהפתיע אותנו למרות שהיה ידוע שיש בחנים פה ושם ..
שיו... זהו...
זה בזבז לי הרבה יותר זמן משתכננתי....
סופ"ש מעולה לכולם.
=^_^=
[נ.ב. בגלל שישרא רשע, יש בלבלולי צבעים בפוסט. סורי על זה, למרות שאני בעצם לא אשמה בכלל.. >.<]
עריכה ומחשבת הרגע, 22:45: היי, הירקרק הזה לא נראה כ"כ גרוע על רקע שחור... oO
| |
Blowjob! (או: מחשבות.)
אני שמחה שמשכתי את תשומת לבכם.
באחר הצהריים של יום חמים מדי ולא נעים זה, ישבתי לי בבית, מול המחשב, נטולת חברת חבר, כשכל מי שנמצא לצידי הוא טיילור והנוסחה המבהילה-מהצד שלו (אמא שלי נבהלה מזה, וגם אני, That will do.), ישבתי וחשבתי, חשבתי וישבתי, ולא ידעתי על מה לכתוב בבלוג, למרות שממש התחשק לי לעדכן (אני לא אוהבת פוסטים שליליים שנשארים למעלה). ואבוי, המציאות הכתה בי בתדהמה: אין לי על מה לכתוב! (=אין לי חיים! מש"ל.)
אז ניסיתי למשוך זמן, להתחיל לחזור קצת על חדו"א, כי בכל זאת, עוד שבועיים בחן אמצע, והחומר בפני עצמו לא מסובך מדי, אם אני אועיל בטובי להתיישב ברצינות ואכן ללמוד, וחוסר החיים נמשך עד שעות הערב בהן הייתי צריכה להיפגש עם הארי למטרת עשיית שיעורים בתכן לוגי. [ואני שוב אתלונן על זה: שיעורי בית 5, להגשה לפני שיעורי בית 4? wtf? מזל שהם לפחות לא קשים כ"כ..] יען כי הוא במילא חוזר למעונות, הוא הואיל בטובו לאסוף אותי מהבית. אי שם באמצע הדרך, כשעצרנו ברמזור הוא החליט לשאול שאלה מעניינת, שאני אפנה מיד אליכם.
זה הזמן להגיד אגב, שקריאת הפוסט מכאן ולפחות עד הקו המפריד לילדים מתחת לגיל 18 כנראה לא מומלצת, או מה שזה לא יהיה, מטעמי צנזורה וכאלה.
הארי: "As an expert, would you answer me one question"
~התחלתי כבר לחשוב מומחית למה אני בדיוק?~
הארי: "... I mean, as a girl"
אני: "אוקיי.... אתה מוזמן לנסות, מה השאלה?"
הארי: "Why does it called a Blowjob, when there's actually no *BLOW* in it?"
אני: O_O
התחלתי לחשוב על זה, וגיליתי שאכן אין לי מושג.. ואפילו המושג בעברית מתאר נכון יותר את האקט, מאשר המושג המקביל באנגלית.
בדרך התחלנו לתהות לגבי העובדה שאולי מוכרות המזון העתיקות, היו כ"כ טובות בתפקידן שהספיקה נשיפה קלה כדי לגרום לגברים של אז להגיע לסיפוקם.
בהתחשב בעובדה שבאנו לעשות ש"ב, הצהרתי בפני הארי: "אתה יודע שעכשיו השאלה הזו תטריד אותי כל הערב?"
ואכן כך היה.
בשלב כלשהו, סיימנו עם תרגיל 5, ועברנו ל-4, שהוא מסובך יותר מבחינתי, כי הוא כולל חומר שאני לא רוצה אפילו להבין [vhdl], אז מוחי נדד למקומות רחוקים, ושלחתי sms עם השאלה הקשה לקוויקי, שענה לי ב- "Where did THAT come from?" , והשאיר אותי תוהה לגבי איך אני עונה בדיוק כי לכתוב את האמת, גם יכול להישמע רע (הארי לא הפסיק לצחוק על המצב הקשה שנקלעתי אליו): "ישבתי באוטו עם הארי וסשה, ובדרך לעשות שיעורים עלה הדיון הזה, ועכשיו אין לי כוח לvhdl" בו פחות או יותר התשובה הכי פחות-נשמעת-רע-כ"כ שהצלחתי לנסח. זה היה משעשע למדי..
אז קוראים יקרים, אנא עיזרו לעתודאי המחמד שלי למצוא פתרון לתעלומה המסתורית!
למה, הו, למה, קוראים לזה ככה?
*+*+*+*+*
מאוחר יותר הגעתי למסקנה שלהארי יש שכנים חביבים [אבל את זה הוא כבר הספיק להגיד לי הרבה], ומה שיותר חביב בהם הוא האירוח, שכולל אחלה אוכל (ממרכיבים פשוטים למדי, אבל עדיין לא תצפו לדברים כאלה מחבורת בנים שגרים במעונות), ובעיקר אחלה שייקים, שלמרות שהכילו בננה ותמרים (2 פירות שאני מתעבת במיוחד), וגם מלון וחלב, הם הוסיפו לתוכו גם וודקה באקט ספונטני למדי.
המסקנה העיקרית שהגעתי אליה, שלשתות דברים כאלה קצת לפני השינה, לא ממש בריא, ומאוד מכביד. >.<
אני לא חושבת שזכורה לי ולו פעם אחת שבכיתי בגלל ספר.
אני בטוחה שמעולם לא בכיתי באמצע הלילה כמו ילדה קטנה ולא יכולתי להירדם (וגם כשהתעוררתי זה עוד הטריד אותי), בגלל ספר.
נשארתי ערה אתמול בלילה שבין שישי לשבת, עד 3 בלילה, כי היו לי 100 ומשהו עמודים של טלטלת רגשות עצומה, שלא יכולתי להניח בצד.
"אשתו של הנוסע בזמן" מאת אודרי ניפנגר, הוא פשוט ספר חובה.
אני מודה שהדבר הראשון שעבר לי בראש עוד כשהבנתי מה הולך לקרות, היה שאם הייתי יודעת, לא הייתי מתחילה לקרוא אותו, לפחות לא עכשיו..
אבל אין על זה. הכתיבה מעולה, העלילה מעולה עוד יותר, ובזמנים שבהם כבר נדמה לי שגדלתי יותר מדי מכדי לדמיין דברים מספרים, ומכדי באמת להיכנס כל כולי לסיפור, בא הספר הזה ושינה את הכל.
זה ספר מקסים, ואני בטוחה שלא תצטערו.
בברכת שבוע טוב,
סקאי.
=^_^=
| |
כי להעתיק חומר בפיזיקה זה כ"כ אאוט.
-taken from here-
שם:
סקאי
שם אמצעי:
סקאיוצ'קה
שם משפחה:
נייט
מין:
נקבה, בפעם האחרונה שבדקתי (לא, הבדיחה הזו לעולם לא תימאס עליי.)
מזל:
פרה
מאכל אהוב:
סוכר. וכל דבר שמכיל אותו.
שתייה מועדפת:
לרוב, בלית ברירה, מים. אורגזמה גם. ומיץ תפוחים.
סדרה אהובה:
בימים אלו מכורה ל-"עקרות בית נואשות", "האנטומיה של גריי", "Family Guy" ועוד כהנה וכהנה..
האם אתה אוהב לצחוק על אנשים:?
רק אם יש בהם משהו שממש מצחיק אותי. מדי פעם זה מלווה בייסורי מצפון. מדי פעם..
כמה כריות:
2
חיות מחמד:
אין, אבל לפני כשבועיים נולדו ליד פח הזבל פה 3 גורי חתלתולים חמיודים ברמות מטורפות, ומדי פעם אני עוקבת אחריהם ובודקת שהם בחיים.
מכונית אידאלית:
307 CC אבל אני מקבלת גם צ'קים לפורשה, לקסוס ומרצדס ^^
מוזיקה:
זה דבר טוב.
להקה אהובה:
לא קיימת רק אחת..
כמה אחים/אחיות יש לך?
0
מאמין באהבה וירטואלית?:
ממ... כן
הכרת פעם מישהי באינטרנט ונפגשת איתה?
Duhhh
מאמין באהבה ממבט ראשון?
אולי, לא קרה לי אישית עדיין, אבל אני מאמינה שזה יכול לקרות..
מה הדבר שעושה אותך למאושר?
קוויקי לא יאהב את הרעיון שיקראו לו "דבר" P:
מה אתה אוהב לעשות?
סקס פרוע! [ג'יזס, זה באמת עובד על כל שאלת "מה" שקיימת!]
מקומות בילוי מועדפים?
מקומות עם אוכל טוב ו/או מספיק כריות לישון עליהם
אתה אוהב להיות בבית?
כן, למרות שזה תלוי במצב..
אתה נאמן?
כן
אתה אוהב ילדים?
בעיקרון - כן. האם אני מסתדרת איתם, זו כבר שאלה אחרת לגמרי (והתשובה היא- אני לא הכי טובה בלהסתדר עם בני אדם בכללי, אז הממ.. זה ידרוש אימון.)
אתה ותרן או עקשן?
תלוי לגבי מה. אני יכולה להיות גם וגם. אם זה משהו שממש חשוב לי, אני יכולה להיות עקשנית מאוד.
אהבה בנויה על 3 מרכיבים בסיסיים, מה הם?
נו, איך קוראים לכימיקלים האלה שמופרשים בגוף וגורמים לתחושה של "פרפרים בבטן", הוכיחו את זה מדעית...
המרחק הפיזי כן קובע?
לפעמים
אני שונה ממך, תנסה לשנות אותי?
לא בהכרח. אנשים ששונים ממך, יכול להיות כיף.
ראית אחת שלא מצא חן בעינייך, תתן לה צ´אנס לכבוש את לבך?
אולי
איזה פתגם אומר לך הרבה?
מה המשפט שמאפיין אותך?
אתה בחור קנאי?
אני בחורה, ולא תמיד. (אבל כן..)
מילים או משפטים שאתה מרבה להגיד:
help me with that one...
האם אתה מאמין באלוהים?
לא הוחלט סופית. בעיקרון לא.. אבל אולי קצת כן.
החיים הטובים לדעתך?
לעשות מה שמתחשק לי, בלי דברים ש"צריך וחייבים"
היחסים עם ההורים טובים?
יכולים להיות טובים יותר... אבל הם סבירים..
*ברגע זה:
לובש:
גופיה ותחתונים! כלומר אממ "מכנסיים כאלה, ממש קצרים."
מוזיקה:
הייתה קודם, אבל סגרתי כי היתה לי שיחה עם עדן במיקרופון במסנג'ר..
חושב על:
זה שאין לי כוח להשלים את החומר בפיזיקה, כי לא היה לי כוח לכתוב בסוף ההרצאה האחרונה.
*זה או זה:
מועדון/מסיבה פרטית:
מסיבה פרטית
קפה/תה:
שניהם (אני עושה מעבר כלשהו לתה, שאמור להיות טיפונת יותר בריא מקפה, ככה שברגע זה התשובה היא לא "קפה" באופן נחרץ)
שואף לשלמות/לוקח את זה בקלות:
שניהם, עם שאיפה לשלמות
חתולים/כלבים:
חתולימים!
אוכל/ממתקים:
ממתקים זה לא אוכל? =O
קולה/פפסי:
צריכה לעשות מבחן טעימה נורמלי בין שניהם.. בינתיים מבחינתי זה אותו דבר
*מה/מי היית רוצה?
להרוג:
לשמוע:
להיות כמו:
*האחרון
סרט אחרון שראית:
"זכרונותיה של גיישה", בערב שישי בטלויזיה..
בקלונוע:
"שודדי הקאריביים: בסוף העולם"
בטלוויזיה:
לא עניתי על זה לפני רגע? "זכרונותיה של גיישה"
במחשב:
וואו, סרט דיסני רנדומלי עם קוויקי, זה היה מזמן..
מספר אחרון שחייגת:
קוויקי
דבר אחרון ששתית:
מים
דבר אחרון שאכלת:
עוגה אצל צ'ירי
פעם אחרונה שהתקלחת:
הבוקר
פעם אחרונה שבכית:
לא זוכרת כרגע..
פעם אחרונה שחייכת:
היום, אני מניחה
פעם אחרונה שצחקת:
היום אצל צ'ירי, היא והחבר שלה מבדרים (כשהם לא גורמים לרצות להקיא ^.~)
הריח האחרון שהרחת:
וואו, אין לי מושג oO
*האם אתה:
מעשן?
hell no
ישן עם חיות פרווה?
חחח... הממ... (כבר) לא.
מנגן על כלי נגינה?
משתדלת לנסות גיטרה, אבל קצת קשה למצוא לזה זמן לאחרונה.. (אמרה הילדה שעונה על שאלון כרגע..)
מאמין שיש יצורים חיים אינטלגנטיים על כוכבים אחרים?
מה, אי.טי. לא אמיתי?
מאמין בנסים?
מממ... טיפונת
מגדיר את עצמך כסובלני כלפי אחרים?
אני משתדלת, לפחות..
רואה בשוטרים חברים או אויבים?
לא זה ולא זה..
אוהב אלכוהול?
אה-הא
מאמין באסטרולוגיה?
קצת, בעיקר כשזה נכון.. oO
מאמין בקסמים?
לא ממש...
מתפלל?
לא
מבקר בבית כנסת?
לא
לומד/מתכנן ללמוד באוניברסיטה?
לומדת -_-
מדבר עם זרים שפונים אליך דרך ה-איי סי קיו?
לא
חובש כובעים?
לא ממש oO
שונא את עצמך?
לפעמים
מביע משאלות מול כוכבים נופלים?
לא יצא לי לראות יותר מדי [אבל ראיתי אחד בטיסה לארץ, לא זוכרת אם מטורקיה או מגרמניה..]
אוהב את הכתב יד שלך?
לא לגמרי
מאמין במכשפות?
מממ...
מאמין בשדים ורוחות?
טיפה
נותן אמון בקלות?
לא
אוהב לטייל בגשם?
תלוי עד כמה הוא חזק
אוהב ציניות?
קצת
מתנשק עם עיניים עצומות?
כן
שר במקלחת?
לא
*האם יש לך:
סודות:
אולי P:
חלום שחוזר על עצמו:
היה לי בילדות, וחזר על עצמו אחרי שנים שהוא לא היה אי שם בחטיבה/תיכון...
פירסינג/קעקועים:
אין
חוויה אחרונה שחויית:
מקצוע שהייתי רוצה לעסוק בו:
אם הייתי מחליטה, החיים שלי היו ממש פשוטים עכשיו.
הדייט המושלם:
סרט אהוב:
מלך האריות
הבן אדם הכי שנוא:
הדבר הכי קשור אלי:
הכי שונא בעצמי:
גוף, וקצת מהאופי הדפוק
אוהב בעצמי:
לפני המוות מה תבקש?
תלוי מתי אני אמות, אבל אולי לחיות עוד קצת? ואולי שזה לא יכאב P:
אני חייבת לכם בשמי ובשם קוויקי סיקור על עוד מסעדה טעימה שהיינו בה.
שבוע טוב
=^_^=
[זה, אגב, מה שמקבלים כשמצליחים להשיג ציון 50 בש"ב בפיזיקה.]
| |
מחר!
פלאשמוב שינה במרכז חורב, בואו בהמוניכם!
פרטים, מידע ואל תגידו "לא ידענו"!
הם יהרגו אותי על זה..
- מתוך שיחה עם פטל, ימים ספורים אחרי שראיתי את שודדי הקאריביים: בסוף העולם (או איך שלא תרגמו את זה לעברית):
ולחשוב שרציתי לצטט רק את 5 השורות הראשונות:
5.6.07
פטל says:
יו !
Sky. says:
הו הו!
פטל says:
rum ?
Sky. says:
איי!
פטל says:
arrr
Sky. says:
חחח [זה לא פירטית, אבל זה נדרש.]
מה שלומך?
פטל says:
אני סמכה ששרדנו את מסכת הקולות המוזרים.
פטל says:
OMG
פטל says:
Oh my fucking god
Sky. says:
how can I help you?
פטל says:
אני הולכת עכשיו להכנס מתחת למיטה ולא לצאת לעולם.
פטל says:
את ראית איך כתבתי "שמחה" ?!
Sky. says:
למה, אני מזמן לא צחקתי כ,כ משגיאת כתיב/הקלדה/דיסלקציה
פטל says:
צריכים לאשפז אותי.
Sky. says:
חחח
Sky. says:
מאוחר מדי
פטל says:
FUCKING FUCK
פטל says:
אני לעולם לא אתגבר.
Sky. says:
לא נורא (:
Sky. says:
אני תוהה מה תעשי לי אם אני אפרסם את זה בבלוג בתור אחת השיחות המצחיקות מהשבוע
פטל says:
אקח אותך יחד איתי לאישפוז.
Sky. says:
הו, ייאי!!!
פטל says:
זה הכל בגלל המילה מסכת ! שאני בכלל לא בטוחה אם היא מתאימה שם ! והקולות של הפיראטים בילבלו אותי ! ו... ו.. ונשפך לי היום שמן רותח על הרגל ! זו לא אשמתי
פטל says:
( נכון אישפוז באמת נשמע כיף? קירות מרופדים, חדרים לבנים, תרופות.. )
Sky. says:
אני מסכימה שזה בגלל המילה מסכת.
ואני חושבת שהיא בהחלט מתאימה שם.
וכן, הכי קל להאשים את זה שג'וני דפ מסיח (הנה עוד מילה מבלבלת לאוסף) את דעתך!
ו... שמן?
Sky. says:
ועוד הסמיילי החמוד בסוף, זה בהחלט נשמע ככה
פטל says:
כן, אני נכה לא רק שכלית היום.
פטל says:
GULP
פטל says:
עכשיו שכל זה מאחורינו, אני מקווה,
Sky. says:
אאוץ'... איך הצלחת?
פטל says:
טיגנתי טבעות בצל בשמן עמוק ואיכשהו העפתי על עצמי שמן עם הכף שאיתה הכנתי /הוצאתי אותם.. אחותי ישר שפכה לי על הרגל מים מינרליים שהיא בדיוק הוציאה מהמקרר
פטל says:
ורציתי להגיד לך גם שהגבתי לך על הפוסט האחרון, שוב, עם משהו ש(אני מקווה)ישעשע אותך.
Sky. says:
אני ראיתי את המייל וראיתי את התמונה ועוד לא הספקתי להגיב בחזרה. התגובה שלי לתמונה ההיא הייתה פשוט: "OMG LOL!"
Marla Singer says:
:] goodie
פטל says:
המטרה היתה לשעשע. סמכה שהצלחתי
Sky. says:
אני סמכה להיות משועשעת
פטל says:
אולי בעצם זו לא פאדיחה כזו רצינית אלא שדרוג של השפה העברית
Sky. says:
אולי... את עוד תירשמי בדפי ההיסטוריה של השפה העברית
- מתוך שיחה עם אורן, שבידרה אותי, אבל תוך כדי, גרמה לי להבין שזה מאוד עצוב שדברים כאלה מבדרים אותי:
Sky. says:
בו!
Oren says:
שמיייים!
Oren says:
(יצא לי בטעות יותר מפעמיים י' אז החלטתי להקצין)
Sky. says:
^_^
Sky. says:
חחח
Sky. says:
מה קורה<
Sky. says:
*?
Oren says:
לא מה קורה
Oren says:
תשאלי מה המצב
Sky. says:
מה המצב?
Sky. says:
ממצב?
Oren says:
q0
Sky. says:
פחחחחחחח
Sky. says:
[עצוב שזה מצחיק אותי,]
Sky. says:
נכון?
Oren says:
נכון
Sky. says:
חשבתי ככה.
Oren says:
(אני עושה שיעורים באוטומטים)
Sky. says:
עריכונת, 17.6.2007, 19:45
תום says:
מה קורה לך? אני בן 21 עוד חודשיים :S:S
Sky. says:
נו, חודשיים זה הרבה זמן!
תום says:
:(
Sky. says:
ו21 זה מגניב, זה בלאקג'ק!
Sky. says:
היי, אל תהיה לי פה עצוב... תחשוב שגם אני אהיה בת 21 עוד פחות משנה ;) [זה קורה לכולם בסופו של דבר..]
תום says:
כן, אני יודע שפיספסתי את היומולדת שלך.. את לא צריכה להזכיר את זה P:
Sky. says:
אני לא מזכירה את זה, אני מנסה לעודד שזה בהחלט קורה לכולם
Sky. says:
[ונו, בלאקג'ק וזה! לא מגניב? ]
תום says:
זה מגניב.. אבל ראבאק.. אני זקן.. ואני עדיין מדבר עם ילדות בנות 16 XD
Sky. says:
לזה יקירי, קוראים פדופיליה, וכמדומני, כבר אמרתי לך בעבר לא פעם שאתה אכן משתייך לזן הזה. ^.-
תום says:
נו אבל הן מתוקות כאלו P:
תום says:
אוי זה נשמע סוטה
תום says:
נו לא ככה! P:
Sky. says:
* LOL*
Sky. says:
אה-הא... אה-הא...
תום says:
באמת שלא! P:
Sky. says:
and again -
"אה-הההההא...."
Sky. says:
:P
תום says:
אוף נו P:
בברכת, איזה כיף שאף אחד לא טרח להגיב על הפוסט הקודם שלי,
סוף שבוע טוב לכולם
=^_^=
| |
"Advice, like youth, probably just wasted on the young"
Inspiring.
היה אתמול ברדיו, ופתאום נזכרתי כמה זמן לא שמעתי/ראיתי את הקטע הזה, ובכלל - עד כמה הוא נכון.
זה צריך להיות מונצח פה, אם לא בשבילכם, אז בשבילי, כדי שאני אחזור לראות את זה, מדי פעם.
לא יזיק לי.
וגם לכם.
Baz Luhrmann
Everybody's Free (To Wear Sunscreen)
Ladies and Gentlemen of the class of '99
Wear Sunscreen.
If I could offer you only one tip for the future, sunscreen would be
it. The long-term benefits of sunscreen have been proved by
scientists whereas the rest of my advice has no basis more reliable
than my own meandering experience
I will dispense this advice now.
Enjoy the power and beauty of your youth;
oh nevermind; you will not understand the power and
beauty of your youth until they have faded.
But trust me, in 20 years you'll look back at photos of yourself
and recall in a way you can't grasp now how much possibility lay before
you and how fabulous you really looked.
You are not as fat as you imagine.
Don't worry about the future; or worry, but know that worrying is as
effective as trying to solve an algebra equation by chewing bubblegum.
The real troubles in your life are apt to be things that
never crossed your worried mind;
the kind that blindside you at 4pm on some idle Tuesday.
Do one thing everyday that scares you
Sing
Don't be reckless with other people's hearts,
don't put up with people who are reckless with yours.
Floss
Don't waste your time on jealousy;
sometimes you're ahead, sometimes you're behind
the race is long, and in the end, it's only with yourself.
Remember the compliments you receive, forget the insults;
if you succeed in doing this, tell me how.
Keep your old love letters, throw away your old bank statements.
Stretch
Don't feel guilty if you don't know what
you want to do with your life
the most interesting people I know didn't know at 22
what they wanted to do with their lives,
some of the most interesting 40 year olds I know still don't.
Get plenty of calcium.
Be kind to your knees, you'll miss them when they're gone.
Maybe you'll marry, maybe you won't,
maybe you'll have children, maybe you won't,
maybe you'll divorce at 40,
maybe you'll dance the funky chicken on your 75th wedding anniversary
what ever you do, don't congratulate yourself
too much or berate yourself either
your choices are half chance, so are everybody else's.
Enjoy your body,
use it every way you can
don't be afraid of it, or what other people think of it,
it's the greatest instrument you'll ever own..
Dance
even if you have nowhere to do it but in your own living room.
Read the directions, even if you don't follow them.
Do NOT read beauty magazines, they will only make you feel ugly.
Get to know your parents,
you never know when they'll be gone for good.
Be nice to your siblings;
they are the best link to your past
and the people most likely to stick with you in the future.
Understand that friends come and go,
but for the precious few you should hold on.
Work hard to bridge the gaps in geography and lifestyle
because the older you get,
the more you need the people you knew when you were young.
Live in New York City once, but leave before it makes you hard;
live in Northern California once, but leave before it makes you soft.
Travel.
Accept certain inalienable truths,
prices will rise,
politicians will philander,
you too will get old,
and when you do you'll fantasize that when you were young
prices were reasonable,
politicians were noble
and children respected their elders.
Respect your elders.
Don't expect anyone else to support you.
Maybe you have a trust fund,
maybe you have a wealthy spouse;
but you never know when either one might run out.
Don't mess too much with your hair,
or by the time you're 40, it will look 85.
Be careful whose advice you buy, but,
be patient with those who supply it.
Advice is a form of nostalgia,
dispensing it is a way of fishing the past from the disposal,
wiping it off,
painting over the ugly parts and recycling
it for more than it's worth.
But trust me on the sunscreen
Wear Sunscreen is the common name of an essay, (actually called "Advice, like youth, probably just wasted on the young") written by Mary Schmich and published in the Chicago Tribune as a column in 1997. The most popular and well-known form of the essay is the successful music single released in 1999, accredited to Baz Luhrmann.
דברים ראויי ציון:
- ביום שישי יצא לי סוף סוף לראות את "דון חואן דה מרקו", וגיליתי שגם עליו, מה שיש לי להגיד זה (טאם-טאם-טאם! זה לא "אמג. ג'וני דפ תעשה לי ילד." למרות שבמחשבה שנייה, גם.): "Inspiring".
אני רוצה את התסריט של זה.
-ביום שבת יצא לי לקחת את קוויקי למקס ברנר, והיה תענוג לראות את החתלתול הזה מחייך מאוזן לאוזן עם מה שהיה לו על הצלחת (כולל המשקה ^^).
[ושלרגע לא תחשבו שאני בעצמי לא נהניתי שם!]
((
תוספת קלה:
בדרך למקס ברנר, עברנו בפארק רעננה, ומן הסתם לא יכולתי שלא לצלם ברבורים:
))
- אחרי הרצאה בתכן לוגי, יש תרגול. העתודאים הגיקים שלי, יושבים להנאתם ומנסים להמציא משפטי התחלה עם בחורות בטכניון. דברים נוסח "I know all 'Star Wars' by heart".
התהייה שלי: למה אני היחידה שעלתה על המשפט: "Wanna see my Pipeline?"
[Pipeline, יכול להישמע רע. והוא באמת מושג רע, אבל אם אתם אני. כלומר, זה משהו שלמדנו בהרצאה היום.. אז הממ.. צריך ליישם את זה איכשהו!]
- הארי מצא היום מקל פלסטיק ארוך ומוזר באחת מחוות המחשבים, שלאחר מבט חטוף התגלה שחלק מהתריסים של החלונות, שפשוט נפל מהחיבור שנשבר. הוא הסתובב עם זה כל היום, וקראתי לזה "Sado Stick", בעיקר כי לא נעים לקבל ממנו מכות. [Trust me on that one] באחת מההפסקות יצא לי לשחק עם זה (לסובב על יד אחת! ולא מה שלרגע הייתם עלולים לחשוב!), והארי רצה שאני אחזיר לו את זה, וכנראה בגלל שזה מעין "יום-תכן-לוגי", יצא לו בטעות "Give me back my Nano-Stick!", מה שכמובן גרם לי לצחקק במשך שאר היום על כך שיש לו nano-stick. (ומי שלא מבין, כנראה לא אמור להבין, ועדיף שלא יבין..)
הנכם מוזמנים לבוא בהמוניכם לפלאשמוב שינה, שיערך ב-15/6/07, שזה יום שישי הקרוב, בשעה 13:00.
>>> לפרטים נוספים לחצו כאן <<<
מיאו.
ושבוע טוב.
| |
אתם רוצים להיות שם!
אחרי הפלאשמוב הממש כייפי של בועות הסבון אני מזמינה את כולכם לדבר הבא, שבתקווה, יהיה מוצלח לא פחות, ויגרור אחריו מוטיבציה ואנשים לעוד ועוד אירועים מהסוג!
הפרטים נכון לעכשיו הם אלה:
Flashmob שינה
תאריך - 15.06.2007 (יום שישי).
זמן - 13:00 בצהריים.
מקום - חיפה, מרכז חורב, הרחבה שלפני הקניון.
מטרה - שינה.
רצוי להביא - כרית ו/או שמיכה ו/או פיג'מה ו/או דובי ו/או כל דבר אחר שאנשים שמים עליהם/סביבם/תחתיהם בזמן השינה.
מגיעים למרכז חורב [הרחבה שעל יד הקניון, ממש ממש בכניסה], ובשעה שסוכמה מראש [13:00, בבקשה לא לאחר!] מוציאים את מה שהבאנו [הכריות, הדובונים, השמיכות וכו'], מסתדרים במהירות, מוצאים פינה נוחה, מתכרבלים ונרדמים [לפחות מעמידים פנים שישנים].
לאחר כשש עד שמונה דקות [משך המשימה יקבע קצת יותר מאוחר], יצלצל שעון מעורר.
לאחר שהשעון המעורר יצלצל - קמים, מפהקים ומתמתחים, מקפלים את הכל ומסתלקים מהמקום כאילו שום דבר לא קרה.
תבואו! יהיה כיף!
(בחיי, אתם לא תצטערו!)
מה זה בעצם פלאשמוב?
+ הסבר קצר.
נ.ב. ואם אתם באים, תשתדלו לגרור איתכם כמה שיותר אנשים! [The more, the merrier!]
טוב, אם כבר פוסט, אז פוסט. אני אפילו לא יודעת מה לכתוב, מה לצנזר, וממה להתחיל, אז אם הפוסט הזה מבולגן, תתעלמו.
הדבר העיקרי שאני זוכרת מיום ראשון, הוא שהגעתי למסקנה שלילד שלי לא יקראו ניר. ובהחלט יש שמות של בנות שאין לי בעיה איתם.
איך וכיצד הגעתי למסקנה הזו, אני אבקש ממכם לחסוך לי את ההסבר.
אני חושבת שהמסקנה השנייה הייתה תחושה מוחלטת שהשבוע הזה מתחיל מרגל שמאל, ואני גם זוכרת שאיששתי את זה איכשהו, אני כבר לא זוכרת איך בדיוק.
(אני מניחה שזה פשוט כי לפתוח את השבוע עם 4 שעות של תכן לוגי לא עושה הרבה טוב לאף אחד).
יום שני היה טוב עד שהחליטו לפוצץ לנו את הרצאת החדו"א. המרצה שלנו (אני יכולה לכתוב שמות! יחי חסימת החיפושים מגוגל!), אביב צנזור, נסע לאיזה "כנס" (כמו שעמית עינב, המחליף שלו לשבועיים האלה, וAKA מתרגל החדו"א מהסמסטר הקודם, אמר), וכאמור עמית החליף אותו. למשהו כמו 15 דקות בדיוק. ההרצאה התחילה באופן מבדר ביותר (הוא איש משעשע.. ככה זה), כשאר בשלב כלשהו, מישהו משופם, עם קול צפצפני ביותר (כאילו שמשכו לו ממש, אבל ממש חזק באיברים מסוימים), שלימים התגלה כסגן דיקן הפקולטה למתמטיקה, נכנס לאולם, והתחיל לצעוק על כל מי שישב במדרגות המעברים (זה האולם הכי גדול שאפשר ללמד בו, וגם שם יש אקסטרא-אנשים שאין להם מקום לשבת, אז יושבים במעברים) שיצא מיד החוצה, כי זה "לא בטיחותי".
זה לא היה סימפטי לגמרי, ההרצאה נעצרה בשלב הזה, ואנשים התחילו למחות. מה שמאוד לא סימפטי זה ניצול המצב ש"ממש במקרה" המרצה המקורי לא נמצא, וממש במקרה, זו גם ההרצאה הראשונה שהמחליף שלו נותן אי פעם. כאילו שזו ההרצאה היחידה שהכיתה/אולם מפוצץ בה לגמרי, וכאילו שזו ההרצאה הראשונה בסמסטר!
מילא זה היה קורה בהרצאה השניה/שלישית, כשעל ההתחלה מגלים את העניין, אבל מה פתאום באמצע הסמסטר, ועוד כשאנחנו חוזרים אחרי שביתה, וכל דקת הרצאה חשובה, מתחילים לעשות שטויות כאלה?
אחרי ניסיון להמשיך את ההרצאה, הזקן המשופם עוד נכנס ממש פנימה, עלה על במת המרצה, סגר לעמית את הקלסר וממש הכריח אותו לצאת ולהספיק את השיעור כי "אסור לו ללמד בתנאים כה לא בטיחותיים".
בשלב הזה ההרצאה ממש התפוצצה, ואנשים הלכו לנסות להתלונן לדיקן לימודי הסמכה (וכנראה שלא יצא מזה הרבה..), או סתם החוצה (הדשא היה לא-ריק-בעליל)..
לתרגול בחדו"א הצלחתי לסחוב את הארי, ועכשיו אני כנראה לא אהיה שם לבד (למרות שלהיות לבד גורם יותר להתרכז בתוכן במקום לפטפט באמצע, אבל אלו שעות שאני בד"כ נרדמת בהן לגמרי, כי זה מאוחר, אז זה לא כ"כ רע שיעירו אותי באמצע).
אחרי תרגול החדו"א הספקתי ליסוע להדר ולגלות שלעבור את גיל 20 לא משתלם כ"כ. החיים הטובים מתייקרים, ובזאת נסיים.
יום שלישי התחיל מוקדם מדי בשבילי בניסיון אבסורדי להתקדם במעבדה, שלא הצליח יותר מדי (בעיקר כשלקראת סוף השעתיים שהקצנו לעצמנו, גילינו שהגרפים שעשינו בהתחלה, בכלל לא נכונים, וצריכים להיות הפוכים [מה שעל ציר ה-X היה צריוך להיות על ה-Y ולהפך..]), גיליתי שאני לא מחבבת לחלוטין את בניין פיזיקה, לא משנה שהוא חדש והכל, הוא פשוט מקפיא! מישהו שם כנראה מתלהב נורא ממערכת המיזוג הכנראה-חדשה שלהם, והם מחליטים כנראה לעוות את חוקי הפיזיקה הקיימים, ועל כל מעלת פלוס שיש בחוץ, לשים את המזגן על מינוס. צריך להצטייד בלא פחות מסוודר, מעיל ושמיכת פוך כדי לשרוד הרצאות שם.
אחרי הרצאה הפיזיקה, ניסינו ללכת להרצאה בכימיה. אלו שעתיים מיותרות כ"כ, כי במילא את החומר שמלמדים בהרצאה מלמדים לרוב גם בתרגול, וגם ככה המבחן אמריקאי, ככה שמה שצריך לדעת זה ת'כלס את מה שהולך בתרגול. אז זה מעין זמן של "לא לעשות כלום ו/או לשחק בפלאפון ו/או לגרום להארי לעזור לי עם שיעורים בחדו"א" (והפעם, ניצלתי בעיקר את האופציה האחרונה..).
בהפסקה יצאנו החוצה, ומישהו שאל אותנו אם אנחנו באים להצביע לבחירות של נציגי הסמסטר ולקבל ארטיק. ענינו בסירוב, אבל אחרי שהשעה השנייה התחילה, גילינו שממש משעמם שם, אבל ממש, אז יצאנו בשקט החוצה, הלכנו להצביע (להארי זה לא היה קשה במיוחד, כי לו בכלל לא היה למי להצביע, וסתם נתנו לו ארטיק), ואני הקפתי בעיגול שם רנדומלי שנראה לי חביב, ובחרתי בארטיק ירוק-זרחני בטעם תפוח. (ככה גורמים לגיקים לבחור, ומעודדים פה את הדמוקרטיה - מחלקים משהו בחינם תמורת שיתוף פעולה וגרירת התחת שלך ממסך המחשב/הרצאה/שיעורים הקרובים אליכם לעבר הקלפי!) אח"כ ישבנו עם כמה אנשים מחוץ להרצאת הכימיה ופטפטנו על עניינים טכניוניים ברומו של עולם.. P:
אחרי שצבעתי את סשה במרקרים תוך כדי ניסיון להכין דו"ח מכין למעבדה שלמחרת, ברחתי מהר הביתה לשם מטרה קדושה של פגישה עם ליז בקניון חיפה.
היה חביב ביותר, קיבלתי מתנה יפה וברכה מקסימה, זללנו במקדונלד'ס, הסתובבנו בין חנויות תוך כדי ירידות על הבגדים וגילויים של מה שנראה יפה בחלון הראווה לא בהכרח יפה ממבט מקרוב ("לאמא שלי יש וילון כזה!"), וייתכן ושוב ראיתי את שמלת הסטרפלס היפה שראיתי בחדרה (אני זוכרת שבחדרה היא הייתה בשחור-לבן, אבל אני בכלל לא בטוחה שזו אותה אחת נראה לי שמה שראיתי בחדרה היה עם הדפס אחר לגמרי, אבל מה שכן, גם שם זה היה בשחור-לבן), וגם אם לרגע רציתי למדוד אותה, גיליתי שהיא בכלל לא נמצאת בתוך החנות! oO
היה נחמד, היה חביב, וליז אפילו זכתה לשחק במכונת המשחקים שמוציאה ממתקים!
קיבלתי לקריאה את "אשתו של הנוסע בזמן", של אודרי ניפנגר, ואני חייבת להודות שמהמעט יחסית שקראתי עד כה (עמ' 60 מתוך 461), הספר כבר מרתק, ונשמע מעניין לגמרי. אני לא זוכרת שהמלצתי הרבה פעמים על ספרים עוד לפני שסיימתי לקרוא אותם, אבל זה כנראה אחד מהם (אפילו היום מצאתי את עצמי ממליצה למישהי עליו).
יום רביעי.. הו, יום רביעי.. טוב, כמו שאת שלישי אני לא מחבבת סתם כי מעולם לא חיבבתי את ימי שלישי במיוחד, את ימי רביעי אני לא מחבבת כי יש בהם מעבדה, וזה תמיד גובה מחר של כאבי גב ו/או עצבים מיותרים ו/או סתם עייפות. יום רביעי שלי מתחיל מהרצאת חדו"א, ששוב התחילה עקום, כי הגעתי מספיק מוקדם כדי שיהיה לי מקום באולם, כדי לגלות שרבע שעה לפני תחילת ההרצאה ,האיש המשופם מיום שני חזר, והכריח את כולם לצאת מהאולם, הזמין מאבטח עם נשק, סגר את דלתות האולם, והתכוון לתת רק לאנשים שרשומים לקבוצת ההרצאה הזו להיכנס (ואח"כ אם ישאר מקום, אולי לכמה שלא). Now, that was really outrageous. מצאתי את עצמי כמעט-צועקת על מישהו שלומד איתי ואני דווקא נורא מעריכה כבנאדם, ולו רק על עצם שיתוף הפעולה עם הילדותיות של אותו איש משופם. כי אני באמת רוצה לראות שקודם מפנים את כל ההרצאות והתרגולים המפוצצים מאולמן, ואח"כ עוד נטפלים אלינו. כמה שריפות כבר היו במקום הזה שכ"כ דואגים בקפדנות לבטיחות שלנו?
ובכלל, מישהו מוכן להסביר לי למה ליד אולם של 295 איש, נמצא חדר ביטחון, שכתוב עליו אדום על גבי לבן, שחדר הביטחון הזה, מיוחד ל-15 איש בדיוק. אתם באמת דואגים לבטחון שלנו, הא? (ומה בדיוק בטיחותי גם בלהחזיק 200-300 איש במסדרון, מרוכזים צפופים במקום אחד ליד הדלתות?)
בשלב כלשהו כנראה לא הכניסו לפי רשימות, אלא פשוט ספרו אנשים, מה שהיה מגוחך בפני עצמו, כי אחרי שסיימו להכניס אנשים (אני לא יודעת אם וכמה אנשים נשארו בחוץ), אבל האולם אפילו לא היה מלא! היו לפחות כ-20 מקומות פנויים ברחבי האולם (אפילו בשורות קרובות יותר ולא רק באחוריות), ונראה לי שאני לא אגזים אם זה היה אפילו יותר מ-30 מקומות..
הציעו לאנשים לעבור להרצאה מקבילה, הם רק כנראה שכחו שגם היא מלאה כבר, ואני רוצה לראות שסגן הדיקן למתמ' כ"כ דואג לביטחון הסטודנטים, שהוא ילך ויפנה את המעברים גם שם.
מתוך פלייר מטעם אס"ט לגבי העניין: "משיקולי בטיחות לא ניתן לחסום מעברים. רצוי להבין כי השיקול הבטיחותי מעל הכול (השיקול האקדמי משני בחשיבותו)".
אני בהחלט יכולה להבין את העניין הבטיחותי, אבל כל עוד הנושא לא חדש, וכל עוד הרבה הרצאות מתנהלות כך.. מפריע לי המשפט "השיקול האקדמי משני בחשיבותו" - אה, כן, באמת? לא, כי לרגע חשבתי שאני באה לטכניון בשביל לשבת אך ורק על כיסאות נוחים. צר לי, אבל אני מגיעה להרצאה הזו בגלל השיקול האקדמי בדיוק.
זה גם נורא חביב להגיד ש"רק מי שרשום ייכנס", אבל זה הרבה פחות חביב כשכולם יודעים שההרשמה לקורסים לא נפתחת בבת אחת לכל הסטודנטים, וזה הולך לפי שמות משפחה ונקודות שהצטברו עד כה (עם לא עוד קריטריונים), ומה לעשות שיש אנשים שנורא רוצים ללכת להרצאה מסוימת, או שהיא היחידה שבאמת מסתדרת להם במערכת, והם נרשמים יום-יומיים לפני סוף ההרשמה, כשכמעט כל שאר הסטודנטים נרשמו, ותפסו את כל הקבוצות המבוקשות.
בנוסף לכל זה, מרצים ומתרגלים, בעיקר בקורסים גדולים שכאלה, מעודדים בעצמם ללכת לנסות הרצאות אחרות ותרגולים אחרים, כדי למצוא את המרצים/מתרגלים שהכי מסתדרים אצלם ומבינים אותם. משתמע מכך שבקורסים שבהם אין נוכחות חובה שקבוצת רישום מסוימת, הטכניון די תומך ב"תלכו לאן שבא לכם כל עוד תענו על המבחן בסוף", אז מאיפה בא לפתע עניין ה"רק מי שרשום לקורס ייכנס"?
הרבה עצבים עברו באותו יום.. אבל זה עבר, בעיקר בזכות צהרי יום ד' החביבים, בסימן "יום ירוק" ושמירה על איכות הסביבה, או משהו, עם הופעה של טל פרידמן והקריות, שהייתה ממש אחלה, וגרמה לי לשבת שעתיים בשמש, ולגלות רק אחה"צ מאוחר יותר שנשרפתי מהשמש, וזה עוד אחרי שבקיץ שעבר, לאחר תקרית הצלייה המזיקה מאוד בחוף הרצליה, הבטחתי לעצמי שדבר כזה לא קורה לי יותר בחיים.
טל פרידמן היה מבדר מאוד, גם אם הבדיחות עצמן היו פחות או יותר ברמת הכוס-פיפי-זונה (סליחה, בלי הפחות-או יותר), זה היה ממש משעשע. (הוא התחיל מ"כל החנונים שעומדים בצל מוזמנים לעבור לכאן" ו"Good afternoon nerds!" במבטא בריטי)
אחרי פספוס ההופעה של אריק ברמן בסמסטר שעבר, לשם שינוי, אני שמחה שנשארתי לראות, גם אם רוב הזמן הייתי לבד (כבר אמרתי שחברים חנונים זה לא כיף? :/), ורק איזה 20 דקות לפני הסוף הוא נזכר להגיע.
אחרי זה, הייתה מעבדה (אחרונה! עכשיו רק נשאר עוד איזה כמות שעות של השלמת דו"חות), ובית!
היום, היה לא רע בכלל, באוטובוס היה מישהו שאני מכירה והלכנו יחד לתרגול כימיה, הארי שמר לי מקום ועזר לי המון עם שיעורי הבית בפיכסיקה, קיבלתי מצ'ירי טבלה מחזורית, אז עכשיו אני יכולה להבין קצת יותר במה הולך שם..
[
צ'ירי: "יש לי טבלה מחזורית בשבילך!"
הארי, שישב בין שתינו בהפסקה: "יש לי תחושה שזו שיחת בנות שאני לא אמור לשמוע..."
אני: "הארי, זה לא מה שאתה חושב!"
]
תוך כדי תרגול נפטרתי מהשיעורים, ובשעתיים חלון שאח"כ הלכתי להגיש את זה. להיפטר משיעורים זה ממש כיף!
הספקתי לקרוא עוד קצת את הספר מליז, ואז פגשתי את לילי שדחפה אותי להיכנס לאולם ההרצאה בפיזיקה (יש שם הרצאה לפנינו), ולשבת בשקט מאחורה. שתינו קראנו כי לא רצינו לעשות יותר מדי רעש, ובשלב כלשהו גיליתי שזה ממש נחמד להיכנס פנימה (ולא, לא כי הולך שם קורס שגם ככה אני אצטרך לסבול בסמסטר הבא), אלא כי לקראת הסוף המרצה עשה את הניסוי של הפרדת ספטרום גז כספית (או מה שזה לא יהיה שבאמת קורה שם), וכשאולם החשיך ממש ראו על מסך די גדול את הצבעים השונים של הפסים, וזה היה יפה. ^^
וזהו להפעם.
סופ"ש נפלא לכולם!
8.6.07 עריכה:
היום בלוגולדת! היום בלגולדת! היום בלוגולדת... ל... בלוג שלי!
-_-
עצוב.
3 שנים של חוסר חיים, אך מצד שני, הכרות עם לא מעט אנשים טובים, ואימונים נרחבים בזיוני שכל. הכיף, הכיף.
יום הולדת שמח דף אינטרנט יקר!
עריכה, מאוד מאוחרת: [כי אין לי פוסט אחר לתקוע שם את זה.]
אי שם בסמסטר הראשון, בתור הוכחה לכך שאני כן מתמצאת בהתנגשויות אלסטיות או פלסטיות של כדורים, התמכרתי למשחק ה-bubbles הממכר (והקצת מטומטם, והזה שיגרום לכם להתחיל לפזול אחרי רבע שעה של לחיצה אינטנסיבית על העכבר). למקרה שאתם לא מכירים אותו, אני לא אטרח להסביר, כי הכל די ברור, כל 3 כדורים מאותו צבע, נמחקים.
אחרי משחק די ארוך אי שם בסוף מאי, כשנשארו לי ממש קצת כדורים על המסך, ורובם היו ירוקים, אחרי רגע, הכל נראה ככה -
Oh no! what am I going to do now?
האמת היא, שבהתחלה אמרתי את זה לעצמי בציניות מוחלטת. שנייה אחרי שלחצתי על הכפתור, גיליתי שצדקתי דווקא, כי מסתבר שגם מחיקת כל הכדורים מהמסך- פשוט מסיימת את המשחק, במקום להמשיך אותו עם שורות כדורים חדשות. לא כיף!
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
