אני אוהבת את סופי השבוע הארוכים עם קוויקי. הם גן עדן באמצע מדבר עצום, ואין לי מושג מה הייתי עושה בלעדיהם.

חבל שלא יהיו הרבה כאלה בזמן הקרוב, לא תמיד אפשרי להתחיל סופ"שים כבר ביום חמישי, ועכשיו בכלל, עם בחני האמצע יהיה כיף [not].

בערב חמישי, בעודו עייף ומותש אחרי האימון בחדר כושר, גרמתי לו (לאו דווקא באשמתי הישירה) להמשיך את האימון ע"י הליכה מיותרת ומייגעת ברחובותיה האפלים של חדרה. כל זה כי הבטחתי לאימא למצוא מכונת כרטיסים שממנה אפשר להוציא את הכרטיסים להצגות מטעם "משהו קטן וטוב" של סלקום. (את זו שאמורה להיות ברמב"ם, איכשהו לא הצלחתי למצוא).

הבנו למה קוראים לזה "משהו קטן וטוב", צריך לעבור סיוט כדי למצוא את המכונות האלה, שממוקמות, literally בשומקום (את זו שבסוף מצאנו, מצאנו בקומה נידחת שאיש אינו מגיע אליה, על דלת של מסדרון פנימי וצדדי בבית החולים 'הלל יפה'), ככה שבסוף המשהו הטוב, נראה מאוד מאוד קטן.

בערב שישי החלטנו שהגיע הזמן סוף סוף לצאת לסרט. ('סוף סוף' זה יותר מהסיבה שסידור העבודה שלו התאים לשם שינוי). עוד קודם חיפשתי משהו ללכת אליו, ולא מצאתי שום דבר חוץ מהקומדיה החדשה עם אדם סנדלר. כשראיתי קטעים מהסרט לפני כחודש, חשבתי לעצמי "טוב נו, רעיון נחמד, אני אראה את זה בטלוויזיה מתישהו..", כי אני אוהבת ללכת לקולנוע בשביל סרטים שבאמת שווים את המסך הגדול. ולרוב, קומדיות (מטופשות או לא), הן לא כאלה, וגם אם אני אוהבת אותן, הם בד"כ לא שוות את הכרטיס. אבל הפעם לא הייתה אופציה אחרת (אתם מוזמנים להמליץ על סרטים טובים אם ראיתם כאלה לאחרונה), אז יצאנו עם מחשבה ש"טוב, צריך להנות לפעמים, ונלך לזה." רק מה, למרות שחבר שלי גאון, והגענו לסינמה סיטי בלי להתבלבל בדרך, והגענו אפילו קצת יותר מחצי שעה לפני ההקרנה, נגמרו המקומות הנורמליים, ולפחות לי ממש לא התחשק לעקם את הצוואר מהשורה השנייה כדי לראות את אדם סנדלר מספר כלבים. מבולבלים ושמוטי ראש החלטנו להסתובב קצת במתחם, עד שהחלטנו ש"היי, אף פעם לא ישבנו בפאב האירי (Temple Bar) כאן, ולא ייתכן שאבא של קוויקי היה כאן לפחות איזה 3 פעמים ואנחנו לא פעם אחת. משהו לא בסדר בזה!".

המקום היה נחמד ביותר. מוזיקה טובה, מבחר מעולה של אלכוהול, אחלה אוכל (הזמנו רק את טבעות הבצל שלהם, והן פשוט מעולות! תשכחו מטבעות הבצל שאתם מכירים בפאבים, שם זה עולם אחר. שבכלל מגיע בקערה עמוסה ולא קטנה שתספיק בערב ממוצע לכמה אנשים, בשונה מה-7 טבעות בצל הבצקיות שתקבלו ברוב המקומות. אבל אנשים שישבו לידנו הזמינו לא מעט דברים שונים שלפחות על הצלחת נראו ממש טוב, וגרמו לנו מיד להחליט שאנחנו חוזרים לשם, מתישהו.) החיסרון היחיד לדעתי זה שמקומות הישיבה מסודרים או בשולחנות ארוכים באמצע ואז זה סתם נראה כמו חבורה ענקית שבנויה מאנשים שלא קשורים אחד לשני לגמרי, או בחדרונים קטנים, שנהיים טיפונת צפופים אם בא לכם להרגיש שאתם יושבים יחסית לבד, מה שכן, הם נורא נחמדים אם מגיעים בחבורה קטנה של אנשים. חוץ מהבירות המסורתיות שלנו (גינס לבחור והווינשטפן שאני לא מוצאת לה תחליף בינתיים) ניסינו את אחד מקוקטיילי הבירה שלהם (שזו בערך הפעם הראשונה שאני רואה שמגישים דבר כזה), ולמרות אי-חיבתי הקלה למשקאות חמצמצים מדי, היה לי את האומץ והיכולת להעריך שזה היה מאוד טעים (ניסינו את 'דאבל ג'ו' שמורכב בעצם מג'וני ווקר אדום, סאוור, דש תפוחים, דש אגסים ובירה ג'ון מרטינס).

ככה שגם יציאה שהתפקששה לה בהתחלה, נגמרה באופן לא רע ומהנה למדי. (:

גם יום שבת, נו היום, היה נחמד, כי לשם שינוי במקום להרגיש כמו עקרת הבית המצויה שמחכה בבית בזמן שהגבר בעבודה, המשמרת של קוויקי הייתה בבוקר, ועד שהואלתי בטובי להתעורר, לא עברו יותר מדי שעות עד שהוא הגיע והיה לנו את כל אחה"צ וחלק נכבד מהערב ביחד. וזה באמת שונה מבד"כ.

ועכשיו, לצערי הרב, אני צריכה לשכוח מכל הסימנים לחיים טובים, ולחזור ללימודים, בעוד ימים ספורים מתחילים בחני האמצע הלא פשוטים, וזה לא נראה שהררי הש"ב עומדים להתמעט בתקופה הזו. אז בערך כמו בתקופה האחרונה, הרבה עדכונים לא יהיו כאן, אלא אם קורה משהו ממש יוצא דופן.

עד אז, כל פוסט שהייתי רוצה לכתוב היה מסתכם ב"קמתי בבוקר, מצאתי את עצמי בגהנום, ישבתי בהרצאות, ניסיתי ללמוד לבחן אמצע בשקר כלשהו, ניסיתי לעשות שיעורים במשהו אחר, נגמר לי הזמן ורפרנסתי את מה שנשאר, אני עייפה, אין לי כוח, ושכחתי מה זה לישון 8 שעות בלילה."

שיהיה לכולם שבוע מעולה!

כבר כמה ימים, נו טוב, בערך יומיים, שמסתובבת אצלי בראש המחשבה של "מה עדיף?": לסיים סמסטר עם ממוצע לא משהו שנובע מזה שהציונים בכל הקורסים אמנם עוברים אבל הם לא שיא היופי (מה שהיה לי עד עכשיו), או לסיים סמסטר עם ממוצע לא משהו דומה שנובע מזה שנכשלת בשני קורסים, או קיבלת בהם ציונים ממש ממש גרועים, וב3-4 אחרים יש ציונים טובים?

המחשבה הסתובבה אצלי בראש פשוט כי מה שרואים בסוף זה הממוצע, הלא משהו כאמור.

אבל סשה אמר היום משהו נכון, שהרבה יותר קל לתקן ציון של שני קורסים שמקבלים בהם ציון מזעזע, מאשר לנסות אח"כ לשפר את כולם.

וזו מחשבה מועדדת איכשהו, כי אכן מסתמן שאני עומדת לקבל נכשל ב-2 קורסים [=(] ואהיה חייבת לחזור עליהם, באחד אחר יש לי ציון די לא משהו, אבל על זה אני אומרת תודה לעובר הבינארי שמגיע לנו הסמסטר ופשוט נפטרת ממנו, ובכל הנותרים יש לי דווקא מספרים לא רעים בתור ציון.

אז ככל הנראה זה טוב.

מה שלא טוב, הוא הממוצע הסופי עצמו, עדיין.

ואני לא בטוחה שהסמסטר הזה, זה הולך להשתפר. :/

אני לא רוצה לגשת לתקופת בחני האמצע שלי במצב רוח תבוסתני, אבל העובדות (אהממ, השדות בעיקר) לא לטובתי.

אני גם לא מאמינה שכבר אמצע סמסטר.

אביב.

והכי גרוע, אני מתה מחום ואין לי כוח לכלום.

ייאי!

[לא יזיק לי ליפול לתוך אחד, אם כבר.]

- את יודעת שאת מכורה, כשאת מבלה את הבערך 3 שעות היחידות שיש לך בשישי מול המחשב (כי לעומת הטכניון, ברופין סוגרים אותם בסופ"ש), חוץ מלעשות את חובותייך הלימודיות (להעתיק חלק מהשאלות בהסתברות, ותודה לויקי ^^), בלבזבז את הזמן מול כל אפליקצייה אפשרית בפייסבוק, תוך כדי שכחה מוחלטת מהעובדה שיש לך בלוג, ולא ביקרת בכלל בכמה בלוגים כבר הרבה זמן. (זה מה שנקרא התמכרות אחת מחליפה את האחרת...)

- חגיגת יום ההולדת (באיחור אופנתי בחסות הטכניון, בין היתר, אני מניחה) של אראמיס בערב חמישי הייתה מהנה ביותר, ולא רק בגלל היצע הבירות הלא קטן והבשר, אלא כי אכן היה כיף לשם שינוי לצאת משגרת הwannabe לימודים, וסוף סוף לפגוש אנשים טובים שלא ראיתי כבר המון זמן. בהחלט נהניתי. (:

(בפעם הבאה, לא לשכוח להביא סוללות ספייר, או לחילופין, לא לשכוח להטעין את הסוללות לפני שאני יוצאת מהבית, כי חבל יש לי תמונות בעיקר מההתחלה לפני שבאו הרבה אנשים..)

- כישורי ה"עקרת בית" שלי מתפתחים מסופ"ש לסופ"ש אצל קוויקי, בעיקר בכאלה שאנחנו מחליטים להכין דברים ביחד. הפעם לקחנו על עצמנו להצליח להכין ריזוטו בתנאי שטח. ודווקא יצא ממש טעים (: בסוף היו לנו את כל המרכיבים שהייתי צריכה, ואפילו המחבת לא הייתה קטנה מדי. ייאי לנו. ^^

- משעשע לומר לעצמי דברים בראש, ואז לראות שהם קורים רגע אחרי במציאות. למעשה, זה קורה לי לא מעט בחיי היומיום.

למשל היום, בעודי הולכת לתחנת האוטובוס די לאט, חשבתי לעצמי "הלוואי והאוטובוס יגיע ממש עכשיו", רגע אחרי, לפני הפנייה בכביש לתחנה עצמה, אמרתי לעצמי "טוב, לא ממש עכשיו, עוד 2 דקות, שאני אספיק להגיע לתחנה", הגעתי לפנייה, ואני רואה את האוטובוס נעצר בתחנה. אם לא הייתי מתחילה לרוץ, עוד הייתי מפספסת אותו.

או לחילופין בחמישי, מחשבות כמו "מעניין מתי השותף שלך חוזר לפה?", רגע לפני שהוא פותח את הדלת למרות שיש בה מפתח, יכולות להיות מאוד יעילות, לו הייתי מקשיבה להן במקום לעשות את מה שעשיתי באותו רגע.

אני לא יודעת מה איתכם, אבל לי ממש אין כוח לשבוע חדש.

יוארכו סופי השבוע לאלתר! P:

עזבו אתכם מללמוד למבחנים.

הדרך הטובה ביותר להצליח במבחנים היא להגיע אליהם במצב רוח טוב!

[היום, הגעתי במצב רוח מאוד לא משהו. והציון שלי עומד להיראות בהתאם ומטה.

לפורייה בראשון, הגעתי במצב רוח נפלא, אמנם לא הלך לי מצוין, אבל הלך לי הרבה יותר בסדר מבד"כ.]

וזו הדרך שלי להגיד "ביי ביי" (כי "שלום ולא להתראות" יהיה לא אמין בהתחשב בעובדה שאני כנראה אחזור על 2 קורסים.) לעונת המבחנים של חורף תשס"ח שהגיעה לסיומה הצורם הערב.

אז, ייאי!

עוד שבועיים בחני אמצע! >.<

מי אוהב אותי מספיק כדי להפיל אותי מחלון גבוה?

^_^

שבוע לימודים קצר, זה נחמד. הייתי צריכה להיזכר כמה פעמים שיש לי בכלל חופש בשבועות.

חבל רק שהרבה זמן בוזבז על להספיק להגיש דברים בזמן, במקום ללמוד למבחנים, אני מקווה לנצל את היומיים הקרובים ככל הניתן.

"יום איסוף העטים הסמסטריאלי", או בשמו המקורי "יריד תעסוקה" בכלל לא התאפיין באיסוף עטים. לקחתי רק 2, אבל לא מרפיע לי, כי יש לי עדיין המון עטים שלא נגעתי בהם. חבל רק שיומיים לפני גיליתי שהעטים של התעשייה האווירית כייפיים לכתיבה יותר מהשאר שלקחתי בסמסטר הקודם, אבל טוב נו, בפעם הבאה (:

יש המון דברים חמודים שלא הצלחתי לקחת, אבל אני גם לא מאלה שמצליחים לרוקן את כל הדוכנים ממתנות. ת' למשל יצא עם 3 תיקים מפוצצים בדברים, ממנו גם הצלחתי לקבל את אחד העכברים שחילקו שם (בזכות puppy face והעובדה שאני באמת צריכה אחד כי שלי מפרכס יותר מדי.), ובזכות עוד מישהו שאין לו כאן כינוי, שהיוויתי לו תמיכה נפשית לפני הראיון לאינטל, והוא ביקש בשבילי את המתנה שלהם, שהתגלתה כיעילה ביותר (מפצל USB שאני אמחק מרשימת הקניות, ומנקה מסך שאני אמנם לא אשתמש בו, אבל הוא נורא חמוד כי הוא בצורת עכביש חמדמד.)

ניסיתי עם הארי, צ'ירי ויו' להשתתף בהגרלה על הWii. מן הסתם אף אחד מאיתנו לא ניצח, וזה מבאס קצת, כי כל הדרך התווכחתי עם הארי לגבי מי מאיתנו צריך את זה יותר. P:

צ'ירי הצליחה גם להוציא לנו את הפתקים לוופל בלגי המסורתי, ומזה שהבאנו תעסוקה לאחד הנציגים של אחת החברות שבכלל אין מצב שנעבוד אצלם (הם רוצים משרה מלאה), הוא נתן לנו כרית קטנה, שאימא שלי נהנתה לשחק איתה כל הערב.

אגב אימא, כשהראתי לה את העכבר שת' הואיל בטובו לתת לי, התגובה הייתה: "מה זה הקונדום הזה?!"

שזו בערך הייתה האסוציאציה האחרונה שלי, אבל יש משהו בדבריה. תמונה תבוא לראייה מאוחר יותר היום כנראה. בכל מקרה היציאה הזו שיעשעה אותי מאוד.

בכל מקרה, המסקנה העיקרית מהיריד הזה הייתה שחוץ מזה שצריך לשכלל פי אלף את טכניקת קבלת המתנות שלי, אני צריכה לשכלל מאוד את הממוצע, כי הגיע הזמן למצוא עבודה, פשוטה ככל שתהיה, באיזשהו תחום שאיכשהו קשור למה שאני לומדת. אני לא רוצה להיות too picky לגבי איפה להתחיל לעבוד, אני אסתפק בכל מה שיזרקו לעברי ויהיה שווה את טרחת ההגעה לפחות, אני מודעת לממוצע הנמוך שלי, אני רק ממש רוצה להעלות אותו כבר, וזה נראה כמו משימה כמעט בלתי אפשרית.

ואם כבר לימודים, אני רק אתמול קלטתי, מתוך שיחה קצרה עם אימא שתכף מתחיל הרי החופש הגדול בבתי הספר. וזה רק מראה עד כמה זה עצוב שלא רק שלא יהיה לנו חופש שכזה, אלא שבכלל כל לוח השנה שלי מבולגן. אני כותבת "סמסטר חורף" על מבחנים (אמנם מועדי ב' אבל זה לא משנה בד"כ) שאני עושה בחודש יוני, וזה מגוחך בדיוק כמו שאני אכתוב "סמסטר אביב" על מבחנים שאעשה באמצע אוגוסט השרבי. אבסורד מעולם לא קיבל משמעות חזקה יותר.

שיהיה לכולם סופ"ש נעים, אני אמשיך לחכות להבא. (:

אני לסשה: "למה של ת' זה כזה ארוך ואצלך זה כ"כ קצר?"  oO

סשה: "Heeeey!"

לזכותי ייאמר שבסה"כ התכוונתי לתשובה לאחת מהשאלות לש"ב שהיה צריך להגיש היום.

אני צריכה:

- לקבוע תור לרופא.

- להתאפס על עצמי וללמוד לשני מועדי הב' הנותרים באמת כמו שצריך.

- אמרתי כבר להתאפס על עצמי?

- לראות אותו, כי די, אני לא יכולה יותר, כבר ממזמן.

- למצוא חיים ולהנות מהם קצת.

- ללכת לישון.

רגע לפני סיום:

אני לא יודעת מה עם הפרסומת החדשה של 'יס' לערוץ הסדרות הישראליות שלהם.. אבל אני יודעת שאם הייתי אחמדינג'אד, או כל ישות אחרת עם גישה לכפתור האדום האיראני, "דני הוליווד" הייתה בדיוק הסיבה למה כן ללחוץ על הכפתור האדום, ולא לדחות את זה באף רגע.

שלשום הבלוג חגג 4 שנות חיים (או חוסר חיים, אם מדובר בי), ייאי!

מזל טוב, או משהו כזה.

הסכמתי לקום היו מוקדם בבוקר, כי ידעתי שאני צריכה לבוא עם אימא כדי לקנות מסך חדש. לא חשבתי שאני אחזור הבייתה אחרי 3 וחצי בצהריים, עם תא מטען עמוס בקניות. (גם לא חשבתי שאני אקום שעה לפני כי יחליטו ש-7 בבוקר זה הזמן האולטימטיבי לכסח את הדשא בחוץ.)

זה משעשע, כי את רשימת הקניות ניתן לתמצת באופן כללי וגס ביותר ל"כמעט כל מה שבחורה צריכה".

איכשהו אחרי המסך אימא נזכרה שהצהרתי לפני כמה ימים שאני רוצה שמלה לקיץ, אבל כזאת שלא תשכב אצלי בארון ותחכה שאני אלבש אותה פעמיים בשנה במקרה הטוב, אלא כזאת שגם אפשר להסתובב איתה ביום-יום. ללא שום כוונה מצידי, מצאתי את עצמי עוברת מחנות לחנות ומודדת כל מה שהיה אפשר [ו"היה אפשר" זה לא הרבה מדי לאחר סינון כל עוולות אופנה מהסוג שגורם לי לרצות להקיא (בדים לא נעימים, תפירה וגימור מכוערים, הדפסים לא ברורים ואימת העונה החדשה: חצאיות בלון.)] בסוף נבחרה שמלה חביבה שהיא משהו באמצע, אפשר באמת להסתובב איתה כרגיל, אבל היא לא מביישת אם באים איתה לאירוע כלשהו. זה נחמד.

אני אוהבת את העיניים היפות והטובות של אימא, הן הוכיחו את עצמן היום כיעילות ביותר. שנייה אחרי שניגשנו לקולבים לקחת את השמלה שבסוף גם קניתי, התנפלו על האיזור לא מעט בחורות אחרות שהחלו למדוד אותה גם, בסוף הן לא קנו אותה (ככה שאני לא אסבול יותר מדי מעניין ה"אוף, למה כולם לובשים את מה שיש לי?") אבל זה היה משעשע, במיוחד כי זה קרה כמה פעמים בכמה חנויות שונות.

אז במה באמת פונקתי היום?

- מסך שקסי חדש. [אני עוד צריכה להתקין אותו, ממש אין לי כוח >.<]

- שמלה חביבה. (שבהתחשב בעובדה שביקשתי, הפכה למתנת יומולדת מאימא)

- קרם לחות חדש (שמואיל בטובו להיות מייקאפ ומסנן קרינת שמש)

- מחזק ציפורניים

- קרם לחות לשיער (אחרי סקר שוק מקיף רב שנים, הקרם לחות של פנטן פשוט שולט.)

- 2 זוגות תחתונים נורא חמודים (בעיניי, וזה מה שקובע P:)

- הרבה גרביים (טוב נו ,פשוטות שכאלה, אבל הייתי צריכה לחדש את המלאי הזה בדיוק)

- 2 קרמי גוף עם ריח כייפי מהדוכן החביב של הסבון.

- אספקת מסטיקים (ככל הנראה יספיק לשנה הקרובה.)

ונראה לי שזהו. oO

בין לבין ישבנו לכוס קפה, הספקתי ללמוד שאימא בכלל לא אוהבת מלון (וגרמתי לעצמי ייסורי מצפון על כך שהכנסתי מלון לשייק שהזמנתי לשתינו בכלל), והלכנו הרבה. (כי כידוע, שופינג הוא גם אחד מתחומי הספורט היעילים ביותר. P:)

כיף כיף כיף ^^

סופ"ש מעולה לכולם!

[הלכתי לראות כמה מסובך להתקין מסך יפה בימינו. אה כן, ולהזיל ריר, והרבה.]