ואפילו לא יצאנו לשומקום מעבר לרחובות השכונה שלי...

שאלון זה דבר שמעביר טוב את הזמן...

לקוח מכאן.

[למה אין שאלונים טובים בזמן האחרון?!]

1. קומי, פני לשמאל ולכי שני צעדים. האם נתקעת במשהו? שאלה מצוינת. ברגעים אלה ממש, לא ניתן לקום ולפנות שמאלה, פשוט כי אני גם ככה יושבת על קצה של מיטה פתוחה שצריך לסגור. אם אני אקום, אני אתקע ישירות במיטה, אפילו בלי לעשות 2 צעדים.
2. כמה פעולות היית צריכה לעשות כדי לאחוז בפלאפון שלך? להסתובב שמאלה, להתכופף קצת אחורה ולהזיז את היד לכיוון הפלאפון. אני מניחה שזה 3, אם לא כוללים את העובדה שניסיתי לנשום תוך כדי.
3. כמה שניות ייקח לך להרים את שפרפרת הטלפון הקרובה ביותר? משהו כמו 5...
4. לאיזה כיוון תלכי כדי לכבות את האור? שמאל, וגם ימין. P:  (מנורת השולחן, שדולקת עכשיו, נמצאת משמאל. האורות של החדר, שצריך לתקן אותם, מודלקים מצד ימין...)
5. באיזה מצדדיך נמצא הארון? כרגע, ימין.
6. מה שלושת הרהיטים הגדולים ביותר בחדרך? מיטה, פסנתר (אם הוא נחשב לרהיט oO) והארון..
7. כמה מכשירי חשמל יש לך בחדר? וואו.......... זה אכזרי.. בסביבות 6 (אם לא נתחיל לספור כל חלק מהמחשב שצורך חשמל (AKA מודם, מסך ומחשב בנפרד וכו'..) בנפרד.)
8. האם יש כלי מטבח (צלחות, כוסות, קערות) בחדר? פחחח, בד"כ לא. באופן הזוי, יש לי מזלג על השולחן. אבל זו אשמת אימא!
9. מה החפץ היקר לך ביותר בחדר? כמעט כל חפץ... בעיקרון: התמונה של סבא שתיקנתי, כמה ספרים, בובת הסימבה ואין לי כוח לחשוב על עוד..
10. האם הוא בהישג יד? בהחלט
11. כמה נרות יש לך בחדר? כרגע, בסביבות ה-9-10. (הזוי: הדלקתי אתמול בערב נר אחד, וחשבתי לעצמי שממש לא יהיה לי כוח לקום ולכבות אותו מאוחר יותר כשנלך לישון, והוא נכבה מעצמו, בדיוק בזמן.)
12. כמה דיסקים יש בחדר? אוי לא.. הממ.. אני באמת התחלתי לספור, ואיבדתי את הספירה באמצע. הערכה גסה שלי, היא שבסביבות ה-50... (לא כולל המוזיקה על המחשב כמובן)
13. אם תתמתחי אחורה, האם תפגעי במשהו? כרית?
14. כמה מרצפות ריקים (שאין עליהן שומדבר) יש לך בחדר? 27. אבל זה רק כי המיטה פתוחה וזה תופס שטח לא קטן...
15. כמה ספרים יש לך בחדר? הו, את זה אני בהחלט לא הולכת לספור. בואו נסכם את זה שמעליי, כרגע יש 3 מדפים באורך של כמעט מטר וחצי כל אחד, שכל אחד מהם מלא בספרים, ב2 שורות. בנוסף לכך, יש עוד 6 מדפים קטנים בקצה החדר, שגם הם מלאים בספרים.
16. יש לך מדפים? דא-אה.
17. כמה שקעים יש בחדר? 2. אבל לאחד מהם מחובר מפצל-מאריך, שבסופו יש מפצל נוסף ל-4 שקים, שלאחד מהשקעים, מחובר עוד מפצל, גם ל-4 שקעים.
18. כמה ידיות של ארונות ומגרות? חחח.. הממ.. בדיוק 10.
19. מה מכסה את הקיר שמול הדלת? בגדול, שום דבר מיוחד...
20. האם יש סטיקרים על הארונות/קירות? לא.
21. האם תמונת הבת מצווה תלויה בחדר? חה, אפילו אם הייתי עושה בת-מצווה, התמונות משם היו מודחקות רחוק רחוק בארון נידח כלשהו.
22.מה צבע המסגרת שלה? שקוף P:
23. האם המחשב נמצא בחדר שלך? יאפ. לטוב ולרע.
24. יש כלי נגינה בחדר? איזה? בהחלט. פסנתר וגיטרה ^^
25. אתה באמת מנגנת בו או שהוא לקישוט? חחח.. השאלה הזו הייתה צריכה לבוא... כרגע, שניהם בעיקר לקישוט, עצוב ככל שזה לא יהיה. בסוף הסמסטר, אחרי שאני אחזור מאילת, אני אחזור לנסות ללמוד לנגן בגיטרה (הפסקתי בעיקר בגלל החזרה ללימודים, וכי למצוא את עצמי בסביבות 11 וחצי-12 בלילה מנסה לנגן כמה אקורדים, זה קצת לא טוב לשעות שינה.), הפסנתר לא היה מקופח במשך יותר מ-10 שנים, אז הוא יסלח לי אם עכשיו הוא משמש כאחלה מדף לפסלונים ונרות.
26. כמה מקורות אור יש בחדר? 2 (אני לא אספור פנס קטנטן שעובד על סוללות קטנות..)
27. יש תמונות של זמרים/ות, להקות וכו'? היי, אני את כיתה ה' עברתי...
28. תארי את חדרך ב-2 מילים: לא מושלם.
29. מה צבע הקיר שמימין לדלת? אם להסתכל כשנכנסים, אז תכלת, אם מסתכלים מתוך החדר, לבן. (אמרתי, לא מושלם. הקיר ה"גמור" היחיד הוא הקיר שצבוע בתכלת ומכיל את הארון, השולחן והמדפים למיניהם... כל החדר מחכה לימים טובים יותר, בהם אני אוכל לעצב אותו עד הסוף..)
30. מה צבע המצעים שלך? הם רוסים-אוקראיניים-פרחוניים-למהדרין.
31. היית רוצה לחליף אותם במשהו פחות גיי? אם הייתי גבר, אולי... בינתיים אני חיה איתם בשלום (וגם אם הייתי מחליפה אותם, זה היה למשהו צבעוני וחביב שכזה, שייתכן והיה נראה גיי לבחורים מהצד..)
32. יש לך מאגרי מזון בחדר? כמה דברים מתוקים במגירה בשידה...
33. איפה ערכת המגן שלך? במזבלה של פיקוד העורף, אני מניחה... החזרנו אותה עוד לפני כמה שנים טובות...
34. יש לך מכשיר כושר כלשהו? לא..
35. יש מדבקות על מסך המחשב? לא! מה פתאום.. המסך שלי שקסי מדי בשביל להדביק עליו דברים... הוא מספיק יפה גם ככה (ואז מה אם בקרוב הוא חוגג יום הולדת 5! oO)
36. אם תפתחי את המגרה השניה, מה יהיה בה? תכשיטים ושלל שטויות שאפשר לקרוא להם תכשיטים.
37. דלת הארון פתוחה או סגורה? סגורה.

המערכת שלי לסמסטר הבא כוללת:

- יום ראשון חופשי (בתקווה רבה שהאפשרויות המצומצמות שלי למשחק בהעברת תרגולים בין הימים במערכת יהיו בהתאם והמרצים/מתרגלים שאני לא יכולה כ"כ להזיז, יהיו בסדר פלוס.)

- יום שלישי שאני עומדת לשנוא, כמיטב המסורת (אני תמיד שונאת ימי שלישי, אבל השנה עוד חייתי עם זה איכשהו). תורמת לכך בעיקר העובדה שזה יום לימודים רצוף למדי, ארוך מאוד, ועוד עם מעבדת פיזיקה באמצע >.<

- לא יותר מדי חיים, בגלל קורסים שונים, שהכל בהם יהיה חדש לי לגמרי..

- אבל יחד עם זאת, מספיק זמן פנוי, בתקווה, כדי ללכת לפחות פעמיים-שלוש בשבוע לבריכה, פשוט כי די, צריך לחזור לכושר.

אדיוס, ושבוע טוב לכולם!

=^_^=

"שימי חולצה כשאת הולכת לים בבוקר! יש לך חבר, אז את לא חייבת להיראות שם משהו..

בערב, את יכולה להיראות סקסית!"

אימא והיציאות שלה.. (או: ככה אימא שלי מונעת ממני את טראומת ההישרפות/צלייה מהשנה שעברה...)

[זה בסדר, אני לא באמת אשייך את זה לנושא החם..]

וול, אין לי יותר מדי עידכונים. >.<

רק עצה/מסקנה עצמית נוספת:

לאכול חצי פיצה, שבוע לפני אילת, כנראה היה אחד הצעדים הפחות חכמים מצידי.

ממ.. ממחר דיאטה?

שיהיה לכם סופ"ש חביב!

נסכם את זה ככה:

אתם לא תספרו לי ספויילרים מה"פ 7, ואני בתמורה לא אשליך אתכם מגג אמאדו.

או עזריאלי, אם אתם ישראבלוגרים קטנים שלא שמים אזהרות ספויילרים על הפוסטים שלהם.

תודה.

נ.ב.

כן, שנאתי העזה תישמר לנצח לכל מי שרק יעז לפלוט משהו, ולו הקטן ביותר, על תוכן העלילה של הספר.

אני ארדוף אחריכם למדורים הכי נבזיים של הגהנום.

סשה (00:27) :

סשה (00:28) :

NightSky (00:28) :

סשה(00:30) :

סשה (00:31) :

NightSky (00:32) :

הנה, זה משהו שלא אומרים! :-P

NightSky (00:32) :

סשה (00:33) :

NightSky (00:34) :

סשה (00:34) :

סשה (00:35) :

סשה (00:35) :

NightSky (00:37) :

סשה (00:37) :

סשה (00:38) :

סשה (00:38) :

סשה (00:38) :

NightSky (00:38) :

NightSky (00:39) :

נהה... אתה עדיין תהיה משעשע בשמלה וקוקיות בשיער.. :-P

סשה (00:39) :

NightSky (00:40) :

סשה (00:41) :

סשה (00:41) :

NightSky (00:44) :

NightSky (00:44) :

סשה (00:46) :

סשה (00:46) :

סשה (00:46) :

NightSky (00:47) :

עכשיו אתה סתם תהיה פקצה, ואז זה יתאים לחצאית מיני בצהוב זוהר ממקודם :-P

סשה (00:49) :

סשה (00:49) :

סשה (00:49) :

NightSky (00:50) :

ממ... כן.. :-P

[LOL]

NightSky (00:51) :

סשה (00:51) :

NightSky (00:51) :

סשה (00:52) :

NightSky (00:53) :

סשה (00:53) :

NightSky (00:53) :

סשה (00:54) :

סשה (00:55) :

NightSky (00:55) :

סשה (00:55) :

NightSky (00:56) :

סשה (00:56) :

סשה (00:56) :

:-P

NightSky (00:56) :

חחחחח.. תמדוד, תנסה, מה שתרגיש בו הכי בנוח :-P

סשה (00:56) :

NightSky (00:56) :

סשה (00:56) :

סשה (00:57) :

סשה (00:57) :

NightSky (00:57) :

סשה (00:57) :

סשה (00:57) :

NightSky (00:57) :

סשה (00:58) :

סשה (00:58) :

סשה (00:58) :

NightSky (00:58) :

כל אחד והשאיפות שלו לעתיד :-P

סשה (00:59) :

סשה (00:59) :

מי מכם שיהיה מעוניין להשאיל לי את הספר [בעברית או אנגלית, I'm not too picky] - יזכה בהערכתי הרבה!

=^_^=

לפעמים לאימא שלי יציאות.......

[לא שאני נגד, הרבה זמן לא יצא לי לשמוע נירוונה, למרות שהם במרחק לחיצת כפתור ממני, אבל כבר מתחילות לכאוב לי האזניים oO

ואמהות אמורות לשמוע נירוונה בכלל? או למשל, להצהיר לפני כמה שבועות שזה מה שהתנגן, בין היתר, בבית, כשהייתי בגיל די אפסי?]

מה שכן, כשהיא לאט לאט יוצאת מדלקת הריאות שהצליחה לחטוף לפני כבר יותר מחודש, היא שוב סובלת ממה שגרר את האישפוז לפני שנה. >.<

יופי, דווקא כשההומגלובין שלה הצליח לחזור לרמה הנורמלית רק לאחרונה..

מה נסגר עם הבית הזה? אפשר כבר להעביר חודש בלי שאף אחד יהיה חולה?

חתלתלת הינה שפעת חתולים, למי שלא ידע.

ככה, פחות או יותר, ניתן להגדיר (ללא בדיקה רפואית) את מצבי כעת.

בסוף השבוע האחרון הואלתי בטובי ללמוד על בשרי את נפלאות השינה עם מאוורר והאף שלי מראה סימני דמיון לברז דולף עד היום. ביום ראשון עוד הרגשתי קצת יותר טוב, והייתי בטוחה שלמחרת אני אשתפר. אבל יהיה לא קשה לנחש במיוחד שקיבלתי ביקור ממיסטר מרפי, שדאג להזכיר לי שתקוות ומציאות לא הולכים תמיד ביחד.

אז בכל אופן, עוד בשבוע שעבר, הבטחתי לכם פוסט, ואני עדיין מתכננת לקיים. נקווה שזה יצליח לי עכשיו.

אגב, מחובתי לציין שהוא עוד יעבור כמה וכמה עריכות, תסמכו עליי לגבי זה.

אז ככה, נתחיל מהשבוע שעבר, בו עדיין הייתי בריאה לחלוטין [פיזית, נראה לי. נפשית כמובן שלא, אבל הפסקתי כבר מזמן לנסות לתקן את המצב..], וקרו בו כמה מקרים מבדרים למדי, שעוד יתוארו בהמשך הפוסט.. אבל ביום רביעי, שהתחלתי לחבב בעקבות היעלמות המעבדות וההרצאה היחידה שיש לי, לקחתי את 'אריק' (הפלא' של אימא) והלכתי לטייל בקמפוס בחיפושים אחר פישבך. (*)

אבל רגע לפני שאני מספרת את הסיפור על פישבך, אני סוגרת חוב קטן לי ולקוויקי: כבר כמה פוסטים אני מספרת על חתולים קטנים שנולדו לפני כחודשיים לא רחוק מהבית שלי, ובדיוק ברביעי, הצלחתי לצלם אחד מהם. ניסיתי לצלם גם את ה-2 הנוספים, אבל בדיוק כשהוצאתי את הפלא', עברה שם זקנה אחת עם עגלת מצרכים, והפחידה את החתולים שברחו הרחק מטווח ראייה. החתלתול השלישי, הלבן (ה-2 האחרים די אפרפרים שכאלה), היה ליד הפחים עצמם, ולא נבהל מהסבתא כי כנראה [למזלו] הוא לא ראה אותה. אז הצלחתי לצלם תמונה אחת, שדווקא בה הוא לא נראה חמוד כמו במציאות, אלא די מרופט כמו חתול-פח-זבל ממוצע. מחובתי המלאה לציין שהחתלתולים הקטנים הרבה יותר חמודים מכל חתול-פח-זבל ממוצע, וכנראה, הוא סתם לא פוטוגני:

וכעת-

(*) הסיפור על פישבך:

מזה כמה שבועות, העוברים ושבים ליד בניין מאייר להנדסת חשמל, יכולים מדי פעם, אם מתמזל מזלם, להבחין בחתול קטן (לא יותר מדי קטן, אבל קטן..) וחמוד ביותר, בצבע לבן עם כתמים צבעוניים בחום ושחור. פעם אחת ראיתי אותו יושב מכורבל בחמודיות יתר על מדרגות הכניסה, סשה תמיד רואה אותו בפוזה הזאת, אבל לא פעם ולא פעמיים, ראיתי אותו מסתובב ברחבה/טיילת ליד ופשוט הולך אחרי אנשים עם אוכל. הוא ניגש תמיד רק לאנשים עם השווארמה המובחרת ביותר, לאנשים עם הסנדויץ' הגדול, אפילו לאנשים עם קערת הסלט הגדולה ביותר. החתול הזה בהחלט יודע מה הוא רוצה. בכל אופן, אחרי שראיתי אותו כמה פעמים מסתובב דווקא ליד מאייר, נתתי לו מיד את השם "פישבך". זה משעשע, בהתחלה סתם קראתי לו פישבך כי זה נשמע הרבה יותר מגניב ממאייר. תוך כדי שיחה על כך, כמה ימים אחרי, עם הארי וסשה, ניסיתי להסביר שמאייר זה שם של סבא זקן, פישבך עוד איכשהו יכול להישמע מגניב, ותוך כדי שיחה, הבנתי את המובן מאליו, הכל אינטואיטיבי! קראתי לו "פישבך" כי הוא תמיד ליד מאייר! [סטגדיש!]

(ואני שמחה בשביל כל מי שלא מבין על מה אני מדברת, זה סימן שאתם אנשים שפויים שלא מוצאים את עצמם בטכניון בזמנם הלא פנוי, וזה דבר שצריך להעריך.)

בכל אופן, בגלל שהוא יפה וחמוד, ותמיד נמצא ליד אנשים עם אוכל, יצאתי מנקודת הנחה שלא תהיה בעיה להצליח לצלם אותו (לא חסרים אנשים מורעבים בטכניון, ותמיד ימצאו כמה שהולכים להם בסביבה). אבל פישבך הבריז לי!

לכן, זה הפישבך היחיד שיצא לי לצלם:

:/

אבל אני עוד אתפוס אותו!

הסיפור הבאמת חביב על פישבך [החתול] הוא שבשני שעבר (9.7.07), הלכתי שם עם הארי בדרך לתחנת האוטובוס, ואכן, ראינו את פישבך, עומד באמצע הדשא ברחבה הקטנה מול מאייר, יושב בהחלטיות ובוהה בעוברים ושווים. ניגשנו לקצה הדשא והתחלתי לקרוא לו "פישבך! פישבך!" (כן, כמו מוטומטמת, בפומבי!) ו...

הפלא ופלא! פישבך הגיב למשמע שמו והתקרב אלינו ונתן לנו ללטף אותו!

זה היה ממש נחמד עד שבשלב כלשהו הוא ראה מישהו יושב לא רחוק מאיפה שהיינו, ו(טם-טם-טאם) אוכל, כמובן. ברגע זה פישבך בגד בנו וניגש אליו בניסיון להוציא את מנת האוכל-סטודנטים היומית שלו.

בכל אופן, אחרי שביום רביעי שעבר הייתי מואכזבת מכך שלא הצלחתי לצלם את פישבך, המשכתי ללכת עם סשה בטיילת, והבנתי שאני בכל מקרה חייבת לחזור הביתה עם צילום של חתול.

הסיפור על החתול ייץ:

'פסל האדם והחתול ייץ' הוא נכס טכניוני שכנראה ייחקק במוחם של הסטודנטים לזמן רב הרבה יותר מאשר 'הרוטור של הלפלסיאן' (סיפור על זה גם בהמשך)..

פעם, תוך כדי שיחת-תגובות עם אוגי, יצא לי לחפש תמונות של הפסל בגוגל, ומשום מה לא מצאתי. אז הנה, נתקן את העוול:

ובפרופיל:

[בפלאפון של צ'ירי יש תמונה של עתודאי רנדומלי, מנשק אותו, בדיוק מהזוית הזו!]

והפסל כולו (כן, האיכות לא משהו, גם צילמתי את זה בתזמון לא משהו מבחינת השמש..):

ולגבי הסיפור, סיפרתי אותו בעיקרון כאן. שיהיו לכם תמונות להמחשה, למה אנשים עולים לרגל פה.

בראשון שעבר [8/7] בשנייה וחצי שהקשבנו למרצה בתכן לוגי, הוא ניסה לתת איזשהי דוגמה עם זרוע רובוטית, ושאם משהו שם לא בסדר היא תיפול ותישבר ותיהרס. ישבתי במיקום מוצלח בין חבורת ההארי-סשה-יורי לבין צ'ירי וחבר שלה שדווקא התחילו לדבר על איך אפשר לשפר רובוט שכזה. אחת ההצעות הייתה לשים מתחתיו הרבה צמר גפן (כן, אנחנו מקוריים ובעלי ראש הנדסי למדי), בהמשך חשבו על איך בכלל אפשר לבנות אותו מצמר גפן, ושבכל מקרה, אם הוא יישבר למי שתכנן אותו יעלה גם המליון דולר של לבנות רובוט, ועוד הצמר גפן, וזה לא חכם. אחרי שהבנו שאי אפשר לבנות אותו מצמר גפן חבר של צ'ירי הציע לבנות אותו ממרשמלו! ועל כן, הוא זכה לסגידתי הנצחית. ^.~ מזל שישבנו יחסית מאחורה, כי התחלנו לפתח את הרעיון של איך לבנות רובוט ממרשמלו, ושזה לא כ"כ נורא אם הוא יישבר [כי מקסימום אפשר לאכול אותו..], והיי, נורא אהבתי את הרעיון. עדיף להשקיע מליון דולר במרשמלו מאשר ברכיבים אחרים..

יום חמישי (12/7), תרגול בכימיה. הארי, צ'ירי ואני דווקא מקשיבים (ככה זה מאז שהחלטנו סופית להבריז מהרצאות, הן באמת לא נותנות הרבה), אבל בשלב כלשהו, לקראת סיום השעה הראשונה, אני כבר לא זוכרת למה, צ'ירי הוציאה חבילת צבעים עם דפים לצביעה (הם צילמו במיוחד את המיני-דף מחבילת מדבקות שהיא קנתה פעם, והגדילו את זה כדי לצבוע אי שם בהצראת תכן לוגי קדומה) והתחילה לצבוע.

אז.. שאני לא אצטרף? ברור שאני אצטרף! שנים שלא צבעתי ציורים, וכשמדובר בפו הדוב, אז למה לא? בשלב כלשהו אפילו הארי הצטרף, אבל הפסיק והחזיר לצ'ירי את הדף שלו. היא החליטה להמשיך לצבוע את מה שהוא התחיל, אבל כשהארי ראה את זה הוא נעלב, כי מסתבר שהוא רצה להמשיך אח"כ. אז בתמורה צ'ירי העתיקה לו את הציור של טיגר כדי שימשיך לצבוע, אבל במקום זה, הוא פשוט צייר עליו בעיפרון, וזו הייתה התוצאה:

והנה החזרזיר שצבעתי, והפו שלקח לי הרבה זמן להחליט אם לצבוע אותו בכתום או צהוב (ובשלב כלשהו זה גרר הכרזה על כך שצ'ירי תהיה אמא טובה מאוד לילדים יום אחד..):

[אה, כן, שכחתי להקטין את התמונות האלה >.<]

קצת מיותר לציין שבעיקר בשלב שבו שלושתנו צבענו ציורים, אנשים הסתובבו לאחור כדי לראות מה זאת הקייטנה שנפתחה באמצע התרגול. המתרגלת דיברה על איזו שאלה מהדפים, שלרוב היו בשחור-לבן, אבל בגרסא הצבעונית התמונות של האטומים נראו הרבה יותר ברורות, ולאחר שאלת ה"זה בצבעוני אצלכם?" מצד המתרגלת, אחד האנשים שראו אותנו ענה לה ב"לא נורא, מקסימום הם יצבעו את זה לכולם". (והם, התייחס אלינו). זה היה מבדר למדי, כל המצב, אבל לפחות הקשבתי תוך כדי ואפילו העשרתי את עולמו של קוויקי עם איזו התווכחות עם אחותו לגבי מים והנפח שלהם. (כן, הם מתרחבים בהקפאה.)

בהמשך:

הכירו את נקו-צ'אן

קשקוש על קיר

עתודאים

והתמונה הטובה ביותר שצילמתי השנה

הכירו את Neko-Chan!

נקו-צ'אן, הוא חתלתול חביב. מעבר להיותו חתלתול חביב, הוא שומר הקלמר שלי. כן, כן, קראתם נכון.

הוא נולד אי שם לקראת אמצע-סוף הסמסטר שעבר, תוך כדי הרצאת "בטיחות במעבדות חשמל". זוהי הרצאה שבה, בדקדקנות יתר מסבירים לכם, בסופו של דבר, על החסרונות שבתקיעת אצבעות בשקע. יש 2 הרצאות של הדבר הזה בסה"כ, ובשנייה פשוט לא יכולתי להתרכז יותר, אז החלטתי לצייר סקיילי (אמרו מעתה "Skylie", המצאה גאונית של קוויקי בתור שם לסמיילי שלי =^_^=) על הקלמר.

הארי ראה אותי מציירת ולקח את הציור 2 וחצי צעדים קדימה, וצייר לסמיילי גוף של חתול, ומאז, יש לי חתול על הקלמר, ואני נורא שמחה ומאושרת, לא כי זו הפעם הראשונה שאני אשכרה משחיתה את הקלמר של עצמי, אלא כי יש לי חתול מלווה בכל מקום בגהנום! ייאי ^^

וקצת על סוף השבוע:

ביום חמישי (12/7) בין שלל השיטוטים ברחבי הגהנום, עוד הספקתי לקנות אלבום ל-200 תמונות ו-2 כרטיסי ברכה. (אחד מהם נמסר בהצלחה, נראה לי, לקוויקי במהלך יום שבת, השני יימסר, בתקווה, גם כן בהצלחה, ביום ההולדת הבא שלו.. וכן, זה מטופש לקנות כרטיס ברכה בערך 8 חודשים מראש, אבל הוא התאים לו כ"כ בול שלא יכולתי להתאפק!)

לגבי האלבום, כיום, אני גאה בעצמי מאוד, שכן הדבר הטוב היחיד שיצא מהמחלה שלי, ומזה שנשארתי בבית 4 ימים, הוא שמרוב שלא היה לי מה לעשות בעודי מוחצת את הראש על הכרית, לקחתי כמה אלבומים קטנים יותר ופחות שהיו לי, וסידרתי את כ-ל (נראה לי שזה הכל..) התמונות עם החברות מהחטיבה והתיכון, באלבום מרוכז אחד. הבעיה היא, שעכשיו פתאום נדמה שזה כ"כ קצת.. [והבעיה היותר עיקרית היא כמה תמונות מפלילות, שמצאו עצמן באלבום מרכזי, במקום להתחבא באלבומים קטנים שאפשר להסתיר..]

לאחר משא ומתן קצר ביותר ("אתה נוסע הערב הביתה?" .. "כן" .. "אתה יכול להסיע אותי לבנימינה?" ... "כן, בטח" .. "אתה בטוח שזו לא טרחה?" ... "כן!"), החלטתי לקחת טרמפ עם הארי, ותוך כדי גם לגרור את עצמי להרצאת השלמה שנערכה בערב במקום בשעות שהתאימו לי באופן מצוין (היא נקבעה במקור ל14:30-16:30, כשבסוף היא רק נגמרה ב7 וחצי..). בשעה הראשונה ישבתי לבד כי לא היה לי כוח לחפש את האנשים ששמרו לי מקום, ולשם שינוי הקשבתי וכתבתי יותר מ-2 שורות של הערות (דבר מאוד יוצא דופן כשזה מגיע לתכן לוגי..). בשעה השנייה מצאתי אותם, אחרי ההפסקה, וזו הייתה חצי-טעות, כי אמנם פחות הקשבתי, אבל האנשים היו כ"כ שרוטים מהעייפות והשעה, שהיה טיפה מבדר..

הארי ניסה ככל יכולתו ליסוע מהר כך שאני אספיק לרכבת שתכננתי (הבאה מגיעה שעה אחרי..), אבל איזו מכונית שהחליטה שבכביש החוף לא נוסעים מעל 65 קמ"ש מנעה ממני להספיק, וכך מצאתי את עצמי מנסה להתמצא בעצלתיים בתחנת בנימינה.

קטע מבדר:

אני, מתקרבת לכניסה עם 2 תיקים ובדיוק 0 חשק לפתוח אחד מהם: "אפשר להראות לך ת"ז במקום?"

מאבטח: "לא! אני הולך להפוך לך את כל התיק עכשיו!"

אני: ~עושה מבט "you must be kidding"~

מאבטח: "נו, סתם, אני גם תקוע פה עד 2 בלילה.."

~אני מראה רישיון (רק לזה הוא טוב בזמן האחרון..)~

מאבטח: "אחלה תמונה" (יש שם תמונה מפחידה בטירוף, שאני נראית כמו איזו פרחה מהרחוב.. לא חשבתי ש"שיטת הצילום החדשה של משרד הרישוי" כוללת עיוות מעוות של תמונות פספורט, שהן גם ככה מעוותות)

אני: "אהה.. תודה.." מתחילה להתקדם לתוך התחנה.. "לילה טוב"

מאבטח, שומעים קצת מרחוק: "שבת שלום!" (רק אצל קוויקי הוא הסביר לי שלפעמים נוטים להגיד את זה גם בחמישי, באותו רגע, פשוט לא הבנתי למה אומרים לי שבת שלום ביום חמישי..)

אני, ממשיכה ללכת: "חג שמח!"  oO

מאבטח, כבר ממש מרחוק: "שנה טובה!"

לא יודעת, אותי זה נורא הצחיק אז..

יום שישי, שרק היום הבנתי למה הוא הלך לי ככה (13/7.. יופי, יום שישי ה-13) היה דווקא נחמד, כי נסענו עם קוויקי לת"א ונפגשנו עם האחיות שלו, ואכלנו במסעדה טעימה ("פאשה" בת"א) ואפילו הנסיעה באוטובוס הייתה נחמדה (היה גם מבדר לראות איך גולשים באינטרנט מהשמואל של קוויקי [גאד דמיט, רק לי זה נשמע נורא? .. אם אני לא היחידה, מחובתי לציין שזה בסה"כ הפלא' שלו.]). מה שבהחלט לא היה נחמד זה לחטוף כאב בטן נורא מוזר, שנגרר כל היום, ועד היום אין לי מושג מאיפה הוא נחת עליי, ובעיקר- למה. יתרון: קוויקי היה עייף, והלך לישון, 2 כדורי אדוויל הצליחו לגרום לי להירדם גם כן, כמעט עד הבוקר..

ובבוקר יום שבת, קמנו מוקדם. אם בחודש הזה לבד בבית, עליתי על היתרון של סופ"שים לבד שהוא, כמובן, מרתון ה- "מופע שנות ה'70" שיש בערוץ 3 כל שבת בבוקר, אז בסופ"ש הזה עליתי על היתרון של אם מתעוררים ביחד מספיק מוקדם, אפשר לראותו אותו גם ביחד, וזה כבר הרבה יותר כיף מלראות אותו לבד!

מה שלא כיף, זה לגלות תוך כדי, שהתקררת בלילה. זה, בהחלט לא כיף ולא מומלץ לאף אחד. (לכן, ילדים טובים, אתם לא תישנו עם מאוורר לעולם! ואם כבר כן, רצוי שתלבשו משהו.)

כשחזרתי הבייתה בשבת בערב [ותודה ענקית לקוויקי על היחס הדואג ("Rest well and drink lots of vodka. not necessarily in that order!" 15.7.07 18:22), ולאימא על הטרמפ מהמרכזית], ההיתי נחושה בדעתי ללכת לרופא למחרת ולבדוק את כל הצרות שנפלו עליי. הרעיון הזה, כהרגלי, התנדף ביום ראשון, בעיקר כי הרגשתי קצת יותר טוב (מה שהתגלה אח"כ כמאוד אופטימי, כי הרגשתי יותר רע למחרת)..

בכל אופן, ידעתי שבראשון אני לא אלך לטכניון, אז נשמעתי לאימי, שהכריחה אותי להישאר ערה ולראות את השידור החוזר של מופוע הLive Earth שפספסתי בסופ"ש שלפני, עקב ניסיונות למידת חדו"א. היה ממש מבדר להישאר לראות את זה איתה, בעיקר כי תוך כדי צחקנו על כל מיני קטעים ששודרו, על הדרך של היפנים להתנהג בהופעות רוק (מישהו שם לב לאיך שהם עומדים רגועים לגמרי, ובמקום להזיז אפילו את כל היד, הם מזיזים אצבע אחת למעלה וזהו? ראו את זה לא רע בהופעה של לינקין פארק בטוקיו..), על הסרטון עם הכאילו-דוגמן היפני (שצריך לדעתי להתמיד קצת יותר עם חדר הכושר, אם הוא ממש רוצה קריירה), שהולך בתוך מים, ומוצא עצמו על יבשה חמה, שמש יוקדת ומוצא בקושי קוביית קרח קטנה שמסמלת את העילמות הקרחונים (תוך כדי, אימא שלי צחקה עליו עם תנועת הימרחות הקרחון על הגוף, זה היה ממש מבדר!), אני טענתי שיעשו הכל כדי לנסות להראות מישהו עם חולצה ומכנס רטובים לחלוטין.. הממ.. כן, ככה מושכים תשומת לב לבעיות כדור הארץ.. בין כה וכה, הזמן עד 2 וחצי בלילה עבר מהר יחסית..

ביום שלישי (17/7) אי שם קיבלתי שיחת טלפון מהארי ששאל מתי אני מתכוונת להיזכר שאני אמורה ללכת להרצאות ושעדיין לומדים בטכניון (ואפילו הצהיר תוך כדי שהוא מתגעגע.. פשש..), והתחלתי לחשוב על הרעיון, שאולי, מתישהו, צריך באמת לחזור. זה כ"כ מדבק להיות בבית!

חשבתי לחזור עוד ביום רביעי, אבל אז ישנתי ממש רע בלילה, ועוד בקושי יכולתי לנשום כי התחיל לכאוב לי הגרון.. אז חזרתי בחמישי, והיה די נחמד. התגעגעתי לאנשים, וזה נורא עצוב, אבל גיליתי שאני נהנית הרבה יותר בהרצאות עם אנשים חביבים ומבדרים לידי, מאשר בבית, בלי לעשות יותר מדי (או לפחות לא הרבה יותר מלראות איך סיימו את 'בנות גילמור' בהולמרק, ולתהות מתי אני אראה את ההמשך, ולמחוץ את הראש על הכרית במיטה).

אגב, נוספה עריכת תמונה-להמחשה לפוסט הבלאגן על השולחן..

חלה תקרית מוזרה, הזויה, שלא מהעולם הזה.

רצף אירועים מעניין למדי החל את מה שמסתכם בתמונה הבאה:

ושבמצב הרבה יותר נורמלי (אני הייתי מגיעה למחשב בשעה שלא נושקת לחצות, אני לא הייתי חולה ומצוננת עוד מאתמול, ואני לא הייתי מצנזרת רמות אסטרונומיות של קיטש בבלוג שלי), הייתי כותבת פוסט בהשראת אורלי, על איזה כיף לי לא להיות לבד.

אם הייתם שואלים אותי לפני שנה, בחיי שלא הייתי מאמינה שנשרוד עד היום הזה.. כן, ככה דברים נראו לי אז.

אבל בינתיים, אני מעדיפה לחגוג שנה ביחד איתו, במקום שנה למלחמה (שמסתבר שגם דברים טובים יצאו ממנה), ושכולם יסלחו לי.

So, well, Thank you for this great year.

שאלון

שם: סקאי
גיל: 20 [ברררר...]
תגדירי את עצמך במילה אחת: מיותרת
איזה חיה היית בגלגול הקודם? חתול
החיה האהובה עלייך? now guess :P
מה החיה השנואה עלייך? עכבישים, כרישים, ושלל דברים מפחידים או שנגמרים ב'-שים' ^.~]
מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? אני ארצה להיות יותר קטנה, אני מניחה. בעיקר, לדעת מה לעזאזל אני רוצה מהחיים שלי.
מה האוכל האהוב עלייך? אוכל טעים.
מה עדיף- עגבניה או מלפפון? סלט.
חביתה או סושי? חביתה (מעולם לא אכלתי סושי oO)
שוקולד חום או לבן? חום
אופניים או קורקינט? פחח.. הםם.. אופניים, למרות שאני לא יודעת לרכב עליהם, בכל זאת, לזה לפחות אפשר באמת לקרוא איכשהו כלי תחבורה..
אופנוע או מכונית? טוב, נכנעתי, מכונית זה בטוח יותר. אבל לעזאזל, אני עדיין רוצה לדעת לרכב על אופנוע. [דגש על אופנוע, לא טוסטוס, קטנוע ושלל דברים שאפשר לעשות להם "פווו" והם נופלים.]
מה הדבר האחרון שעשית לפני שענית על השאלון? חשבתי לעצמי "לעדכן את הבלוג, או לפתור מת'נט?", נחשו מה הייתה התוצאה..
מה הדבר הראשון שאתה עומד לעשות כשתגמור אותו? אני מניחה שאין לי הרבה ברירה אלא לפתור תרגילים במת'נט..
מה השיר האחרון ששמעת? "יום טוב" של עברי לידר
מה הספר האחרון שקראת? האחרון שסיימתי היה "אשתו של הנוסע בזמן" (מומלץ מאוד, כבר אמרתי? P:)
ממה אתה הכי מפחד? קטיעת איברים. oO
מה הכי מעצבן אותך? אוי, אנשים מעצבנים. קשה לפרט...
מה אתה רוצה לעשות בחנוכה? וואו, חנוכה... הממ.. אני מניחה שלנוח. זה מה שאני הכי ארצה לעשות, שכן אני יודעת שזה יהיה בדיוק באמצע סמסטר חורף הבא, והטכניון לא מאמין בחופש חנוכה, ובטח יהיה איזה בחן אמצע בשביל לתבל את הכיף.
אתה אוהב סופגניות? יאפ יאפ
ולביבות? לא ממש
מה מקור השם חנוכה? וואו, לחשוב שפעם ידעתי דברים כאלה
כמה גלגלים יש לחד-אופן? let's guess... אולי 13? לא לא, לא הגיוני... אולי יש חמישה גלגלים? טוב נו, אני אלך על אחד.
מה אתה מעדיף- עבודות או מבחנים? האמת, עבודות.. אני שונאת מבחנים, ולא מתמודדת איתם הכי טוב שאפשר..
מה המקצוע הכי-פחות-שנוא עלייך בבצפר? לא זוכרת... ספרות/הבעה אולי.. כי לשם שינוי היה גם מעניין בשיעורים..
מה השנוא עלייך? כשלא נתנו לנו לשחק, ספורט נראה מיותר לפעמים.. אבל חוץ מזה, הייתה תקופה לא קטנה ששנאתי היסטוריה בגלל מורים לא מוצלחים..
צופים או נוער לנוער? האהא. נוער לנוער! P: [תום אמר לי שזה כבר לא קיים, אבל שיהיה.. oO]
אם הייתה לך אפשרות לשנות את השם, היית משנה אותו? אולי.
למה? כי אני לא לגמרי אוהבת אותו...
כתובת הבלוג שלך? נחשו. [פססט, היא אמורה להיות כתובה פה למעלה..]
משהו טוב שקרה לך לאחרונה? הממ... או, הא! גיליתי היום שקיבלנו 97 על המעבדה בפיזיקה 1(ח')! ייאי! (אה, ולפני שאתם מתעלפים מאושר בשבילי, תזכרו שזה בסה"כ קורס של נקודה אקדמית אחת, ככה שהוא אמנם יעלה לי את הממוצע, אבל לא ביותר מדי.)
חורף או קיץ? אפחד. אביב.
נעלי בית או ספורט? נעלי בית P:
מה הדבר הראשון שעולה לך בראש שאתה רואה את האיקונים הבאים?:
 זורו
 איציק הליצן! [הכל בגללך Neo!] ... בעיקרון, זה זועק פדופיליה.
 הקופות חיסכון האלה של קק"ל
 "היי, יש לי אותו בתור הסמיילים למצב רוח"
 הבלש פוארו! [הייתה ממש מזמן סדרה כזו בטלויזיה הרוסית, על בלש צרפתי, והיה לו בדיוק שפם כזה!]
 מישהו מאוד נהנה להתפלש בבוץ
 מי מוציא לשון, כשהפה שלו בקו שטוח של 180 מעלות?
 "לא מצאתי את ET! אם אני חוזר לכוכב שלי הם כ"כ הורגים אותי!"
 היי, תראו אותי, אני יודע לפתור אינטגרלים משולשים!
 היי, תראו אותי, אני מסתכל על האייקון שמעליי כשלי לא מצליח לפתור כלום!
 שכחו אותי בפריזר מהקיץ שעבר!
 "זורג, נראה לי שהמתמחה ששלחנו, לא מצא את ET על כוכב הלכת המזוהם ההוא והוא מנסה להסתתר בנבכי הגלקסיה!"
 לעזאזל, אני שונאת שעונים מעוררים!
 "היי, תראו מה למדתי בחוג לקוסמים הידוע בכינויו 'גנטיקה למתקדמים'! אני יודע לשלב כובע עם ארנב ליצור אחד!"
 זה מזכיר לי שיש לי יותר מדי ברחשים בחדר, וכשהלכתי לישון אתמול בלילה, איזה חרק עוד העז לעופף לעברי ולתקוף את העין שלי. (זה היה מפחיד וכואב כאחד >.<)
 וואף וואף
 הא, קניתי אתמול 2 גלידות של שטראוס, שאחת מהן זה שרבט של 3 שוקולדים (מריר, חום ולבן), וזה ממש יאמי! אני רק חייבת להשיג וופל לזה באמת, זה יותר טעים ככה..
 שוקו אכן קרוב לליבי.
 Coffee ... הממ... לא יזיק לי כרגע...
 אחלה דרך לסיים שאלון, אני באמת צריכה ללחוץ על האיקס האדום ההוא בדף הזה...

אם ירצה השם, והחתול ייץ, מחר יהיה פוסט מבדר, לפחות במעט.. (על הקשר בין רובוטים למרשמלו, על עתודאים שלומדים על בשרם מה זה לקרוא לי עתודאית, ועל כיתובים מעניינים בתאי שירותים.)

צ'או.