| 7/2010
מתחת לכל שכבות האבק...
24.7.2010 ; 19:50
אני לא אוהבת לסדר את החדר. אני אוהבת אותו מסודר ומאורגן, אני פשוט לא אוהבת לסדר אותו.
זה לוקח יום שלם (במקרה הטוב) ושורף לי את אחרון התאים האפורים עם כל מחשבות ה"אני באמת צריכה את זה? לא חבל לזרוק? אולי אני אשאיר את זה ככה על המדף וזהו? איפה אני אשים את זה אם לא כאן?"
אבל לפעמים זה נחמד, כי כשיש זמן אפשר לעצור על דברים, להציץ בספר טוב שמעלה אבק בתחתית הערימה כי קראתי אותו מזמן, או למצוא סימניה ששכחתי היכן היא הייתה. ויש בזה את החידוש שבלשנות קצת את המראה של המדפים. ולפעמים אפשר גם למצוא אלבום תמונות גדול, עם *כל* התמונות (כמעט) שצילמת מהחטיבה עד התיכון, ולהיזכר ברגעים מצחיקים, או סתם ברגעים, ולהגיע לסוף האלבום ולגלות 2 עמודים ריקים שנותרו שם. ולתהות מה יעלה בגורלם...
וזה מצחיק שהאלבום הזה צץ קצת לפנ הנושא החם הזה. לזכר הימים הטובים, כשעוד הייתי צעירה ויפה, לא אכפת לי לפרסם מחדש תמונות שכבר היו כאן בפוסט ישן נושן. אני צריכה לסרוק כמה כאלו בהזדמנות, אין לי כלום על המחשב הזה.
ימי התמימות, הבלונד והעיניים הכחולות.
[I want them back]
יש לי החלטות גורליות לקבל בחודש הקרוב. ופרוייקט לסיים. והרבה דברים קטנים שיעשו לי כאב ראש (כמו קורס "רענון" נהיגה פתאום, פרויקט ו-2 מועדי ב' שאני חייבת ציון מעולה בהם, למצוא תחביבים, לתחזק קשרים ולסיים לסדר את החדר כי בסופ"ש לא באמת סיימתי ועוד לא מעט...).
סתם, שאני לא אשכח.
וזה נראה כאילו קוראים לי את המחשבות בימים האחרונים. אז אם כולם כאלה חכמים אני רוצה ספר הוראות לחיים.
ואם כבר ימים אחרונים, הם היו כל כך גדושים שזה מצריך בכלל פוסט נפרד (שבקצב הזה לעולם לא אכתוב, אז להלן התקציר):
- יום ראשון: חד"כ, פרויקט, Inception בקולנוע עם חבורה חלקית.
- יום שני: ניסוי מוזר, מחסור במים (כי החליט להתפוצץ איזשהו צינור בשכונה אז הפסיקו את המים לכמה שעות) הכנת רביולי ביתי, ארוחה wannabe רומנטית.
- יום שלישי: בריכה אחה"צ, על האש עם אנשי המעונות, הרבה nom nom nom ותמונות של שקיעה.
- יום רביעי: ניסיון לעבוד על הפרויקט, וללכת לבריכה בצהריים, המבורגרים ביתיים ובן&ג'ריס בערב, טיילת לואי וטרמפ הביתה.
ומחר סופ"ש, ואני צריכה רעיונות למה אפשר לעשות.
אני רוצה לכתוב כאן מצד אחד, ומצד שני אין לי מוזה כשאני צריכה אותה. ומצד שלישי, אני בכלל לא בטוחה שיש לי חשק לשתף אף אחד בשום דבר.
זה קצת מעצבן להיות לא החלטית, אני יודעת.
| |
First Impressions
אחרי 2 דקות נסיעה, הבנתי שהמוזיקה החלשה ברקע היא של nightwish, מהתקופה הטובה, וביקשתי שיגביר.
אחרי 10 מטר הוא אומר לי שאני עדיין יכולה להתחרט שביקשתי.
זה באמת עד כדי כך מוזר שבחורה שלובשת ורוד, ללא פריט שחור/כהה אחד, תרצה לשמוע קצת מוזיקה טובה? 
בחיי שהיה פה פוסט עמוק ורציני יותר, אני פשוט עייפה.
נשחרר מהטיוטות בהזדמנות.
אני צריכה לשתוק פחות באירועים חברתיים. איפה מוצאים חיים שכאלה, שיוצאים מהם סיפורים טובים לחבר'ה?
ולא לאכול צהריים, אפילו אם זה קצת, לפני ערב המבורגרים משובחים.
| |
Between The Flatland And The Caspian Sea
אחת לכמה זמן נתקע לי איזשהו שיר בראש. בשבועות האחרונים הגיעה תורה של קרן אן.
חוצמזה, שאני רוצה להפוך את השיר הזה לפרויקטון קטן. אז שיהיה כאן לתזכורת. אולי עוד שנתיים יצא מזה משהו לפועל.
Keren
Ann - Between The Flatland And The Caspian Sea
Some other landing on some other side
The radar dome is firing on me
I think I might have lost you somewhere in the ride
Between the flatland and the Caspian sea
So many days that I forget, my lord
To trade the dark for the better side of me
I think I might have told you a little bit too much
Between the crowd and the weeping willow tree
And god knows
How much this town
Has promised me
Lie down, forgive yourself and cross your heart
I'll tell you how my love- he soars at heights
He'll wave his wings onto me each and every hour
He'll lift me up when he'll comes back from the fight
And god knows
How much this town
God knows
How much this town
Has promised me
Some other landing on some other side
The radar dome is firing on me
I think I might have lost you somewhere in the ride
Between the flatland and the Caspian sea
And god knows
How much this town
Has promised me
| |
Shopping: Great Success
- 5 גופיות: 50 ש"ח [בחסות fox outlet (*)]
- שורטס שחורים: 50 ש"ח
- 4 קליפסים חדשים: 4 ש"ח [הגיע הזמן הזה בשנה בו הם נשברים, נשארתי עם 2 שלא מתאימים לכל דבר]
- זוג עגילים ילדותיים, מטופשים אך צבעוניים וחמודים: 1 ש"ח.
עכשיו לקנות נעליים (יום רביעי) ולהסתפר.
(*) אני חושבת שזה רגע היסטורי ראוי לציון:
לראשונה בחיי אני קונה ב-FOX ולראשונה בחיי אני מוצאת יותר מפריט אחד במידה שלי.
ולשם שינוי גם משלמת עליו בדיוק את המחיר שהוא שווה. אף אחד מהפרטים של FOX הרי לא שווה באמת יותר מ-10 שקלים, וכולנו מודעים לעובדה שהם ילכו לעולמם אחרי 2 וחצי כביסות.
אם אנחנו כבר בנושא הזה...
במהלך השבוע שעבר הייתי אצל ה+1 ויצא לנו לצפות כמעט כל יום בתכנית (סידרה) ששודרה בערוץ 8 על בעיות השמנה/משקל בבריטניה. הייתה תכנית על אנורקסיה/בולמיה, ותכנית על אנשים שמנים בהכחשה, אחת על דיאטות ותוצאותיהן וכו'.
בזמן הצפייה חשבתי על המנגנון המצחיק שלי לפיו בכל פעם שאני חושבת על איזה נחמד יהיה לא לאכול כלום עד סוף היום (ולא, זה לא קורה ב-9 בערב), אני משום מה אוכלת טיפ טיפה יותר בארוחה הבא. הפוך על הפוך.
אבל בכלל לא את זה רציתי לציין. חלק מהדיונים בתכנית ההיא היו סביב מה באמת נחשב "נורמלי" כשזה מגיע למידות הגוף?
ותוך כדי סיבוב בין חנויות העודפים שיצא לי להיות בהן היום (בחיפוש נואש אחרי נעליים, אבל זו הייתה משימה קשה אז עברתי בספונטניות לבגדים) הגעתי למסקנה שניתן לראות את זה באופן מובהק בחנויות האלו. אחוז ניכר (כי אני לא רוצה להמציא סטטיסטיקה) מכלל הפריטים שמגיעים לחנויות העודפים הם במידות הקצה: 34-36 וקצת 40-42. אני לא אומרת שלא היו קיימים כאלה כלל, אבל התקשיתי למצוא גופיות, מכנסיים וחולצות במידה שלי, הדי נורמלית של 38 ולפעמים 40 (תלוי במה אכלתי בבוקר, ובמצברוח של המעצב). ואם זו לא סתירה די מצלצלת לעולם האופנה, שרוב הנשים ה"נורמליות" בכלל לא במידה 34-36, אני אשתדל לחשוב על אחת חדשה בקרוב. :)
סקאי, שבינתיים תחזור לחד"כ כי ה"נורמה" עדיין מחייבת אותי לרזות את ה-7 קילו הארורים האלה.
| |
אני רוצה...
להסתפר שוב.
ולהיות שובבה.
ושלטוס לחו"ל לא יהיה כל כך יקר.
ועוד הרבה הרבה דברים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
