| 8/2005
...Summer has come and passed
הנה הגיע לו היום האחרון של אוגוסט, אז החלטתי להסתכל רגע אחורה, ולראות מה הספקתי לעשות בקיץ האחרון שאפשר להגיד שהיה חופשי ב100%. אחריו יבואו עוד קייצים, ואולי יהיו בהם חופשים, אבל אני יודעת שזה לא יהיה אותו דבר.
חוסר אחריות זה דבר כיף.
בכלל, תמיד תפסו אותי בתור הילדה האחראית בגן/כיתה/וואטאבר, אז כנראה נמאס לי מזה קצת בשנים האחרונות, זה מסביר הרבה דברים.
במיוחד את חוסר החשק להשקיע בדברים.
אבל עזבו, היה חופש, ומותר לי, לא?
סיימתי 12 שנות לימוד, יש הטוענים שדי בהצלחה.
ואני בהחלט יכולה להגיד שיחסית לחופשים הקודמים, החופש הזה היה די ממוצה.
לא עד הסוף, כי באופן אירוני למדי, רוב הדברים שתוכננו להיעשות, לא נעשו,אבל במקומם באו לא מעט אירועים אחרים, שמילאו את הזמן, ולרוב גם עשו לי טוב על הלב.
על כן, אני בהחלט מודה לכל אחד ואחת שעשה לי את הקיץ. אנשים שפגשו אותי, אנשים שדיברו איתי, אולי אפילו סתם אנשים שחשבו עליי לרגע, תודה ענקית לכולם!
[אה, נו, כמובן- גם אנשים שהגיבו כאן! בלעדיכם, רוב הזמן שלי מול המחשב היה משעמם ביותר.]
החופש האחרון מתחלק בעיקר ל-2.
לפני אילת, ואחרי אילת.
תחילת חודש יולי, הוקדשה מסיבות טכניות של לוח-מבחנים, לסיום בגרויות ויציאה מהלחץ.
הספקתי להיפגש לא מעט עם לנה (עקב בייביסיטרים שלה אצל אחיינית שלה, שגרה די לידי) שזה היה בהחלט נחמד, כי יצא לנו לדבר המון.
הצלחתי לגרום לתום לבוא לכאן (אבל לא הצלחנו להרוג את רוני ^.~).
התחלתי לנהוג לבד לשם שינוי, ונסעתי עם לנה לבית המאגניב של ליז.
ביקרתי פעמיים בפסטיבל הפיסול בחול, שהיה מאוד יפה.
נסעתי ללונה פארק בת"א, והיה ממש כיף (:
הייתי ב"מלחמת העולמות", ומיד אח"כ סחבו אותי גם לביקור ראשון בסנוקר.
היה גם "מפגש פסגה" משעשע ונחמד עם פטל, די, מיקי ויובי.
הייתי גם ב"צ'ארלי בממלכת השוקולד", ישר אחרי ביקור קצת משכר ביקנעם, והתוצאות היו לא משהו, למרות שכמובן נהניתי מהכל.
התחלתי לסדר ולארגן את החדר שלי בצורה יסודית.
וכמובן, נסעתי לאילת.
[באמת שאני עוד אסיים את הפוסט!]
אחרי החזרה מאילת, עניינים קצת יותר נרגעו. הייתי יחסית לא מעט בבית, למרות שבעצם עדיין כל יום איכשהו הייתי בחוץ ועשיתי דברים.
הייתי לא מעט בים, זה בעיקר.
והיה נחמד.
גררתי את ליז לפגוש את ג'ולייט, ממש לפני הגיוס שלה, והיה שווה. אמנם לא היינו הרבה זמן, אבל היה נחמד לראות אותה ולשמוע סיפורים.
היו לא מעט יומולדתים [לא שחגגתי עם רובם, פשוט הם היו..].
והספקתי לראות 3 רופאים שאמורים להפוך את חיי לטובים יותר, או משהו כזה.
וזהו, השבוע האחרון, אני יחסית בבית, מסיבות כאלו ואחרות. מותר לי. P:
ונחמד להיות בבית.
הספקתי הקיץ לסיים 2 ספרים [ולהתקדם קצת בעוד..].
החדר שלי קיבל מראה מעט שונה, לפחות כמה מדפים בו, וזה כבר מעולה!
אני עוד צריכה לסיים לסדר אותו, אבל יש התקדמות.
וזהו, אוגוסט כמעט נגמר.
וספטמבר מביא איתו התחלה חדשה.
יהיה קשה, אבל אני מקווה שגם יהיה טוב.
המצב רוח שלי יחסית טוב לפחות (:
שיהיה לכולם בהצלחה, גם עם החזרה ללימודים, וגם עם התחלות חדשות, וגם עם הכל בעצם!
3>
[וגאד, אל תשאלו אותי מתי אני מתחילה לשרת, אני במילא לא הולכת לדבר על זה כאן, ואין לכם מושג כמה זה קרוב.]
Green Day
Wake Me Up When September Ends
Summer has come and passed
The innocent can never last
Wake me up when September ends
Like my father's come to pass
Seven years has gone so fast
Wake me up when September ends
Here comes the rain again
Falling from the stars
Drenched in my pain again
Becoming who we are
As my memory rests
But never forgets what I lost
Wake me up when Septmber ends
Summer has come and passed
The innocent can never last
Wake me up when Septmber ends
Ring out the bells again
Like we did when spring began
Wake me up when septmber ends
Here comes the rain again
Falling from the stars
Drenched in my pain again
Becoming who we are
As my memory rests
But never forgets what I lost
Wake me up when septmber ends
Summer has come and passed
The innocent can never last
Wake me up when Septmber ends
Like my father's come to pass
Twenty years has gone so fast
Wake me up when September ends
Wake me up when September ends
Wake me up when September ends
| |
תהיות קיומיות (?)
אוי, אני מתה על עדן. לא יודעת, בזמן האחרון אנחנו מדברות יותר, והיא כזאת אחלה של בנאדם שאני פשוט לא מבינה למה זה לא היה ככה קודם..
החזיקה לי אצבעות להיום, ווואלה, כנראה עזר.
היום עבר בשלום. חששתי קצת, אבל כמו תמיד, אני חוששת מדברים כאלה.
תמיד מפחדת להיות מוצבת במבחן, אבל עבר די בשלום.
יש אנשים נחמדים. טוב לדעת.
מקווה שהאנשים הנחמדים ימשיכו להיות נחמדים, אחרת זה יהיה מאוד כואב. נפשית כמובן.
לא, אני לא מתכוונת לספר על מה אני מדברת.
בואו נגיד- חוויה.
אולי.
הלוואי.
לטובה כמובן.
אתמול היינו ביקנעם. סאשה חזר מארה"ב.
מסתבר שהחתיכת משפחה שיש לנו שם, בהחלט חתיכת משפחה, שיהיו בריאים.
חוש כלכלי כנראה, מפותח ביותר. או משהו כזה, ונחמד לשמוע שהם באמת נשארו בני אדם טובים, זה הכי חשוב.
אבל גם נוף לסנטרל פארק זה אחלה. וגם לגור מעל אחת ממעצבות האופנה הנחשבות בסביבה שם זה מוי אחלה (אהבתי ת'יציאה שלו של:"אח, הסוצ'קה [זנזונת, תירגום חופשי] הזו פתחה פה עוד חנות!"). קיצר, נשמע מעניין.
לצד אחר של המשפחה, גם מארה"ב- מסתבר שיש לי שם איזה בן-דוד, או אחיין או הממ... איזה משהו לא מוגדר שכזה, מדרגה שנייה, שהתחיל קריירת שירה. טפו טפו טפו, שיהיה בהצלחה. זה יכול להיות שימושי. יש לי איזה דיסק דמו שלו בבית, סה"כ 3 שירים. בלדות ליתר דיוק, אבל משום מה עדיין לא שמעתי אותו בצורה נורמלית, את זה נעשה כנראה מחר או מחרתיים...
טכנית, זה בכלל לא חוקי להקשיב לזה, ולא היה חוקי לאימא שלו או משהו כזה להעביר לפה את הדיסק, כי זה הכל תחת הפקה וזה... אבל הממ... P: -סמיילי מוציא לשון על כולם-
אניווי, החבר'ה שם בהחלט שווים ביקור.
נשמע מעניין שם.
מאוד.
2 הנושאים שדוברו עד כה, [בצירוף הקטע שבזמן שאימא שלי עזבה אתמול את השולחן לכמה דקות, תוחקרתי לגבי עתידי, ומה ארצה ללמוד בעתיד (כשחושבים על זה, גם דיברתי על זה עם נוגה בערב לפני...), ומן הסתם- אין לי מושג נכון לעשיו], הביאו אותי למסקנה שדווקא ללמוד משהו בתחום הכלכלה יכול להיות לי מאוד מועיל.
גם רמזו לי היום משהו שאני אוכל לעסוק עם זה קצת, וגם... כשחושבים על זה, האמריקאים שלנו, בהחלט יכולים לסדר לי משהו... יו נואו, פרוטקציה.
אני לא רוצה להישמע יותר מדי נמשכת לצד הכספי שיש למשפחה הזו, כי זה באמת לא ככה, הם נשמעים חבר'ה ממש כייפיים בתור בני אדם, פשוט, בחיים, אבל בחיים שלי לא הייתה לי אף פרוטקציה לשומקום. אחרי הכל, אני בת יחידה לאימא שהיא מורה. בלי משפחה נורמלית מסביב, לפחות בארץ בטוח לא. אין לי שום אנשים חשובים סביבי. אין לי אפילו אנשים-שמכירים-אנשים-שמכירים-אנשים שהיו יכולים לעזור לי בצורה משמעותית, אז לחשוב לרגע, שהיי, אם האיש שם מתלהב מהאי-מיילים שאני שולחת לו, וטוען שיש לי אנגלית מצוינת [ואני עוד חטפתי שוק מהמכתבהראשון שקיבלתי ממנו חזרה. השוותי את 2 הרמות של האנגלית וחשבתי מי לעזאזל האדיוט שנותן לי ציון גבוה בבגרות? יחסית לזה מגיע לי נכשל בקושי.], אז וול, למה לא לחשוב באמת על דברים כאלה?
אחרי הכל, העתיד שלי לא כ"כ רחוק. הרעיונות של "מה לעזאזל אני הולכת לעשות בחיי?" לא בדיוק מתגבשים בכמה וכמה השנים האחרונות, ואם עלולות לצוץ הזדמנויות, ואם יש אפשרות לסלול דרכים שיובילו להזדמנויות ולאפשרויות טובות, אז למה לא?
זה לא שמישהו מבטיח לי פה משהו. הם גם לא בדיוק הזמינו אותנו אפילו לביקור שם, אבל אפשר לנסות לסדר דברים, ואחרי הכל מתישהו כן נבוא לשם (אחרי שנבקר בגרמניה..), כי עם כל החלק של המשפחה שנמצא שם, לא התראינו עוד משנת 2000, וחלק אפילו יותר.
פשוט בלעכס. אני כה חסרת החלטה בד"כ, ולעזאזל- מסתבר שאני לא הולכת למות בקרוב, ואני אצטרך לחיות, אז מה יהיה איתי? מה יצא ממני? צריך להיות משהו...
אז הממ... אולי.
פשוט ממש היום, הערב יותר, התחום של כלכלה או משהו, נראה לי כ"כ הגיוני פתאום.
אבל נראה.... נחשוב...
יש לי עוד קצת זמן להרהר על כך..
ליז אמורה להיות באילת.
למה לכל הרוחות לא התקשרתי ו/או שלחתי הודעה?
התכוונתי לעשות את זה..
>.<
אני מטומטמת.
אני גם צריכה לדבר עם לנה. לראות איך היא חיה עם כל הלחץ סביבה.
אין לי מושג מתי זה יקרה..
מחר יום קשה..
וואו... היום אשכרה נסעתי מחוץ לעיר, להסיע את אימא שלי ב7 וחצי בבוקר לאיזה צומת שאספו אותה עם עוד מישהי משם, ועשיתי את כל הדרך חזרה לבד, ואח"כ עוד לקחת אותם... זה היה מגניב! וכיף! [סקאי אוהבת ליסוע מהר בכבישים-כמעט-ישרים P:] קצת מפחיד, כי נראה לי שזו ממש פעם ראשונה שאני ממש ממש לבד באוטו, בלי אפחד... אבל היה בהחלט שולט!
~מתלהבת~
אה, סליחה, שכחתי להזהיר.
זהו להיום.
נגמר.
ביי ולילה טוב!
| |
פוסט ראשון שלי עם העריכה המשוכללת החדשה.
עד עכשיו עברו שורה וחצי בסדר.
אחרי פוסט שניסיתי לערוך, ויצאתי זעומה ביותר, כי משום מה זה תקע לי מלא מלא מלא "/n" סתם ככה באמצע הפוסט, ובשמירה, זה לא הפך את זה לאנטרים [סקאי מנסה להראות בקיאות בHTML], אלא שמר לי את הפוסט עם מליון סלאש-אנים לא רצוים ביותר, מה שגרם לי למחוק אותך במשך לא פחות מ10 דקות שלמות [כן יקיריי, בלילה, זה בזבוז זמן].
אז כדי לגוון ולראות מה אני יכולה לעשות פה, הנה לכם סמיילי: 
תגידו יפה שלום לסמיילי, הוא חמוד.
[סקאי מרגישה כאילו יש לה פרו, היא יכולה לשים סמיילים!]
[סקאי מתחילה להרגיש כמו גולום משה"ט, רק עכשיו היא קלטה שהיא מדברת על עצמה בגוף שלישי, אז הנה סמיילי ריק לשיפור ההרגשה:  ]
-לא, אני לא צריכה פסיכולוג-
*שכנוע עצמי*
אה, אני גם יכולה לכתוב עם רקע ורוד *מוהאהאהאהא*
עם וורד אני מסתדרת מצוין, אבל העריכה הזו- עדיין קצת מוזרה לי. נסתדר.
בכלל, פתחתי פוסט כדי לספר לכם כמה אני מפוצצת הלילה, וזה ממש לא כיף פתאום.
הייתי ביומולדת של זינה, הזו שהייתה מורה שלי למוזיקה. היה לה אתמול יומולדת, והיום היא אספה משפחה ואנשים [אני מחשיבה אותי ואת אימא שלי כ"אנשים"]. נדמה לי שזו לא פעם ראשונה שאני מספרת כאן על הביקורים אצלה, אז הפעם, כי אני מפוצצת, נזכיר רק את הפרט הלא שולי, ש(כמו תמיד) היה שם מלא אוכל. מלא אוכל. אולי לא יותר מבד"כ, אבל עכשיו אני פתאום קולטת כמה הרבה... יש לה תמיד מה שנקרא "ארוחה מלאה". מנות ראשונות, מנות עיקריות ו"שולחן מתוק", AKA קינוחים.
להשכלה כללית- מהמנות הראשונות- אפשר להרכיב לי ארוחה למשך שבוע לפחות.
משום מה, היום תקפה אותי סניליות יתר, ואכלתי קצת יותר ממה שהייתי אוכלת, אם הייתי זוכרת שאח"כ באות גם מנות עיקריות. >.< עוד באמצע נהייתי מפוצצת, אבל מה לעשות- אוכל טעים! ואוכל טעים וילדה שלא ממש יודעת לרסן את עצמה כשצריך, לא עושה לבטן שלי טוב.
ושאני אוותר על עוגה? מה פתאום! יש עליה את הקישוטי עוגה שאני כה אוהבת אצל אחרים [וזה רק כי אימא שלי בטח בחיים לא תקנה כאלה כי "יש שם צבעי מאכל!!!"], ושאני לא אטעם מהעוגה הטעימה שאימא שלי הכינה? [פאי פקאן, ואז מה אם יש לי בבית אחד כמעט כזה..]. אה נו, ואני הרי גם לא אוותר על גלידת וניל עם עוגיות. אני הרי מתה עליה!
מי חלשת אופי, מי?
מי מפוצצת [כבר אמרתי שאני מפוצצת?], מי?
אררררגגגג.............
אבל חוצמזה, הכל היה בסדר...
הייתה שם מישהי, שממש הזכירה לי את אימא של ליז. בהתחלה לפחות. אח"כ מרוב שיעמום לכמה זמן, התחלתי לחקור את תווי הפנים שלה, והגעתי למסקנה שהן דומות רק בעיניים וקצת בשפתיים. לחשוב שרוב הזמן חשבתי שיהיה משעשע לגלות אם הן כן קורובות משפחה או משהו, זה היה יכול להיות מעניין.. אח"כ זנחתי את הרעיון לטובת הקינוחים.
הרגע קלטתי שכדי לעשות כאן קו מפריד, צריך לעשות שורה של רווחים, וללחוץ על המקש שעושה כתב עם קו חוצה עליו!
לחיי הגאונות!
אתמול (חמישי, 25/8) בזבזתי 3 שעות מחיי על בית קברות וקניון.
הגעתי לקניון במטרה לקנות 2-3 מגנטים שלא קניתי בפעם הקודמת שהייתי בקיטרו, ואיזה קרם לחות מיוחד שאני צריכה, וזהו. במקום זה, יצאתי עם עוד 2 פריטים מקולקציית לאונרדו, עוד תליון ומגנט אחד.
 
[כבר אמרתי היום שאני חלשת אופי?]
-תדמיינו קו מפריד-
הנסיעה לעדן אתמול בסוף לא יצאה לפועל לצערי, בגלל שלל סיבות עקומות.
זה לא הפריע לנו לפטפט במשך איזה חצי יום...
-תדמיינו עוד קו מפריד, זה באמת לא הכי כיף לעשות שורות שלמות...-
יש רופאים נחמדים. נקודה.
[סקאי מנסה להתגבר על הפחד מרופאים שלה.]
ועכשיו, סקאי צריכה לחזור לישון, אז לילה טוב!
| |
ברוכים הבאים לפוסט.
והיום, או ליתר דיוק הלילה, נתחיל בציון מספר אירועים הדורשים ציון.
כמו כל אוגוסט, יש יותר מדי ימי הולדת ברצף, אז סתם כדי שתהיה לי תזכורת לעתיד, וסתם כדי שכל מיני אנשים יזכו לצומי (וסתם כי לא היה לי איך לפתוח את הפוסט), נעשה רשימה:
25/8 - במקרה היום חוגגים יום הולדת:
ישראבלוג [היהי. לא, הפעם אני לא רוצה להיכנס לנושא החם, זה סתם בלט לי כשנכנסתי לאתר]
זינה, המורה שלי למוזיקה [אפשר כבר להגיד לשעבר..], וחברת משפחה סבבית.
והממ, עוד מישהו?
אה, וזה תאריך ראוי לציון גם ובעיקר בגלל שזה תאריך הפטירה של סבתא שלי [מצד האימא, ולא, לא הכרתי אותה..]
22/8 - יום הולדת לתאומים שמלווים אותי מגיל הממ... צעיר מאוד! בערך מאז שעלינו לארץ.
בשנים האחרונות הקשר קצת התרחק, אבל עדיין מדברים מדי פעם, ותמיד נחמד לשמוע מהם, הם מאגניבים.
21/8 - יום הולדת לעדן! AKA "עדן המפורסמת" AKA נאש דאראגוי "ביגימוטיק" וכו'.
15/8 - יומולדת לנועה.
8/8 - יום הולדת ליוני. אני לא מאמינה ששכחתי אותו השנה, בלעכס, לא נחמד. ועוד דיברנו על זה עם לנה עוד באילת, היא חיפשה לו מתנה בערך...
6/8 - יום הולדת ללנה! AKA לנה.
והממ... אני די בטוחה שיש עוד אנשים...
אז קיצר- מזל טוב לכל החוגגים!
ועכשיו, אחרי שבזבזתי את כל הזמן שהקצבתי מראש לכתיבת הפוסט, לסינכרון ימי הולדת, אני אנסה לתמצת מספר אירועים, אתם לא חייבים לקרוא, זה רק כדי שאני לא אשכח..
השבוע האחרון, עבר בעיקר בניסיון לנקות את החדר שלי ניקיון יסודי, ממש ממש יסודי. וכן, זה לוקח יותר מיום, במיוחד כי אני מתעוררת ומתחילה לעבוד עליו לקראת 12 אם לא אחרי, וזה נמשך רק 3-4 שעות.
סידרתי עד עכשיו את כל המדפים הקטנים בצד שמאל הם די חביבים עכשיו. מצאתי כמה ספרים שצריך לקרוא, כאילו שאין לי כבר עכשיו ספרים ברשימת ההמתנה. אני לא חושבת שאני אספיק בכל החיים שלי לקרוא את כל מה שאני רוצה, או את כל מה שיש לנו לפחות (שזה הרבה פחות מ"כל מה שאני רוצה..").
גיליתי שאני לא מוצאת אצלנו את "אליס בארץ הפלאות"! טוב גיליתי את זה אחרי שראיתי חלק מהסרט בהולמרק, ונזכרתי שאני לא זוכרת את עצמי אי פעם קוראת את הספר, במיוחד כשאימא שלי העירה משהו לגבי זה שכשהיא קראה את הספר היא לא דמיינה ככה את הקטע בכלל. ראיתי כמות לא מוגבלת של גרסאות סרטים לספר [ברוסית וגם כל מיני הפקות אמריקאיות וכו'..] אבל אני לא זוכרת שקראתי את זה! >.< חור בהשכלה.
אולי אני אקנה את הספר באנגלית, לפחות לקרוא בשפת המקור.
אתמול גם סידרתי מדף שמכיל דיסקים וסתם שטויות למחשב, ובעיקר- סתם שטויות. חלק העפתי משם, וחלק כנראה יישארו, כי אין לי שמץ איפה אני יכולה לתקוע אותם. מצאתי ווקמן! היהי. כן, נו, כזה שמנגן קלטות, ואחרי שלפני כחודש עוד קראתי כתבה בעיתון על זה שהיצרניות הגדולות הפסיקו לייצר קלטות באופן רשמי, אני מתחילה להרגיש כאילו זה פריט אספנות XD.
~ תזכורת לעצמי: אם אני כבר הופכת את זה למדף מוזיקה, לשים שם את הדיסקמנים, שלא יהיו על הרצפה כל הזמן oO. ~
נשאר לי המדף התחתון שם, שמכיל בעיקר כמות עצומה של אבק, וקלסר-הערצה נוסטלגי מהיסודי. יש שם חומר מפליל ומפדח ברמות, אבל כמו בערך כל צוציקית ממוצעת בגיל יסודי בניינטיז, החזקתי דבר שכזה, ואחרי כמה זמן, משום מה לא זרקתי אותו. עכשיו הוא בערך מוזיאון מתאבק (מהמילה "אבק" oO) ששוכב לו שם על המדף התחתון שבמילא אני לא נוגעת בו, ואוסף הממ... אבק. צריך לראות מה אני עושה עם כל מה שיש שם.
היום גם מצאתי מלא מלא ציורים של ליז מהחטיבה. ממש כיתות ז'-ח'. (ציורי דמויות, ובין היתר, ציור חביב למדי של פודל. hehe.)
מה שנשאר חוץ מהמדף המפליל והמאובק זה שלושת מדפי הספרים שמעל השולחן. זו תהיה חתיכת עבודה. אבל נסתדר. כנראה אני אעשה את זה או מחר בבוקר, או בשישי כבר.
היום, היה די פשוט, אך הזמן טס. התחלתי בלקום ב10:20 בערך [לא לבד כמובן..], ליסוע ב13:30 לבנק-רופא-סופר-קניון ולחזור הבייתה אחרי 5. בערך 15 דקות אחרי שחזרנו באה אליי חברה של אימא שלי כדי שאני אעזור לה עם כמה בעיות בפיסיקה. זה קצת עקום לאור העובדה שלחצי מהשאלות שלה אין לי ממש מושג איך בדיוק לענות, כי אני כבר לא זוכרת מכניקה טוב, וגם כשאני כן מנסה, קשה לה להבין. אבל חפיף. זה בזבז לי את הזמן כבר עד 7 וחצי בערב, ואח"כ בערך התחיל היום שלי. שאמור להיגמר ממש עכשיו (ועכשיו, לחובבי הטריוויה, 1:12 בלילה.)
אתמול (שלישי) הייתי בקניון אחר, שבו הייתה אמורה להיות תערוכת חתולים, אותה פספסנו גם כי יצאנו מאוחר, והיינו צריכים עוד ללכת לדודה, שסיימה לתפור לי עוד חצאית [ייאי!], ובדרך עצרנו באיזה חנות לכלי מטבח שאימא שלי ממש התלהבה מהפתיחה שלה, ככה שהגענו לקניון רק ב7 ומשו... אבל כן הגענו למשהו נוסח פינת ליטוף/מכירת חתולים, והיה די חמיוד [בלשון המעטה כמובן].
בערך בסוף הסיבוב עצרנו ליד 2 כלובים עם 3 חתולים פרסיים. גורים, כמו שגילינו אח"כ. אני די אוהבת חתולים פרסיים, במיוחד בגלל הפרווה הארוכה שלהם. ממש כיף ללטף אותם! קיצר, בזמן שסתם נדבקתי לחתולה די יפיפיה בצבע שחור עם גוונים בחום-צהוב שישנה לה בכיף אפילו בלי לסובב אליי את הראש, אימא שלי התחילה ללטף אחד בצבע בז' בהיר, גם חמיוד ביותר, וקצת יותר היפראקטיבי. קיצר, היא די התאהבה בחתול הזה, והאמת- די בצדק, הוא ממש מקסים וחמוד, והיא שוקלת די ברצינות לקנות אותו. אז הממ... אני אשמח אם יש פה אנשים שקוראים ומגדלים חתולים, שיכריזו על עצמם, ואני אוכל לתפוס אותם לשיחה רצינית על הנושא בקרוב, כי אנחנו צריכות לדעת את כל מה שקשור בגידול חתולים, אם אנחנו באמת רוצות לקנות אותו.
יום שני, הייתי בעיקר בבית. גיליתי שאנה [אחת מתאומי היומולדת] חטפה איזה משהו באיזה פאב שהיא הלכה לבלות בו עם חברות שלה בסופשבוע שלפני היומולדת, והגיע עקב הקאות עצומות לבית חולים :S ממש לא נעים... כנראה משהו שהגישו להם היה לא בסדר, כי הסתבר שגם שאר החברות שלה לא הרגישו טוב בגלל זה..
יום ראשון אני זוכרת שהייתי פה בקניון, לא זוכרת כמה זמן ולמה בדיוק... oO אבל הזמן גם התבזבז...
סוף השבוע של ט"ו באב עבר בבית, במילא לא היה לי מצב רוח וכוח לכלום. אפילו לא היה שומדבר לראות [חוץ מ"love actually" , סרט שאני יודעת כמעט בע"פ את התסריט שלו.. P:], ונמאס לי מהמחשב, אז עשיתי לעצמי קצת שקט. גם מועיל.
יום שישי היה חביב ביותר!
ב11 ומשו נפגשתי עם ליז בקניון למטרת ביקור בKiTARO, אחרי שערב קודם לכן, תום איכשהו העביר לי את החדשות שהחנות בסגירה, דבר די עצוב בפני עצמו, אבל היה שווה לציץ שם במיוחד בידיעה שאפשר להשיג את הדברים שאני מזילה עליהם ריר כבר זמן רב, אולי קצת זול יותר. למרות שהאמת, הייתי מעדיפה לראות את החנות הזו פתוחה עוד, זה פשוט מקום שכיף לבוא ולהעביר בו את הזמן בלי לשים לב שהזמן עובר.
אחרי שבהינו בכל דבר אפשרי שם במשך כשעה, גם אימא שלי הגיעה, והסכימה שלצאת משם בידיים ריקות זה אסור, יצאתי משם עם 5 פריטים יפים:
3 פסלונים מסדרת אספנות, של פיה ו-2 (בעצם 3) בנות-ים.
  
ועוד פסלון קטן [שלפי מה שאמרו לי קודם מונח על דבר כזה שיכול לשמש מעצור לדלת oO] אבל בינתיים הוא יפה ועומד על מדף קטן ליד החתולה המצרית..
בסוף, גם קיבלתי במתנה את התליון הזה->
אחרי כל הקניות החביבות, חיכינו קצת לאימא שלי. בזמן הזה ליז הספיקה לספר לי בצורה משעשעת למדי על חלום שהיא חלמה בלילה לפני. [חיקוי החרבות היה פרפקט! ^.~]
ואחרי זה, נסענו לפגוש את ג'ולייט, שלא מזמן חזרה מחו"ל, והתגייסה ביום ראשון, ככה שהיינו חייבות לראות אותה! היה ממש נחמד לפטפט איתה ולשמוע על איך היה שם (:
הממ... מעבר לזה, השבוע הקודם כלל הרבה... ים!
וגם ביקור בקרית ים.. וחיפוש אחרי חצאיות שיכולות להוות תחליף לאלו שנשארו באילת עקב תקלה מצערת במלון, אבל זה כבר היה מזמן יחסית, ובגלל שאני עצלנית, זה גם יישאר לא ממש מתועד בהיסטוריה.
לילה טוב לכולם!
| |
 שאלון "זה או זה" (גנוב)
החלטתי לשוב ולהציץ בפורום הזה, ומצאתי לי שאלון קצר שאפשר לעשות ממש לפני השינה, אז הנה התשובות:
מכנס ג'ינס או טרנינג?
ג'ינס P:
גופייה או חולצה?
גופיה [הרגל..]
אולסטאר או נעל ספורט רגילה?
תלוי לאיזו מטרה. אם אני יודעת שמחכה לי הליכה ארוכה, אז נעלי ספורט רגילות, בכל מקרה אחר, אני מסתדרת עכשיו גם עם האולסטארז =]
מיקרופון או מצלמה?
מצלמה! [נו, "אני מצלמה" ^.~]
פלאפון או טלפון?
פלאפון. האבסורד הוא שבגלל הכאילו-טלפונופוביה שיש לי, קשה לי להתקשר לאנשים מטלפון רגיל, אבל ללחוץ על 2 כפתורים בפלאפון זה משום מה קל יותר. שמישהו יסביר לי למה זה ככה.....
ארנב או חמוס?
אה! שניהם! מאז שקלטתי מה זה חמוס... שניהם חיות מאוד חמודות!
אוגר או סנאי?
כנ"ל. עם העדפה קלה לסנאים, וגם זה כי בד"כ מציירים אותם יפה יותר.
ועכשיו לאלה שראו צ'רלי והשוקולדה:
צ'רלי או ווילי וונקה?
ווילי (do me/give me your chocolate) וונקה.
[למרות שצ'רלי היה ממש חמוד גם..]
וורוקה או וויולט?
אף אחת..
חח ונחזור לשאלות הרגילות..
מסנג'ר או איסיקיו?
שניהם, עם נטיה קלה לחבב את המסנג'ר, למרות שמשום מה אני עדיין משתמשת יותר באייסיקיו..
מסנג'ר או סקייפי?
אין לי את השני, אז פה בהחלט מסנג'ר.
סוף הדרך או רצים לדירה(למרות שסוף הדרך כבר נגמר)?
לא ראיתי אף אחת מהן...
סתיו או אביב?
אביב [birthday girl or not?]
קיץ או חורף?
הממ... שניהם. יש לשניהם יתרונות וחסרונות... אוהבת את הקור לפעמים ואת האווירה של הגשם וכל הדברים שיש בחורף, ומצד שני גם אוהבת דברים בקיץ..
וואלה או תפוז?
תפוז
נענע או וואלה?
נענע
שיער שחור או שיער חום?
נו, בתור בעלת שיער חום אני אמורה לענות פה חום, לא? ^.~
עיניים ירוקות או כחולות?
מאותה סיבה- ירוקות. אבל אוהבת כחולות, ושילוב של כחול-ירוק.
אירגונית או יומן קשיח?
ממש לא משנה לי..
קלמר עם כמה תאים או של תא אחד?
תא אחד. גיליתי שזה קצת יותר נוח.
עט או עיפרון?
עט... אבל לפעמים אוהבת לקשקש בעיפרון.. P:
עיפרון חודים או עיפרון רגיל?
שניהם...
טוש או עט?
עט
מקלדת רגילה או אלחוטית?
אלחוטית P:
כנ"ל על עכבר?
אלחוטי נטול סוללות! משתמשת עכשיו ברגיל, שמחליף את האלחוטי אחרי שהוא זלל לי יותר מדי סוללות, ובינתיים אין לי תלונות על העכבר הזה, ככה שסבבה. אבל ראיתי שהתחילו לייצר גם עכברים אלחוטיים נטולי סוללות, זה נראה שימושי ביותר (:
טוב, זהו. זה הכל להפעם.
לילה טוב לכולם!
| |
חדש.
עיצוב.
תגובות?
תודה.
נו שיעמם לי.. והחלטתי לסיים סוף סוף משהו שהתחלתי לפני יותר מחודש.
זו התוצאה.
יהיו עוד שינויים בהמשך, אני הרי אוהבת לשחק עם צבעים וכאלה..
בינתיים- ככה. P:
מה דעתכם?
נ.ב את התמונה בכותרת איכשהו הצלחתי לצלם בעצמי (:
[וכמובן, גם להתעלל בה בעצמי..]
| |
 I need some sleep
באמת שאין הרבה להוסיף מעבר לכותרת.
כותבת בלוג זה ערה כבר שעה, ללא כל סיבה מוצדקת, אך עם 3 סיבות לא הוגנות ביותר!
א. כאבי שיניים (שאת זה הספקתי לפתור בינתיים)
ב. עודף אור בחדר עקב הזריחה (ולהשכלה כללית, יש רק כמה חריצים בתריסים שבאמת מכניסים אור, אבל מסתבר שהשמש זורחת ממש טוב בבקרים! >.<)
ג. איש עירייה החליט לכסח עצים (או משהו כזה) רחוב מתחתיי.
נו באמת?
את מי לתבוע קודם?
החלטתי הלילה לשים את הפלטות, אחרי ששוב הזנחתי אותן זמן רב, וכן יקיריי זה כואב. >.<
אבל איכשהו שרדתי את הלילה, עד בערך 5:56 [הסתכלתי בפלאפון לבדוק שאני אכן לא הוזה וכ"כ מוקדם!]. אז נמאס לי, החלטתי שבסדר לבינתיים, והורדתי אותן.
כשכבר התחלתי לקוות שהנה, עכשיו הכל טוב, ואני יכולה להמשיך לישון, נתקפתי בגל של מחשבות יתר על מליון וחצי נושאים/אנשים וואטאבר, כמו שרק המוח שלי (ולא רק שלי כנראה) מסוגל. ככה מן הסתם קשה להרדם, וכבר התחלתי לשים לב שחם לי מדי ועוד יותר גרוע- התחלתי לשים לב שמואר לי מדי.
שתבינו, כל יום, אני איכשהו ישנה עד 11. לפעמים אפילו יותר. אני מסוגלת לפקוח את העיניים לראשונה בסביבות 8-9 רק. לא קודם. אחרי זה, אני כבר יכולה להתעורר כל שעה בערך, ולהרדים את עצמי אוטומטית. אה, וגם בד"כ התריסים שלי אפילו יותר פתוחים מהיום.
משמע- עד כה, עניין זריחת השמש והאור של הבוקר- לא ממש הפריע לי לישון עד עכשיו.
מה נשתנה?
למה דווקא היום אני פשוט לא מצליחה להירדם עם האור (או שאריות אור אם כבר) הזה?
וקשה לי לסגור את התריסים לחלוטין, אחרת אני בכלל אחנק כאן, או אמות מחום, מה שיבוא קודם. מצד שני, לפתוח אותם עוד יותר- אין לי מצפון, גם אם אני לא רואה טעם ממש בלהשאיר אותם ככה- בין כה וכה נכנס אור שלא נותן לי לישון.
אררררררררררר!!! >.<
ואם זה לא מספיק לבעיות הבוקר שלי (כבר ציינתי איפושהו שהלכתי לישון לקראת 2 בלילה, קראתי ספר עוד לפחות רבע שעה, ואח"כ, כרגיל לקח לי בטוח חצי שעה או שעה להירדם ממש.) איש עירייה שכזה, נו מהאנשים האלה שלובשים משהו כתום שפעם היה מחזיר אור, ועכשיו הוא כה מלוכלך שלא ניתן לראות שיש בנאדם מתחתיו, החליט שהוא מנסר פה משהו למטה.
זה עושה רעש כה מעצבן.
אני מניחה שלא צריך לפרט כי אני יוצאת בהחלט מנקודת הנחה שכל אחד שמע לפחות פעם בחייו קולות מסור הרוצח עצים. וכשהרעש נמשך ברצץ במשך יותר מחצי שעה, בועד בכל דקה שעוברת השמש זורחת עוד יותר, מה שאומר יותר רעש, יותר מעצבן, ויותר אור, אז עוד יותר מעצבן ולא נותן להירדם. אם תקחו את כל זה, תקבלו סקאי מאוד מוערת, קצת עצבנית והכי נורא- מתה לישון!!!
כשראיתי שבערך 6 בבוקר, פתאום התחלתי להיזכר בכל הבקרים שהתעוררתי מוקדם לביצפר. חתיכת סיוט, אבל שרדתי את זה. הפתיע אותי בכלל הצלחתי לקום מהמיטה, אבל איכשהו האור באמת הציק לי, ועכשיו גם האיש המנסר.
ומילא הוא היה מנסר ברחוב שלי עצמו, חשבתי הוא מנסר משהו בגן פה ליד. לא! הוא מנסר איזה משהו רחוב מתחתיי. והדבר היותר מציק במבנה הרחובות פה בסביבה, שאמנם עושים משהו לא ברחוב שלי, אבל אני שומעת את זה עדיין כאילו זה היה פה ממש לידי [טוב טכנית, זה ממש לא רחוק, אבל גרררררררררר].
טוב, עכשיו בערך כבר 7:10 ונהיה קצת שקט.
אבל האור עדיין מעיק. אוף.
מה יהיה?
אני באמת רוצה לישון עוד קצת... לפחות עוד קצת... :(
אני זוכרת שלמרות החום היו לי הלילה כמה חלומות די מעניינים... על גבול המציאות (שאפילו כוללים נהיגה באיזה אוטו שהוא בכלל לא שלנו) אבל עדיין עקומים. בלעכס, הייתי יכולה לחלום עוד משהו באמת מעניין בינתיים :/
ונעבור לאתנחתא מהתלונות שלי, הכוללת כמה צילומי מסך מעניינים [לדעתי לפחות, וזה מספיק בשבילי כדי לתקוע את זה כאן.]
יום שישי, הספקתי לצלם את זה->
מי קשוחה אפלה ומאגניבה?
^.~
סתם... הממ..
אוי, וזה היה אתמול!
ראיתי את זה כבר יותר מדי פעמים, אבל מה רע בעוד קצת ג'וני?
שידרו אתמול בערוץ 8 את "סטודיו למשחק עם ג'וני דפ", תכנית משובחת בכל מקרה.
ובתמונה ניתן לראות את תשובתו לאחת השאלות בשאלון המפורסם: "מה תרצה שאלוהים יגיד לך כשתגיע לגן עדן"
דבר האלוהים הסגול בעניין: "you've got it, baby!"
בוקר טוב, והמשך יום נעים לכולם!
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
