וואו, פעם ראשונה שאני נתקעת עם שבוע שלם ועמוס בחוויות מוזרות, ואין לי כוח לכתוב הכל!
אז אני בטח אתמצת יותר מדי, ובטח זה ייצא פוסט דבילי, אבל תתגברו, נכון? (מה לא?)
יום ראשון
ביום שבת בערב בדיוק כשבאתי לסדר את התיק ובהיתי במערכת, ממש כשראיתי שעל הבוקר יש לי שעתיים שלמות של פיכסיקה, עדן החליטה להיזכר בקיומי.
"תגידי, את באה מחר למעבדה, נכון?"
"הא?" עניתי בנימה ישנונית ביותר. [ככה זה אחרי שחוזרים בערב מביקור אצל המורה שלי למוזיקה. תמיד יש לה אוכל יותר מדי יאמי.]
"מעבדה. מחר. את באה?"
"שו מעבדה?"
"מעבדה בפיכסיקה. מחר בבוקר."
"אין לי ממש מושג מה היא אמרה אחרי זה, רק רציתי להודות לה נורא על זה שהיא הזכירה לי. פשוט באמת לא ידעתי איך אני הולכת לסבול שעתיים צרחות מהוונדרוומן. והצרחות שלה בכלל בכלל לא ידידותיות לאוזניים. במעבדות לפחות אפשר לנמנם קצת, וגם לא צריך לשמוע אותה הרבה, ובכלל אפשר לשרוף ולחשמל דברים וכאלה...
אז קמתי לי בבוקר עם הרגשה טיפונת יותר טובה, למרות שעדיין הייתי עייפה מכל אירועי ראש השנה. (אירועי=מאכלי)
איחרתי רק ב5 דקות! שזה כבר טוב... רק כשנכנסתי למעבדה- היה די שומם...
התיישבתי ליד ליז ולנה, שמן הסתם כבר בטח היו שם איזה 10 דקות לפני הזמן... P:
*פקה פקה פקה... בלה בלה בלה* -> פה באים דברים מוזרים בחשמל שהמורה ניסתה להסביר לפני השיעור.
ולפתע נכנסה לה עדן לכיתה. באיחור אופנתי ביותר של חצי שעה.
"מה קרה?"
"פספסתי את האוטובוס."
"אה-הא" –מבט מזלזל מצד שלושתנו-
"הייתי בתחנה, ושכחתי את הארנק בבית [טוב, אז אני לא באמת זוכרת מה היא שכחה בבית...], והייתי צריכה לחזור כדי לקחת אותו. וביקשתי מסבא שלי שיסיע אותי באוטו, אבל הוא לא רצה, אז התקשרתי לעידן וביקשתי ממנו שהוא יסיע אותי, רק שהוא ישן, והגעתי רק עכשיו :/"
הו, וול...
נשארה לנו שעה לעשות ניסוי.
אני הייתי עם עדן, ולנה וליז ישבו לפנינו.
"סקאי, אהובתי, יש לך מחשבון?"
- בהייה חסרת מבט לעבר עדן- עוד משבת בערב היא כזאת ידידותית, ומשום מה אוהבת את כולם... אבל זה היה מוזר לשמוע אותה באמצע השיעור.
"אהה.... לא. ממתי אני מביאה דברים לשיעורי פיזיקה?"
לקחנו מחשבון מליז. לא לפני שגם היא חטפה את הפנייה הידידותית של עדן, ולא לפני שגם היא בהתה במבט תוהה לעברה.
היה לנו איזה ניסוי שיש בו נגד משתנה. אין לי כוח להיכנס לפרטים- אבל כשמו כן הוא- מזיזים בו משו- וההתנגדות שלו משתנה. בכל אופן, התפקיד שלי היה להרכיב את הכל, והתפקיד של עדן, שלא ממש קולטת בזה הרבה (השאלה היא מה גורם להן לחשוב שאני זו שקולטת משהו?), היה להזיז את הדבר הזה שמשנה את ההתנגדות. הגענו לשלב שפשוט זה בקושי עבד כמו שרצינו, אז היא ביקשה ממני להזיז. הפלא ופלא! My magic touch אכן עבד!
"סקאי! תפסיקי למזמז את הנגד!" [עדן]
לנה וליז מסתובבות תוך שנייה אלינו, שוב מבטים תוהים של WTF? על פרצופן.
"היא ממזמזת את הנגד!"
"אני?" ניסיתי להצטדק. "מה פתאום... הוא בכלל לא עושה לי את זה. זה החוטים...חשמל...בזזז"
->כפי שניתן להבין, התפתחה לה שיחה הזויה ביותר, שאני לא אצטט מהסיבה הפשוטה שכולה הייתה ברוסית, וקצת קשה לתרגם הכל. ואני גם סנילית, ככה שאני גם לא זוכרת הכל :P
המשך היום היה די סתם כזה. לא זוכרת שקרה משהו מיוחד מדי. גם לא בבית.
יום שני
על הבוקר- שעת חברה. פיכסה. אני עדיין לא קולטת למה היינו צריכים להיענש עם שעתיים שבועיות של חברה עם המחנכת האורקית שלנו.
השיעור היה בחדר אחר, אז החלטתי שאני אעשה טובה ללנה, ואשב לידה בשעה הזו, כי כל היום אני יושבת עם ליז, והיא נשארת לבד, כי השוקי שלה לא הגיע.
האורקית החליטה לעשות שיעור לקראת יום כיפור.
כמו תמיד, התחביב שלה הוא לחלק לנו מלא דפים מיותרים, ואח"כ להתלונן על זה שחסרים דפי צילום בביצפר. גררררר.
בכל אופן- כל אחד קיבל פתק, עם התחלה של משפט, והיה צריך להשלים אותו. כיתה הזויה. הנה כמה ציטוטים נבחרים:
- "אני מבקש סליחה מ... נפטון מלך הים."
- "אני מבטיח... שניוטון ישתלט על כולכם!" (נכתב ע"י ביפ, שבטוח שהוא היורש של ניוטון או משהו כזה, וצורח ת'שם שלו כל שתי שניות. היצור הזה מעורר חלחלה באופן כללי.)
- "אני מבטיח... שאני אנצח את אריק בקרב פוקימונים!" [בנות, זאת רק אני או שזה היה של ארז?]
- "אני מתחייב להמנע מ... סקס לא מוגן." [מודה באשמה. זה שלי. פשוט משום מה זה הדבר הראשון שעלה למוחי הסוטה (טוב נו, זאת שעה ראשונה!) והאורקית גם ביקשה שנכתוב את המחשבה הראשונה שעולה לנו. למזלי גם לא באמת מסרתי את הפתק. ידעתי שיקראו את זה לכל הכיתה]
- "אני מבטיח... להילחם בכוחות האופל שמנסים להשתלט על העולם!" [אהמ, מעניין מי באמת כתב את זה?]
אח"כ האורקית עוד הקריאה איזה משו מוזר על אנשים פסיכים שכותבים מכתבים לאלוהים בדואר. אז כל הכיתה התחילה להרעיש והיא אמרה משהו נוסח:
+ "צריך ללמוד לקבל אנשים... גם אם הם פסיכים!"
מי חשב ששיעורי חברה יכולים להיות הזויים?
אחריו הגיע שיעור אנגלית. היה די משעמם.גם השיעור ספרות שאחריו היה די משעמם. חוץ מאיזה יציאה מוזרה של המורה, בקשר לשיר חדש שהתחלנו ללמוד, והוא יותר מדי ארוך:
"אנחנו נעשה אותו מאוד דיאטטי... מאוד לשומרי משקל.."
-עם סוכרזית המורה?
אחריו- עוד שיעור אנגלית. היה שיעור של דקדוק, ולמדנו כל מיני שטויות. בין היתר צורות של יחיד ורבים. (זאת רק אני או שזה עשה דהז'וו מכיתה ד'?)
אז המורה הסביר שהרבים של deer זה באותו אופן כמו הרבים של fish.
"fish is like deer…"
וליז משלימה במסטוליות גמורה: "...שניהם חיים בים ולשניהם יש קרניים!"
אחרי זה- עוד שיעור ספרות. - יחי הגיוון במערכת!-
ואח"כ- הביתה! החלטתי להחליף חולצה. יאפ. הסמל ביצפר לא יאה ולא נאה לי. אז החלטתי להביא את גופיית החתו"צ שלי. היא לבנה, ומצויר עליה בורוד חתול מסטול שכזה.
עליתי עם עדן וליז לתחנה, סתם כי התחשק לי. ימי שני אני מסיימת ב1, שזה נורא מוקדם לעומת שאר השבוע, אז במקום לחזור בהסעה המייאשת [יותר מדי צוציקים עם נטייה לרצח] , החלטתי ללכת איתן לתחנה ולנסוע [אהמ, שמישהו יסביר לי למה הוורד עושה לי שנכון לכתוב "לנסוע" במקום "ליסוע"?] באוטובוס רגיל. התיישבתי לי בתחנה, וחיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי. ומי לא בא? (האוטובוס. נכון!) אבל מי כן בא?
מישהי שגדולה ממני בשנה בערך,נראית מוכרת לאללה, ולובשת בול חולצה כמו שלי (רק בשחור עם לבן).
זה היה נורא מוזר, כ ראיתי אותה באה, מתכופפת אליי ובוהה בי. בהתחלה לא קלטתי למה. אבל אז היא אומרת לי: "אותה חולצה?" ופתאום קלטתי שאכן לשתינו יש אותה חולצה. זה היה קצת מוזר...
בסוף גם עלינו לאותו אוטובוס, והיא דפקה לי חתיכת מבט מוזר גם כשירדתי ממנו. הו,וול. אז לא רק לי יש שריטות עמוקות במוח. (וכן. ידעתי את זה גם קודם.)
בערב פטפטתי עם תום. אולי אני אבוא אליו בסוף סוכות. זאת בתנאי שהטבע לא ירצה להזכיר לי את עצם היותי נקבה בדיוק בזמן הזה. הבעיה היא האם אמא שלי אכן תרשה לי לישון אצלו. בפעם הקודמת הייתה לה בעיה ענקית עם זה. עכשיו, כשהיא מכירה אותו, ויודעת שהוא "לא נושך", זה אמור להיות קל יותר... אני מקווה... החלטתי גם לא להתעסק עם המפגש שרצינו לארגן בסוכות. אם הילדים האלה כ"כ רוצים- שימצאו תאריך וזמן לבד. אני לא מבינה למה אני צריכה להקפיץ כל הזמן את העניין כאילו זה מפגש שלי. רוצים לעשות כיף? תזיזו ת'תחת! החלטתי לנטוש את הארגון של זה, מהסיבה הפשוטה שאין לי מושג אם אני בכלל אוכל לבוא. לא נראה לי שאמא תתן לי לסוע למרכז פעמיים בחופש. ואם אני צריכה לבחור בין יום אחד לכולם, לבין יומיים עם תום... אז... בלאט, למען האמת- אני באמת לא יודעת מה עדיף. אני רק מקווה שהיא בכלל תתן לי ליסוע לאחד מהם! כי יש מצב שאמא שלי לא תרשה לי ליסוע לשומקום.
יום שלישי
לא אוהבת ימי שלישי. כנראה בצדק. זה היום הכי מעייף במערכת שלי. גם ללמוד 7 שעות ברצף, גם שיעור ספורט, וגם שיעורים פיכסיים. וגם שיעור מוזיקה (פרטי) בערב.
אז כן, היה יום ארוך. ומגעיל. ובסופו היו עוד שעתיים פיכסיקה. אלן החליטה ביום הזה לבקר אותנו כל הפסקה. אכן נחמד מצידה. רק שבהפסקה בין 2 הפיסיקות- היא התחרפנה לגמרי. החליטה להוריד לעדן נעל, ולרוץ איתה לאורך כל המסדרון בעודה מקפיצה אותה באויר כמו כדור. עדן התחרפנה (מעצבים). אלן גם (ממצבה הטבעי). אני ליז ולנה לא הפסקנו לצחוק. בסוף איכשהו עדן יצאה מהכיתה, קפצה על רגל אחת וניסתה להשיג את אלן. מה שלא הכי יצא לה. אז אלן החליטה לתת לה מתנה. היא תלשה איזה דף שהיה תלוי במסדרון, וזרקה לעברה של עדן. "הנה, זה מתנה בשבילך! תדרכי על זה!".
עדן, לא פראיירית, אכן דרכה על הדף ואיכשהו נמאס לה, אז היא התחילה לרוץ אחרי אלן, שבסוף נתנה לה את הנעל. היה קצת מטורף.
בערב- השיעור מוסיקה היה לא משו... בלעכס, אני חייבת נורא להשתפר לפעם הבאה. רק אין לי מושג איך אני עושה את זה.
שיר היום:
טיפה בים/היהודים
טפטוף של טל
טיפה בים
גורל אחד עצוב
ראשי מוטל
בורא עולם
למד אותי לעוף
הנה בא האור שלנו כבר כאן
נפרדים עכשיו
לפעמים מושכים לנצח בזנב
טפטוף של טל
סיום מושלם
חצי גורל כתוב
ראשי מוטל
הכל מוכן
הסוף שלי שקוף
הנה בא האור שלנו כבר כאן
נפרדים עכשיו
לפעמים מושכים לנצח בזנב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
