כן. זהו שמו. במיוחד בהתחשב בעובדה שזה מה שהוא, ולא חשבנו על שם טוב יותר, כי במילא השם הזה מייצג בדיוק את מה שהשאלון הזה אמור להיות.

הוראות השימוש נותרות זהות.

כל מי שלוקח את השאלון, מחוייב לתת את הקרדיט הראוי לנו.

ו"לנו", זה אומר ללנקק גם אל הבלוג של מונלייט, בכתובת הזו-> http://israblog.co.il/86988

וגם לבלוג שלי, בכתובת הזו -> http://israblog.co.il/42664

[פעולה זו הופכת לפשוטה ביותר אם פשוט מעתיקים את כל מה שנמצא בין 2 הקוים המפרידים.]

(ונשמח גם אם תשאירו תגובה שעניתם לשאלון, זה תמיד נחמד לראות איך עונים עליו אנשים אחרים!)

שאלון שטותי מס' 1 –

מאת MoonLight&NightSky

1. איך נקרא לך?
2. מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?
3. איפה המשקפיים הורודות שלך?
4. והשחורות?
5. מה לגבי הסגולות?
6. האם יש עכברים על הירח?
7. מה ההבדל הבולט ביותר בין טרקטור לקיבוצניק בכובע טמבל?
8. מהם הרגליו המגונים של דוב קוטב ממוצע?
9. באיזו מהירות מתנגש חילזון צולע בקיר בטון שטוח?
10. מה יקרה אם תדביק 2 אצבעות עם דבק מגע?
11. למי יש טישו?
12. לאיזו מטרה מחובר לכל חמור שני חוט חשמל?
13. למה התמכרת לסודוקו? (אנחנו יודעות שאתם מכורים, אנחנו פשוט יודעות!)
14. איזו מנה מגישים בצלחת מעופפת?
15. מהו הדבר המחייך הקרוב אליך ביותר?
16. למה העולם מפוספס?
17. כמה סוללות אנרג'ייזר דרושות להפעלת 10 שפני דורסל?
18. למה יש לאפרסק טעם של מישמש?
19. לך לישון. תתחיל לספור כבשים. עד כמה הגעת לפני שנרדמת?
20. על מה חלמת?

ובכן, בוודאי שמתם לב (ואם לא שמתם לב, אתם מוזמנים לעשות כאילו ששמתם לב, זה יהיה מאוד מנומס מצידכם) שזה זמן רב שלא פורסם שאלון מבית היוצר של מיס מונלייט ושלי.

אם אתם שייכים לקבוצה הראשונה של האנשים שהתגעגעו לזה, אז הרי לכם הבשורה החדשה.

בעידודן של צמד האוגרות החביבות מהבלוג הזה (ובמיוחד זוהר P:), מכרנו את נשמתנו לשט-..

ובכן, לא. סליחה. לא בדיוק מכרנו, אבל החלטנו לשתף פעולה. ולא בדיוק את נשמתנו, אלא את שאלונינו. ולא לשטן, אלא לפינה מיוחדת בבלוג שלהן.

בכל מקרה, הן עודדנו אותנו לכתוב עוד שאלונים, והחלטנו שזה בהחלט מה שנעשה! (אז תודה על האירוח בפינה אצלכן!)

פחות או יותר, אחת לשבוע נכתוב שאלון חדש, לא ארוך מדי, שיפורסם אצלן בפינה מיוחדת (נו, כמובן שגם כאן וגם בבלוג של מונלייט), ככה ששם אפשר גם למצוא את השאלונים, וגם אולי לזכות בפרסים (תלוי בחשק שלי להכין אותם P:).

את השאלון הנ"ל, אפשר למצוא אצלן בפוסט הזה.

בכל מקרה, מקווה שתהנו מהשאלון (ותעשו בו שימוש ראוי P:)

לילה טוב עולם.

לא, ברצינות.

אתמול, היה לי דיון סוער ומעמיק עם אמא שלי, שכלל בערך את המשפטים הבאים:

אימא: "לטישו שלך יש ריח?"

אני, מבט עקום של 'מה קרה ומאיפה נחתת?': "לא, מה פתאום."

אמא, לוקחת חתיכה, מסניפה: "לא, אני די בטוחה שיש לו ריח!"

אני: "לא, אין לו. מאיפה לקחת שיהיה לו ריח?"

אימא: "אז אולי זה מהידיים שלך? שמת קרם?"

אני, זוכרת ת'עובדה שהידיים שלי לא נגעו בכלום חוץ מהטישו (והספר, פרט שולי..) במשך רוב היום: "אהה... לא. אבל לא! לטישו שלי אין ריח. לא אמור להיות לו ריח. זה סה"כ טישו!"

אימא, נבהלת קצת: "טוב טוב... בסדר..."

היום, התחלתי להריח ת'טישו.

או שאני הוזה לחלוטין, מה שבהחלט יכול להוות אופציה, עקב לקיחת לא מעט דקסמולים (בבוקר אפילו לקחתי פעמיים כי חשבתי שלא לקחתי בפעם הראשונה! XD).

או שלטישו אכן יש ריח. oO

להיות חולה לא עושה לי טוב.

והיום, היום הלכתי לרופא!

אני שונאת ללכת לרופאים. אבל הייתי צריכה אישור. והוא תמיד כועס עליי כשאני באה אליו כשאני כבר בריאה. למרות שכל פעם הוא מוציא לי אישור. אבל הוא תמיד מוצא מה להגיד. :S

ומילא זה שאשכרה באתי אליו חולה, עוד פועל אצלו המזגן בשיא העוצמה! קפאתי שם >.<

כאילו, בקופת חולים לא אמורים להיות תנאים של "תהיו בריאים, וניפגש בשמחות", במקום קור שרק מזמין לחזור???

רק חסר שבכניסה לקופת חולים יהיה שלט נוסח: "תבואו הרבה!" / "נשמח לראותכם כאן שוב!". לא יודעת. אבל זה בערך מה שהמזגן הזה אמר לי.

אישור אבל קיבלתי, יחד עם הערה על זה שאיחרתי לתור שלי -_- (אשמתי שיש לי לחכות לאוטובוס, ועוד ללכת מהתחנה?), ויחד עם מרשם לטיפות אף וסירופ נגד שיעול (שעדיין אין לי), שמן הסתם אני לא מתכוונת לקנות.

אני חייבת להחלים הלילה.

יש לי עדן מפורסמת אחת לבקר, בתנאי שאני ארגיש מחר יותר טוב.

סיימתי היום את בשורות טובות! ספר שולט! (:

לילה חביב לכולם!

כן. בני אדם הם יצורים פשוט מוזרים.

יש אנשים שחושבים שיש לי מבטא אמריקאי.

אז נכון, אני רחוקה מלהיות בעלת מבטא רוסי, עם זה אני מסכימה בהחלט. אבל מכאן ועד להגיד שיש לי מבטא אמריקאי, ועוד כבד (לא כולם אומרים את זה, אבל גם זה קרה), זה כבר מוזר. במשך השנתיים וחצי האחרונות יותר ויותר אנשים טוענים את זה. במיוחד אנשים ששמעו אותי מדברת פה ושם, לא אנשים שמכירים אותי מלא זמן. זה נהיה ממש הזוי בזמן האחרון.

יש אנשים שנהנים להתקשר אליי ממספרים לא מוכרים.

אני אף פעם לא עונה להם. אני ממש לא אוהבת לענות למספרים לא מוכרים. לכי תדעי מה יש בצד השני. בד"כ אלו סתם חסרי חיים. כמו למשל היום. לפני לא הרבה זמן, קיבלתי טלפון ממספר די חדש של פלאפון (תתחדשו, אנשים חסרי חיים שכמוכם). לא עניתי. ספרתי לאט לאט עד 10, והגיעה כצפוי הודעה קולית, שהייתה אגב, מאוד מוזרה. צפויה האמת, אבל מוזרה. מלא מלא מלא רעשי רקע, עם פה ושם קולות של בחור ובחורה (לא מה שאתם חושבים! תמשיכו לקרוא הלאה >.<). הם דיברו ביניהם על איזה משהו. לא הכי ברור. אבל השיחה כללה הרבה: "נו זה.. *שם של מישו*" "אה כן, הוא מהכיתה/ביצפר/משו", המון מילים לא ברורות, ומשהו בסוף נוסח: "נו אז לאן יוצאים היום?"

אנשים איבדו שליטה על הפלאפונים שלהם לאחרונה. לא פעם ולא פעמיים קיבלתי טלפון ואחריו הודעה קולית עם רעשי רקע של כאילו שיחה שמתנהלת בזמן שלכאורה הפלאפון שלהם לא דלוק. לפעמים משעשע אותי לקבל הודעות כאלה. אבל זה די מציק בד"כ.

יש אנשים טיפשים בעולם.

הם המציאו מחשבים. מחשבים שנהנים להיתקע דווקא כשאני צריכה לצרוב דיסק.

כיף, הא?

בסה"כ רציתי לשמור קיצור דרך לאיזה דף אינטרנט לאימא שלי. והכל נתקע לכל הצהריים. התפלאתי שעכשיו הוא בכלל עלה.

ועכשיו, מאוד כדאי לו לעבוד! מאוד >.<

יש אנשים מוזרים בעולם. עוד לא מצאתי להם הגדרה, אבל האנשים בפסקה הזו, הם מהסוג שבאים אליך לבלוג, אין לך מושג איך מאיפה ולמה, מציעים לך פרו, ובורחים.

זה קרה לפני כשנה, וגם לפני איזה יומיים-שלושה. לא שאני נגד פרו או משהו, פשוט מוזר לי שאלו אנשים שאני בכלל לא מודעת לקיומם. oO

יש אנשים גיבורים בעולם.

הם שרדו טירונות.

יש אנשים חולים בעולם.

ואני אחת מהן נכון להיום.

וזה ממש לא נחמד, ממש לא בזתמון הנכון, וממש לא לעניין. :(

לא הייתה לי כותרת יותר נורמלית מזו, כי "עלילות סקאי במופעי ישראכארטיס", ישמע דבילי להחריד, עמכם הסליחה.

לפני כחודש, קיבלנו בדואר איזה משהו שמזמין אותנו, להזמין כרטיסים חינם לאיזה מופע שמארגנת חברת ישראכרט. ניסינו להירשם, אזלו הכרטיסים. לא הפתיע אותנו במיוחד, אבל אז זה היה חפיף שכזה. אחרי שבוע וחצי בערך, הגיעו משום מה כרטיסים לאיזה מופע נוסף, הופתענו, אבל למה לא? (במיוחד אם יש לי נסיעות חינם, ורק אימא שלי צריכה לשלם על משהו.. P:)

והיום (טוב, התחלתי לכתוב את זה אתמול, ככה שתדמיינו שהכוונה לאתמול, AKA יום ראשון) הגיע ה"למה לא?" הזה.

איכשהו לא הספקתי להתארגן בזמן (ואז מה שגם אימא שלי לא בדיוק הייתה מוכנה ב100%), ופספסנו ת'רכבת הראשונה לת"א. הרכבת הבאה אחריה, הייתה אקפרס אבל באה איזה חצי שעה אחרי. חטפתי גל זעם מצד אימי היקרה, אבל איכשהו הסתדרנו. איכשהו, זה אומר לסבול פרצופים עקומים במשך חצי השעה שבה חיכינו לרכבת הבאה, ולסבול עצבים שלה אפילו בתוך הנסיעה. אבל שרדתי מקרים גרועים יותר, אני מתחילה להראות יותר אדישות כלפיה בקטע הזה, לפעמים זה עובד. שיטת ה"כן, ברור שרק אני אשמה פה בהכל!", לפעמים עובדת, אבל רק לפעמים.

לימדתי את אימא שלי את שיטת ה"ראית מקום? תנחיתי ת'תחת", שדי נדרש לרכבות עמוסות, אבל בסוף גם מצאנו מקום ביחד (כן, מודה קצת קיוויתי לשבת לבד, למרות שזה לא כזה משנה..). וגם את שיטת ה"תקני כרטיס רגיל במקום לרכבת ישירה, ותתפללי שלא יבוא פקח". זה כבר פחות עזר, כי פקח כן בא. P: אבל חפיף.

בתוך ת"א, כבר היה די פשוט למצוא ת'דרך. את הדרך מהרכבת לפארק אני מכירה (כן, למדתי לחצות כביש! וויהי!) והלאה משם, היה די לא בעיה. פשוט עוקבים אחר ההמון, וכמו שלמדתי באותו ערב, המון תלאביבי (ולא רק..) זה חתיכת המון! בדרך לשם- אין הרבה מה ללכת לאיבוד.

בכניסה, השומרים החליטו לחטוף את הכרטיס כניסה החביב שהיה לי. (נו, רציתי לשמור אותו לעצמי, אני אוהבת לשמור כרטיסים וכל מיני דברים כאלה..) אבל חוצמזה, קיבלנו תיק-קייטנה שכלל 2 בקבוקי מים וכלמיני חטיפים שכעת שוכנים במקרר, כדי לחזור למצב מוצק. נחמד מצידם. אחרי שנכנסנו כבר, וראיתי כמה המון אנשים יש, וכמה אין לנו סיכוי לשבת אפילו קצת קרוב, וכמה מזל שהבאתי משקפיים אפילו כדי לראות ת'מסכים, אימא שלי החליטה שזה רעיון מצוין להיכנס ממש פנימה, ולחפש שם מקום לשבת. אני אישית החלטתי מראש שזה רעיון גרוע ,אבל נגררתי. הרעיון אכן התגלה כגרוע, אחרי שבזבזנו יותר מרבע שעה בחיפושי מקום לשבת, וחזרנו לנקודת המוצא, לא רחוק מהשביל, שאח"כ התמלא אנשים במילא..

ראיתי את האנשים על הבמה בתור נמלים, אבל המסכים בהחלט עזרו. אני חייבת לציין שמאוד אהבתי את התפאורה...

מה שלא אהבתי, היה ההתחלה, שכללה אינלי-מושג-כמה-אבל-בהחלט-יותר-מדי דקות של מה שאפשר לסכם כפרסומת אחת מאוד ארוכה לישראכרט.

אבל כפיצוי, ההופעות אח"כ היו ממש טובות, לפחות לדעתי. (או שזה כי אני פשוט אוהבת הופעות גדולות?).

תמיד אהבתי שילוב של זמרים יחד עם תזמורות. ואתמול היה ממש מוצלח.

אביב גפן (עם דניאל סלומון באחד השירים), נינט, רמי קליינשטיין, ואחינועם ניני (היה כה משעשע כשנתקע לה הכתר פלסטיק בשיער :P) וריטה שבהחלט דפקו אחלה הופעה (ועוד במיוחד השיר המשותף האחרון בסוף..)

וממש ממש בסוף, היו זיקוקימים! זיקוקימים קרובימים! אני ממש אוהבת לראות זיקוקים מקרוב, כי הם כאלה ענקיים, זה עושה תחושה כייפית יותר.

אני לא אפרט על ההופעות עצמן, כי שוב, הן היו טובות, ריכזו אנשים מוכשרים בהחלט על במה אחת, ככה שאני לא מתלוננת. מה שהיה עקום הוא איזה איש אחד שעמד אי שם לא רחוק מאחורי, והחליט שזה ערב קריוקי. אז את רוב השירים, שמעתי בדאבל סטריאו, כשהאיש מאחורה נהנה לזמזם ולשיר אפילו שירים שהוא בקושי מכיר (כי בטח, למה שלא נזמזם גם קטע אופרה לא ידוע?). זה לא היה נחמד במיוחד, אבל איכשהו האוזניים שלי שרדו את זה.

על החלק הבאמת סיוטי של אתמול, אני אמשיך לכתוב מחר

['צטערת, זמני להיום תם.. :/]

כשהמופע נגמר, ראיתי שיש לנו בערך 10 דקות לרכבת הקרובה חזרה, ושאין מצב שנספיק..

בית!

סוף סוף

>.<

כבר חשבתי שאני לא אראה אותו הלילה...

מגעיל לי, ורק עוד כמה דקות יהיו לי מים חמים למקלחת..

(רחמו עלי? סניף סניף?)

שרדתי מופע ענק, רכבת שואתית, והיכרות עם פארק הירקון שלא בדיוק רציתי לעשות בשלב כה מוקדם של חיי.

ובינתיים בעעע.

למרות שבסה"כ, היה ממש כיף, ועברה עליי הערב חתיכת הרפתקאה.

בינתיים אני בחצי-הלם טוטאלי, עייפה, ובעלת זמן מוקצב לישון (לקום ב6 ומשו בבוקר זה לא כיף, סלחו לי).

אז סיפורים יבואו מחר. סופסוף יש לי על מה לעדכן (הו חיים, היכן הייתם עד כה?)

אז לילה טוב לכל ציפורי הלילה, בוקר טוב למי שיראה את זה מחר, וביי לכולם, בינתיים כמובן.

לפני 5 דקות, הצלחתי ברוב טמטומי לדפוק ת'ראש בחלון שלי. בחלון הפתוח שלי, משמע- בפינה של חלון ממ"ד ענקי, שבזמנו הפנוי יכול לשמש ככלי רצח ממדרגה ראשונה. זה כואב, זה כאב, וכפי הנראה עוד יכאב (או שאני סתם אתעורר מחר עם גולה ענקית על הראש), בינתיים אני מתחילה להרגיש את הכאב מחלחל אט אט פנימה, וזה לא נחמד.

לפעמים, אבל ממש לפעמים, אם דופקים חזק ת'ראש במשהו, יכולים להתעורר גאונים, או משהו כזה. ברוב המקרים, אפשר להתעורר ללא זיכרון, ללא מוח נורמלי, ללא תפקוד נורמלי או לא להתעורר בכלל (או... להתעורר עם גולה ענקית בראש. XD טוב, סליחה, יש לי טראומה מסרטים מצוירים שראיתי כשהייתי קטנה).

טוב, אני לא באמת מאמינה שיקרה לי משהו, אבל זה כואב, וזכותי להתלונן. P:

מסקנת היום: ילדים, אל תדפקו את ראשכם היקר בחלונות, ברוב המקרים, התוצאה תהיה לא סימפטית בכלל.

ועתה, לשאלון:

1. השעה עכשיו היא:  17:05
2. אז למה את/ה לא בביה"ס?  ערב שישי עכשיו, אף פעם אין ביצפר בשעה כזו. או שנלך על התירוץ השני של- סיימתי ללמוד, אז גם ככה אני לא שם!
3. פעם שיחקת ב"שלום המלכה"? לא. *תוהה למה למלכה קוראים "שלום", ואם כבר, למה הוא לא מלך? ומה זה בכלל המשחק הזה?*
4. מתי בפעם האחרונה התקלחת? אתמול
5. הפעם האחרונה שבה לא הכנת שיעורים? חהחה. די, זה קרה המון, והפעם האחרונה שבכלל קיבלתי ש"ב הייתה די מזמן... P: 
6. ומתי לאחרונה סידרת את החדר שלך? בצורה נורמלית - בקיץ, נו הרי הפכתי את זה לבערך-פרוייקט-שכזה. מאז גם לא ממש סידרתי אותו אפילו בצורה "לא נורמלית". 
7. כמה זמן יש לך את הבלוג הנוכחי שלך? שנה ו-3 חודשים, אם אני לא טועה.
8. זכרת את זה או שהלכת לבדוק? זוכרת. שוב, אם אני לא טועה, הוא פעיל מה8/6/2004, אבל אני אלך לבודק עכשיו.
9. בע, ידעתיP:. פעם היית כאן? לא. P: ברור שכן.
10. נכון שזו הייתה שאלה דפוקה? לא, היא פילוסופית שכזו. אם יש לי את השאלון, ולא הייתי בבלוג שלכן, איך יש לי אותו? ואם לא היה לי אותו, האם עדיין הייתי בבלוג שלכן? ואם לא הייתי בבלוג ואין לי שאלון, איך אני עונה עליו?
11. תה! מתי לאחורנה שתית תה? כשהייתי חולה, בחורף שעבר, נראה לי.
12. ואכלת שוקולד? היום, לפני מספר מועט של שעות.
13. לימון - יאמי או חמוץ מדי? P:  אממ.... בעיקרון, במצבו הטבעי- חמוץ מדי. מה שיאמי זה אסקימו לימון (נו, הארטיק/קרטיב/וואטאבר) ושלל דברים בטעמי לימון. לימון טבעי- אני אוהבת להסניף. מכורה לריח, לא אוהבת ת'טעם...
14. עכשיו הגיע זמן הניחושיישן - האם יש לי, גילי, עץ לימון בחצר? אם יש לך בית 2 קומות לפחות, בהחלט יש מצב שיש לך עץ לימון, אני מכירה אנשים שיש להם עץ לימון בחצר. אולי גם לך?
15. מתי היה שיעור הספורט האחרון שלך?  XD שאני באמת אמצא ת'תאריך?
16. אם היית צריך/ה מרקר באופן נואש והיו רק שניים - באיזה היית משתמש/ת - צהוב או ורוד? תלוי במצב רוח. תמיד הורודים שלי היו מתייבשים מהר מדי ונאלצתי במילא לבחור בצהובים.
17. ידעתי שתגיד אתזה! כולכם אותו הדברP: זו הייתה שאלה?
18. אני בונה אתר(כן כן, חדש) להכין אותו באנגלית או בעברית? עוד אחד? אממ... לא משנה, מה שאת יודעת טוב יותר.
19. ידעת בכלל שהיה לי אתר אחר?  אני יודעת שהכנת אחד לפני כמה זמן...
20. חובה, חוק, חיוך - אילו מהמילים האלה מופיעות בשם הבלוג הפרטי שלי? שלושתן P:

זה, נכתב ע"י גילי מהבלוג הזה ונחמס ממש מכאן (למקרה ותרצו לענות על השאלון גם אתם).

השעה 17:15, ועדיין כואבת לי המכה שקיבלתי >.<

ארררררררררר.....

סופשבוע טוב לכולם!

=^_^=

לא, אני לא הולכת לענות כאן על השאלה הזו, וגם לא לכתוב על חיי היומיום חסרי הפשר שלי.

אני יכולה לענות חלקית.

אתמול למשל, נעלמתי לחדרה.

לא לכל היום, בערך ב-4 ומשו אחה"צ לקחתי אליה רכבת [חינם-חינם*], ונסעתי לבקר את מיסיס ביגימוטיק, בביתה החדש (היא עברה דירה בערך בסוף הלימודים).

 השתדלתי שלא ללכת לאיבוד בדרך אליה, אחרי הכל, הייתי צריכה למצוא פה לבד איכשהו תחנת רכבת באיזור שאני לא ממש מכירה, הייתי צריכה לא להתבלבל בתחנת החלפה, ובגלל שעדן החליטה שלא נאה ולא יאה לה ללכת עד לתחנת הרכבת כדי לפגוש אותי, גם נאלצתי למצוא את דרכי בתוך העיר ע"י הדרכה טלפונית בלבד מצידה.

אחרי שפניתי לאיזה רחוב עם מלא זבל בכניסה, ראיתי שאי שם מאחור, יש בתים יחסית חדשים, ושיערתי לי שהיא בטח בערך שם.

באמצע הרחוב, קיבלתי טלפון.

"הדבר הלבן-ורוד הזה שמתקרב אליי זו את?"

"אהה..." *מסתכלת על עצמי וקולטת שאני אכן בלבן, אבל הורוד היחיד שיש לי זה קצת על החצאית ובכתב של החולצה* "מסתבר שכן!"

"נווווווווווווווווווו........ אז מה את עומדת, בואי כבר! אני שם עם החולצה של מחזור מ' המהמם!" (-ציניות).

"אהה.. בצומת, מתחת לשלט הכחול?"

*רואה את עדן מסתכלת למעלה*

"כן, נו, תזיזי את עצמך כבר לכאן!"

הזזתי.

פגשתי את עדן, והתחלנו ללכת לכיוון הבית שלה.

הבית עצמו לא ממש חדש, אבל הדירה שלה עברה שיפוץ טוטאלי, ועכשיו נורא יפה שם. הקירות צבועים בדיוק כמו שתיארתי לעצמי מהסיפורים שלה, והצבע הסגלגל בחדר של אח שלה, אכן גורם לו להיראות קצת גיי, אבל בינתיים זה משעשע.

ישבנו פטפטנו, אכלנו בלינצ'סים שהיא הכינה ["במיוחד בשבילך!... (זה היה יותר בכיוון של "רק בגללך", אבל מילא..), וגם שאבתי אבק! שטפתי כלים! ניקיתי פה ועשיתי סדר!" אכן סופר-ביגימוטיק].

בדרך גם תהינו עד כמה הם רעילים. אח"כ גם כשאבא שלה חזר, הוא כל הזמן הסתלבט על כל דבר שני שהיא אמרה/עשתה, והיה משעשע. דיברנו לא מעט, והזמן גם די טס. נחמד להתנחל אצלה. מסתבר שזה נחמד גם בבית החדש, ולא רק בדירה הדוקמת שלהם (:

[התנחלות אצל אנשים זה כיף!]

בסוף, גם קיבלתי טיול מודרך מסביב לבית שלה ("פה, זה פח זבל מכוער. ופה, יש מלא אנשים שחורים, נו, אתיופים קטנים כלאה"  *בדיוק כשהיא אומרת את זה, כמעט דרכנו על 2 ילדים קטנים שרצו קרוב אלינו*), ואפילו, טרמפ חזרה לרכבת. עדן החליטה להסיע אותי לתחנת רכבת. לא יודעת מה סשה כל הזמן רוצה ממנה, מבחינתי היא נוסעת בסדר גמור, אז שיתחיל לסמוך עליה ולתת לה אוטו כשייגמר המלווה..

בדרך חזרה, נתקלתי לראשונה בחיי ברכבת שממש איחרה. פתאום הבנתי מאיפה אנשים מביאים שרכבות מאחרות, פשוט עד כה, כל רכבת שלקחתי הגיעה ממש בזמן. oO

* החינם-חינם מתייחס לנסיעות ברכבת, עד סוף אוגוסט 2006 שיש לי. אי לכך ובהתאם לזאת, אתם מוזמנים לנצל אותי, כל עוד החורף לא הגיע במיוחד, לכל מיני ביקורים ברחבי הארץ [לפחות במקומות עם ציוויליזציה בעלת תחנת רכבת בסביבה].

הזמנות לביקורים וכאלה, יתקבלו בברכה בכל אמצעי שבו אתם יכולים להשיג אותי. ואני פאקינג רצינית, אני אמנם צריכה לעשות לעצמי סוויץ' בראש שעכשיו אני יכולה לנצל ת'נסיעות האלה, אבל הסוויץ' יקרה כשאני אתחיל ליסוע, אז... do me (וכאלה..)

החייזרים הירוקים חטפו ביום ראשון את ליז :(

יצא לי רק לדבר איתה בבוקר מוקדם, ואח"כ עדן ניסתה ואמרה שכל הזמן הפלאפון שלה סגור..

אני מקווה שהכל בסדר שם, כי באמת קצת בלתי אפשרי להשיג אותה..

[בהשראת שיר יפה של HIM שנתקע לי בראש לפני כמה ימים..]

יום שישי בשבוע שעבר, קיבלתי 2 מכתבים מבית הספר שבו למדתי.

אחד, רגיל, הכיל בתוכו בסה"כ רשימה שהוציאו של הציוני בגרות השנה. היה נחמד לראות אותם שוב באופן "רשמי". טוב עזבו, האמת היא שאותי זה לא עניין במיוחד, אבל אימא שלי התלהבה, וכשאימא שלי מתלהבת מדברים טובים שנגרמים על ידיי, זה טוב, ואני לא אהיה זו שאדעיך את זה.

השני, היה גדול יותר, וכולו היו מקושט בכתובות ענקיות של "לא לקפל", עם בול של תנין oO

בתוך המעטפה, הסתתרה התעודת-גמר שלי, שסוף סוף הודפסה והגיעה אליי (אחרי שאימא שלי שכחה את המקורית באולם של המופע סיום :/), אבל... היה מצורף מכתב קצר מהאורקית (אקס-מחנכת שלי :S), עזבו ת'תוכן, אני לא זוכרת אותו. יש לי טראומה מהסיום- זה נגמר כך: "בידידות, האורקית" (טוב נו, במקום האורקית היה השם שלה..).

וואט דה פאקינג ידידות?!?!?!?!?!?!?!

אבל סוף סוף יש לי תעודה שסיימתי ביצפר וזה... (אוי, שיט, אפילו לא טרחתי לראות מה בדיוק כתוב בה... הו,וול..)

וזהו להפעם, כן, היה קצר, אבל לא נורא.

(ביטוי רוסי שגנבתי מעדן- haroshevo, luche po nemnojku - זה בערך אפשר לתרגם ל- דברים טובים עדיף במנות קטנות..)

בברכת ביי ביי ומה שלומכם?

21:10 - התחשק לי עריכה, לא בא לי פוסט נוסף.

כותבת הבלוג הוכרזה אתמול כמעט רשמית כישראלית טיפוסית. עכשיו גם לי, כמו לחצי (אם לא יותר) מעם ישראל אשר במדינה זו, יש מינוס בבנק!

וויפי! [NOT]

ידעתי שאסור לתת ת'כרטיס אשראי לאימא שלי (ואז מה אם זה בעיקר קניות בשבילי... הרוב בכלל ירד על כל הדברים מקיטרו..). >.<

***

אימא שלי הכינה לפני כמה ימים עוגת ענבים [תגידו שלא שמעתם על דבר כזה, נכון?], זה בעיקרון עוגת גבינה, רק עם ענבים, וזה יצא דווקא מאוד טעים.

חוצמזה, שבוע שעבר, היא גם הכינה גלידת אורז. [כן כן, גלידה, עם אורז בפנים.]

ולמען האמת, זה אשכרה דבר טעים! למרות שהיא קצת עיוותה את המתכון לטובה, והוסיפה תמצית וניל וקינמון, ככה שהרגישו בעיקר אותם ולא ת'טעם של הגלידה נטו, אבל חפיף, זה יוצא משהו שפשוט כיף לזלול.

=> (מסקנה מהנ"ל) השמנתי, ואני ממש לא אוהבת את זה. >.<

סקאי, איפה האופטימיות?, INC