אני לא יודעת מה באמת אני רוצה מעצמי בשנה הקרובה, לכן אני בד"כ לא כותבת רשימות של הבטחות לשנה הקרובה. הבטחות כאלה אף פעם לא מממשות את עצמן, לפחות לא אצלי.

אולי מה שאני רוצה, זה לשם שינוי לדעת ולהבין מה אני רוצה, בכל תחומי החיים.

אני רוצה שנה של עשייה, והגשמה עצמית. כי זה חסר לי.

אני רוצה שנה של חדשות טובות. (בניגוד להיום למשל, שקיבלתי טלפון על ה-דוד מאמריקה, שנפטר בשבוע האחרון)

שנה של הצלחה (בלימודים ובחיים, אבל לשם שינוי בלימודים, אולי זה יביא גם הצלחה בחיים).

שנה של בריאות (כי מי היה מאמין, אבל בשנה האחרונה, לעומת הקודמת, והקודמות בכלל, איכשהו הצלחתי להיות פחות חולה, גם אם אני די בטוחה שזה רק כי התפזרו קצת המבחנים והיה טיפונת פחות מלחיץ, איכשהו, למרות כל הבלאגן.)

וקיטשי ככל שזה לא יהיה, פשוט שנה של אושר ושמחה.

ואת כל זה, והרבה דברים טובים (ומתוקים!) אני מאחלת גם לכם.

שנה טובה, אנשים טובים!

חבל שלא עשיתי את זה עוד קודם, אבל עכשיו איכשהו יוצא לי לקרוא באופן די רצוף את הספר הזה של פראצ'ט (לשם שינוי, אני מושכת את זה כבר שנה ומשהו נראה לי...), ופראצ'ט, גורר אחריו רצון עז לצטט ולשתף את העולם.

'I could do with a drink,' said Creosote. 'I suppose we couldn't stop somewhere where I could buy an inn?'

'What with?' said Nijel. 'You're poor, remember?'

'Poor I don't mind,' said the Seriph. 'It's soberty that is giving me difficulties.'

p. 193

'I'm not going to ride on a magic carpet!' he hissed. 'I'm afraid of grounds!'

'You mean heights,' said Conina. 'And stop being silly.'

'I know what I mean! It's the grounds that kill you!'

p.180

אני צריכה חיים להשכרה, מישהו?

טוב נו, הנחתי שאף אחד. אז ממחר מתחילים ללמוד? אוף. :(

בוקר. מאוד מוקדם בבוקר.

קוויקי: "חלמתי שאני מדבר עם דן בטלפון..."

אני: "ואני חלמתי שאני וסבא שלי הורגים אתיופים... oO"

קוויקי: "OK. You win."

אני: "הפכת להיות מסחטת כפיות חשמלית!"

ערב.

אני: "זה רגע היסטורי. אני אזכור את זה לנצח כרגע בו קוויקי שלח את ידו לעבר הפצירה הורודה והחל לשייף את ציפורניו."

מאוחר יותר בערב.

אני: "אני לא מאמינה, הוא (*) זרק עליי חתול!

אני אוסיף את זה לרשימת הNever - מעולם לא זרקו עליי חתול."

קוויקי: "זאת הפעם הראשונה ששמעתי אותך צורחת כמו בחורה.

לפחות את יודעת עכשיו איך כל האנשים בפייסבוק מרגישים כשאת זורקת עליהם פרות."

ויותר מאוחר.

קוויקי: "I like your back."

אני: "My back likes you back"

(*)

הוא זה נדב, אחד החברים של קוויקי מהמכללה, והוא העז לזרוק עליי חתול כשאני וקוויקי התרווחנו על המיטה שלו לפני הסרט שראינו כולם ביחד.

החתול המדובר הוא חתול של אחד השכנים שם במעונות שנדב האכיל, והחליט לזרוק על המיטה שלו, ואני מניחה שעליי בין היתר, כחלק מהתעללות רנדומלית בחתולים המקומיים (וזה כלל אותי לאותו היום).

הצרחה-של-בחורה מוסברת באופן פשוט למדי ע"י העובדה שאם נופל עליכם חפץ אפור ופרוותי, לכאורה משום מקום, והחפץ הזה פתאום מתחיל לרוץ ואתם קולטים שזה חתול, איפושהו באמצע, כל אחד היה מופתע, לכל הפחות.

ברביעי הלכנו לראות את "האביר האפל" (סוף סוף). סרט מגניב שכמו שטענו בפניי, "הרשע עושה את הסרט".

ואתמול הלכנו לים. כדי להשתזף. רק שקצת אחרי שהעזנו להיכנס למים (הם אפילו היו מאוד נעימים ולא קרים בכלל כמו שפחדתי), כשבאנו לצאת, השמש התחבאה מאחורי עננים עבים למשך לפחות חצי שעה. מיותר לציין שרגע לפני שעמדתי לוותר השמש יצאה ונשארנו שם. היה נחמד.

- הייתי בים המלח ובאמת נכנסתי למים.

- וזה היה כיף.

- שנסעתי ליום כיף כ"כ רחוק, מזה לא מעט זמן.

- יצא לי לראות הארלי דיוידסון "in the flesh" ולעמוד דקות ארוכות ולהזיל ריר. (גם אם מדי פעם רואים משהו על הכביש, זה לא אותו דבר כמו לבהות באחד שחונה בלי לזוז ובלי ששומדבר יפריע).

הממ... ים המלח אתמול היה כיף, אינדיד. ^^

מחשבה גיקית למדי מהדרך חזרה: (אני מאשימה את החום והעובדה שישבתי בצד של השמש. ואת הטרקטור שנסע על איזה שדה ליד הכביש שגרם לי בכלל להרהר על כך)

בני האדם הם כמו אלקטרונים בעצם.

אני אסביר.

אלקטרונים (ובעצם כל דבר) שואפים תמיד להיות ברמה האנרגטית הנמוכה ביותר האפשרית.

הטרקטור הזכיר לי, שמראשית המין האנושי, בני האדם ניסו להשתכלל, להמציא חפצים שיעזרו להם בציד, כלים שיעזרו לעבוד בשדה וכו' וכו' - בעצם, כדי להקל את חייהם. וכל ההמצאות מימינו - מטרתן היא בעצם להקל עלינו את החיים, כדי שאנחנו נשב עצלנים בבית ולא נצטרך לעשות שום דבר.

בדיוק כמו האלקטרונים, להוציא כמה שפחות אנרגיה.

[זה בסדר, אם לא היינו נוסעים עם אבא שלו, קוויקי היה מרביץ לי ברגע שחלקתי את המחשבה המוזרה שבאה משומקום. אתם יכולים גם.]

הכותרת הייתה לרגע "אלוהים אדירים", עם דגש על אדירים.

זה שיחה, אבל תלחצו (לפי הסדר!) לראות את התמונות כדי לדעת על מה מדובר.

אני כבר חצי שעה בבדיחות לא נגמרות על זה, וזה יימשך עוד כמה ימים טובים. או אפילו עד השנה הבאה, אם זה באמת מה שמביאים לטכניון:

http://img152.imageshack.us/img152/743/panorama01rf7.jpg

http://img140.imageshack.us/img140/5292/panorama02ad9.jpg

סלחו לי, הלכתי להמשיך לצחקק.

חופש!

מחר טיול עם ליז!

מחרתיים קוויקי!

מיאו!

^_^

אלוהים יודע למה, אבל ניגשתי היום למבחן האחרון בין כל מועדי הא'. זו הייתה טעות קשה, וידעתי שזו תהיה, אבל אני מטומטמת.

בכל אופן, הדגש הוא על, מבחן אחרון, כמובן.

ואז מה אם אני אעשה מועד ב' בכל אחד מהמקצועות הפעם.

בינתיים, חופש.

סוג של...

ייאי!

לא, באמת, אל תקראו. אין לי מקום בהודעות נכנסות, זה צריך להיות איפשהו, ואני לא אוהבת להשאיר דברים בטיוטה.

אוסף קטן של "מילת היום" מקוויקי, שעוד לא הספקתי למחוק:

"מילת היום: למרשמל - להפוך משהו למרשמלו.

בהטיה: מירשמלתי, מירשמלנו, מירשמלו.

במשפט: חם לי בבלטה, החום הזה מירשמל אותי..."

18.8.2008 16:12

"מילת היום: לגעגע - לגרום למישהו להתגעגע.

בהטיה- גיעגעתי, גיעגענו, גיעגעו.

במשפט: את מגעגעת אותי עוד יותר כשאת מפבלשת..."

30.8.2008 22:05

"מילות היום: על משקל מריר-מעט מר, חמוציץ-מעט חמוץ, חריפיף-מעט חריף, מתוקיק-לא מספיק מתוק.

במשפט: שוקולד מריר הוא מתוקיק!"

3.9.2008 18:28

"Word of the day: annex - לספח

in a sentence: my princess has already annexed the larger part of my heart for herself..."

30.11.2007 10:26