"אם אני זורקת 2 קוביות, כמה ביצים אני אוכלת ביום?" |
| 12/2008
מממ...
התחלתי לאהוב להדליק גפרורים מהסוף ככה שאתה משאיר רק את האדום. זה נראה ממש מגניב...
אני עדיין לא רוצה לכתוב על השלטים, יקח לזה עוד קצת זמן.
שוב מלחמה?
אין לי כוח...
אני עייף, אבל ממש ממש עייף.
אני לא יודע למה אבל אחרי שינה של 16 שעות אני עדיין עייף. וכשאני הולך לישון אחרי זה אני עייף.
וקר לי. אז אני עייף ממש. ונשאר מתחת לסמיכה. משמע אני נרדם.
אני פשוט ישן. כל הזמן רק ישן.
ואני לא זוכר את החלומות שלי.
שיין בוטווין אמר פעם בנאום מפורסם (weeds 212) :
שלום הורים, מורים, הורים חורגים, אחים ואחיות, חברים של של ההורים (הזה שמת בסוף הפרק), חברים שבאו לבקר את הדוד והם לא קורבים (קאט) והמנהל.
נבחרתי לעמוד לפניכם היום בפתח תחילת הלימודים בחט"ב ואלו הדברים שבפי:
אכזבתם את כולנו!
שום דבר לא בסדר!
הפכתם אותנו למשוגעים, חסרי רגשות, עצבניים ומפוחדים.
אם נדמיין את אגרסטיק כמטוס,
מטוס סילון ענק הטס לו בשמים ואנו בתוכו.
אני חושב שכולכם צריכים להבין:
There are motherfuckin snakes on the motherfuckin plane!
אנחנו לא מוגנים!
עברתם לכאן (פרברים) בכדי שניהיה מוגנים ואנחנו לא!
ובזאת נקטע נאומו.
כולם חושבים שלהתרחק לפרברים זה פתרון להגנה.
אבל כל הפרברים האלו זה שקר.
ההבדל הוא שנה אחת. אחרי שנה אחת הכל מגיע לפרברים.
במקום להתחיל לעשן בז' הם מתחילים לעשן בח'.
במקום לקיים יחסי מין בט' הם עושים את זה בי'.
זה הכל שקר!
והשנה הזו הולכת ומצטמצמת משכבה לשכבה.
עוד 3 שנים זה יהיה חצי שנה!
ופחות! ופחות! ופחות!
השקר שאתם חיים בו מתחיל להתפורר...
ילדים בכתה ז' מעשנים.
אין הבדל בין העיר לפרבר. רק גינה ירוקה בצד.
איזה כיף זה לחזור ולראות weeds שוב...
האגס בברדס
המהפכן הבינוני
27.12.08
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האגס בברדס