אז כפי שראיתם למעלה- עברתי את המבחן במד"א, ועכשיו אני יכולה להיות מתנדבת (יאאאאאאאאאאאאיייייייי!!!) וכאן יהיה הסיפור המלא.

אני לא יודעת אם זה יהיה קצר או ארוך, אז תפסו ת'מושבים חזק ואל תשכחו להגיב בסוף. תודודום!

הכל התחיל מי זה שלפני יומיים נקעתי ת'קרסול או שמתחתי איזה שריר מאחורה בצורה פשוט לא נורמאלית.

לא יכולתי אפילו לדרוך עליה. נפיחות. אודם. הכל כרגיל. קורה.

אז בקושי הלכתי לבצפר (כן, היה לי היום מבחן), ובקושי הסתובבתי בבית. לרוב זה היה הליכה על רגל וחצי.

ב- 17:58, מתקשר אחד המדריכים, ושואל:

מ:"אלין?."

א:"כן,,,," (לא שזיהיתי ת'קול שלו או משו. זה היה יותר כמו קול של גבר בן 40.... )

מ:את באה היום למבחן הסופי במד"א?..."

א:................מ...........ה...................?............".

((שמעתם פעם צווחת טווס?... אז דמיינו לעצמכם שהצווחה הזאת היא בעצם צרור של המלים הנ"ל.  מחזה לא נעים, אה?.))

צולעת, בקושי זזה, בנעלי בית, ופיג'מה (כי ישנתי אחרי המבחן), נפלתי מהקורסה ,

במרחק סנטימטר מנקיעת רגלו של הסטאנד החדש לטלוויזיה.

למה לא מודיעים לי? למהה?????..

מ:"אבל הודענו לך...!".   על מי אתה משקר?? פאק! לא יצאתי מהבית הפלאפון לא היה שקט לשניה אחת.

דאמ...

בקיצר התקשרתי לאבשלי, כולי בדמעות שיאסוף אותי. למזלי הוא כבר היה בקופה אז זה יצא די מהר.

בתחנה הראשונה, שכחתי דברים. בצחנה השנייה- גם כמה דברים נפלו לי.

תחנה שלישית- המדריך הזה חפר כל כך והסתכל בעיניים עם מבט של- שכחת פה משו. תזכרי. תזכרי. נו..? אני נותן לך עוד צ'אנס. וכמובן, יותר ממה שאמרתי לא זכרתי.

בתחנת בדיקת הלחץ דם- הבת זוג שלי (כפרה עליה), מדדה לי דופק- פעמיים. חחח מסכנה. שמעתם פעם על 140 על 100? בישיבה מוחלטת?... כן, גם היא לא האמינה.מסכנה. אותו מדריך עוד העיז לשאול אם יש לי בכלל דופק. יש.יש. לאן הוא ייעלם. ידעתי את הטעויות והייתי בטוחה בכשלון. פעם שנייה ביומיים שאני לבנה כסיד. פעם שלישית בחיים.

במשך חצי שעה החזיקו אותנו במטח. חבר'ה בכו וצחקו. התחבקו וראו טלוויזיה. עצוב. עצוב. מה יש.

אני יכולה לומר שלפני ציוני בגרויות לא הייתי בכזה סטרס כמו שהיה היום. קורה.

כמובן, שבסופו של דבר, הם עוד פעם ניסו למטוח אותנו עם הקטע של הבחור היחיד המסכן שלא עבר.

וכמה חבר'ה שהעלו למעלה- שכביכול גם לא עברו. הפנים הרציניות, המבטים המרוכזים.

הכול הראה לנו על חרטוטייאדע שהולכת לבוא. שקרים על גבי שקרים.

אז כמובן, בסופס של ההצגה, הצופים (הקורס) מחא להם כפיים, והשחקנים (אותו בחור+המדריכים) חייכו והיו מבסוטים לעלה.

כל הקורס עבר.20 איש חדשים נכנסו הערב רשמית למד"א. כבוד ל- (כאן אמורים להופיע כל השמות, אבל בגלל שבכל מקרה לא תקראו אתם למה לבזבז זמן ומקום?).

אני מקווה שבקרוב תופי תמונה של "חולצת קורס סוכות-מד"א-2007".

גאה, מבסוטה ועדיין לא מעכלת את המתרחש,

שלכם,

אלין.

*נ.ב.

אחרי שאתם יודעים איזה אנשים מתנדבים במד"א-(למישלא מוזמן בחום לקרוא את הפוסטים הקודמים)- אני מאחלת לכם דבר אחד>

שמרו על עצמכם. ;)