אמא שלי קלטה את זה כשסחבה את אחי ואותי לרגל חג החנוכה לקניון. היא בזבזה במהירות של 300 ש"ש (שקל-לשעה). טוב שברגע נפילת האסימון היא ישבה. ולנק' אחרת. אני בת 16 עוד מעט 17 וכבר מ'זה נמאס לי מהגיל הזה. פשוט... כל הריבים וזה לא מחבב את זאתי והאלה לא רוצים לשבת ביחד בגלל שהאחת אמרה לשני על חברה שלו משהו לא במקום הנכון.

מה אני רוצה בסה"כ?... כמה חבר'ה שישבו ביחד ושיהיה סבבה. גם בלי אלכוהול ובלי ירידות ודפיקות אחד של השני.

ומה שיוצא בסוף שאני די בסדר עם כולם אבל כולם התחלקו לשתי קבוצות. ואני- תקועה באמצע. לא לפה ולא לשם.

מה לעזאזל... קיצר, בלאגן ולא נעים. ודפקא שצריך שכולם יהיו חברים (כי עוד מעט חג ומסיבה ועניינים ובלאגנים), פתאום אני מגלה שהאחד לא רוצה את זאתי אבל לא אומר לה, והאלה לא רצויים, ופתאום הבחורה שכולם כביכול מתים וצוחקים אתה תמיד- לא רצויה במקום בכלל. מה לעזאזל קורה פה?!!.   כל כך צבוע וכל כך מגעיל. הכל בשושו שהם לא ידעו ושזאתי לא תשמע. יאק.

חבל פשוט חבל.

בנוסף לכל, המקום היחיד שהרגשתי בו ממש כיף, ממש כמו שאני אמורה להרגיש בבית- את המקום הזה אני עוזבת.

מרצוני החופשי או תא אבל זה מה שקורה. כן, תחנת מד"א. כל הזכרונות, החוויות, ההרגשות הגילויים - הכל פשוט יישאר בעבר. ליתר דיוק, כבר נשאר. חבל... בא לי לבכות.