ובכן, לאחר שינוי קל בלוגי החל להראות כמחברת בית ספר טיפוסית (חסרת תוכן ותועלת,מקומטת,מקושקשת, ו-מכוערת).אפרופו בצפר. היה לי היום בצפר (כן כן..הגעתי לכל השיעורים), ואחד מהם היה חינוך. מתרתו של שיעור זה הוא למלאות חלל במערכת ולקיים מפגש כיתתי עם המחנכת. במשך 20 דק', נסתה המורה להסביר למה לעזאזל התחפשנו אתמול, והיום באנו לבצפר. ולמה לעזאזל בכלל צריך להגיע לית ספר... במילים אחרות-למה אין לטיכוניסתים היום חופש??.הסיבה המצוצה מהאצבע שהורו לה לומר לנו היא שבגלל שאתמול היה צום ומשו לא מסתדר עם התאריכים העבריים. כלומר, כל 7 שנים קורה מצב שבו שושן פורים ביום אחד ורק לאחר 48 שעות מתחילים לחגוג אותו. סיבה ממש ממש אמיתית ומוצדקת.

בכל מצב למדנו היום ועשינו מבחן ענק וחופר באזרחות על כל החומר. נקווה שיהיה טוב. בזמן האחרון הציונים ממש ממש טובים ולא בא לי להרוס את המסורת.לאחר המבחן היה שיעור בהסטוריה (שעתיים).

החלק הראשון היה מורכב מ: צלצול להכנס לכיתות->כניסתם של התלמידים לכתה->צעקות של המורה כבקשה יפה לשקט->רשימת התאריך  ->יציאת התלמידים מהכתה->צלצול ליציאה מהכתה.

החלק השני היה אף טוב יותר: צלצול להכנס לכתה->תחלת סרט על השואה עם כל הזוועות הכוללות->צלצול לפלא'      ->שיחה מחוץ לכתה עד סוף השיעור->המסע לבית.

אחלה יום, לא?

למרות היותי תלמידה "שקטה", "טובה", "חרשנית", התפרצתי על המורה להסטוריה קצת יותר מדי ליום אחד.

הצעקה:"יאללה פנינה, לכי לתחת!! אני לא רואה ת'דבר הזה עוד פעם!!" הייתה יכולה להייות הדבר האחרון שהייתי עושה בשיעורי הסטוריה, אבל כנראה שפנינה התחרשה לגמרי ולא שמעה את עמדתי בנושא צפיית הסרט.

בוריה שומר היום, אז כנראה שהדבר היחיד שאני אעשה עד סוף היום הוא לראות טלוויזיה ולעשות מטמט'. אני מרגיש כמו ילד מסכן בלי חברים...  . אוף..אני רוצה חיבוק. טוב נו...אולי כן יהיה מה לעשות בחוץ...אולי אצא להאכיל את החתולים עם השכנה המטורללת. אתם יודעים, להכיר חברים חדשים.. כל בוקר וכל ערב בדיוק בשעה שמונה היא יוצאת עם קופסאות חלב ודגים להאכיל בהם את חתולי הזבל השכונתיים. שמתם לב, שבכל שכונה יש סבתה אחת כזאת? ושתמיד היא ממין נקבה ואף אבל אף פעם אין זכר שמאכיל אותם?.. בכל אופן, היא נתנה לכל אחד שם רוסי עצבני כזה כמו-בוריס ו-בארסיק למיניהם ומדבר אתם כמו עם אנשים, לפעמים כשהיא מגיחה מעבר לפינה בדבר השחור הזה שלה מוקפת בחתולים מייללים כמו נתינים, אני נבהלת ומתחילה לחוש באיזה סרט דמיוני גרוע. פשוט מפחיד. בררר.

בכל אופן, עד אז שאני אהפוך לסבתא אחת כזאת, ועד שאצא להכיר את החתולים השכונתיים ואתן להם שמות, עד אז-

סלאם אלייקום חבריה.

פיס אאוט.