מילה ותמונה

ראינו סרט עתידני בערוץ ההיסטוריה.

שאלת "מאיפה הם יודעים?",

הרי נוסטרדאמוס והיתר כבר מזמן מתים.

לא ידעתי לענות לך.

ראינו כתבה על שוטר שרצח,

אמרתי לך שהעולם כולו התעוות.

"אנשים זה זן מחורבן", זה התשובה היחידה שידעתי לתת.

 ידעת שאני צודק.

דם שחור ודם לבן נשפכו.

הדם השחור קיבל ריבוע, הדם הלבן חצי עיתון.

אני חיה פוליטית, מזדהה עם מיעוטים.

אהבת את זה, אבל לפעמים חשבת שאני קצת מגזים.

בלילה זמזמתי לך שיר ישן.

הסלסול היה כולו זיוף,

אבל כשליטפתי את שיערך באותה שורה, יכולת לעוף.

יתר העולם מחוץ לדלת, וכל עולמנו בחדר.

השנים עברו, קמט בפנייך ושערי לבן.

הילדים גדולים, והנכדים באים אלינו ישר מהגן.

את מכינה להם אורז, אני עוזר להם בשיעורים.

תראי את הקטנה, היא מזכירה לך אותך.

הקטנה גדולה, בעולם כזה, זה די חבל.

את עייפה ואני מפסיק להיות רק כשאת בסביבה.

השתיקות הן הדבר הכי חזק בינינו, אבל,

אחרי כל המילים והשנים, יכולנו לדעת מה רוצים לפי פעימות הלב.

באותו יום לא ידעתי מה לענות לך.

נוסטרדמוס והיתר כבר מזמן מתים.

שאלת אותי "מאיפה הם יודעים?"

סרט עתידני בערוץ ההיסטוריה.

כבר באותו ערב ידעתי שנהיה לתמיד.