3 בלילה.
גשום.
מלבד תיפופי הגשם, דממת מוות.
דפיקה בדלת.
הצצה דרך העינית.
חדר המדרגות חשוך.
"בטח חלום."
חוזר לחדר.
בדרך עוד 3 דפיקות בדלת.
בטוח שהוזה.
מתקרב שוב לדלת ומציץ דרך העינית.
עדיין חושך.
אם יהיה שקט, בטח ילכו.
רק לא להשתעל עכשיו.
מתרחק בשקט.
עוד דפיקה בדלת.
"סעמק. מי זה עכשיו?"
מי שמאחורי הדלת מנסה להוריד את הידית.
פחד אלוהים.
מי זה, האנס המנומס?
זה לא יכול להיות פורץ.
אם זאת הייתה משטרה היו מדליקים את האור.
גם אם זה מישהו מוכר.
בטח גם היו מתקשרים.
ליד הדלת, בשקט.
הנשימות מעט כבדות, מהפחד.
צעדים נשמעים.
מתרחקים מהדלת.
שיעול מחדר המדרגות.
זה גבר.
בטוח.
נעלם מטווח השמיעה.
בעדינות, הצצה דרך השלבים.
איש במעיל גשם ארוך נכנס למכונית כחולה ונוסע.
במשך ימים המחשבות ירדפו.
מי זה היה? מה רצה?
האם הייתה כאן הינצלות מפגיעה או פספוס הזדמנות נדירה?
בטח פגיעה.
מי בא בשלוש בלילה בשביל לתת מתנות.
הזמן עובר וזה עוזב את ההכרה.
נשכח.
אחרי חצי שנה.
ליל יולי מחורבן, מיוזע ונטול שינה.
3 בלילה.
דפיקות בדלת.
הצצה דרך חור המנעול.
היא בוכה.
הדלת נפתחת.
היא מספרת שהוא העיף עליה ואזה ואין לה איפה לישון.
על הדרך היא מספרת שהוא ידע ובא לביקור לפני חצי שנה.
היא לא רצתה לספר כדי לא להפחיד, כדי לא להבריח.
היא נכנסת למקלחת להוריד את הזיעה של האימה והבריחה והבכי.
נכנסת לישון.
מבט קפוא בתקרה עד שמופיעים ציורי שמש ראשונים על הקיר.
לילה לבן.
רצוף בפחד וצער.
הימים עוברים ועכשיו היא כבר די גרה באותו בית.
הפחד נשכח.
הצער חולף.
השגרה משתלטת.
מדי פעם מדברים על מה שקרה ואיך זה משפיע על מה שקורה ומה שיקרה.
לפעמים זה צף, אח"כ נשכח ושוב ממשיכים הלאה בשלווה.
לחיות חיים שלמים בידיעה שיום אחד, בשלוש בלילה תהיה דפיקה על הדלת והחיים ישתנו...
זה מטריד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
