מילה ותמונה

היום ראיתי אותה שוב. 

היא דיברה איתי בכמה שפות.

בשפת המילים היא תיארה את הדברים באופן תיאורטי.

בשפת הידיים היא תיארה את הדברים באופן מעשי.

בשפת אהבה היא הראתה לי את עומקם של דברים.

בשפת הבעות הפנים היא אמרה לי שהבנתי אותם.

בשפת המוזיקה היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי.

בשפת הציורים היא תיארה עד כמה.

בפעם הראשונה אחרי ימים הצלחתי לנגן מוזיקה.

לשים אוזניות ולהתנתק מהרעשים שבחוץ ולהיות איתי שוב.

זה גורם לי כמעט לבכות וכמעט לחייך וכמעט לשמוח וכמעט לרצות לארוז הכל ולעזוב.

אבל היום ראיתי אותה שוב והיא דיברה איתי בכמה שפות.

כשהיא מדברת איתי אני לא יכול להישבר. אני הופך חזק כמו סלע ויציב כמו הר.

וגם כשבוכה היא מחבקת ולא מרשה לרחמים להיכנס.

אין לה פנים ואין לה קול ואין לה שם ואין לה גוף ואין לה קיום.

היא כל מי שרציתי וכל מי שלא יהיה לי אף פעם וכל מה שלא אוכל להשיג וכל מי שיאהב אותי.

היא הכל והיא כלום.

ואולי זאת הדממה שמוציאה אותי מדעתי,

אבל בשבוע האחרון ראיתי נסיכה אילמת שבאה והולכת ובאה וכל הזמן שותקת.

וקיבלתי כוחות ממקומות שלא ידעתי שאפשר ולמדתי דברים שלא חשבתי שאדע.

ואם זה כך,

אז טוב שיצאתי. לא יודע אם כדאי לחזור.

בין כל החרא הזה גיליתי שיש גם דברים טובים שלא הייתי מודע אליהם לפני כן.

ואחרי שאכלתי פעם אחת בשלושה ימים ובכיתי שלוש פעמים ביום,

אני מתחיל להבין שברגעי החולשה הקשים ביותר,

שם היא נמצאת ומשם היא תציל אותי.

היא מדברת איתי בשפות שרק אני מבין.

תקראו לי משוגע,

אבל זה הדבר הכי טוב שקרה לי מאז שעברתי לכאן.