זה היה יום-ראשון-אחר-צהריים מושלם.
אמא ושני ילדים קטנים משחקים בפארק. הילדים רואים את הכלב של השכנה ומתפנים אליו.
אמא מפלרטטת עם הבן של השכנה. ילד צעיר שהרגע סיים קורס קצינים.
אבא חוזר מהעבודה אחרי שעשה את המזכירה באוטו של החברה ונותן נשיקה לאמא ולקטנים.
אידיליה.
ג'וני יושב על הספסל ורואה את כל ההתרחשויות ומחייך בלב.
"לפחות יש שוויון", הוא אומר לעצמו.
באוזניים שירי אהבה קלאסיים, מהסוג שלא עושה לך בחילה של "יותר מדי מתוק",
על הברכיים מדור הספורט מהעיתון של היום שהוא לא הספיק לקרוא בבוקר.
והוא נח.
ימים משוגעים עוברים על ג'וני.
פעם הוא כתב שכל כמה חודשים נולד עולם חדש בתוך עולמו,
טורף את עולמו הנוכחי וכל הכוכבים חגים סביבו, אובדי עצות.
בדיוק נולד לו עולם חדש.
הוא לא כ"כ ידע איך להתמודד עם זה ולא תמיד היה עם מי, אבל גורלו של ג'וני הכתיב לו שהוא צריך לעבור הכל לבד.
הערב יורד ומתחיל להיות מעט קריר.
ג'וני מתעטף בסוודר שלקח איתו, מקפל את העיתון ויוצא לכיוון הבית.
בדרכו הוא חולף שוב על פני אותה משפחה אידילית ועיניו מצטלבות בעיניה של האם.
היא אישה מדהימה.
אלמלא הייתה נשואה, הוא עוד היה מפנטז עליה.
היא מחייכת והוא אומר "ערב טוב" וממשיך ללכת מבלי לסובב את הראש ונעלם בתוך החשיכה.
כמה מטרים אח"כ הוא שומע את האמא שואלת את האבא "יש לך כאן אדום, תנקה...".
בן השכנה והכלב מחכים למעלית.
ג'וני מעדיף לעלות ברגל.
המשפחה המאושרת נכנסת ללובי וג'וני עף למעלה.
בבוקר שלמחרת ג'וני יוצא לעבודה ונתקל באמא עם שני הילדים.
היא מלווה אותם לגן ולבית הספר.
ג'וני בדיוק חזר מהמכולת והיא בדיוק יצאה.
"בוקר טוב"
"מה שלומך?"
"מצוין ומה אתך?"
"נהדר, נראה לי..."
"רק נראה לך?"
"כן, מה אני אגיד לך..."
"רוצה לדבר על זה או?..."
"כן... אפשר. שאקפוץ לקפה עוד חצי שעה?"
"מממ.. כן. למה לא?"
"טוב, נתראה"
ג'וני עלה הביתה והתארגן.
האמא שמה את הילדים בגן.
כעבור חצי שעה דפיקה בדלת.
"היי"
עכשיו כבר היה מאוחר מדי בשביל ג'וני לא לפנטז עליה.
הם התיישבו לקפה ודיברו והיא סיפרה שהיא יודעת שבעלה בוגד ובגלל זה היא מפלרטטת עם כל דבר שזז, אבל אין לה באמת אומץ לעשות עם זה שום דבר.
ג'וני תהה אם זאת הזמנה למהלך מצידו, אבל העדיף שלא להכניס את הראש למיטה שכזאת.
בערב שוב ג'וני ירד לגינה ונתקל באמא ושני הילדים.
הוא התיישב איתה על הספסל והם דיברו.
הילדים שלה מקסימים והיא מושלמת ובעלה אידיוט שמזיין את המזרן המשרדי.
היא מדברת ארוכות על משהו,
וג'וני תוהה איך אפשר לבגוד בה.
היא חכמה ואינטליגנטית ויפה וסקסית.
וישרה.
אין לה אומץ לעשות לו את מה שהוא עושה לה.
וג'וני תוהה.
בערב הוא מגיע וזה לא נעים, אז הוא אף משם.
בערב הוא שמע צעקות מהקומה מעל.
היא צורחת והוא צורח חזק יותר.
היא בוכה והילדים היסטריים.
פתאום זכוכית נשברת על הקיר.
האור בחדר המדרגות נדלק.
עוד קצת צעקות ואז שקט.
ג'וני המשיך בעיסוקיו ורק המחשבות נשארות במה ששמע זה מכבר.
לא עוברות שניות ודפיקות בדלת.
על יד אחת הקטנה, על היד השנייה קצת דם.
"אני יכולה להתקשר לאחותי שתבוא לקחת את הילדים?"
האשה המושלמת אצלו בבית, צריכה אותו.
מתקרבת לחיבוק מנחם.
זה מגעיל לומר,
אבל צרות של אלה בקלות הופכות לאידיליה של אלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
